בדרך ללואיזיאנה
30.12.03 - בדרך ללואיזיאנה אנו חולפים על פני מדינות אלבמה ומיסיסיפי, עוצרים רק להפסקות אוכל. הנסיעה על כביש מס` 10 נוחה מאוד עם הרבה Rest Erea בדרך. לניו אורלינס (New Orleans) הגענו כבר בחושך לאחר עיכוב של שעה בדרך להחלפת גלגל בגלל פנצ`ר. במהלך ההמתנה עד שיעקב החליף את הגלגל (כמעט כמו להחליף גלגל במשאית) היינו עדים לתאונת דרכים מחרידה בה רכב שחלף על פנינו סטה לכיוון מעקה הבטיחות בצד השמאלי של הכביש ומשם התגלגל, ממש כמו בסרטים, לרוחב הכביש לכיוון הצד הימני. הרכב נעצר בשוליים הימניים לאחר שפגע ברכב אחר. במשך יומיים אחר כך עוד הרגשנו רע עם המחזה הזה.
הגענו לניו אורלינס, העיר, שבצדק נקראת Big Easy. לכולם פה יש זמן ואם רוצים להכיר את העיר, צריך להקדיש מספר ימים, לטייל מעט, לשבת באחד מבתי הקפה ולהרגע לצלילי מוסיקת הג`אז הבוקעת מכל מקום. ניו אורלינס החלה את ימיה במאה ה- 18 כאשר מהגרים צרפתים שהגיעו אליה מהעיר אורלין בצרפת, קראו לה על שם העיר שנטשו, ניו-אורלינס, אורלין החדשה. בניו אורלינס פנינו לכיוון הקמפגראונד שמצאנו בספר והיה כתוב בו שהוא ממוקם בתוך העיר. כשהגענו מצאנו מגרש חנייה ארוך עם קרוואנים החונים בצפיפות והמקום נראה כאילו נמצא באזור תעשייה. זו היתה הפעם הראשונה שנתקלנו בקמפ כזה. החלטנו ללון בו הלילה ולמחרת לחפש מקום נעים יותר.
31.12.03 - ולמחרת, אכן, בילינו את הבוקר בנסיעה על כביש 10 בחיפוש אחר קמפ נחמד יותר. אומנם היו קמפים אחרים, אך לא לקחנו בחשבון דבר אחד - בעוד מספר ימים מתחילה עונת ה- SugarBall (שוגרבול) בניו אורלינס, ארוע המושך אליו המוני תיירים ומעריצים מכל רחבי ארה"ב. בנוסף לכך היה זה ערב ראש השנה אזרחית. בנתונים הללו היה קשה למצוא מקום בקמפ למספר ימים. המחירים הרקיעו שחקים והמרחק העצום מהעיר ללא תחבורה מתאימה, החזירו אותנו, בלית ברירה, לאותו קמפ בו חנינו לילה קודם. התנחמנו בעובדה כי אנו רק ישנים בו ובמשך היום, ממילא אנו מטיילים בעיר. חזרנו ל"מגרש החנייה" שילמנו על 2 לילות נוספים ויצאנו לתור את העיר.
הרובע הצרפתי (Freanch Quarter) בניו אורלינס הוא המוקד התיירותי העיקרי והכמעט יחיד בעיר, הסוחף אליו מדי שנה מליוני תיירים בחגיגות המארדי גרא (Mardi Gra) - יום שלישי השמן - תקופה של חגיגות ופסטיבלים שהחלו בשנת 1857 ומתקיימים כל שנה מאז החל מ- 6 בינואר ונמשכים עד ל- 24 בפברואר לתהלוכה הגדולה המזכירה את הקרנבל בברזיל. אל הרובע הצרפתי נסענו ב-2 אוטובוסים מהקמפ. האוטובוס עובר דרך חלקים נוספים בעיר וחושף את העוני והבתים המתפוררים. בסך הכל עיר אפורה. אבל האנשים, חמים ומוכנים תמיד להושיט עזרה. לא אחת מצאנו עצמנו נעזרים בהם, בעיקר באוטובוסים - איפה לעלות, איפה לרדת וכו`. לא תמיד הבנו את שאמרו. סגנון הדיבור הוא כושי-דרומי שהמילים בו נבלעות עוד לפני שהן מסתיימות. אז שאלנו שוב ושוב - עד שהבנו מה הם אומרים.
שוטטנו ברחובות הרובע הצרפתי, נהנים מהאווירה, מאומני הרחוב הרבים וממוסיקת הג`אז הבוקעת מכל בית קפה או חנות. הגענו לשוק הצרפתי (French Market). שוק מדהים אשר אפשר למצוא בו כמעט הכל. מאוכל (פירות ים, רטבים, תבלינים וכו`), בגדים, אביזרי תחפושת למרדי גרא, צעצועים, תכשיטים, אביזרי נוי ועוד. חזרנו לקרוואן לנוח, להתלבש היטב ולהתכונן לחגיגה הגדולה העתידה להתקיים הלילה לקראת השנה החדשה. חזרנו לרובע הצרפתי. הפעם שידרגנו את הנסיעה לאוטובוס אקספרס היורד בקרבת רחוב קנאל (Canal), אחד הרחובות הראשיים ברובע הצרפתי. הכבישים המרכזיים ברובע כבר היו סגורים לכלי רכב והמון אנשים הסתובבו בכבישים עם שרשראות צבעוניות על הצוואר, מסכות מארדי גרא וצעיפי פרווה, מאזינים ללהקות החימום המופיעות על הבמה המרכזית בכיכר ג`קסון. הרגשנו כמו ביום העצמאות בישראל.
אנו התמקמנו בקפה דו-מונד (Café du Monde) ברחוב Decatur, בצמוד לכיכר ג`קסון, ממנה עלו קולות המוסיקה. שם שתינו Café au lait, המזכיר בטעמו את נס הקפה בארץ, ואכלנו את הסופגניות הטעימות והמפורסמות שלהם. קפה דו-מונד הוא מוסד ידוע ומוכר ברובע הצרפתי וכדי לתפוס מקום ישיבה יש לארוב לאלו המסיימים ולתפס את השולחן עוד לפני שמספיקים לנקות אותו. בחגיגות המארדי גרא קיים מנהג בו עומדים חוגגים על מרפסות הבתים (בעיקר ברחוב דקאטור) וזורקים שרשראות צבעוניות לכיוון החוגגים על הכביש, המושיטים ידיים למעלה לתפוס את השרשראות. גם עתה, בערב השנה החדשה, נעמדו החוגגים על המרפסות וזרקו אלינו שרשראות בתמורה לחיוך, ריקוד או סתם ידיים מושטות. עומר וענבר השתלבו בקהל החוגגים וחזרו עטורות שרשראות. הגר נרדמה בינתיים וזכתה לשכב בזרועותינו לסרוגין (בעיקר בזרועותיו). לקראת חצות התחממו העניינים, ושרשראות נזרקו בתמורה לחשיפת חזה.
מוזיאון הילדים וממשיכים הלאה
בעשר השניות האחרונות של השנה הצטרפנו להמון לספירה המסורתית לאחור ובחצות בדיוק התחלף השלט הגדול של 2003 ל- 2004, אשר נכנסה לה בתרועות רמות מלווה בזיקוקי דינור שהאירו את השמים בצורות שונות ובצבעים מרהיבים. הגר נזכרה להתעורר ואמרה שהמסיבה מאוד יפה. את החגיגה הזו נזכור עוד זמן רב... בניו אורלינס נשארנו יומיים נוספים אותם ניצלנו לטיול בכרכרה ולביקור במוזיאון הילדים של לואיזיאנה (Louiziana Children Mseum) ברחוב Julia. במוזיאון בילינו כשעתיים בהם גילינו פינת מעבדה וטכנולוגיה, ענבר הגישה את החדשות ותחזית מזג האויר בפינת התקשורת, ענבר והגר הגישו לנו ארוחת צהריים בבית הקפה של הילדים (והגר אפילו "שטפה" כלים בסוף הארוחה), והדובדבן של הקצפת - סופר מרקט לילדים בו הילדים מסתובבים עם עגלת קניות קטנה, לוקחים מצרכים (שנראים מאוד אמיתיים) מהמדפים ולבסוף גם מחשבים לעצמם את החשבון בקופה אמיתית - מדליק!
מותר לקחת עד 3 מצרכים ואילו אנחנו העמסנו להגר דברים נוספים (כמו שהיא עושה לנו כשהיא מצטרפת לקניות). התגובה לא אחרה לבוא: "תפסיקו לשים לי דברים בעגלה, אני יכולה רק 3 ואת זה אני לא רוצה", וגם - "זה יקר, אין לי מספיק כסף" (אתם חושבים שהיא למדה את הלקח?). באחד השיטוטים ברובע הצרפתי נתקלנו במפעל סיגרים. בשורה ארוכה יושבים כ-10 גברים ומגלגלים עלים באצבעות מיומנות לצלילי מוסיקה לטינית. פשוט - נכנסים ומסתכלים. הכניסה חינם. Cigar Factory, 415 Decatur st. (504) 568-1003. בהמשך רח` דקאטור גילינו חנות דיסקים בשם Music Factory. עם שם כזה לא יכולנו שלא להיכנס. נכנסנו וקנינו דיסק של מוסיקת ג`אז.
עזבנו את ניו אורלינס לכיוון אזור החוות במעלה נהר המיסיסיפי, על כביש 18 המקביל למיסיסיפי מצד מערב. נכנסנו לחווה מקסימה אשר הצדיקה את ההמלצות החמות עליה - Oak Ally Plantation. החווה קרויה על שם 28 עצי אלון בני כ-250 שנה הנטועים בה בשדרה של שני טורים. הסיפור של החווה מתחיל אי-שם במאה ה-17 כאשר אחד המתיישבים בנה בית קטן בקרבת נהר המיסיסיפי ונטע את עצי האלון מביתו ועד לנהר. הסיפור הרומנטי של החווה מתחיל בשנת 1839 כאשר ג`ק רומן (Jac Roman), עשיר דרומי בעל מטעי סוכר, רכש את האדמה ובנה שם בית חלומות לאהובתו הצעירה, סלינה.
הבית בנוי בסגנון יווני ובכל רבע שעה מזמין הפעמון הגדול את המבקרים לסיור מודרך בבית האחוזה, על ההיסטוריה הרומנטית של דייריו. בימים הטובים שלהם החזיקו גק וסלינה מעל 130 עבדים, אשר גם סיפורם מסופר כאן. קצת קשה להתגבר על הפער האדיר בין היופי וההדר שהיו ועודם כאן אל מול הידיעה שכל מה שנבנה כאן, נבנה בזיעת אפם של העבדים. העבר המפואר מול העבר האפל. שני צדדים של אותו מטבע. Oak Ally Plantation - 3654 Highway 18, Vacheria, LA, 70090. 1-800-442-5539 / (225) 265-2151 ww.OakAllyPlantation.com במקום גם חנות מזכרות, מסעדה ובית הארחה ($26 לכולנו אחרי הנחת AAA).
בלילה נסענו לישון במורגן סיטי בקמפ נחמד על אגם ולמחרת המשכנו לכיוון לאפייט (Lafayettr). כבר זמן מה שאנו מתכננים למצוא קמפ נחמד ולא יקר מידי שנוכל לשהות בו שבוע ויותר כדי לנוח קצת, להכנס לשיגרה ולהתפנות מעט ללימודים (למורת רוחן של הבנות). הכוונה היתה לעשות זאת בלפאייט תחנתנו האחרונה בלואיזיאנה. התמקמנו בקמפ של KOA שנראה טוב בתצלום וגם במציאות. שילמנו ל-4 ימים מראש והתמקמנו. מזג האויר היה נחמד וכבר דימיינו את עצמנו שטים באגם, יושבים מעט לדוג וגם לומדים, אבל למזג האויר היו תוכניות אחרות. כבר בערב נהיה קר מאוד למחרת בבוקר קמנו ליום גשום מאוד. כך נכנסנו לגל הקור העז הפוקד את ארה"ב. במשך כל שהותנו בקמפ לא הפסיק לרדת גשם, כך שלא יכולנו לעשות כלום חוץ מלגלוש (באינטרנט) ולנסות ללמוד בקרוואן קטן עם טלוויזיה, משחקים ועוד הפרעות. אחרי 4 ימים הבנו את הרעיון ושמנו פעמינו לטקסס, שם, אנו מקווים, נתחמם קצת.
