צפונה מסידני
היי, מה שלומכם ? אנחנו נהנים, כמובן. סליחה שאני קופצת מזמן אחד לזמן אחר, אבל אני כבר לא זוכרת מה קרה ומה עשינו. אז בקיצור, עזבנו את סידני, מכונית מפוארת (עם טלוויזיה ונגרר למזוודות שלנו) לקחה אותנו אל מחוץ לעיר שם קיבלנו את הקרוואן החדש שלנו, שהינו מתוצרת חברת "וויניבאגו". הקארוואן היה פיצקי וקטנטן לעומת החדר שהיה לנו במלון בסידני, אבל הוא גדול לעומת הקרוואן שהיה לנו בניו זילנד. בקרוואן הזה לי יש לפחות מיטה משלי ואני לא צריכה להצטופף עם עומר ורותם באותה מיטה. הקארוואן הזה מאוד נוח וכבר התחלתי להתרגל אליו. אבל, חוץ מהקארוואן יש גם דברים אחרים. נכון? כמו למשל מה שעשינו אתמול.
ובכן, אתמול קמנו בבוקר ונסענו אל מפרץ פורט סטיבנס, ציפה לנו שייט בים במטרה למצוא לווייתנים ודולפינים. נכנסנו לסירה וישבנו על הסיפון בכיסאות שמחוברים לרצפה. הפלגנו. בהתחלה הגלים היו משעשעים, והיה כייף "לקפוץ" במים. אחר כך התחיל להיות קר אז נכנסתי פנימה. מאוד סבלתי והיו לי כאבי בטן נוראיים. התחילו גלים גבוהים והיתה סערה והיה מאוד מפחיד. כעבור כמה זמן גם עומר ורותם נכנסו פנימה. באמצע הטילטולים עומר התחיל להקיא ומיד אחריו, בשרשרת, גם אני התחלתי להקיא, והרבה. הרגשנו רע. עומר הקיא שוב. המליצו לנו לשבת בחוץ וזה מה שעשינו. עלינו במדרגות, ישבנו על הספסל, והחזקנו במעקה. אחרי כמה דקות נהיה לי משעמם אז הלכתי להסתכל על הדולפינים, אבל ראיתי רק את הראש שלהם. חזרתי לספסל והסתכלתי אחורה. ראיתי גל רחוק מאחורי הסירה והתלבטתי אם לרדת למטה, לתוך הסירה. אבל חשבתי: "הגל הזה בטח ישפריץ כמה שפריצים וזהו" אז החלטתי להישאר למעלה, על הספסל ליד עומר ואמא (כי לא רציתי לחזור להקיא !), הגל התקרב, ואני צעקתי: "אמא!", אבל כבר היה מאוחר מדי, הגל שטף אותנו וחשבתי שעוד רגע נטבע, או שכבר טבענו. נכנסנו אל תוך גל ענקי(!), אחרי כמה שניות הגל עזב אותנו ומיד שאלתי:"עומר, אתה בסדר?" והוא אמר: "כן". היינו ספוגים במים וקפאנו מקור. אחר כך ראינו שהגל נכנס אל בטן הסירה והציף אותה במים. גם אבא ורותם, שהיו בפנים, התרטבו. כבר היינו בדרכנו חזרה, ואחרי זמן קצר הגענו לחוף. יצאנו רטובים וקפואים מהסירה. אפילו שלבשנו מעילי סערה מיוחדים שנתנו לנו בסירה, כל השכבות שלבשנו התרטבו והמים הקרים, יחד עם הרוח, הקפיאו אותנו. הלכנו מהר לקרוואן, בדרך האנשים הסתכלו עלינו, הם בטח חשבו שנפלנו למים. התרחצנו בקרוואן, התלבשנו והלכנו לטרמפולינה שהיתה ליד, ואם כל הצרות לא מספיקות לכם, אז שם גם נקעתי את הקרסול (או, כמו שעומר אומר: "נקעתי את הקרואסון...").
היום בבוקר קמנו ונסענו אל מין סוג של גן חיות. קנינו אוכל בשביל החיות ונכנסנו. בהתחלה רצנו אל הקנגורו, האכלנו אותם, ליטפנו אותם, התלהבנו מהגורים שבכיס (לגורים קוראים כאן: "ג`ואי"), מהקפיצות, ובכלל מהעובדה שראינו קנגורו אמיתי מקרוב. אחר כך המשכנו ללכת והכבשים אחרינו (גם הן רצו שניתן להם מהאוכל שקנינו). מצאנו גדיים וחזירים, ובדיוק הגיע הזמן להאכיל את הגדיים. חילקו לנו בקבוקים עם חלב חם, וכל אחד לקח לעצמו גדי על הברכיים והאכיל אותו. אחר כך המשכנו לקואלות. הקואלות נראו מצחיקים עם האף השחור והפחוס שלהם, אבל הם היו חמודים! היה אחד בן 5, אחת שהיה לה קואלה קטן בכיס, ועוד אחד שהוא הבן של הקואלה עם הגור שבכיס. הקואלה שבכיס הציץ החוצה מדי פעם כדי לראות את העולם, והוא היה מאוד מאוד חמוד. בשעה שתיים מותר היה להיכנס לכלוב שלהם ונכנסנו וליטפנו אותם וגם הצטלמנו. כשמלטפים את הקואלות, עובר ליד ריח מאוד נעים של הפרווה שלהם, שספוגה בריח עץ האקליפטוס.
משם המשכנו לכלוב של התוכים, ראינו תוכי לבן עם נוצות צהובות, כמו נוצות של אינדיאנים, על הראש, שיש רק באוסטרליה, וכשבאנו הוא אמר: "הלו" בקול מצחיק, וכשאמרנו לו :"היי" הוא צרח בתשובה. כשהלכנו הוא צעק: "הלו, הלו" שוב ושוב ורצה שנחזור. אנחנו לא חזרנו אלא הלכנו לכלבי הדינגו, שהיו סגורים בכלובים, ואנחנו שמרנו מהם מרחק, כמובן. המשכנו וראינו גמלים, שוורים מוזרים, פרות, עגלות, טלאים קטנים ועוד... בסוף ראינו גם וואלבי (סוג של קנגרו) ויצאנו.
אז, עד כאן,
ירדן.
מפורט סטיבנס לביירון ביי
שוב אני קופצת בזמנים, אבל עכשיו אני עומדת להשלים את מה שלא הספקתי לכתוב: במהלך כל יום שני (1.7.02) רק נסענו ונסענו. בערב הגענו לפורט מקוורי, עצרנו לאכול מקדונלדס והלכנו לישון. למחרת, ביום שלישי ה-3.7.02, נסענו למרינה קטנה, שכרנו סירת מנוע לארבע שעות. יצאנו מהמרינה כשאבא נוהג בסירה לכיוון נהר הייסטינגס (אסור היה לשוט לכיוון האוקיאנוס, כי שכרנו סירה קטנה שהיתה יכולה לטבוע בגלים שבאוקיאנוס), הנוף היה מאוד יפה (גבעות ירוקות ועליהן בנויים בתים פרטיים, חניות לסירות, שקנאים, והכי הכי יפים היו המים). כעבור כמה זמן החלפנו משמרות: עומר נהג ורותם ואני נכנסנו לתוך הסירה כדי לכוון ולמצוא נתיבים במים. אחר כך שוב החלפנו משמרות: אני נהגתי, עומר נכנס לבטן הסירה כדי לכוון, רותם הסתכלה דרך החלון על הדרך ואבא צילם (אמא ישבה מאחור...), אחר כך רותם נהגה ו... הכל מההתחלה. אחרי ארבע שעות נפלאות חזרנו למרינה. יצאנו מהסירה ופגשנו עוד משפחה מהאי טזמניה (מדרום לאוסטרליה), שמטיילת בקארוואן עם שלושה ילדים, השוני בינינו לבין המשפחה הזו היה, שהם מטיילים כבר שנה וחצי, ושלושת הילדים שלהם הם שלישיה בני 6. אני ורותם שיחקנו עם שתי הבנות מחבואים ועומר שיחק עם הבן פוטבול. בערב המשכנו לנסוע לכיוון מקום שנקרא: "נאמבוקה הדס".
למחרת בבוקר, יום רביעי ה-3.7.02, התעוררנו בקמפינג ממש קרוב לחוף הים בנאמבוקה הדס והלכנו לחוף: אספנו צדפים, נכנסנו קצת למים, חפרנו בורות בחול, ניסינו לבנות ארמונות בחול (ללא הצלחה...), אני ואבא מצאנו מערה בתוך הסלע, ובקיצור עשינו הרבה כייף! אחר כך נכנסנו כולנו להתקלח בקארוואן והמשכנו לנסוע כשהמטרה היא להגיע ל"ביירון ביי", עיירת גולשים ונופש.
למחרת בבוקר, יום חמישי ה-4.7.02, התעוררנו, עדיין בדרך, על חוף נהר "קלרנס", אכלנו ארוחת בוקר על שפת הנהר ואז המשכנו לנסוע עד שהגענו לביירון ביי בשעות אחר הצהריים המאוחרות. מיד כשהגענו נסענו לנקודה הכי מזרחית באוסטרליה וראינו את המגדלור משנת 1901, המגדלור שמאיר הכי חזק והכי רחוק בכל חצי הכדור הדרומי! ראינו במים לוויתן, או לפחות זה מה שחשבנו שראינו (מה שראינו באמת זו חידה שלא נפתרה עד היום..). אחר כך אכלנו גלידה, נכנסנו לקרוואן ונסענו לעיר. עצרנו בחניה ליד הים ויצאנו לסרוק את העיר. על חוף הים פגשנו כל מיני אנשים מוזרים סביב מדורה, אחר כך התברר לנו שזה הטקס של האבורג`ינים לכבוד השקיעה וכדי לקבל את הערב. ליד המדורה חנתה מכונית, כשהתקרבנו ראינו שעל המכונית מודבקות כל מיני מדבקות ואחת מהן היא: "הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך". חיכינו עד שהבעלים יצאו מהמכונית, ואכן הם יצאו. שני צעירים ישראלים שמטיילים באוסטרליה בערך כבר שנה. דיברנו איתם והמשכנו ללכת, ליד החנות של הגלידה שמענו זוג תרמילאים מדברים עברית וישר פתחנו איתם בשיחה. אחרי שבועות כה רבים עם דיבורים בעברית רק בתוך המשפחה - זה משעמם, אז התלהבנו כשמצאנו מישהו אחר לדבר איתו בעברית. המשכנו ללכת ומצאנו קמפינג על חוף הים. המקום מצא חן בעיננו ושכרנו מקום ליומיים, הבאנו את הקרוואן, והלכנו לישון.
היום בבוקר (יום שישי ה- 5.7.02) ירדנו לים, בהתחלה חפרנו בור וכשהתחילה הגאות בנינו חומה מסביב לבור, והיא די עזרה כדי לתפוס את המים. התרטבתי רק ברגליים ועליתי להתרחץ. אחר כך שוב ירדתי לים ולמרות שכבר התרחצתי, ולמרות שהטמפרטורה של המים היתה בערך 17 מעלות, ולמרות שבחוץ היה חורף, אבא ואני נכנסנו למים של האוקיאנוס. יצאתי מהמים ושוב התרחצתי ושוב חזרתי לחוף, אבל עכשיו כבר לא נכנסתי למים, רק טיילתי על החוף עם עומר ורותם ומצאנו בור ענק, שמישהו אחר חפר, וקפצנו פנימה. דימיינו שהבור הוא מערה של אבוריג`ינים והנחנו ידיים על הקירות של הבור ויצאו לנו טביעות ידיים, בצד, על הבור כתבתי: "Yarden Israel" והמשכנו לטייל. עלינו על דיונת חול ועליה מצאנו יער, תחפושת מנומרת ובגדים שתלויים על עץ. אחר כך ירדנו מהדיונה והמשכנו ללכת ומצאנו עוד בור, החלטנו להכין לנו בור משלנו. התחלנו לחפור, ובמהלך החפירה מצאתי מטבע של שני דולר (6 שקלים) וגם כף למשחק בחול. שכחתי שם את המטבע וכשחזרתי לחפש אותו הוא כבר לא היה שם. חזרנו לקרוואן וראינו סרט בדי.וי.די.,
ועכשיו, לילה טוב,
ירדן
היום בבוקר קמנו והלכנו לטייל בעיר, חיפשנו בגד ים בשבילי ובשביל רותם אבל לא מצאנו, אכלנו פלאפל וחזרנו לקמפינג. ירדנו לחוף הים, שיחקנו וראינו ארבעה דולפינים קרובים לחוף, ראינו דולפין שוחה בתוך הגל ועוד כמה שקפצו לידו. היה כיף לראות דולפינים כל כך מקרוב. אחר כך המשכנו לשחק בחול וגם נכנסנו, עם אבא שלי, לים. מרוב שכייף כאן, החלטנו להישאר כאן גם היום ורק מחר ניסע מכאן לכיוון בריסביין.
עד כאן להיום,
ירדן.
