הקדמה
היום הנו היום האחרון בשנת הלימודים, לא שהדבר משנה לנו באופן אישי - שנת הלימודים של ילדינו הסתיימה כבר לפני חודש וחצי, אך זהו יום טוב לסיכומים ואנו ננצל אותו כדי לעדכן אתכם במה שקורה איתנו. בכתבתנו האחרונה היינו בשלבי אריזה סופיים בסידני והתכוננו לקראת יציאתנו לאוסטרליה ה"אמיתית". עופר מצא את החנות הגדולה ביותר למפות ואביזרי עזר לניווט בסידני ("Map World", בפינת Pitt st ו-Liverpool) ושם הוא רכש מפות של האזורים בהם אנו מתעתדים לטייל. עופר השתעשע ברעיון לקנות תוכנת ניווט הכוללת סי. די. ובו מפות של כל אוסטרליה וחיבור לג`י.פי.אס.- מה שיאפשר לנו לראות על צג המחשב הנייד את מיקומנו המדויק, בזמן אמיתי, אך כשהסתבר שהחבילה כולה עולה כמה אלפי דולרים ומחייבת אותנו לנהוג עם מחשב פתוח, הוחלט להסתפק בסי. די. הכולל מפות מפורטות של כל אוסטרליה (כ-100 דולר אוסטרלי) ובג`י.פי.אס. שהבאנו מהארץ. כשמעבירים את הג`י.פי.אס למרחק של יותר מ-500 ק"מ חייבים לתכנת אותו שוב, בהתאם למיקומו החדש. לאחר לחיצות על הכפתורים הנכונים החל הג`י.פי.אס שלנו לעבוד גם באוסטרליה.
(תוספת שלי, עופר: כידוע, אוסטרליה עצומה בגודלה. כמעט ואין בנמצא מפות בקנ"מ נוח לניווט ולהתמצאות המכסות את כל אוסטרליה, ושאינן מצריכות סבל מיוחד ומזוודה מיוחדת לשאתן. ישנה תכנה חדשה, של מחלקת המדידות הממשלתית באוסטרליה, והקרויה בשם Raster, המהווה פתרון נוח ובמחיר נורמאלי. מדובר בסט מפות ממוחשב, הכולל 540 מפות בקנ"מ של 1:250,000 וכולן דחוסות בתוך שני סי די. המחיר כמו שענת כתבה 100 $ אוסטרלי, המהווים כ-285 ¤).
הנסיעה בקרוואן
ועכשיו אחרי שההכנות לניווט הושלמו נותר לנו רק לקוות שהקרוואן שהזמנו ישביע את רצוננו. כזכור לכם בוודאי היו לנו השגות לא מעטות על הקארוואן ששכרנו בניו זילנד. הקרוואן שנשכור כאן עומד להיות ביתנו ומבצרנו לתקופה לא מבוטלת של כ-90 יום, כך שאנו באמת היינו שמחים לקבל את רכב חלומותינו... בשיחה טלפונית שעופר ניהל עם הבעלים של החברה שממנה נשכור את הקרוואן, (B.M.C.C - Brisbane Motor Camper Center) הובטח לנו שאנו עומדים לקבל את הרכב הטוב ביותר והחדיש ביותר בצי הרכב שלהם, הכולל 50 רכבים, שמחנו לשמוע אך אנו לא הרשנו לציפיות שלנו להגביה עוף שכן, כידוע, מי שיש לו ציפיות גדולות צריך גם כריות גדולות... כך או אחרת, כבר מן הרגע שחברת ההשכרה שלחה לנו למלון בסידני נהג מעונב בחליפה, עם מונית מיניוואן מרצדס חדשה ומצוחצחת, עם טריילר מאחור לגרור את כל מטלטלינו, הבנו שהפעם ככל הנראה הצליח לנו. הנהג הנ"ל הסיע אותנו ואת אינספור חפצינו, למרכז בו המתין לנו הקרוואן. אנחנו כבר נוהגים וחיים בקרוואן מזה כמה ימים, כך שההתלהבות הראשונית כבר שככה, אך האמינו לי, הקרוואן הזה מגשים את כל ציפיותינו, רשות הדיבור לעופר אשר יעדכן אתכם בפרטים הטכניים של האוטו:
תוספת שלי, עופר: ובכן, הקרוואן בנוי ממרכב של "Winnebago" שהיא החברה המובילה בעולם בתכנון ובייצור קרוואנים, חברה אמריקנית מן הסתם, המורכב על שילדה של מרצדס ספרינטר, דגם 413 מודל 2002. הרכב מצוייד במנוע טורבו דיזל בנפח של 2,200 סמ"ק והוא בהחלט מסוגל להגיע למהירויות הגיוניות ונוחות לנהיגה.
אומנם החלטנו לא להשתתף ב"גראנד פרי" אך מד המהירות מגיע ל-110 ול-120 קמ"ש מבלי שהדבר יורגש, משמע בלי שהמנוע ישמיע קולות מפחידים ובלי שהאוטו כולו ירעד ויתנדנד. גם מבחינת האיבזור אין לנו כל טענות. הנדסת האנוש נהדרת ומי שתכנן את המרחב הפנימי חשב על המון פרטים קטנים המשפרים את החיים בתוך בית על גלגלים: בקרוואן חמישה מקומות שינה מרווחים (מיטה זוגית לתאומים, מיטה זוגית לעופר ולי, ומיטה וחצי לירדן- מיטה זו מתקפלת במשך היום ומשמשת כשולחן אוכל) בנוסף יש בקרוואן מטבח מצויד כולל: מיקרו גל, כיריים בעלי 4 להבות, תנור אפיה ומקרר מרווח כולל פריזר, המון המון מקומות אכסון (כל 150 ק"ג הציוד שאנו סוחבים איתנו מצאו להם מקום, בנוחות...) והעיקר: חדר רחצה ובו כיור, שירותים, אמבטיה (כן - אמבטיה! אומנם אמבטיה קטנה, אך בכל זאת, אמבטיה), ארונות, מראות ו ... הכל מותאם ונוח לשימוש!
קיבלנו הדרכה של כמה שעות בקשר לתפעול כל המערכות. קודם כל הנהיגה: במכונית יש גיר אוטומטי ומערכת טיפטרוניק, המאפשרת לשלב תוך כדי נהיגה גם גיר ידני ומעבר לכך יש דברים שעובדים על המצבר של המכונית כמו נורות התאורה, משאבת המים החשמלית, יש מכשירים הפועלים רק על חשמל חיצוני 220V כמו מיזוג האוויר בקרוואן עצמו, המיקרו-גל וכל השקעים ההכרחיים כל-כך כדי להמשיך בשגרת חיינו - לטעון את המחשב הנייד, הטלפונים הסלולרים, המצלמה וכו`. יש מערכות הפועלות רק על גז: הכיריים, התנור, דוד המים החמים. ויש מערכות משולבות, כמו המקרר, שפועלות גם על מצברי המכונית וגם על גז וגם על זרם חילופין (220V - נשמע מסובך, אבל מהר מאוד לומדים ומתרגלים.
ההדרכה, הגם שארכה מס` שעות, היתה קצרה יחסית, שכן, אין לשכוח שמדובר בטיילים וותיקים, אשר בילו לאחרונה חמישה שבועות בקארוואן... עם תום ההדרכה נסענו לקמפינג סמוך כדי לערוך היכרות מעמיקה יותר עם הקרוואן, אשר יכונה להלן: "וויני", ולהכין את וויני למסע בן שלושת החודשים (עם אופציה להארכה...) המצפה לנו יחדיו.
הקדשנו יום שלם להכנות למסע ומי שמכיר אותנו (אה? אורנית...) ויודע שלפעמים לוקח לנו חצי יום להתכונן לנסיעה למדבר ל-3 ימים, יודע שהפעם התעלינו על עצמנו ועשינו הכל בזריזות ראויה ואפילו מרשימה לאור התוצאות... קודם כל ניקינו, מה זה ניקינו, הברקנו את וויני עד שחזר למצבו ערב ירידתו מפס הייצור, לאחר מכן סידרנו את כל חפצינו במקומות האכסון, מילאנו את המקרר ואת המזווה, קנינו חומרי ניקוי וכביסה, הוספנו סקוטצ`ים לכל הדברים העלולים לזוז בשעת הנסיעה, הנחנו יריעות פלסטיק מיוחדות נגד החלקה בכל מקום שהיה צריך, קנינו שואב אבק (!!!), מטאטא ומגב ופח אשפה וטוסטר ורדיאטור וארגז לצעצועים של הילדים וסלסלות לצעצועים של עופר(...) ו... אף פעם לא שמתי לב בכמה דברים אנחנו משתמשים ביום-יום. כמובן שאפשר להסתדר בלי מכפיל לשקעי החשמל ובלי סלסלה גדולה לכביסה ובלי מגבונים לחים ובלי שואב אבק ובלי מברג עם ראש מתחלף ובלי עוד כמה דברים שרכשנו, אבל, אנחנו נחושים בדעתנו ליהנות מהטיול בקרוואן וגם ליהנות מנוחיות ומפינוקים כאילו אנחנו בבית...
יוצאים לדרך
ואחרי כל ההכנות והסידורים וההקדמות היינו מוכנים לצאת למסענו. החלק הראשון במסע לוקח אותנו צפונה, לחקור את החוף המזרחי של היבשת. החוף נראה כאילו נטוש וויכוח בין הים ליבשה בקשר למיקומו המדויק של הגבול ביניהם, לפרקים נראה כאילו הים ניצח בויכוח ושולח מפרץ עמוק לתוך היבשה ולפעמים נראה כאילו האדמה ניצחה והיא שולחת כמה לשונות קרקע או איים לתוך הים, תוצאת ה"וויכוח" היא מפה שקו החוף בה נראה כאילו צייר אותו מישהו בעל יד מאוד רועדת ובמציאות קו החוף נראה פשוט מ-ק-ס-י-ם, קילומטרים של גווני חום וצהוב מתערבבים בכחול וירוק.
ועכשיו, כשאתם רואים בדמיונכם את המסגרת בה מתרחש סיפור העלילה, אפשר, סוף-סוף לצאת לדרך: אנו בדרכנו לפורט סטיבנס Port Stephens. לא, לא טעיתי בתעתיק האנגלי של השם. בכל השלטים והמפות כתוב "פורט סטפנס" מה שלא מפריע לאוסטרלים לקרוא למקום "פורט סטיבנס". בכלל, השפה שמדברים כאן מאוד דומה לאנגלית ובכל זאת לעיתים קרובות צריך מילון כדי להבין מה הם רוצים... האוסטרלים, המכנים עצמם "אוזים" Aussies, נוטים לדבר בקול מאנפף, לחבר מילים ולקצר כל מילה בת יותר משתי הברות, הדוגמא הטובה ביותר לכך היא המקבילה האוסטרלית ל: Have a nice day והיא: G`day, קצר וקולע... ואם זה לא מספיק מסובך, הרי לאוזים יש כשרון מדהים למילים וביטויים משונים, חלקם נגזרו משפות אבורג`יניות או מסלנג ששימש את האסירים שיישבו את היבשת, שתי מילים מאוד שכיחות כאן הן: שילה shila שמשמעותה אישה, ומילה נוספת: מייט mate שמשמעותה מקבילה בערך ל"אחי" הישראלי - מילה בה אפשר לפנות לחבר וגם, באופן לא פורמלי, למישהו שלא מכירים. ועכשיו שסיימנו את פינתנו: "רגע של אוסטרלית", נחזור לטיול עצמו:
ובכן, כאמור, אנו בדרכנו לפורט סטיבנס, מפרץ ענק ומוגן. בעבר היה המפרץ עמק על היבשה אך עם הזמן העמק שקע מתחת למים ונוצר מפרץ שחודר יותר מ-20 ק"מ לתוך היבשה. מי האוקיאנוס נכנסים לתוך המפרץ דרך פתח צר. המים בתוך המפרץ מאוד שקטים וחיים בהם דולפינים במשך כל השנה. בצידו הדרומי של מפרץ טיליגריי Tilligerry המהווה חלק ממפרץ סטיבנס, במקום הנקרא למון טרי פאסאג` Lemon Tree Passage נמצאת מושבת הקואלות הגדולה ביותר באוסטרליה, ואם כל זה לא מספיק אזי, מעבר למפרץ, באוקיאנוס, עובר מסלול הנדידה של להקות לווייתנים גדולי סנפיר, אשר ממש בימים אלה (חודשים יוני-יולי) עושים את דרכם מאנטרקטיקה צפונה למים חמימים יותר. בקיצור המקום נראה כמו המקום ב-ה` הידיעה כדי לעשות היכרות ראשונית עם ה"Wildlife".
מלאי התרגשות וחדורי התלהבות נהגנו לכיוון המפרץ, ראשית נסענו לכיוון מושבת הקואלות. מצאנו את השמורה בה חיות הקואלות וגם את השלטים המבקשים מהמבקרים לשמור על השקט ולקשור את הכלבים כדי לא להפחיד את הקואלות, אפילו זיהינו בוודאות את עצי האקליפטוס שהעלים שלהם מהווים את עיקר מזונן של הקואלות (מסתבר כי הקואלות, שכל אחת מהן אוכלת כל יום כק"ג של ירק, יכולות לאכול רק עלים של שישה תת-סוגים של אקליפטוסים, כל שאר תתי הסוגים של האקליפטוסים רעילים לקואלות ואת שאר הצמחייה על פני כדור הארץ הן כנראה לא אוהבות...), אבל קואלות לא ראינו. אחרי שוטטות של שעה בשמורה חשבנו שאולי אנחנו לא במקום הנכון, ביררנו אצל עוברים ושבים אשר אישרו לנו שאנו במקום הנכון, אך הם גם אמרו שהם מתגוררים בשכנות לקואלות (השמורה ממש צמודה לשכונת מגורים שקטה וסימפטית) והם יכולים לספור על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים בהן ראו את הקואלות. חזרנו למכונית, קצת מאוכזבים, אך התנחמנו במחשבה שמחר נפליג לראות לווייתנים ודולפינים, ונחווה חוויות שבוודאי ישכיחו מאיתנו את מה שנראה, לכאורה, כפתיחה ברגל שמאל.
(במאמר מוסגר נציין כי בבירור יותר מעמיק, שעשינו אחרי הביקור בשמורה, גילינו שהקואלות חיות מאוד ביישניות וקשה מאוד מאוד לצפות בהן בטבע, ללא הדרכה, ולפיכך אם רוצים בכל זאת לראות אותן דווקא בטבע - אנחנו כבר לא רצינו... - עדיף לקחת סיור לשם כך).
בערב הגענו לנקודת היישוב המרכזית במפרץ, נלסון ביי. הלכנו לישון בקמפינג שהדרך אליו עוברת בתוך שמורת טבע שצומחים בה מנגרובים. מנגרובים זו לא קללה אלא שם של עצים, היחידים בעולם, (שמתם לב כמה דברים יש כאן שהם היחידים בעולם או הכי בעולם...) הצומחים בתוך מים. המראה ממש מוזר, מרחוק העצים נראים כמו יער רגיל וכשמתקרבים רואים שהגזעים עומדים בתוך המים, כמו שדה של אורז... (להזכירכם, כשסיני עדין היתה שלנו, מי שהספיק ראה מנגרובים באזור ראס מוחמד, ליד שארם א-שיח...).
מתמודדים עם הטבע
למחרת בבוקר קידם את פנינו מזג אוויר סוער למדי. היה ברור לנו שגשם ורוח אינם התנאים האידיאלים לשייט ראשון באוקיאנוס ובמקום זאת נסענו לטייל בעיר ובאזור. נלסון ביי היא עיר קטנה ושקטה שבתיה הנעימים פרושים סביב המפרץ וגם על שיפולי הגבעות הנושקות למים, הכל פסטורלי, שקט, שליו והנוף מכל מקום מקסים, מצד אחד של הישוב רואים את האוקיאנוס והגלים הנשברים על סלעי החוף ומהצד השני רואים את מי המפרץ התכולים המכתרים איים קטנים וירוקים ומלחכים את החול הזהוב - אנחנו טיפסנו לנקודה הגבוהה ביותר באזור (טוב, לא ממש טיפסנו, אלא ישבנו ב"וויני" שלנו, והוא התאמץ ולקח אותנו...) ובאחד מעיקולי הדרך ראינו חלקת יער מבוראת ועליה שלט: "למכירה". מיד עצרנו לבדוק במה מדובר. ניגשנו לחלקה ממנה רואים הן את נופי האוקיאנוס והן את המפרץ ו... פשוט אי אפשר להכיל כל כך הרבה יופי במבט אחד! למי שיבנה שם את ביתו תהיה התלבטות קשה מאוד איפה לקבוע את הקירות כי כל דבר אטום שיסתיר את הנוף עוצר הנשימה נראה מיותר. לצערנו, כנראה שזו לא תהיה בעיה שלנו... (למי שמעוניין לדעת אספר שמחיר החלקה, ששטחה שני דונמים, 550,000 דולר אוסטרלי - כ-1,600,000 ש"ח).
בשעות הצהריים נראה היה לנו שהרוח נחלשת, ירדנו לעיר ונכנסנו למרכז המידע. לאחר התייעצות עם הבחורה החייכנית שמעבר לדלפק ועם השירות המטאורולוגי המקומי באמצעות האינטרנט, הזמנו סיור לצפייה בלווייתנים ובדולפינים על גבי קאטאמרן ליום המחרת. נאמר לנו שאם הטיול יתבטל עקב תנאי מזג האוויר נקבל על כך הודעה לסלולרי עד תשע בבוקר, הלכנו לישון, לאחר שהאכלנו להקה של שקנאים רעבים בכל הלחם שנשאר לנו, מחזיקים אצבעות שמזג האוויר יאפשר לנו לממש את תוכניותינו.
שמחנו מאוד לגלות, שהשעה היעודה הגיעה, ואף אחד לא התקשר אלינו להודיע על ביטול השייט, וכך בשעה 09:30 התייצבנו, על טפינו משקפותינו וסנדוויצ`ינו, ברציף C. הסקיפר הנחמד קיבל את פנינו ואת פניהם של עוד 25 אנשים שהצטרפו להפלגה. הסקיפר אמר שההליקופטר שיצא לסיור מקדים באזור מסלולם של הלווייתנים אישר שאכן ראה לווייתנים, אך הוא גם ראה שהים אינו שקט, ולפיכך הקאטאמרן יפליג בתוך המפרץ לצפות בדולפינים ולאחר נפליג לכיוון היציאה לאוקיאנוס, ורק אם תנאי הים יאפשרו זאת, נצא לצפות בלווייתנים, שכן הוא, הסקיפר, אינו מסכן את חיי הנוסעים... מה שכן, במקרה...יש עימו גלולות נגד בחילות והקאות והוא מאוד ממליץ לנו לבלוע גלולה או שתיים- הסתכלנו על מי המפרץ הרוגעים שמסביבנו, חשבנו לעצמנו שהוא מגזים אך, המלצה של רב החובל כמוה כפקודה עבורנו, ולקחנו את הגלולות. שמחים וטובי לב התיישבנו על הסיפון, לא לפני שלבשנו את מעילי הסערה - גם זאת בהתאם להמלצתו החמה של מפקדנו לבוקר זה. גם העובדה שכל החפצים שהיו על הסיפון, כולל הכיסאות עליהם ישבנו, היו מחוברים לסיפון בברגים ובדבק, לא הדליקה לנו נורה אדומה...
הפלגנו במימי המפרץ השלווים, מדי פעם ראינו זנב, סנפיר או חלק אחר של דולפין, אך אחרי מופע הראווה שערכו לכבודנו הדולפינים במילפורד סאונד (מי שלא זוכר שמילפורד סאונד הוא מיצר ים בניו זילנד חייב, כעונש, לקרוא את כל הכתבות מניו זילנד שלוש פעמים...), לא יצאנו מעורנו מרוב התלהבות וחיכינו בסבלנות למסמר ההפלגה - ללווייתן גדול סנפיר. הקאטאמרן הפליג לכיוון האוקיאנוס וכמו בסרטים, ככל שהתקרבנו אליו, הגלים הלכו וגבהו, האוויר נהיה ערפילי ואפרפר והחלו לרדת זרזיפי גשם מהשמיים, רק היה חסר שמישהו ישמיע ברקע מוסיקה מבשרת רעות כדי שנרגיש כמו באתר ההסרטה של טיטאניק. ירדן ירדה לשבת בתוך הסירה, עופר עבר לעמוד בירכתי הקאטאמרן ועומר ורותם נשארו לשבת איתי על הסיפון, חשבתי לעצמי שאני צריכה להיות מרוצה, כי אנחנו מקבלים שניים במחיר של אחד, משמע, במחיר ההפלגה אנו מקבלים גם סיור חינם ברכבת הרים... חוץ מזה, חבר טוב שלנו שהיה קצין בצי הסוחר (היי, מנחם ברש...) אמר לי פעם שהדבר היעיל ביותר נגד בחילות והקאות הוא להישאר על הסיפון ולהסתכל על קו האופק. תוך כמה דקות גבהו הגלים, ולמרות שהסקיפר אמר שהגלים אינם גבוהים מ 7-8 מטר, אנחנו לא ממש נרגענו. בשלב זה כבר לא ידעתי אם אנחנו נרטבים מהגשם שיורד מלמעלה או ממשברי הגלים מלמטה ולא היה טעם להישאר על הסיפון כי הגלים הסתירו את קו האופק... אבל, מרוב טילטולים כבר לא העזתי לקום כדי לעבור עם עומר ורותם למקום בטוח יותר. אחת מהצוות עזרה לנו לעבור לתוך בטן הסירה ותוך כמה דקות, כנראה שמנחם צדק... ירדן, עומר ואני התחלנו להקיא. כולנו הרגשנו נורא, עופר קילל את הרגע בו עלינו על הקאטאמרן ואני כבר סיכמתי בליבי את החוויה, החלטתי שההפלגה הזו היא הפלגה אחת כמו שלוש = הפלגה ראשונה, הפלגה אחרונה וגם הפלגה אחת יותר מדי...
אחרי שעה, שנמשכה בעינינו כנצח, הבין הסקיפר את מה שאנחנו הבנו כבר כשהגלים החלו להשתולל: כנראה שהיום לא נראה לווייתנים, וסובב את הקאטאמרן לכיוון החוף. ככל שהתרחקנו מהאוקיאנוס החל הים להירגע והחל הצבע לחזור ללחיי המסכנים... ראינו בדרכנו קבוצה של אוסטרלים במים, לבושים בבגדי גלישה ועוסקים בספורט מוזר, ותאמינו לנו שמי שהיה בניו זילנד ראה או לפחות שמע על רוב השיגעונות הספורטיביים... ובכן האנשים שבמים עמדו על מין סקייטבורד ללא גלגלים ואחזו בידיהם מיתרים המחוברים לשני צדדיו של מין עפיפון שעף בשמיים, והם חצי גלשו על פני המים וחצי תפסו זרמי אוויר ועפו כשהם נתלים על העפיפון, המראה היה מרהיב, ואז, הגענו לסצנה האחרונה בסרט האימה שצילמנו באותו יום....
מכירים את השלב בסרט בו לכאורה נדמה שכל המתח מאחורינו והרשע שעשה כל-כך הרבה צרות כבר נתפס/מוטל מת על הרצפה ואפשר להתרווח על הכיסא ולהוציא את הציפורניים מבשרו של מי שיושב לידנו(?), ובדיוק אז, כעוף החול, חוזר הרשע לעשות עוד משהו רע אחד (ואז הוא מת/נתפס סופית)? ובכן, זה בדיוק מה שקרה לנו: בדיוק כשחשבנו שהכל מאחורינו, התרווחנו על הכיסאות בירכתי הקאטאמרן וכבר התחלנו לשכוח מכל הקשיים שהיו מנת חלקנו קודם לכן, שטנו בנוף קסום וצפינו ב"פרפרי האדם" המתעופפים בינינו וחזרנו להיות נינוחים, ואז הגיע גל אימתני בגובה של כ-10 מ` מכיוון הירכתיים, שטף את הסירה כולה, הדף אותנו כקליפות עץ לתוך בטן הסירה, והרטיב את כולנו עד לשד עצמותינו. אני חייבת להודות שזה היה לא נעים ב-כ-ל-ל (!). מיד לאחר שהגל נסוג עשינו ספירת מלאי ושמחנו לגלות שלא היו (חס וחלילה, טפו-טפו-טפו...) שום אבידות בנפש, הנזק היחיד שגילינו מיד היה שהמצלמה האהובה שלי טבעה בגל.
אחרי שגמרנו לסחוט את המים מהבגדים (כן, אני זוכרת שלבשנו מעילי סערה, אך הם, המעילים, לא זכרו למלא את יעודם..) החלטנו שמזל גדול שההרפתקה שלנו נגמרה רק בטביעתה של המצלמה. ובפעם הבאה שנרצה לראות יצורים ימיים נעשה זאת באחד מהאקוואריומים הפזורים ברחבי אוסטרליה.
(תוספת שלי, עופר: החוויה לתור אחר לווייתנים נודדים, הינה באמת חזקה ומרתקת, אולם עצתנו לכם, היו זהירים, האוקיינוס אינו דומה בכלל לים התיכון המוכר והאהוב שלנו. הוא בוגדני, חזק ומתעתע. אל תפליגו, אלא אם כן תחזית מזג האוויר מראה שלא צפויים גלים, או שלא צפויות רוחות חזקות היוצרות את הגלים, השתדלו להפליג רק במים שקטים, כי באמת מה שקרה לנו עלול היה להסתיים בצורה הרבה פחות מוצלחת, ואינני מתבדח בעניין זה. מבחינתנו סוכם שהמעשה היה על הגבול של חוסר אחריות, והאשמה תלויה בנו ובנו בלבד!!!)
התנהלנו לנו לאיטנו לקרוואן, לקח לנו שעה לחזור למצבנו כפי שהיה בבוקר: נקיים ולבושים בבגדים יבשים... וישבנו לאכול את הסנדוויצ`ים שלקחנו איתנו, ברוב אופטימיות, להפלגה. הילדים הלכו להטביע את אכזבתם מכישלון נסיוננו השני לראות חיות בטבע, בלונה פארק קטן שחנה בסמוך לקרוואן ועופר ואני החלטנו ללכת על בטוח, סיכמנו שמחר נלך לראות חיות בר בחווה סמוכה לנלסון ביי.
אטרקציות מקומיות
למחרת קמנו בבוקר ונסענו לחווה פרטית, אחת מיני רבות המציעות אטרקציות לילדים ולמבוגרים כאחד. החווה, המשתרעת על מספר דונמים, הנה בית לחיות רבות, גם חיות האופייניות לחווה כמו פרות, כבשים, סוסים וכו` וגם חיות האופייניות לאוסטרליה. כמובן שאנו התעניינו בחיות האוסטרליות, ובעיקר בחיות הכיס. אודות חוויותינו הרבות והמאוד נעימות מהשיטוט בחווה, האכלת קנגרו שהסתובבו סביבנו חופשיים, וליטוף הקואלה אתם מוזמנים לקרוא בכתבה של ירדן. אני אספר לכם את שלמדתי מהמדריכים בחווה בקשר לחיות כיס: חיות כיס הם יונקים היולדים צאצאים זעירים ועד שהוולדות בשלים להתמודדות עם העולם שבחוץ, הם חיים בתוך כיס שבבטן האם. עם 120 המינים של חיות הכיס נמנות כמה מהחיות המזוהות ביותר עם אוסטרליה: הקנגורו לסוגיו, הקואלה, הוומבאט והאופוסום, ולא לחינם, אוסטרליה היא המקום היחיד בעולם בו גדלות חיות הכיס באופן טבעי. לאחר שראיתי כמה מהן באופן אישי ומקרוב אני חייבת לציין שמדובר בחיות ממש חמודות. דרך אגב, האם ידעתם שסוסון ים הוא בעל החיים היחיד בטבע שהזכר הוא זה שנכנס להריון? גם אני לא ידעתי זאת עד לא מזמן, והאמת שזה לא ממש קשור לנושא, מסתבר שהכתבה הזאת החלה להתבסס על אסוציאציות... וזה סימן נהדר שהגיעה הזמן לסיימה. ממפרץ סטיבנס המשכנו לכיוון צפון, עצרנו בדרך ליום בפורט מקוורי Port Macquarie, פירוט של חוויותינו ניתן למצוא בכתבה של ירדן - איזה מזל שלקחנו אותה איתנו...
כל הכתבה הזו נכתבה כשאני יושבת, מוגנת מהרוח ומנתזי הגלים, בכיסאי המרווח שבקרוואן, החונה 5 מ"ר מקו המים, על חוף ים שחציו חולי וחציו מסולע, בעיירת נופש שלווה בשם נאמבוקה הדסNambucca Heads, אני מסתכלת על הגלים ועל בני משפחתי שמסתובבים על החוף לבושים בבגדי ים וחמושים בדליים וכפות מפלסטיק, תרים אחר צדפים קונכיות ושאר הפתעות שימציא להם הים. לי קר, זה לא תיאור מצב רגעי אלא יותר הגדרה קיומית... מבחינתי 25 מעלות צלזיוס זו הטמפרטורה המינימלית ללבישת טי-שירט ולפני שהמדחום נושק ל-30 מעלות אין מה לדבר על לבישת בגד ים. אני יודעת שזה חריג, במיוחד בקרב בני משפחתי, להם כל הזמן חם. הנושא כולו עלול להיות בעייתי שכן ידוע לכל שאם לאמא קר הילדים חייבים ללבוש סווטשירט, אך אנו פתרנו את הבעיה - אצלנו במשפחה כל אחד לובש בהתאם להרגשתו ולי מותר לשים בתיק הגב שלי כמה סווטשרטים שמתחשק לי... בכל אופן, רציתי לספר לכם שאנחנו מבלים ממש נהדר ואנו בדרכנו לעיירת גולשים בשם ביירון בייByron Bay.
נכתוב שוב, מבטיחים...
ענת
