הגענו לאודיפור יחד עם זוג צעיר ונחמד, כהרגלינו ברכבת לילה. באיזור זה של הודו המסילות צרות יותר והרכבת מתנדנדת קצת יותר מהמצופה, יחד עם זאת ישנו כולם שינה עריבה למעט רותי שמחלקת את הדרגש הצר יחד עם כרמל, עדיף כך מאשר למצוא אותו באחת מהעצירות הרבות בקצה הקרון או חלילה... אמונים על הסטנדרט של בריכה במדבר ביקשנו מנהג הריקשה לקחת אותנו למלון עם בריכה על פי המלצת הלונלי-פלנט. השארנו שם את הבנות והתיקים ויצאנו הבנים לבדוק אפשרויות לינה על גדת אגם פיצ`ולה, האגם המפורסם של העיר. בחרנו במלון המשקיף כמו כולם על האגם, אך שלא כמו כולם הוא היה גם זול, גם יפה וגם נקי. שמו poonam haveli.
ממסעדת הגג נשקף האגם וארמון המהראג`ה שבאמצעיתו, כיום מלון מפואר, ה-lake-palace. כעבור יומיים נתפתה לחוות את חווית המהאראג`ה ונתארח במקום לארוחת ערב. בקרבת המלון מצאנו שתי אטרקציות: מקדש ג`אגדיש- קטן, אך מרשים באין ספור הדמויות המפוסלות בשיש ממנו בנוי המקדש וה-city palac, ארמון מהראג`ה או למעשה מתחם ארמונות. ה-city palace משמש כיום כמוזיאון בחלקו הפונה לעיר, כמלון פאר בחלקו הפונה לאגם ובין לבין עדיין למגורים של המהראג`ה הנוכחי, דמות יצוגית הפועלת לטובת בני העיר. מדריך נחמד (אל תחסכו) האיר לנו את הסיור בארמון באור עוד יותר מרשים מהאור הנשקף מאין ספור החלונות הססגוניים והמראות הקטנות שמקשטות את הקירות.
ביום אחר יצאנו לסיור בעיר. על פי המלצת נהג הריקשה הנחמד התחלנו בגבעת הפנינה, מוטי מאגרי. המקום מהווה אתר חשוב לראג`פוטים, בני ראג`סטאן, על שום היותו אתר זיכרון למנהיג פראטאפ אשר העדיף את הלחימה והשמירה על הכבוד מהחיים בצל השילטון המוגולי. דרכו צלחה לו ומורשתו המשיכה אפילו בימי הבריטים, אשר הרשו קיום שילטון אוטונומי באיזור. הם במורשתם ואנחנו בגנים היפים ובנדנדה שגילינו במקום...המשכנו למפעל לצביעה ידנית של בדים. חשבנו שהנהג מקבל עמלה על הגעתנו והיינו חשדנים אך לא כך. ההסבר וההדגמות שקיבלנו היו מהנים לילדים וכצפוי רכשנו מפת שולחן.. משם לגן הנסיכה. הגן קטן ונחמד אך אנו נהננו דווקא להעביר כשעה בין כל המוצגים האינטראקטיבים של מוזיאון מדע קטן שבמקום. התחנה האחרונה היתה במוזיאון קטן לשימור התרבות העממית. בחרנו בו על שום תאטרון הבובות בסיום הסיור. הבובות היו אכן לבושות במלבושים הטיפוסיים, אחת מהן אפילו עינטזה בחושניות...
ביום אחר על פי המלצה של תיירת אנגליה נסענו ל-tiger-lake. התיירת סיפרה כיצד שחתה בו בהנאה. מקומיים ששמעו כי פנינו לשם נחרדו לספר לנו על שני התנינים שבמקום. מכמה מקומיים יותר רגועים שמענו כי האגם יבש פעמיים בשנים האחרונות ועל כן אין בו תנינים. יצאנו לדרך. כעבור חצי שעה בריקשה בין כפרים ונוף ירוק הגענו לפנינה אמיתית. אגם טיבעי ובגדה הקרובה אלינו מתחם מדרגות ומזח שכאילו אמרו קדושה. ירדנו לשפת המים וגילינו כי המים לא מתאימים למילוי בקבוקי מי-עדן... את ר"ז נמרוד ונהגי הריקשה זה לא עניין וכעבור מספר דקות כולם היו במים. ישבנו בצל מקדשון נטוש על שפת המים, אנחנו והזוג החמוד עידו ועופרי ולא האמנו ליופי שסביבנו. התנין לא בא...
בקרבת האגם הנ"ל ולא רחוק מהעיר עצמה מצוי מוזיאון תרבויות/כפר אומנויות בשם shilpgram. זוג שפגשנו יום קודם, לא לקח מדריך והרגיש שהמקום נטוש ולא מעניין. אנו בליווי המדריך המשעשע הרגשנו חוויה מעשירה ומעניינת. רקדנים, נגנים, צורות מגורים- למדנו על התרבות הרג`סטאנית על גווניה השונים והרגשנו מסופקים. הכל תלוי בנקודת המבט ולעיתים במדריך משעשע בשם בקיר עלי משרקי. צמוד לכפר מסעדה ולה בריכה מרשימה. עבור 100 רופי למבוגר וחמישים לילד תוכלו לרחוץ בה כתחליף להמתנה האין סופית לאוכל או כתחליף למי ה-tiger-lake כאמור הכל תלוי בנקודת המבט... בערב סוכות יצאנו לארוחת חג, כיאה. בחרנו במסעדה הכי יקרה בעיר ואף הזמנו מקומות יום קודם. מדובר כמובן בארמון/מלון ה-lake palace. סירה אספה אותנו מ"מנסי גת", קרוב לשקיעה הגענו לארמון.
למרגלות המדרגות בהם עלינו פיזרו לכבודינו שתי נשים עלי פרחים, שוער נפנף מדרכינו חרקים בלתי נראים, נגנים ניגנו בחמת חלילים, רצינו להגיד להם: "הי, זה אנחנו הפלגים עם הסנדלים"- אבל שתקנו... הגענו כשעה לפני תחילת הארוחה (עשו כך גם אתם) והסתובבנו במלון. המתחם אינו גדול אך בהחלט מרשים, במיוחד שחושבים על כך שמהראנה (דמות בכירה אך לא שליט) בנה אותו לעצמו ואך לפני 250 שנה. אפילו הציפורים מציצות בגינות המלון בצליל נעים. התישבנו למשחק שח על שולחן מיועד במרכז המלון, ברקע רקדניות מפזזות לצלילי מוזיקה רג`סטאנית. נמרוד ניצח את ר"ז במשחק השח ולא דווקא בגלל הבירה הצוננת ששתינו הגדולים. הארוחה היתה נהדרת, בסגנון בופה, לדידנו ממש ארוחת חג. לאחריה ר"ז התינוק לא הסכים לעזוב טרם ינצח את נמרוד חזרה, "נאלצנו" להתרווח שוב במרכז המלון, והפעם לצילי סיטאר וטבלה (תוף הדומה לטרבוקה) חגגנו ללא סכך אך חגגנו מכל הלב.
ארוחות ערב אחרות אכלנו על גג אחת המסעדות הצופות לאגם. בכולן תמצאו טלביזיה ובכולן יוקרן הסרט "אוקטופוסי" מסדרת ג`יימס בונד. חלקו של הסרט הוסרט באודיפור ובני המקום גאים בעובדה זו כמעט כמו במנהיגם הגיבור טראפאט...באודיפור פגשנו בשנית את משפחת שחם שבחרה לבלות את תקופת החגים בהודו. ראינו כמה נחמד לילדים לשחק עם בני גילם ובעיברית ובילינו לא מעט יחדיו. באחד הימים עלינו לארמון המנוסון הנטוש. הוא אכן נטוש מזה כחמישים שנה אך מיקומו בראש הר הצופה על אודיפור מרשים והשהיה בו יחד עם להקות הנשרים בשעת שקיעה יכולה לבלבל דעתו של בן אנוש. עם ריקשה כדאי לצאת כשעה לפני השקיעה. באודיפור מצאנו חמדנות של בעלי העסקים. מחירים הגבוהים כמעט כפליים מהנהוג בהודו ואף מדבקות עם מחירים: העין המערבית רגילה להן אך בהודו אין אינפלציה והמחירים מוטבעים מראש על כל מוצר. לצערם איננו טירונים ולדרישתנו לשלם את המחיר ה"רשמי" הנמוך בחצי...נעננו בחיוב!
