עפתי לתרמילאים

פרק 18: רנקפור ואודייפור

קטע הדרך בין רנקפור לאודייפור משופע בנופים יפים. תחילה הדרך עוברת בשמורת טבע הררית, ירוקה מאד, ואחר כך מתחילים להופיע שדות מעובדים וכפרים קטנים.
מערכת אתר למטייל
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: פרק 18: רנקפור ואודייפור

מג'ודפור לאודייפור

הדרך מג`ודפור לאודייפור עוברת דרך קומפלקס המקדשים הג`איניים ברנקפור, אחד מהגדולים והיפים ביותר בהודו. רנקפור ממוקמת בעמק יפהפה ברכס הארוואלי, וקטע הדרך שבינה לבין אודייפור עובר בשמורה הררית יפה ואחר כך באזורים חקלאיים שלווים ועתירי ירק, מהיפים שראיתי בהודו. שווה לנסוע בדרך הזאת, ולא בכביש הראשי לאודייפור, רק לשם ההנאה מהנוף הנפלא.

מג`ודפור הדרך הראשית הולכת דרומה ומגיעה לפאלי, עיר סואנת וגועשת, מודרנית בצורה מפתיעה, עם הרבה מבני ציבור וגנים. מכאן דרומה המדבר הולך ונסוג, והירוק שוב עוטף את הדרכים והבתים. תופעת טבע מעניינת בסביבה הם גושי סלע ענקיים המופיעים פתאום בתוך הנוף השטוח. בכבישים משניים אנחנו נוסעים בתוך אזור חקלאי מנומר בעיירות קטנות שבהן, כך נראה, נפגשים כולם לפטפוט, עסקים וקבלת שרותים. כל הגברים לבושים בבגד המקסים של רג`סטאן - חולצה ללא כפתורים ומכנסים רחבים, הכל בלבן - וסביב ראשם מגולגל צעיף אדום כדם.

ליד רנקפור הדרך מתפתלת ונכנסת לתוך אפיק ירוק וקריר, מלא עצים, שנחל זורם בו. יש פה אפילו מלון נופש קטן בין העצים, שממש מפתה להשאר בו ללילה. נכנסים למתחם המקדשים, היושבים בתוך גן גדול של עצים, צל ודקלים. בכניסה מקדש קטן מקבל את פנינו, ולאחר שעולים במבואת מדרגות צרה, מגיעים למרפסת העוטפת את המקדש עצמו - נדבכים נדבכים של גילופי אבן מדהימים ביופים. חצר גדולה ומוצלת משתרעת בין הכניסה למקדש הראשי, והמוני תלמידים מלווים במוריהם ממלאים את האוויר בצחוקם.

במקדש הראשי עולים במדרגות רחבות אל מרפסת כניסה מקורה שצורתה מזוגזגת כצורת המקדש, ומעליה עוד שתי קומות של מרפסות, רמז לגובהו העצום של החלל הפנימי. אני נכנסת פנימה, לתוך מרחב שמשחקי אור וצל משרים בו אווירה של הרפתקה, של מקום שמבקש גילוי, ומחילה לשוטט בין החללים (יש פה 29 כאלה), הנתמכים באלפי עמודי אבן מגולפים. במרכז המקדש ישנו מרחב גדול מואר, שמצדדיו חללים נוספים, פתוחים אחד לשני, כשביניהם יורדים או עולים מספר מדרגות. כל פניה מגלה הפתעה חדשה: לפעמים המבט הולך לאורך שורות ארוכות של עמודים שאיזו פיסת קיר מוארת מחכה בסופם, ולפעמים יוצאים לחצרות קטנות פתוחות לשמיים, עם כיפות לבנות וכרכובים מקושטים. המורכבות פשוט מדהימה.

 כל החלק המרכזי של המקדש גבוה כל כך, שהעמודים התומכים אותו מחולקים לשלוש קומות, עם קורות אבן ענקיות ביניהן. במרווחים בין הקורות האלה נפתחו פתחים שמכניסים אור נפלא ישר אל הרצפה המצוירת, ואנשים מסתובבים פה כמו בחלום, עולים ויורדים אל המפלסים השונים, מסתובבים בחצרות, ומרימים ראש להתבונן בכיפה הנפלאה, הנתמכת על ידי עמודי ענק. המקום כל כך מעניין, שמיד הוא מזכיר לי את המסקיטה בקורדובה, כי למרות שהמבנים האלה כלל לא דומים, יש משהו במורכבות, באור החודר מלמעלה ובעיקר באווירה שלהם שמגרה אצלי את אותם החושים.

לתחילת הכתבה

עצירה בדרך

קטע הדרך בין רנקפור לאודייפור משופע בנופים יפים. תחילה הדרך עוברת בשמורת טבע הררית, ירוקה מאד, ואחר כך מתחילים להופיע שדות מעובדים וכפרים קטנים. כל האזור גבעתי, והכפרים יושבים בין חמוקי הגבעות לבין שדות ירוקים ומאגרי מים קטנים. ככל שמדרימים גוברת ההרגשה של שפע שבא ממים ומאדמה טובה. גם הכפרים עצמם שונים ממה שראינו עד עתה - קוביות לבנות שגגותיהן מכוסות רעפים, ממש טוסקנה בלב הודו. בכל היופי הנעים הזה אנו עוברים על פני נשים וגברים העובדים בשדות, מובילים תאואים לעבודה או שואבים מים מהבאר. באחת העצירות אני קולטת במצלמה אשה צעירה עם תינוק. הדקות והחיוניות של גופה מודגשים על ידי בדים בכל צבעי הקשת הרג`סטאנית - כתום, ירוק, אדום וצהוב לימון - ועליה זה נראה נפלא! באותה הזדמנות אני מצלמת את האמבסדור, שעדיין לא זכתה לכבוד.

קצת אחרי ארוחת צהריים אנחנו מגיעים לאודייפור ונוסעים שעה ארוכה ברחובות של העיר החדשה, עד שמגיעים קרוב יותר לאגם והאמבסדור מתחיל לרדת, ברחובות צרים יותר, אל המלון שבחרנו לנו - Jagat Niwas. המלון יושב ממש על שפת המים, ומרוב חדריו נשקף המראה המרהיב של אגם פיצ`ולה (Lake Pichola). באזור אודייפור ישנם מספר אגמים, שהגדולים שבהם אגם פיצ`ולה לא רחוק מאתנו, מעבר לגשר יבשתי צר, ישנו אגם נוסף - פאטה סאגאר (Pateh Sagar). הגדה המזרחית של אגם פיצ`ולה מתרוממת בתלילות משפת המים, כשכולה בנויה בצפיפות בשורה של בנינים מרהיבים (הנמוך שבהם הוא המלון שלנו), ששיאם הוא ארמון המהראג`ה המפורסם עם כל המבנים הנלווים, מסעדות וגנים, העולים בטרסות מעל פני המים. באגם מפוזרים גם כמה איים, שעל שניים מהם בנויים ארמונות, והמראה של כל זה ביחד, ביחוד לקראת השקיעה, הוא צרוף מופלא של טבע ומעשי ידי אדם.

המלון ממוקם בבית עתיק, צבוע לבן, עם שתי חצרות פנימיות יפות ומלאות עציצים. על הגג המקורה ישנה מסעדה מצוינת, שסביב המעקה שלה ישנן מעין נישות עם מושבים מרופדים ושולחנות קטנים עליהם, למי שחושק באכילה בהסבה, תוך כדי צפיה באגם. גם בחדרים הפונים לאגם ישנם חלונות הסבה כאלה, אבל עמוקים ממש כמו מיטה, ובימים הקרובים נבלה בחיקם שעות ארוכות, מתבוננות באגם עם צבעיו המשתנים במשך היום ובגאת הסמוכה, אליה יורדים נשים, גברים וילדים לכל הטקסים החילוניים היומיומיים - רחצה, כביסה וצחצוח שיניים.

ביומיים הראשונים אנחנו סתם מסתובבות בסימטאות שבין המלון לרחוב הראשי, יושבות על האגם, שורצות קצת באינטרנט, קונות ספרים ופוגשות בבית קפה, לארוחת בוקר, חברה שלאחרונה ראינו ברישיקש. יום אחד אנחנו הולכות לקנות תבלינים ובאותה הזדמנות נרשמות לקורס בישול מהיר. בערבים אנחנו אוכלות במסעדה ששכחתי את שמה, במרפסת פתוחה מעל האגם, ממש לידינו, ובין לבין - זריחות, שקיעות והאגם.

בעיר כבר מרגישים את הדורגה, חג בן תשעה ימים שהחל שלשום, ואנו פוגשות חבורה עליזה של אנשים, לבושים במיטב בגדיהם הצבעוניים ומקושטים בזרי פרחים, עולים ברחוב בדרך אל המקדש. ביום השלישי אנחנו נוסעות למונסון פלאס (Monsoon Palace), ארמון לשעבר - ומשכן המשטרה היום - היושב על אחד מההרים ממערב לעיר. בדרך נכנסנו לשמורת טבע קטנה, למרגלות הארמון, בה אמורות להיות אנטילופות, אבל למרות מאמצינו לא ראינו כלום. העליה להר שעליו בנוי הארמון תלולה מאד והריקשה בקושי לוקחת אותה, אבל הנוף הנפתח עם ההגעה למעלה, נוף ירוק עשיר של אלפי עצים ושכבות שכבות של הרים כהים, שווה את מאמץ. הארמון בנוי ממש על קצה צוק, שעליו מקפצים קופים, והכל עטוף בירק. אל המרפסת הגדולה והעגולה נאספים מטיילים רבים לחכות לשקיעת החמה, ואמנם השקיעה כאן עוצרת נשימה. השמש היורדת הופכת לצעיפים שקופים את ההרים הרחוקים, וכל היונים של אודייפור נאספות פה לחגוג בהמיה רכה את סוף היום.

כשאנו חוזרות העיר, הפעם דרך כפר אמנים קטן של ציירי מיניאטורות, השעה כבר מאוחרת, והרחוב הראשי, בקטע שבין מקדש ג`אגדיש (Jagdish Temple) לבין הארמון, מואר כולו בשרשראות של פנסים קטנים. הדורגה כבר החלה והמון אנשים מסתובבים כאן, למרות שאין שום ארוע שמציין את החג. אנחנו עולות למקדש, אבל מאחר והוא מלא בילדים משתובבים (מזכיר לי את בית הכנסת בימי ילדותי) שמתיצבים מול המצלמה, גברים מתפללים וכוהנים בארשת חגיגית, אנחנו מרגישות לא נוח עם הפלישה הזו ליום החג שלהם והולכות בחזרה למלון.

הבוקר עובר עלינו בסתם שטויות, כמו ללכת ולהזמין בגדים תפורים שאחר כך ישכבו להם בשקט בשקט בארון, ואחר הצהריים אנחנו נוסעות עם שאקטי, הבחור מחנות התבלינים שהחליט להיות מורה לבישול, אל ביתו בפרוור נחמד מחוץ למרכז. השיעור נערך במה שאמור היה להיות (ואולי בעצם הווה) מוסך מחוץ לבית. שאקטי מתחיל ללמד אותנו טכניקות בסיסיות של טיגון תבלינים, ואחר כך אנחנו מתחלקות אתו בהכנת מספר מאכלים נפוצים, כמו קוטלט צמחוני, מלאי קופטא וצ`פאטי. כל העסק מלווה בחוברת נחמדה, עם ציורים והסברים מפורטים, שהכינה לו בחורה ישראלית (בעברית, כמובן), ושאותה אנו לוקחים אתנו כדי לא לשכוח לעשות את זה גם בבית. בסוף ה"קורס" המזורז אנו נלקחות לאחר כבוד אל חדר האורחים ואוכלות להנאתנו את מעשי ידינו.

טוב, סוף סוף צריך ללכת לראות את ארמון המהארג`ה שכולם כל כך מתפעלים ממנו, אפילו ה- LP. אז הלכנו. לכל אורך הרחוב הראשי יש המוני חנויות המציעות מכל טוב, בדים, רקמות ועבודות עור ומתכת יפים באמת. לכיוון האגם המבט חסום בצוק תלול שעליו גנים וחלק ממבני הארמון. בקצה הרחוב עומד שער ענק עם שלוש קשתות. זו היא הכניסה למתחם הארמון של אודייפור, שחלק ממנו פתוח לקהל וחלקו משמש מלון יקר ויוקרתי למי שחשקה נפשו להתחפש, ללילה או שניים, למהארג`ה. מעבר לשער חצר גדולה עם שפע של מסעדות ודוכני מכירה שונים ומשונים, חלקם חנויות מזכרות וחלקם סתם קיבלו פה זיכיון לעשות כסף מתיירים.

הכניסה לארמון מאכזבת - רמת התחזוקה עלובה ביחס לארמונות אחרים שראינו, המתוחזקים ע"י המדינה. אחר כך, כשנכנסים לתוך החצרות הפנימיות היפות, המצב משתפר. הארמון באמת יפה מאד, ובתוך המתחם של חדרי המהראג`ה יש כל מיני פינוקים, כמו בריכת רחצה שקועה בלבו של חדר ענקי, ומרפסת יפהפיה עם ספסלי ישיבה קטנים בתוך כוכים בקיר. מקום נפלא לשבת בו בערב, גבוה מעל האגם, ולצפות בשקיעה. מלבד החדרים המלכותיים יש גם גן גדול ונעים, שסביבו חדרים וחצרות משנה. בחצר אחת, יפה במיוחד, מצאתי עבודת אמנות מסוג שלא ראיתי קודם לכן - ציורי קיר מרהיבים שאינם עשויים בצבע אלא בחתיכות אבן צבעונית המשובצות בתוך קיר האבן. הדיוק והיופי בציורים אלה משקפים רמה גבוהה מאד של אומנות זו, אפילו יותר מאשר בטאג` מהאל.

 באחת מפינות הגן, המוקף במין פורטיקו עם עמודים יפים, יושב נגן עיוור ומנגן. אני יושבת לידו ומשוחחת איתו, ופתאום הוא אומר לי: "יש לי שיר בשבילך" ומתחיל לשיר לי את איצ`יקדנה המפורסם, כששנינו מתגלגלים מצחוק. אחת החצרות היפות ביותר נמצאת לקראת היציאה. זו היא חצר הטווסים, על שום מוזאיקות הזכוכית הנפלאות שלה. כמו הטווסים, גם שאר הקישוטים של חצר זו עשירים בצבעי כחול וירוק, המשתלבים נפלא בגווני האבן. ביציאה אנחנו טועות בדרך החוצה ומסתובבות קצת בגן של המלון. אחר כך אנחנו יורדות לאיטנו דרך הרחוב הראשי ונעצרות בחנויות היפות שמשני צידיו. בצומת של מקדש ג`אגדיש כמה נערות ונשים מוכרות פרחים לבאים למקדש, והצבעוניות של בגדיהן שוב מדהימה אותי כל פעם מחדש.

לתחילת הכתבה

סוף הטיול

אנחנו כבר מרגישות חזק את סוף הטיול. מכאן נטוס לבומביי, וממנה לגואה, לרחרח קצת את האוויר הטרופי. ולהתפנק על החוף. לפרידה, נותר לנו רק לקחת את השייט על האגם. השייט, המאורגן ע"י הארמון, יוצא מהמזח שלמרגלות הארמון, וכולל עצירה באי ג`אג מנדיר (Jag Mandir), אחד משני איי הארמון של אודייפור. השני - ג`אג ניוואס (Jag Niwas), שבו ארמון יפהפה שכיכב כבר בכמה סרטים, משמש היום כסופר- מלון לעשירים. ג`אג מנדיר הוא אי מוקף חומה, עם חצר מרוצפת גדולה המוקפת מרפסות בשני מפלסים וארמון קטן, שהיום הוא מוזיאום יפה, במרכזה.

השמש נוטה לשקוע כשאנו עוזבות את האי, ואת השקיעה המרהיבה עצמה אנו רואות כבר בסירה על המים. קצת אור עוד נותר, והוא משתקף בעדינות בבתים הצומחים מן המים לאורך שפת האגם. מכאן אנחנו יכולות לראות את החדר הנחמד שלנו, יושב נמוך מעל המים. עם השיבה לחוף אנחנו מטיילות לאורך הטרסות היפהפיות של הארמון. המסעדה היושבת על אחת הטרסות הומה מתיירים, ובאמת זה מקום נפלא לבלות בו את השעות האלה של היום. המבט אל האגם, על אייו וארמנותיו, וביחוד עכשיו, כשהכל נצבע במין ערפל זהוב, הוא בוודאי אחד מהמקומות המפוארים והרומנטיים ביותר בעולם. בבוקר אנו נוסעות לשדה התעופה. למרות שבומביי עוד מחכה לנו, אני מרגישה שהמסע בהודו תם ונשלם. מעתה זו מין השתהות כיפית בדרך הביתה.

 כתבה וצילמה: עליזה אוקו
aloko@netvision.net.il

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אודאיפור