ימים של פרידות
לאחר התערוכה וההתרגשות שחשנו בעקבות האירוע הגיע הזמן להיפרד מכל אותם אנשים אהובים שמי יודע אם אין זו הפעם האחרונה שאנו רואים אותם. יומיים קשים וטעונים רגשית עברו עלינו עקב הפרידות המדהימות. ראשית, הפרידה מריצ`רד וטרינה, בעלי הגלריה - אנשים שנכנסו היישר אל תוך לבנו ביושר, כנות, חום ואהבה שקורנת מהם - נפרדנו עם דמעות בעיניים. לא ניתן להאמין שבתקופת היכרות כה קצרה ניתן להתחבר כל כך. אחר כך הפרידה מביבי ואלבין היתה מאוד קשה. שני אנשים מדהימים שנתנו והעניקו לנו ללא סוף. תחושה של משפחה היתה בינינו והמחשבה שאולי לא נתראה שוב היתה עבור כולנו קשה מאוד. לבסוף - הפרידה מליסה, המורה לרכיבה - גם כאן חיכו לנו מתנות מדהימות, מכתב שהדמעות שזלגו עליו מרחו את אותיות הדיו.. האהבה שקרנה ממנה ומילותיה כי מהרגע שנפגשנו היא ידעה שאין זו פגישתנו הראשונה (לא עלי אדמות כמובן) ותחושת החיבור בינינו היתה מידית. לילדות היה מאוד קשה להיפרד מהסוסים שהן כה נקשרו אליהן וליסה נתנה לכל אחת מהן בובת סוס שנראית כמו הסוס שהן רכבו עליו...
עזבנו את בנדרה עם כאב בלב, אך עם המון כוח ואנרגיה של אהבה שהם ציוד ללא מתחרים...
טוסון, פיקצ'ו והסביבה
אנחנו שוב על Hwy 10 כל הדרך לאריזונה, טוסון. נסענו במשך יומיים כ-800 מייל, המון מיילים אין ספק, והגענו לטוסון. עיר גדולה ומכוערת, החום היה איום - נזכרנו בסיני בקיץ - חם, חם, חם. לקראת השקיעה נסענו לפארק טוסון, מקום מופלא. ממש כמה מילים ספורים מהעיר טוסון, ממערב לה (יציאה 257 על כביש 10) מגיעים להרי טוסון, אשר כל מדרונותיהם מלאים בקקטוסים עצומים, יפהפיים ולאורך הדרך ניתן לעצור ולצפות בהם. המראה מרהיב ומיוחד, במיוחד בשקיעה. מטוסון, בה לא רצינו לישון, המשכנו לעיירונת בשם פיקצ`ו Picacho, פירוש השם: פיסגת ההר, ואכן היא שוכנת ליד הר שפיסגתו מחודדת ויפה. הגענו לקמפ בלילה והחלטנו לישון בו (I-10, Exit 219, Picacho,520-466-7841). נכנסנו לתוכו ונדהמנו למצוא מקום שנראה ממש כמו מלון: בריכה, ג`קוזי, עצי תמר וקקטוסים עצומים מעטרים אותו, חלקות לקראוונים יפות ומסודרות. כמובן שבילינו את אותו הלילה בבריכה ובג`קוזי, מצטננים לנו קצת אחרי היום המיוזע ומנסים לעכל את כל הקורות אותנו בימים האחרונים. למחרת, החלטנו לנפוש לנו עוד יום במקום המהמם הזה, להשתזף עוד קצת על שפת הבריכה, ולהתענג על כל רגע. עיירת רפאים באריזונה. יום חדש הגיע ואנחנו שמנו פעמינו לעיר מסה הנמצאת צפונית לפיקצ`ו על מנת לראות את הרי הסופרסטישן (דעה קדומה). לא ציפינו לפגוש עיר כה נעימה, מסודרת, קלה להתמצאות ויפה. היא היוותה לנו בסיס מצוין לטיול שלנו לעבר ההרים. מזג האוויר היה עדיין חם אך רוח נעימה נשבה וקיררה אותנו במעט. נסענו על כביש 88 צפון מזרחה, כביש יפהפה ומיוחד, המתפתל לו בין הרים וגבעות בצבעי ירוק וצהוב עם אלפי קקטוסים פזורים להם כאילו לוטשים מבטם אל החולפים על פני הכביש. עברנו דרך Ghost Town, עיירת רפאים בסגנון קאובואים ישנה ומשוחזרת שיש בה מוזיאון קטן, בית קפה וחנויות קטנות. לאחר סיבוב קצר בעיירה המשכנו בדרכנו בכביש היפה ומימיננו ניבט אלינו הר הסופרסטישן, אשר נראה יפה ומיוחד בייחוד עם העננים ששהו מעליו והצלו עליו לפרקים. על מנת לראותו היטב נכנסנו ל-Lost Dutchman State Park, שהוא קמפגראונד ציבורי יפה שממנו ניתן לצאת לטייל אל ההר. הר הסופרסטישן הוא מקור של מיסתורין ואגדה עוד מלפני המון המון שנים. האזור מנוקד בהמון צוקים ומערות וסימנים רבים של קבוצות של מקומיים שגרו באזור. השראת השם באה מאגדות של שבט הפימה האינדיאני. השתאינו למראה הודו של ההר והקקטוסים היפים הצומחים לצידו בפריחה צהובה ואדומה והמשכנו הלאה לאזור האגמים לכיוון אגם קניון שנמצא צפונה על כביש 88.
הרי סופרסטישן ומערבה אל קליפורניה
מרחוק, בינות להרים, ניבט אלינו מראה כחול יפהפה ומקום לצפות באגם מלמעלה חיכה לנו בצד הדרך. המראה מהמם ובלתי צפוי, באמצע המדבר, בין הרים וקקטוסים צץ לו אגם גדול עם סירות השטות בתוכו. ירדנו עם הכביש אל האגם, לצידו ישנם מספר מקומות לפיקניק, מרינה, מסעדה ומכולת. אכלנו את ארוחת הצהריים על שפת האגם, שבתוכו שחו בנחת דגי ענק ואח"כ, אט, אט עם בטן נינוחה ומלאה חזרנו אל העיר מסה חביבתנו. למחרת נפרדנו ממסה ובעצם נפרדנו גם מאריזונה, ארץ שכה אהבנו את נופיה ואשר מזג האוויר בה היה חם חם, ונסענו מערבה אל עבר קליפורניה. ככל שהתקרבנו אל קליפורניה האמירו מחירי הדלק ואנחנו הכנו עצמנו לעליית מחירים בכל המובנים. קליפורניה צפופה מאוד ומתויירת ובייחוד בתקופת האביב מאמירים בה המחירים. עברנו את הגבול והמשכנו לנסוע כברת דרך במדבר, רוחות עזות נשבו וספירלות חול הסתלסלו להן בצידי הדרך. מזג האוויר התקדר והתקרר ותחושה מוזרה אפפה את כולנו. אט אט הבנו, שתחושה זו, המוקרנת אלינו מבחוץ היא תחושה פנימית של אוטוטו.. סוף מסענו מגיע. מצחיק אולי לחוש כך משום שחודשיים וחצי הם המון זמן לטיול אולם אנו כבר מתחילים לחוש את הסוף, גם שלטי ה-For Sale ששמנו עתה על "בומבילה" הישרו תחושת עצבות קלה. עלינו לדעת בתקופה זו לשלב בין הצורך להתכונן לסוף הטיול ומאידך לדעת להמשיך וליהנות מכל רגע ורגע וזהו כנראה שלב מעבר חדש, שעלינו להתרגל ולהסתגל אליו. ככל שהצפנו לכיוון פארק יוסמיטי החלה הדרך להיות ירוקה ומלאת עצים וצמחיה מכל עבר. כשעלינו על כביש 40, הנוסע אל היוסמיטי נכנסנו לכביש יפהפה, צר, מפותל, הנוסע בתוך צמחיה והרים מיוערים וירוקים. מזג האוויר היה קר וגשום ואנחנו עצרנו לקבל מידע בעיירה שנקראת Oakhurst ושם נודע לנו שבפארק יורד שלג והדרכים סגורות. נאלצנו לחכות יום אחד ולמחרת נכנסנו אל תוך הפארק. כמויות המים והירוק שליוו אותנו אל תוך הפארק היו מהממות והנוף הכללי הניבט אלינו היה חדש, מרענן ושונה ממה שהורגלנו אליו בחודשים האחרונים. נזכרנו קצת בתחילת מסענו - בנופיה של קנדה.הכניסה לפארק עולה 20$ למי שאין לו כרטיס פארקים לאומי. מיד בכניסה, פנינו ימינה למריפוסה (Mariposa Grove) לראות את עצי הסקויה הענקיים. המקום היה מושלג, על האדמה היה קרח ושלג, העצים התעטפו בתלבושת לבנה וחגיגית ואנחנו פסענו לנו בינות לעצי הסקוויה המהממים. עוביים וגובהם משאיר אותנו פעורי פה ומתקשים להאמין שקיימים עצים אציליים כאלה, היכולים לחיות כ-3000 שנה. עץ סקוויה עצום שנפל לפני כ-300 שנה נותר שוכב על האדמה ושורשיו העצומים יכולים להוות בקלות סוכה נאה. ממריפוסה פנינו לצפות בעמק יוסמיטי. נסענו לאורך הכביש הצר והמפותל שבצדדיו אינספור עצים ביניהם גם עצי סקוויה עד שהגענו למקום שממנו ניתן לצפות בעמק יפהפה, נהר המרסד זורם בתחתיתו ומפלים שוצפים יורדים מן ההרים הבזלתיים העצומים והאדירים למטה. המראה היה אדיר ואנחנו לא הפסקנו להתפעל. כל אותו היום טיילנו בעמק ואף הגענו לכפר הנותן שירותים לכל המטיילים: מסעדה, דואר, חנות מזכרות ומכולת, קמפגראונדים לקראוונים ואוהלים ואף גלריה של אנסל אדמס וצילומיו המדהימים של היוסמיטי. עשרות מסלולים לרוכבי אופניים בצדי הדרך ומטפסי הרים נראו מרחוק אוחזים בנקיקים ומטפסים לגבהים שלא ייאמנו. מהפארק היפהפה יצאנו בכביש 140 היוצא מהצד המערבי של הפארק והוא כביש קסום ומהמם ביופיו. הוא מתפתל לאורך נהר המרסד לאורך נופים מדהימים וצבעים מרהיבים של סגול, אדום, צהוב וירוק. מומלץ מאוד לנסוע בכביש זה. יעדנו הבא היא העיר סן פרנסיסקו הנמצאת בחוף המערבי של קליפורניה, עליה ועל מקומות יפים נוספים נספר בפעם הבאה.
להתראות מכולנו,
ההירשים.
