הקדמה
גם אנחנו גלשנו לאתר "למטייל" וקיבלנו משם את הכתובת והטלפון של הקהילה היהודית באוקלנד. כאן קשה יותר לארגן אירועים גדולים ע"י התארגנות ספונטנית של מטיילים כפי שהיה בהודו ואנחנו מצטרפים לסדר במרכז של הקהילה היהודית המקומית.
גם כאן, אנשי חב"ד בראש השולחן ומאחורי הקלעים, מארגנים ודואגים לכל ואנחנו מודים להם שוב על הרוח והביצוע. הסדר נוהל חלקו באנגלית, חלקו עברית במבטא אמריקאי כבד ומשעשע. לא היה כאן מפגש של ממש עם היהדות המקומית. כמעט מאה מטיילים התקבצו ביחד וטעמו מאוירת החג. חלקם כבר נפגשו בדרכים, חלקם כבר בדרך הביתה, חלקם ממשיכים לטייל. היה קצת יבש הילדות מסכמות, אך אנו מודים של"חד גדיא" כבר לא נשארנו.
חווית פסח מרגשת המתינה לנו בהמשך מכיוון שונה ומפתיע.
פסח בחווה
יום לאחר ערב החג מכרנו את הרכב, הקדמנו מעט את הטיסה ועדיין נותר לנו שבוע המתנה. טרם טעמנו את האי מעברה הצפוני של אוקלנד אך החלטנו לנסות משהו אחר. התארחנו בחווה ליד אוקלנד המשותפת לכמה משפחות. החווה מתנהלת באופן המזכיר במשהו חיי קיבוץ והמושג קיבוץ מוכר באופן אישי לכמה מחבריה. הקשר לארץ ולעם היהודי נובע ממקור עמוק יותר ודי מפתיע ברגע הראשון. חברי החווה הם נוצרים מאמינים המנסים לחיות את חייהם על פי ערכים דתיים של שיתוף, אהבת האדם ואהבת האל ואמונה חזקה במשיחם ישו. הם מאמינים בברית החדשה ובברית הישנה כאחד ומתוך כך רואים ביהודים את העם הנבחר ורואים בישו את ההמשך הישיר לכלל העמים.
עבורנו הייתה זו חוויה קסומה של הכנסת אורחים ומפגש עם אנשים חמים ונפלאים שלא תשכח. משהו מהרוח שנשבה בדרכיה של הודו, אושר ופשטות בכל אך מול זאת גם אמונה חזקה ובלתי מתפשרת בצדקת דרכם היחידה האופיינית כל כך לאמונה באל אחד. גם ההקשר היהודי היה עבורנו עימות לא קל עם מושגים וסמלים. הצלב הגדול בכנסיה שבמרכז החווה, דמו של הצלוב מסמל עבורם את הכפרה לחטאיהם בעולם הזה, כי במותו ציווה להם את החיים... ואנחנו מצטמררים תחת כובד השימוש בסמלים המיצגים עבורנו דם יהודי שפוך זה אלפיים שנה ואלו שציוו לנו את החיים אינם צלובים על צלב אלא שוכנים באדמה טרייה מדי. המולת הלב הזו ליוותה אותנו בחמישה ימי אהבה וחמימות אנושית של אנשים מאמינים החיים את ערכיהם ומחנכים את ילדיהם ברוח זו.
הימים ימי חג, אך כאן בחווה חוגגים את הסעודה האחרונה כחג הפסח היהודי ואנחנו יושבים עימם תוהים ומתפעמים. על קירות בית הספר העצמאי שלהם תלויים דגלי ישראל, תמונות מוכרות ומפות. המצה, נטולת חמץ, מאפה בית הונח בתוך מפה בצורת מגן דוד וגם מילים ושירים בעברית פרחו שם.
המפגש הראשון היה עם זוג צעיר שאסף אותנו לחווה. כמה נערות, בהמשך כבר למדנו את שמות כל הקהילה, עשו סידורים אחרונים בבית היפה שקיבלנו. בכל פינה הוקדשה מחשבה כדי לעשות לנו את השהייה נוחה ויפה. בערב הוזמנו לארוחה עם פיתות, פלאפל וטעמים מוכרים. שאר הימים חלפו להם במהירות מדהימה. שתי פגישות במהלך היום מוקדשות לחיי רוח ואמונה. חלק גדול מחייהם תופסת המוסיקה כתפיסה הרמונית של החיים והאמונה. כמעט כל אחד בחווה מנגן בחצוצרה, גיטרה, מצלתיים, חליל צד ופסנתר וקולותיהם צלולים במידה מפתיעה.
מידי פעם החלפנו מבטים עם הילדות שלנו שלמדו להגיב לדברים חדשים ושונים, לאמונות ומקדשים, בסקרנות סובלנות ופתיחות. ארוחת הצהרים משותפת לכולם ובערבים התארחנו בבתיהם. האוכל היה חוויה גסטרונומית מפתיעה מה גם שכולו בישול ביתי החל מטחינת הקמח ואפיית הלחם וירקות הגינה המשותפת. בעוד שלושה שבועות תתקיים בכנסיה החדשה חתונה ראשונה, ניקולה ובחיר ליבה ג`ונתן מאיי שלמה מתחתנים. כמעט היה מובן מאליו לכולם שאנחנו נשארים לחתונה...
את חלקנו תרמנו בסידור הגינה לקראת האירוע ונהנו מכל רגע.
סרט על חיי ישו הוקרן באחד הערבים ואנחנו נהנו לזהות את אתרי הצילום ואת שחקני המשנה ולתארך את הסרט כבן עשרים שנה. יפתח קציר שיחק שם כילד חולה אפילפסיה שישו מצילו. לפני אסקימו-לימון... רק בסוף הסרט, כשראינו אנשים מוחים דמעה וחווים את חווית הצליבה הרגשנו כמה אמונתם אינה מתפשרת. גם ניסיון להזכיר קטעים ממונטי פיטון כמו משה רבנו היורד מההר עם חמש עשרה הדברות לא בהכרח העלה חיוך. העיסוק באמונה הוא עניין רציני גם אם הוא נעשה בחדווה ואהבה. אולי רציני מדי. מכל מקום האנשים שלמים באמונתם ומקיימים את ערכיהם להלכה בכל מעשה.
ביום האחרון השתתפנו עמם בטקס טבילה שהתקיים בנחל העובר בחווה. פינה קסומה, שירים, ברכות, טכס הטבילה ולאחריו פיקניק. האוכל אגב, מדהים. נפרדנו בפרידה מרגשת כחברים ותיקים. הלוואי ונוכל לגמול למי מהם ולארחם בארץ.
הילדות נהנו גם מאוירת החווה, פרות, תרנגולות ומרחב. אמנדה, בת גילה של מאי אימצה אותם מיד.
בחווה - מיומנה של מאי
"...בערב, הלכנו לבית של טרזה וקרל, האנשים שהסיעו אותנו. אכלנו פלאפל בפיתה עם סלט וטחינה. לא היה צ`יפס. טרזה וסנדי, תיירת אנגליה שמתארחת אצלם, גרו שנתיים בירושלים והן הכינו לבד את הפלאפל. זה היה טעים מאוד אבל התפוצצנו. פודינג השוקולד לא היה מוכן בזמן (מזל) אז הלכנו לראות סרט בכנסיה על ישו ומסעותיו. שם גם הכרתי את אמנדה, ילדה בת שלוש עשרה. למחרת העברנו את היום במשחקים יחד עם אמנדה. בערב הם חגגו את יום שישי הטוב שזה ערב חג האיסטר אבל הם חוגגים אותו דומה לפסח חוץ מזה שמדברים גם על ישו. היה כייף והם שרו הרבה שירים וכמה היו בעברית.
בין הקידושים, שיחקנו עם כל הילדים הקטנים בפינת בית הספר. הם גם שוטפים אחד לשני את הרגליים כי זה מסמל את החברות שלהם ושהם מכבדים אחד את השני. גם בסרט שראינו, מריה מגדלנה שטפה לישו את הרגליים ומשם הסמל והמנהג. הלכנו לישון ובבוקר עבדנו בגינה לכבוד החתונה של ניקולה. אחרי זה הלכנו לראות חליבת פרות וראינו את כלי החלב והרגשנו את היניקה של מכונת החליבה.
האכלנו את התרנגולות והם מאוד נחמדות. צריך לנוע בלי שהן רואות כי כשהן מגלות אותך הן ישר באות ורוצות אוכל ואי אפשר ללכת. אחר כך נסענו באוטו, זאת אומרת אמנדה נהגה! היא נהגה יפה! ישבנו למעלה על החציר כשאבא שלה נהג ואחר כך אמנדה נהגה ואבא שלה פיזר את החציר בשדה של הפרות. אכלנו ארוחת ערב בבית של אמנדה, והאוכל היה ממש מעולה. את רוטב השוקולד הכנו אמנדה עדי ואני..."
בשנה הבאה בירושלים תהייה חוויית הפסח יפה, שונה ומוזרה ככל שתהיה, אין כמו פסח בחיק המשפחה ואנו מברכים את משפחותינו ואתכם הגולשים.
שיהיה לכם גם חג עצמאות שמח, שקט ומלא תקווה.
בכתבה הבאה כבר נספר על התארגנות במלבורן ויציאה מערבה רגע לפני שנכנסים למדבר.
להתראות.
