נחיתה באוקלנד
אני נוחת באוקלנד, הישר ל- Christmas Parade, המצעד שפותח את חודש חגיגות הכריסמס בעיר. אלפי אנשים עומדים ברחובות העיר, צופים בתהלוכה של רקדנים, נגנים, מכוניות ומסכות ענק. באמצע רחוב Queen, הרחוב הראשי של דאון טאון אוקלנד ומעוז התרמילאים, הוצבה בובת ענק של סנטה קלאוס וכל החנויות התקשטו בעצי חג המולד.
כריסמס באוויר והדבר היחיד שחסר זה שלג (פה קיץ- זוכרים??). כמנהג כל התרמילאים, מצאתי את עצמי נודד בין בורגר קינג אחד למישנהו ברחוב קווין (ותודה ליעל מנהלת פורום OZ-NZ על ההגדרה למצבי). אז בין ג`אנק-פוד אחד למשנהו, ניסיתי בכל זאת לראות קצת מהעיר.
אוקלנד מרוצפת בכ-50 גבעות געשיות ומראש המפורסמות שביניהן -One Tree Hill, Mt. Eden - ישנה תצפית מצויינת על כל העיר. התצפית הטובה ביותר אולי על העיר והמפרץ היא ממרומי Rangitoto Island, שהוא הר הגעש הצעיר והגבוה ביותר באוקלנד. ההגעה לאי היא כבר חצי מהכיף- תופסים מעבורת מקצה רחוב קווין (ביחד עם עוד כמה עשרות מתושבי אוקלנד שמגיעים ככה לעבודה כל בוקר) ואחרי חצי שעה של הפלגה נקשרים למעגן העץ שבאי. העליה המתונה לוקחת קרוב לחצי שעה ומהפסגה יש נוף יפהפה- 360 מעלות של ים, איים, ואוקלנד העיר איפשהו ביניהם.
כריסמס באוויר והדבר היחיד שחסר זה שלג (פה קיץ- זוכרים??). כמנהג כל התרמילאים, מצאתי את עצמי נודד בין בורגר קינג אחד למישנהו ברחוב קווין (ותודה ליעל מנהלת פורום OZ-NZ על ההגדרה למצבי). אז בין ג`אנק-פוד אחד למשנהו, ניסיתי בכל זאת לראות קצת מהעיר.
אוקלנד מרוצפת בכ-50 גבעות געשיות ומראש המפורסמות שביניהן -One Tree Hill, Mt. Eden - ישנה תצפית מצויינת על כל העיר. התצפית הטובה ביותר אולי על העיר והמפרץ היא ממרומי Rangitoto Island, שהוא הר הגעש הצעיר והגבוה ביותר באוקלנד. ההגעה לאי היא כבר חצי מהכיף- תופסים מעבורת מקצה רחוב קווין (ביחד עם עוד כמה עשרות מתושבי אוקלנד שמגיעים ככה לעבודה כל בוקר) ואחרי חצי שעה של הפלגה נקשרים למעגן העץ שבאי. העליה המתונה לוקחת קרוב לחצי שעה ומהפסגה יש נוף יפהפה- 360 מעלות של ים, איים, ואוקלנד העיר איפשהו ביניהם.
ריקוד ההאקה הראשון
במוזיאון של אוקלנד, נתקלתי פעם ראשונה בתרבות המאורית. המאורים הם תושבי ניו-זילנד, שקדמו לאנגלים ולמרות שכיום הם מהווים רק 10 אחוז מהאוכלוסיה, ההשפעה התרבותית שלהם ניכרת בחיי היום יום (כמו למשל בשמות של מקומות, שלפעמים הם מצחיקים- Puketutu, Rangiriri, Meremeve, Piopio, ולפעמים מסובכים, כמו השמות של שני ההרים: Noauruhoe ו-Pukekaikiore). במוזיאון רואים אמנות מאורית יפהפיה, בעיקר פסלים ומסיכות מגולפים בעץ.
פעמים ביום ישנו מופע מאורי (קצת קיטץ` אבל יפה) שכולל ריקודים, שירים וסיפורים ולבסוף- ההאקה- ריקוד המלחמה המאורי. הריקוד כולל תנועות גוף חדות, צעקות, הוצאת לשון וגילגולי עיניים. קרבות בין שבטים מאורים כבר אין היום, אבל המלחמות האמיתיות- אלו שמתחוללות במגרשי הרגבי מתחילות בריקוד ההאקה, שמבוצע ע"י שחקני שתי הקבוצות.
פעמים ביום ישנו מופע מאורי (קצת קיטץ` אבל יפה) שכולל ריקודים, שירים וסיפורים ולבסוף- ההאקה- ריקוד המלחמה המאורי. הריקוד כולל תנועות גוף חדות, צעקות, הוצאת לשון וגילגולי עיניים. קרבות בין שבטים מאורים כבר אין היום, אבל המלחמות האמיתיות- אלו שמתחוללות במגרשי הרגבי מתחילות בריקוד ההאקה, שמבוצע ע"י שחקני שתי הקבוצות.
ריקוד ההאקה השני
אוקלנד היא עיר ענקית, שבה גרה שליש מאוכלוסיית ניו-זילנד. הפלגתי לצד השני של הנמל, ל-Northshore- אחת משלוש הערים שמרכיבות את אוקלנד. אחרי עוד תצפית מעוד גבעה געשית (Mt. Victoria שבדיוונפורט) תפסתי טרמפ עם נהג משאית (שהיה בשוק שאין לנו כריסמס בארץ) לשכונת Takapuna.
במרכז המידע הסבירו לי איך להגיע לחוף שבו יש יער מאובן. זרם הבזלת גרם להתאבנות של עצים, כולל עץ קאורי ענק בקוטר של שלושה מטר ומאחר שאני היחיד שזה מעניין אותו- לא היה שם אף אחד, חוץ מדייג אחד...
אני עוזב את החוף, נכנס בחזרה לעיר והולך לי לתומי ברחוב שלפתע מגיחים מולי כל שלוש מאות שוטרי העיר. ליתר ביטחון, כבר הרצתי איזה אליבי אחד או שניים בראש, אבל אז הגיעו לאוזני צלילי תזמורת המשטרה (דווקא מתאים לניו זילנדים לעצור תייר בליווי תזמורת, שלא יקבל רושם שלילי מדי...).
בשעה הקרובה צעדו להם 300 שוטרים (על מדי אלף), 30 בלשים (על אזרחי- בחליפות), 20 נגני תזמורת רגילה ו-20 נגני חמת חלילים, 20 כלבי גישוש, 12 פקידות משטרה ותייר אחד ברחובות העיר, עד שלבסוף נעצרו כולם ברחוב צדדי שיורד לים.
ראש עיריית ה-Northshore, לבוש בגלימה אדומה וכובע מצחיק, סקר את מסדר השוטרים ואח"כ ניגש למיקרופון. "Kia Ora" (שלום במאורית) הוא אמר בתחילת הנאום שלו, נאום שכולו שבח והוקרה לשוטרי העיר על עבודתם המסורה ועל הצלחותיהם בהורדת אחוזי הפשיעה, בהפסקת מסיבות מרעישות ועוד.
אח"כ חולקו תעודות ומגנים לשוטרים, בלשים ועובדים מצטיינים ושוטרת אחת התעלפה תוך כדי. השלב הבא היה מתן כבוד לשוטרי ולכבאי ניו יורק שנהרגו בתאומים ולכבוד כך הוצג דגל הפסים והכוכבים ונוגן ההימנון האמריקאי. לבסוף ההימנון הניו-זילנדי (שכולם מקשיבים לו- אבל אף אחד לא שר). והדובדבן שבקצפת- ריקוד ההאקה השני שלי, מבוצע ע"י שני שוטרים, בקצה רחוב ניו-זילנדי שיורד לים.
במרכז המידע הסבירו לי איך להגיע לחוף שבו יש יער מאובן. זרם הבזלת גרם להתאבנות של עצים, כולל עץ קאורי ענק בקוטר של שלושה מטר ומאחר שאני היחיד שזה מעניין אותו- לא היה שם אף אחד, חוץ מדייג אחד...
אני עוזב את החוף, נכנס בחזרה לעיר והולך לי לתומי ברחוב שלפתע מגיחים מולי כל שלוש מאות שוטרי העיר. ליתר ביטחון, כבר הרצתי איזה אליבי אחד או שניים בראש, אבל אז הגיעו לאוזני צלילי תזמורת המשטרה (דווקא מתאים לניו זילנדים לעצור תייר בליווי תזמורת, שלא יקבל רושם שלילי מדי...).
בשעה הקרובה צעדו להם 300 שוטרים (על מדי אלף), 30 בלשים (על אזרחי- בחליפות), 20 נגני תזמורת רגילה ו-20 נגני חמת חלילים, 20 כלבי גישוש, 12 פקידות משטרה ותייר אחד ברחובות העיר, עד שלבסוף נעצרו כולם ברחוב צדדי שיורד לים.
ראש עיריית ה-Northshore, לבוש בגלימה אדומה וכובע מצחיק, סקר את מסדר השוטרים ואח"כ ניגש למיקרופון. "Kia Ora" (שלום במאורית) הוא אמר בתחילת הנאום שלו, נאום שכולו שבח והוקרה לשוטרי העיר על עבודתם המסורה ועל הצלחותיהם בהורדת אחוזי הפשיעה, בהפסקת מסיבות מרעישות ועוד.
אח"כ חולקו תעודות ומגנים לשוטרים, בלשים ועובדים מצטיינים ושוטרת אחת התעלפה תוך כדי. השלב הבא היה מתן כבוד לשוטרי ולכבאי ניו יורק שנהרגו בתאומים ולכבוד כך הוצג דגל הפסים והכוכבים ונוגן ההימנון האמריקאי. לבסוף ההימנון הניו-זילנדי (שכולם מקשיבים לו- אבל אף אחד לא שר). והדובדבן שבקצפת- ריקוד ההאקה השני שלי, מבוצע ע"י שני שוטרים, בקצה רחוב ניו-זילנדי שיורד לים.
