היום השנים עשר - דירה בוילה על המים

שבנו מלובראן לאופטייה והפעם הייתה חנייה בשפע. חנינו בטיילת והלכנו לכיוון וילה אנג'ולינה. בדרך צילמנו את פסל האשה עם היונה בידה, והתפעלנו ממבנה מלון קווארנר. לבסוף הגענו לוילה אנג'ולינה ומה רבה היתה האכזבה - אין פרחים, השתילים טרם נטעו. הגננים במקום עבדו במרץ ואנו נאלצנו להסתפק בפסל של כנר ועצים עתיקים. למקום התחילו להגיע קבוצות מאורגנות וזה היה הסימן בשבילנו ללכת מהמקום. המשכנו בחצי האי איסטרה דרך איצ'יצ'י וכעבור 18 ק"מ הגענו לנקודת מצפור יפהפה. כאן שתינו קפוצ'ינו והתענגנו מהנוף. המשכנו לכיוון פאזין ומשם לעיר היפהפיה robinj. העיר שוכנת על לשון יבשה צרה בתוך מפרץ יפהפיה כשכל בתיה צבעוניים. פנינו ימינה למגרש חנייה למסעדת Kristina הצופה אל הנוף הנהדר. ומה הזמנו? את הדג Oradea הזכור לטוב. קיבלנו מגש ענק עם דגים ששחו בצ'יפס. הטעם והנוף היו נהדרים.

 מייד בתום הסעודה, קירבנו את הרכב למגרש החנייה הסמוך לעיר העתיקה וכבשנו את העיר תוך שעתיים הליכה. מדרחוב קאררה, השוק, הטיילת, התלהבנו מהכל. משם נסענו לכיוון Porc. ביציאה מהעיר די התברברנו אחרי שכיוונו אותנו בטעות לא נכון. בדרך סטינו לתעלה המכונה הפיורד לימסקה דרוגאנה. זה אינו נראה כמו פיורד ואחרי שראינו את הפיורד שיצר נהר קרקא די התאכזבנו. פורץ' שוכנת, כמו רוביני, על לשון ים בתוך מפרץ, אך היא קצת פחות ציורית מרוביני. הסתובבנו בסמטאות העיר העתיקה, קנינו מזכרת צלחת עשוייה מנחושת עבודת יד. המשכנו ל-Novigrad, שבה החלטנו ללון. היא נראתה לי מעניינת במפה ואכן גשר מעניין מוביל אליה וחוצה את מי הים לשניים. מצאנו דירה בוילה על המים, אך בעלת הבית נמצאת בוינה ולא איתרה את בעלה. הסתפקנו בוילה על הקו השני מהחוף, דירה יקרה ב-90 יורו. עשינו סיבוב ממונע בעיירה החמודה והתיישבנו בטיילת עד שהדירה הייתה מוכנה.

נהר סוצה.jpg

היום השלושה עשר - מערת שקוצ'יאן ומעיל פוך מיותר

נסענו בכביש החוף לכיוון פיראן, אך בקטע הזה הכביש לא משהו ואפשר היה לעלות על אוטוסטרדה. היה יום חם וממקום החנייה היה הרבה ללכת ברגל נסענו עם הרכב למרום העיר ולא התלהבנו ממה שראינו. המשכנו ל- Portrouge שפירוש שמה: נמל השושנים, אז ראינו כמה שושנים באיי התנועה, אך זה בערך מה שיש לי ליד הבית. המשכנו משם ל-Koperb שגם היא אינה שווה ביקור ומשם המשכנו למערת שקוצ'יאן. הספקנו לסיור של השעה 13.00. בחודש מאי הסיור האחרון ב-15.30 ומאד שמחנו שאנו לא בסיור האחרון. עלות כניסה: 14 יורו לאדם. מוכרת הכרטיסים הזהירה אותי שבמערה צריך לעלות ולרדת 500 מדרגות. כאילו לא הספיקו הפחדים שלי ממערה זו. במערה שוררת טמפרטורה של 12 מעלות ולקחתי את מעיל הפוך שלי שהתברר כטעות גדולה - הוא רק הפריע ומהרגע הראשון נאלצתי להורידו ולהעבירו מיד ליד.

 תחילת הדרך היא בשביל מחוץ למערה בירידה ובהליכה מהירה, שבסיומה הגעתי רטובה לנקודת ההסבר על המערה וכאן הסדרתי נשימה. התחלקנו לשתי קבוצות וביקשתי מהמדריכה שתלך בקצב איטי כדי שאוכל לסיים את המסלול בשלום, ואכן כך נהגה. המערה מדהימה ביופייה, לא כל כך מבחינת נטיפים, הנתיב שנושק לקניון עצום בעומקו, הסוף במערה קשה - כ-200 מדרגות שיש לעלות ברצף. כשיוצאים החוצה רואים את נתיב הנהר בחוץ בין צוקים, שגם זה יפה. ההליכה נמשכה 2.20 שעות ולא כפי שנמסר מראש בין שעה וחצי לשעתיים. חיפשנו את מסעדת Betania שקראתי באחד הטיפים, אולם לצערי הייתה סגורה. לא ברור אם נסגרה, או שרק בחודש מאי שהוא אינו בעונה - היא אינה פועלת. לא הייתה נפש חיה לשאול. המשכנו לנסוע לכיוון מערת פוסטוינה והתמקמנו בדירונת בעלות של 40 יורו כולל ארוחת בוקר. בעל המקום הפנה אותנו למסעדה ברחוב הראשי של פוסטוינה שהשלט שלה הוא פיצה, אך מגישים כל מיני מאכלים ובחרנו במיקס בשר שהיה טעים ולא יקר.

היום הארבעה עשר - טירת פרדיאמה החצובה בסלע

נסענו למערת פוסטוינה, שכמה שידעתי שהיא יפה, לא ידעתי עד כמה היא מדהימה. מן קרונית רכבת מובילה פנימה תוך 10 דקות דרך אולמות ענקיים מלאים בנטיפים ובדרך די קרירה. אחרי האולמות האלה כבר לא הבנתי בשביל מה ללכת ברגל, מה עוד יש לראות, אבל בהליכה רואים צורות נוספות ובוחנים הצורות מקרוב. שעה וחצי הליכה על שביל בטון שברובו ירידה, אבל מפעילים שרירים, לא לדאוג זה לא קל. בסוף רואים את הנהר ורק אחר כך יוצאים שוב עם הרכבת בנתיב שונה מעט מהכניסה. מערה מדהימה בעושר הצורות שבה ובגודלה. עלות כניסה: 20 יורו לאדם. משם נסענו לטירת פרדיאמה החצובה בסלע עם נוף נהדר, אך אחרי ההליכה במערה לא היה לי יותר כח ללכת גם כאן.

 המשך הדרך היה לאורך נהר סוצ'ה שהפנט אותנו עם צבע הטורקיז שלו מרגע שראינו אותו. על כל גשר עצרנו לצפות בו ולהתפעל. לבסוף הגענו לקניון טולמין שנמצא סמוך לעיירה זאטולמין. הלכנו בקניון ועלינו על הגשר וראינו מלמעלה את הנהר ובשלב מסויים היה צריך לרדת מדרגות קשות וצרות ללא מעקה. עייפות החומר הכריעה וחזרנו לעמדת הכניסה. הלכנו לראות את הנהר בשביל שסמוך לכניסה וגם כאן אחרי רבע שעה הליכה לא יכולתי להמשיך ושבתי על עקבותיי ובעלי המשיך מעט וחזר עם תמונות מרהיבות. באינפורמיישן הפנו אותנו למסעדה הקרובה: Gostlina Zatolmin, שהיא גם מסעדה טובה ולא יקרה. מבנה ורוד ביציאה מקניון טולמין. בטולמין מצאנו את הדירונת של Teodora Blazetik שאפשר לקרוא לה דורה. הדירה נמצאת ברחוב Brunov Drevoired 36, העלות היא 16 יורו לאדם ללילה ללא ארוחת בוקר. דורה קיבלה את פנינו בעוגיות עם מילוי דובדבנים שאפתה, והעמידה לרשותנו קפה ותה ששתינו בגינה. דורה היא אשה לבבית ואוהבת מאד ישראלים.

היום החמישה עשר - הגשר על נהר סוצ'ה

נסענו לכיוון קובאריד בה עצרנו באינפורמיישן, והסבירו לנו היכן גשר נפוליאון והיכן קניון קוז'אק. לפי ההסבר הצטרכנו לעצור בתחנת הדלק שכיוונה אותנו לפנות שמאלה לכיוון זדז'נר וכשעוברים את הגשר זה גשר נפוליאון. עצרנו וצילמנו והמשכנו למפל קוז'אק. ממול לקמפינג קורן יש מגרש חנייה קטן בצד ימין. החננו את הרכב והלכנו מצד ימין של הכניסה לקמפינג בשביל עפר שבהמשכו הוא צמוד לגדת הנהר. הצבע הטורקיז של הנהר סוצ'ה מהפנט ואנו עולים על הגשר המתנדנד ונזכרים בגשר קפילנו בוונקובר. המשכנו למפל כשבדרך לקראת הסוף גשרונים ללא מעקה עד שמגיעים לסוף, ובבת אחת מתוך הסלע נגלה המפל שנופל לבריכת מים. מראה מהמם. הליכה של שעה ו-50 דקות הלוך ושוב. המשכנו בנסיעה כשהנהר סוצ'ה מלווה אותנו ואחרי Zaga, ממול לגשר על הנהר סוצ'ה ניצב בגאון מפל בוקה המרהיב. שביל אופנים מוביל אליו, אך אנו בלי כוחות ובלי אופנים.

המשכנו למעבר וורשיץ' שהוא מעבר עם 50 עיקולים די חדים ותכופים. עצרנו לתצפיות ותמונות על ההרים המשוננים כשבפסגות ולעיתים בצד הדרך עוד ראינו שלג. רום המעבר 1600 מטר. מעט לפני הכניסה לעיירה קארינסקה גורה, בצד שמאל, עצרנו לארוחת צהרים במסעדת Milka, זו אמנם לא מסעדה מצויינת, אך הנוף שלה עם הצוקים והאגם הנשקף ממרפסתה מרהיב. למסעדה יש גם פנסיון שעלות חדר 75 יורו - אך לא היה מקום. לבסוף מצאנו לינה בקארינסקה גורה בפנסיון רוזליה בעלות של 36 יורו לדירה שיש בה מטבח עם כלים ומקרר.

היום השישה עשר - גיחה קצרה לאיטליה

בהיותנו כה קרובים לאיטליה החלטנו ביום זה לעשות גיחה לאיטליה. נסענו ראשית ל-Lago di fusine, כזה טורקיז וירוק של אגם כשברקע הר מושלג, וברווזים שטים בו, אין מראה יותר מלבב מזה. על גדות האגם מסעדת Edelweiss, שמהמרפסת שלה צופים שוב על האגם מזווית נוספת, אז ברור שכאן שתינו את הקפוצ'ינו של הבוקר. השירותים שלהם לא משהו, אז מומלץ להמשיך לנסוע עד סוף הכביש ובצד שמאל מעל המדרגות יש מבנה של שירותים נקי להפליא. בצד ימין ניתן לראות כאן את סוף האגם. המשכנו ל-Passo di predil עם אגם Predil, שאף הוא עם הרים מושלגים סביב והצבע ירוק עז. המשכנו למעבר Sela שלו 4 סיבובים, כשהגענו כמעט לסוף המעבר עצרנו במסעדונת מול נוף ההרים המושלג ושתינו קפה מגעיל עם שטרודל וגבניצה מעשה ידיה של בעלת המקום. המשכנו בנסיעה לאורך נהר בדרך יפה והגענו לעבודות בכביש ולרמזור שאחריו נסענו בכביש צר למכונית אחת. הדרך היתה מפחידה ופחדתי שתבוא מכונית ממול, לבסוף הגיעו אך רק אופנועים. נסענו לכיוון Tarviso ומשם חזרנו לסלובניה. עצרנו במסעדה הראשונה אחרי הגבול שלא היתה משהו והמשכנו לבלד.

 בבלד לא מצאנו צימר במחיר סביר, לכן המשכנו לבוהינסקה בלה. תחילה סרנו לצימר של Bovec, אך נותרה לו דירה בקומה עליונה עם 32 מדרגות וזה לא התאים לנו. הגענו ל-Ravnik לבית מס. 64 (www.sobe-ravnik.sl) בעלות של 44 יורו לזוג כולל ארוחת בוקר נפלאה ומקושטת. מויצי רבניק, בעלת המקום, קיבלה אותנו עם כוס קפה ועוגיות. הזמנו אצלה לינה ל-4 לילות. אחרי ההתמקמות נסענו לאגם בלד והגענו לתחרות שייט שהיו בה נציגים מישראל. התגודדנו עם כל הישראלים, אך לנציג הישראלי נשבר המשוט כבר בתחילת הזינוק. טיילנו לאורך האגם ועצרנו בקונדיטורית Panorama לכוס קפוצ'ינו עם קרמשניט ראשון. התברר לנו שגם ציפורים אוהבות קרמשניט והן אכלו מהצלחת שאריות. כששבנו לבוהינססקה בלה התברר לנו כי רכבת עוברת לפני הבית. פחדנו שלא נוכל לישון, אך בשעה 21.10 עברה האחרונה ולא הפריעה לנו יותר.

היום השבעה עשר -ביקור במסעדה סלובנית טיפוסית

לאחר ארוחת הבוקר, מויצי הסבירה לנו על המקומות שרצינו לבקר באותו היום ואף המליצה לנו על מסעדה סלובנית טיפוסית. תחילת היום היה באגם בוהיני שהתפעלנו מההשתקפות של ההרים בו. המשכנו למפל סאוויצה. ידענו על קיומן של 500 מדרגות, אך כששבנו קראתי 'בלמטייל' מישהי שספרה 550 מדרגות. עצרנו מדי פעם עד שהגענו לפסגה והיה כדאי. המפל כאילו יוצא מתוך הסלע ובריכה ירוקה למרגלותיו. להר ווגל עלינו בעזרת הרכבל, בעלות של 13 יורו לאחד. הגונדולה של הרכבל גדולה והנוף הנשקף מלמעלה על אגם בוהיני נהדר. השמש הפציעה בשמיים וההרים היו מושלגים סביב. כדי להתפעל היטב מהנוף, התיישבנו לשתיית קפוצ'ינו מול הנוף. לאחר שירדנו מטה אכלנו סנדויץ' ונסענו לקניון Mostnice - הלכנו כחצי שעה עד הגשר ושם ראינו קניון חמוד שמסתתר בו נהר בצבע ירוק עז המשתלב יפה בצמחייה הירוקה. ליד החנייה, על כר דשא נרחב מול הרים מושלגים, נחו הפרות מהמרעה. בשלב זה השמיים התקדרו וטפטוף החל בעוד אנו נוסעים לכיוון Srednja vas ל- Stara fuzina, שבה ממתינה לנו המסעדה הסלובנית שהומלצה לנו על ידי מויצי. המלצריות במקום לבושות בלבוש סלובני. בחרנו אוכל סלובני טעים ובגשם שוטף וערפל הגענו חזרה לצימר.

שמורת טולמין בסלובניה.jpg

היום השמונה עשר - מקניון וינטגאר לאגם בלד

שוב ארוחת בוקר מקושטת והיות והיום ראשון גם עוגת שטרודל מצויינת שמויצי אפתה. נסענו לקניון וינטגאר ובשעה 9.00 כבר היינו שם לפני שכל התיירים הגיעו. בקניון שוב שולט הצבע הטורקיז והירוק. הולכים על גשרונים וחולפים מגדה לגדה. בסוף המסלול שני מפלים. חובה לעבור את עמדת הכניסה מהצד הנגדי ולרדת במדרגות עד למטה לצפייה על המפל השני. בסוף המסלול ותחילתו יש שירותים. זה לקח לנו בקצב איטי 3 שעות מענגות. משם נסענו עם הרכב לטירת בלד, ועלינו מעט ברגל כדי לצפות על אגם בלד. המשכנו לעיירה רודוביצה ובה עצרנו לארוחת צהרים מצוינת במסעדת Kunstely הנמצאת ממש בתחילת העיירה מימין. כאן קיבלנו מרק אספרגוס קטיפתי ודג טרוטה טעים מלווה בתפוחי אדמה עטופים בעלי מנגולד שזו מנה טיפוסית סלובנית. עלות לזוג 30 יורו. סיירנו בעיירה עם הבתים המצוירים וביקרנו במוזיאון לאפיית עוגות דבש. קיבלנו הסבר באנגלית על אפייתן. הנשים שם לבושות בלבוש סלובני טיפוסין. נסענו לבלד למלון פארק, שהומלץ לנו על ידי זוג ישראלים שהכרנו מתחרויות השייט ואכלנו גבניצה עולמית עם קפוצ'ינו. כשכוחנו עוד במותנינו, שטנו לאי באגם בלד בעלות של 12 יורו לאדם, אך לכנסייה שעל האי רק בעלי עלה תוך טיפוס ב-80 מדרגות (יש גבול למדרגות בטיול). שבנו לבוהינסקה בלה והלכנו בפאתי הכפר לראות את המצוקים ואת המפל. במפל היו רק זרזיפים, אך המצוקים מאד יפים ובחור טיפס על המצוקים.
 

היום התשעה עשר - מצודה על ראש הגבעה

היום מויצי חשבה שלבעלי יש יום הולדת ובאה ונישקה אותו, אבל גרמה לנו לדפיקות לב. כי יום ההולדת הינו ב-1.6 ואם היום זה התאריך המשמעות הינה שצריך לטוס. סוף טוב הכל טוב - היא טעתה בתאריך. גם היום מויצי הכינה הפתעה, עוגה שמכינים אותה רק בפסחא ובראש השנה שלהם. בגשם יצאנו ל-Kropa, עיירת הנפחים הידועה. מייד כשהגענו המשוגעת של הכפר התקרבה אלינו, ועל מנת להמלט ממנה ומהגשם נכנסנו למוזיאון הנפחות. ראינו קבוצה מאורגנת ושמענו מעט הסברים. על הקיר מגוון של סורגים בשלל צורות, כמה חיות ומסיכה. די התאכזבנו שבאנו עד הלום בשביל זה. כל מסגר בארץ עושה עבודת סורגים דקורטיבית. הכפר חמוד אבל בגשם מראהו די עלוב.

 המשכנו לקראני, שעבודות סלילה חסמו את הדרך אליו והתקשינו למצוא חנייה. המשכנו ללובליאנה, בה התאהבתי מהרגע הראשון. הקור בחוץ היה מקפיא ורוחות קרות. נכנסנו לא רחוק מהאוניברסיטה לבית קפה סטודנטאלי שבו לגמתי מרק חם וקפוצ'ינו. כשיצאנו החוצה הרגשנו שהקור פחת. הלכנו לאורך הנהר עד שהגענו לגשר המשולש והכנסייה האדומה הפרציסקנית היפה. המשכנו לשוק הפתוח בו קנינו מזכרות ומתנות, סיירנו בין הסמטאות ולצהרים סעדנו במסעדת ג'וליה שיפה מבפנים, אך האוכל לא משהו. כשסיימנו עלינו על הרכבת המיניאטורית שעולה כל שעה עגולה למצודה. המצודה יפה וגם הנוף הנשקף המעוטר בהרים מושלגים וכל העיר פרוסה למטה. עלות הרכבת 3 יורו הלוך ושוב לאדם. כמובן שבדרך חזור לצימר, עצרנו בבלד במלון פארק לבדוק את מצב הגבניצה והקרמשניט (הציון שלהם 10). חזרנו למויצי והבאנו לה מתנה מלובליאנה ומכתב תודה.

היום העשרים - שדה התעופה של לובליאנה באופק

היום יום אחרון לטיול וגם יום ההולדת של רפי בעלי. מויצי הפתיעה עם עוגת יום הולדת אישית עשוייה מקצפת וסוכריות צבעוניים, כשעליה נר יום הולדת, והיא מסמנת לי להתחיל לשיר. אחרי חיבוקים ונשיקות, נפרדנו לאחר שקיבלנו גם תשורה ממנה. זהו יום הגיחה לאוסטריה. בתחנת הדלק הראשונה קנינו מדבקה לכבישים. חיפשנו אגם ראשון ופיספסנו אותו. אחר כך ראינו אגם, שאחרי האגמים היפים של איטליה וסלובניה - החוויר. העיר ווילאך לא הלהיבה אותנו והמשכנו לאגם Worthersee, נסענו די הרבה לאורכו והיה קשה למצוא מקומות טובים לצפייה עליו. לבסוף מצאנו ושתינו קפוצ'ינו. לקראת צהריים הגענו ל- Maria Worth, בה עצרנו והסתובבנו וגם אכלנו צהריים. המשכנו לעיר קלאגנפורט היפה בה ביקרנו לפני 21 שנה עם הילדות כשהיו קטנות. זכרתי בדיוק איך להגיע לפסל של הדרקון הניצב ליד העירייה. שיחזרנו את הנתיב בו הלכנו אז, אלא שהפעם הארכנו בביקור והתלהבנו מהארכיטקטורה היפה של המבנים. כל בית הוא ממש יצירת אומנות. עצרנו בקונדיטוריה נהדרת לעוגת יום הולדת עם אוכמניות מעל ועם גבינה וליקקנו את הצלחת. נפרדנו בצער מהמקום והמשכנו דרך מעבר הרים יפה וחצינו את הגבול לעבר קראני ולשדה התעופה של לובליאנה. זה היה סיום מוצלח לטיול מלהיב עם חגיגה גדולה לטבע.

כמה טיפים לסיום:
- במונטנגרו כדאי להתאמץ ולעבור את קולשין כדי להגיע ללינה בזובליאק, שבה יש אין ספור מקומות לינה לעומת קולשין.
- לא לפחד ללון במקומות שלא הומלצו ובמרחק מהמקומות של האטרקציות, כי אז משיגים עלויות נמוכות יותר של לינה.
- ברצועת החוף של קרואטיה כדאי לנסוע מהצפון לדרום, כי אז הים מימינך ויותר קל לצלם את המפרצונים היפים - אנו נסענו הפוך וזה הקשה.
- כדאי לחצות את הרי הוולביט, כי הכביש מתרומם מעל גובה פני הים ורואים מראה מדהים של האיים הסמוכים לרצועת החוף.
 - קפוצ'ינו לשתות רק בארץ.

לתחילת הכתבה

רוצה לקרוא עוד על טיול בסלובניה או קרואטיה? הנה כמה קישורים נוספים שיעניינו אותך:

יעדי הכתבה