אלסקה - טיול נהדר לשבועיים

אם אתם מחפשים מקום קריר לקיץ הבא, הנה הדבר בשבילכם: טיול של שבועיים באלסקה, בין קרחונים מרהיבים בטורכיז, דובים, לוויתנים, וערים מיוחדות. הנה מסלול שיעזור לכם לתכנן את הטיול שלכם.
מבט
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: אלסקה - טיול נהדר לשבועיים
Depositphotos/Harvey Ster ©

יומיים ראשונים באנקורג`

בחודשים יולי-אוגוסט 2008 טיילנו שבועיים באלסקה. לפניכם סיפור הטיול שלנו, עם טיפים למטיילים.

 יום ה`, 24 ביולי: בשעות הצהריים המאוחרות נחתתי באנקורג`, ולאחר נסיעה קצרה בשאטל והליך צ`ק-אין זריז, יכולתי להתרווח בחדר של מלון Dimond Center Hotel, שממוקם באיזור מרוחק מהדאונטאון, ומומלץ מאד רק למי שנמצא שם עם רכב (www.dimondcenterhotel.com). אנחנו בחרנו במלון הזה משתי סיבות: ראשית, היינו ממונעים, ולכן לא היתה לנו בעיה. שנית, השתמשנו בספר הקופונים Great Alaska Toursaver, שנתן לנו 1+1 על שהייה במלון הזה. טיפ ראשון: מומלץ מאד להצטייד בספר הקופונים הזה. עלה לנו 100$, וכבר בלילה השני חסך לנו 250$. ניתן להזמין אותו כאן: www.toursaver.com.

 המלון הזה היה מצויין. ב-Tripadvisor קראתי עליו ביקורות שחלקן היו לא מי-יודע-מה מוצלחות, ולכן היו מעט חששות, אבל החדר שקבלנו היה מ-ע-ו-ל-ה. חדר גדול ומרווח, עם המון תאורה (דבר חריג ונדיר במלונות בכל רחבי ארה"ב), חדר מקלחת ענק ומפנק (שכולל גם אמבט גדול וגם מקלחון נפרד, ובנוסף גם פינת איפור נעימה). בקיצור -; אין תלונות. גם כשחזרנו לאותו מלון בהמשך המסלול ללילה נוסף, וקבלנו חדר אחר -; הוא היה בדיוק אותו סוג חדר, וגם שם לא היו לנו כל בעיות או תלונות. בסמוך למלון ישנו סניף של Wallmart, שם הצטיידנו באוכל לפני שאנחנו יוצאים ביום שבת לכיוון פארק דנאלי (שם, כפי שהוזכר רבות, אין איפה לקנות אוכל, ולא רצינו להסתמך על מה שיש או אין במסעדות בסביבת הכניסה לפארק). טיפ שני: מומלץ מאד לקחת אתכם (או לקנות שם) צידנית רכה שתהיה גדולה מספיק כדי להכיל דברי אוכל, ומצד שני תוכלו לקפל אותה לאחסון במזוודה.

יום ו`, 25 ביולי: את היום התחלנו בארוחת בוקר במלון (ממש לא משהו לספר עליו. בימים הבאים העדפנו יוגורטים וגרנולה שקנינו לעצמינו), ולאחריה יציאה לכיוון הדאונטאון. לשמחתינו הרבה, העננות הכבדה שכסתה את השמיים בבוקר התפזרה לה בהמשך, והיה לנו יום חמים ונעים, שבנה לנו ציפיות עמוקות להמשך הטיול שלנו -; ציפיות שלצערינו הרב התנפצו לרסיסים.

 לצהריים הזמנו לנו סיור בעיר רכובים על סגוויי www.segtours.net. איזה כייף שהיה לנו. אני, שידועה בתור פחדנית לא קטנה, קצת חששתי בהתחלה מן הכלי המוזר הזה, שעובד על שיווי משקל של הגוף. אבל לקח לי בערך דקה של תרגול על מנת להבין מי נגד מי, ואיך מפעילים נכון את הסגוויי.
 אלן, הבעלים והמדריך, עוצר מדי פעם בנקודות חשובות ומספר עליהן קצת. זה לא ממש סיור מודרך ארוך ומייגע, כי כאן בכל זאת הדגש הוא על הנאה מהסגוויי, אבל הוא נתן לנו Highlights של המקומות. לנו, בתור מי שהחליטו להתמקד בטיול הזה יותר בטבע ובהרפתקאות, ופחות בטיול ערים קלאסי, ההסברים האלה הספיקו (ותוסיפו על זה את העובדה, שכל ה"הסטוריה" של אלסקה מסתכמת במשהו כמו 100 שנים). הסתובבנו ככה כשלוש שעות (כשההתחייבות היא על שעה וחצי-שעתיים, אבל מאחר ולאף אחד בקבוצה לא היתה מגבלת זמן, המשכנו כל עוד המצבר של הסגוויי איפשר זאת). טיפ שלישי: אם אתם לא מטיילים עם ילדים קטנים, מומלץ מאד לעשות את הסיור הזה. כל אחד מעל משקל של 60 פאונד (שזה משהו כמו 27 ק"ג) יכול לעלות על סגוויי כזה. ההנאה מובטחת!

 לאחר הטיול הזה הלכנו לאכול ארוחת ערב מוקדמת (הקיבה בכל זאת המשיכה עדיין לעבוד לפי שעון ישראל) במסעדת Outback. מדובר ברשת של מסעדות סטייקים, שפרושה בכל ארה"ב. המסעדות האלה זכורות לנו לטובה עוד מהתקופה שבה התגוררנו בקליפורניה, מרחק 5 דקות הליכה מאחד הסניפים שלהם, והיה לנו "מנוי קבוע" אצלם. המסעדה באנקורג` ממוקמת במקום מרוחק ממרכז העיר, וכדי להגיע אליה יש צורך ברכב. טיפ רביעי: אם אתם מגיעים למסעדה הזו, או לכל סניף אחר שלהם בארה"ב, אל תוותרו על מנת הקינוח שנקראת Sidney Sinfull Sundae (אפשר להסתפק במנה אחת כזו לכל המשפחה, כי זו מנה גדולה למדי). חטא אמיתי, אבל שווה כל קלוריה...

לתחילת הכתבה

צפונה לטוקיטנה והילי

יום שבת, 26 ביולי: יציאה צפונה לכיוון Talkeetna. עוד מהארץ הזמנו לנו מקום על טיסה מסביב לפסגת המקינלי -; ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה. את הטיסה הזמנו בחברת Talkeetna Aero Services (אתר: www.talkeetnaaero.com). לטיסה הזו השתמשנו, שוב, בקופון מתוך ספר הקופונים שברשותינו. בחרנו דווקא בחברה הנ"ל מהסיבה הפשוטה, שיש להם סניף נוסף גם ב-Healy -; מה שאומר, שאם אין שום אפשרות לצאת לטיסה מ-Talkeetna בגלל מזג אוויר בעייתי, ננסה לצאת יומיים מאוחר יותר מ-Healy. אוי, כמה שהבחירה הזו היתה נכונה ומוצלחת! כשהגענו ל-Talkeetna, מזג האוויר היה נוראי: עננות כבדה מאד, מלווה בגשם זלעפות. התנאים ממש לא איפשרו להמריא בלי להסתכן יותר מדי. כך שכל הטיסות לאותו יום בוטלו. נרשמנו טנטטיבית לטיסה שאמורה לצאת יומיים מאוחר יותר, בשעה 11 בבוקר, מ-Healy (מדובר בתכל`ס על אותו מסלול טיסה), נכנסנו חזרה לרכב והמשכנו לסוע צפונה. טיפ חמישי: תמיד תדאגו להשאיר לכם פה ושם "חורים" בלוח הזמנים המתוכנן לכם, שבהם אין שום תכנון קשיח לפי זמנים, והם יכולים לפצות אתכם על דברים שאולי נאלצתם לפספס בגלל סיבה כזו או אחרת.

 כשהגענו לצימר ב-Healy, אורו עינינו: הזמנו שלושה לילות במקום שנקרא Denali Lakeview Inn (אתר: www.denalilakeviewinn.com/rooms.htm). בחרנו אותו אחרי המלצות חמות מאד שנתנו עליו ב-Tripadvisor (גם בביקורות הכלליות וגם בפורום אלסקה שלהם). בחרנו לעצמינו חדר שנקרא Sparkling Waters, שממנו ישנה יציאה אחורית ישירה לכיוון האגם הסמוך. מיותר לציין, שהנוף שנשקף דרך החלונות הרחבים היה עוצר נשימה. אפשר לבקש מראש (ותמורת תשלום נוסף, כמובן) שיכינו עבורכם כריכים כדי לקחת למחרת בזמן שיוצאים לטייל בפארק. מעבר לכך, באיזור המלונות שליד הכניסה לפארק ישנו סניף של Subway, שפתוח 24 שעות ביממה, וגם בו אפשר להצטייד לקראת היום בפארק. את ארוחת הערב שלנו יצאנו לאכול במסעדה בשם Black Diamond, שממוקמת במגרש הגולף הסמוך לצימר (בתנאי מזג אוויר יפים, אפשר היה ללכת לשם ברגל). המסעדה נחמדה מאד, עם שירות מעולה, תפריט מגוון ואוכל טוב.

לתחילת הכתבה

פארק דנאלי והשאטל לוונדר לייק

יום א`, 27 ביולי: ליום זה הזמנו מראש מקומות על ה-Shuttle שנוסע עד ל-Wonder Lake. אם רוצים לכנס אל מעמקי הפארק, חייבים לעשות זאת או בשאטל (אוטובוסים ירוקים) או באחד מהטיולים המודרכים שיוצאים מאיזור הכניסה לפארק. מאחר והטיולים המודרכים מאפשרים פחות גמישות של ירידה לטיולים ועליה על אוטובוס אחר (בתלות במקומות הפנויים שיש לו), העדפנו את הנסיעה בשאטל. כשמזמינים את המקומות על השאטל, אפשר לבחור עד איזו תחנה רוצים לסוע. לא חייבים לעשות את כל הדרך פנימה. טיפ ששי: אם מתכוונים לסוע בחודשים יולי-אוגוסט, ואפילו סוף יוני, ממש מומלץ להזמין מקומות על השאטל מראש, עוד מהארץ, אם לא רוצים להתקל במצב שאין מקומות לזמן שנח לכם. הנסיעה הזו בשאטל, הלוך וחזור, אורכת כ-11 שעות ברוטו. לאורך הדרך, בערך כל שעה וחצי, האוטובוס עוצר להתרעננות וביקור בשירותים. מעבר לזה, בכל פעם שמישהו מהנוסעים מזהה איזה שהוא בעל חיים, הוא מתבקש ליידע את הנהג, שעוצר מייד כדי לאפשר לנוסעים לחזות בבעלי החיים ולצלם אותם. עצירות כאלה יכולות לארוך בין 10 ועד אפילו 30 דקות, בהתאם למה שרואים וכמה קרובים בעלי החיים. ככל שהם יותר קרובים -; נשארים יותר זמן, כמובן.

 במשך הנסיעה שלנו נתקלנו בבעלי חיים רבים ושונים: ראשונה, נתקלנו באמא שועלה (Red Fox), שנשאה בפיה את פרי הציד האחרון שלה -; ארנבת מדושנת. ברגע שהאמא התקרבה למאורה שבה היו גם הגורים שלה, פתאום ראינו חמישה גורים מדלגים לכיוונה. הגורים גם הם התקרבו אלינו למרחק קטן מאד, וחלקם ממש הסתובבו מסביב לאוטובוס שלנו. ההתרגשות באוטובוס, מטבע הדברים, היתה גדולה. בהמשך הדרך נתקלנו גם בדב שחור אחד; בתאו (Bison); באיילים (Elk); בראמים (Caribou); בכבשי בר (Dahl Sheep) לבנות וצחות, שבהתחלה לא היינו בטוחים אם אלה אינם כתמי שלג על מורדות ההרים; בעיט (Golden Eagle); וגם במתקפה של יתושים שחיכו לנו ב-Wonder Lake...

לתחילת הכתבה

הטיסה מסביב לפסגת מקינלי

יום ב`, 28 ביולי: כפי שציינתי קודם, ביום שבת הטיסה שלנו מ-Talkeetna בוטלה מפאת מזג האוויר, ונרשמנו לטיסה שיוצאת מ-Healy. בבוקר, כשפקחנו את עינינו, הדבר הראשון שעשינו היה להציץ החוצה... ולהתאכזב קשות. השמיים היו מכוסים בעננות כבדה מאד, וגשם שוטף ירד -; מה שהעלה בנו מייד את החששות, ששוב בטח יבטלו את הטיסות ונאלץ לוותר על כל הרעיון. לשמחתינו הרבה, כשהגענו אל שדה התעופה של Healy, הבחורה שם אמרה לנו שהטיסות יוצאות כמתוכנן, כי שכבת העננים נמוכה, ומעליה יש ראות טובה. היא ממש עשתה לנו את היום.

 אחרי דקות ספורות של טיסה התחלנו לראות את שדות הקרח המרהיבים של אזור דנאלי. נותרנו עצורי נשימה מן היופי הזה -; בעיקר לאור העובדה, שזו היתה הנקודה הראשונה לאורך מסלול הטיול שלנו, שבה ראינו קרחוני ענק שכאלה. מעבר לזה, אין מה להשוות מבט מלמעלה, כשהכל פרוש מתחתינו, לנסיעה על הכביש שלצידו השוליים של אותם קרחונים (ואי אפשר להבין היטב את העוצמה שלהם). המטוס המשיך לטפס מעלה, ובשלב מסויים הגענו לגובה שבו האוויר דליל יותר בחמצן, והיינו צריכים לחבוש את מסכות החמצן (בשונה מטיסות מסחריות, כאן אין מערכת שמזרימה חמצן לתא הנוסעים). ראינו עוד ועוד פסגות גבוהות ומושלגות. לצערינו הרב, הפסגה עצמה של ה-Mckinley הוסתרה על ידי שכבה נוספת של עננים. אבל עדיין יכולנו להנות מן היופי והעצמה שלו. המשכנו לטוס מעל שדות הקרח, לפני שהתחלנו את החזרה ל-Healy. הטיסה כולה ארכה כשעה וחצי ברוטו. לאחר שירדנו מהטיסה, עצרנו לאכול צהריים ליד אזור המלונות, ומשם שמנו פעמינו אל הפארק. בגלל מזג האוויר, ששוב לא שיתף פעולה, הלכנו לראות את תצוגת כלבי המזחלות, הסתובבנו עוד מעט במרכז המבקרים, ואז חזרנו אל הצימר כדי לבלות בו את אחה"צ והערב.

לתחילת הכתבה

צפונה לפיירבאנקס

יום ג`, 29 ביולי: הבוקר שמנו את פעמינו צפונה, לכיוון Fairbanks -; העיר השלישית בגודלה באלסקה. נסיעה של כ-3 שעות הביאה אותנו אל פאתי העיר. נקודת העצירה הראשונה שלנו היתה Gold Dredge #8. המקום הזה שימש בעבר מכרה זהב, שכיום אינו פעיל יותר. בפיירבאנקס קיים מכרה נוסף, שנקרא El Dorado, אבל מביקורות שקראתי במקומות שונים, המכרה הזה הוא לחלוטין תיירותי (כולל "רכבת כורים" שמסיעה שם את המבקרים, אנשים לבושים בבגדי כורים וכו` -; דברים שאני מניחה שמתאימים מאד למשפחות עם ילדים). אנחנו העדפנו ללכת על משהו שייתן תחושה קצת יותר אותנטית. במכרה שבו בקרנו, התחושה היתה באמת די אותנטית. ישנם שם סיורים מודרכים, כשבסוף הסיור, איך לא, מגיעים לאיזור שבו אפשר "לגלות זהב". כמה דקות של עבודה, ונשארנו עם משהו כמו 8 גרם של פתיתי זהב.

 הנקודה הבאה: מוזיאון הקרח. מדובר במוזיאון פרטי, קטן למדי, שבו מוצגים פסלי קרח יפהפיים. הפסלים מוצגים בתוך חדרי הקפאה עם חזית שקופה. בהתחלה צופים בסרט שמספר על תחרות הפיסול בקרח שנערכת בפיירבאנקס פעם בשנה, בחודש מרץ, ושאליה מגיעות משלחות מכל העולם. לאחר מכן נכנסנו לתוך מקפיאי הענק כדי לראות את הפסלים המוצגים בהם מקרוב. המנהל של המקום הוא אדם חביב מאד, שמשתתף בעצמו בתחרויות הללו, והוא שמח לענות על כל שאלה ולהוסיף עוד פרטים.

 את שאר הזמן שלנו בעיר קיווינו לבלות בשיטוט רגלי ברחובותיה, אלא שכמו בימים הקודמים -; גם הפעם מזג האוויר לא שיתף פעולה. החלטנו לנסוע ולהתמקם במלון Holiday Inn שנפתח בעיר במאי 2008. מיותר לציין, שבתור מלון חדש לגמרי, הכל בו היה מצויין: הכל נקי ומסודר, החדר מרווח מאד, תאורה רבה וכו`. החסרון היחיד שלו: הוא מרוחק מעט ממרכז העניינים, ומתאים רק למי שיש לו רכב. לאחר התמקמות במלון, יצאנו למוזיאון הצפון, שממוקם באוניברסיטה של פיירבנקס. האמת? עבורינו המוזיאון הזה היה קצת מאכזב. אמנם נהנינו מן הסרט שראינו שם לגבי הזוהר הצפוני ולמדנו ממנו כמה דברים מעניינים, אבל התצוגות לא היו מספיק מרתקות עבורינו. כך ששוטטנו מעט במוזיאון עד שהחלטנו שהבנו את הרעיון, ויצאנו משם.

לתחילת הכתבה

הדרך לוואלדז וקרחון וורטינגטון

יום ד`, 30 ביולי: היום צפויה לנו נסיעה ארוכה מאד, לאורך ה-Richardson Highway, לכיוון Valdez. למרבה המזל, היינו מצויידים באוכל שלקחנו איתנו. לאורך כל הנסיעה הארוכה ראינו מעט מאד מקומות שבהן אפשר היה לעצור לאכול משהו, ולפי המראה הבלתי מלבב של חלקם -; סביר להניח שהאוכל המוגש בהם הוא בסיסי ומטה (אם כי לא ניסינו -; זו התרשמות כללית בלבד). לאורך הדרך הזו, בנקודות שונות, אפשר לראות את קו צינור הנפט שמוביל מן הצפון ועד הנמל בוואלדיז. משם הוא מועבר לבתי זיקוק שממוקמים בארה"ב עצמה. הנקודה המרשימה ביותר, לדעתינו, שבה רואים את צינור הנפט, היא הגשר שעליו הוא עובר מעל לנהר Tanana. לאורך כל הדרך הנוף מסביב עוצר נשימה, וכולל מפלים מדהימים, קרחונים והמון המון ירוק על שלל גווניו.

 בהמשך הדרך עצרנו ב-Worthington Glacier, שם אפשר להגיע עם הרכב עד קרוב מאד לרגלי הקרחון. טיול קצרצר בקור מקפיא של 5 מעלות צלזיוס, כמה תמונות, והלאה דרומה. כשהגענו לקראת ערב לוואלדיז, התמקמנו במלון Best Western, שנמצא ממש בצמוד למעגן הסירות. החדר שקבלנו היה אמנם גדול ומרווח, אבל זו היתה נקודת האור היחידה שבו. המלון ישן מאד, ונראה כאילו הוא מתחנן לשיפוץ רציני. את ארוחת הערב בחרנו, על פי המלצות מקומיות שקבלנו, לאכול ב-Mike's Palace, ממש מול המעגן. האוכל היה מצויין, אם כי לא בדיוק הכי זול (יותר על הגבול הגבוה של הסביר).

יום ה`, 31 ביולי: בבוקר נגשנו אל המשרדים של חברה, שמארגנת טיולי הליכה על קרחון Worthington (המשרדים נמצאים גם הם מול מעגן הסירות: www.alaskasummer.com). לשמחתינו, השמיים אמנם היו אפורים לחלוטין, והטמפרטורות היו נמוכות, אבל לפחות לא היה צפוי גשם לשעות הקרובות, כך שאין מה שיפריע לטיול על קרחון. הם מציעים הן טיולי hiking בלבד, והן טיולים ארוכים יותר, שמשלבים גם טיפוס בעזרת חבלים על הקרחון. קודם כל היתה לנו כחצי שעה של הצטיידות: קסדות, נעלי הליכה חזקות (שלי, אישית, היו מאד כבדות ולא נוחות, ובסופו של דבר החלפתי אותן חזרה לנעלי ההליכה הפרטיות שלי), חבלים ורתמות לטובת המטפסים, ומעל ומעבר לכל: מעין "קוצים" מיוחדים שמלבישים על הנעליים, ותפקידם להינעץ חזק בתוך הקרח ולמנוע החלקה. לאחר ההצטיידות, נסיעה של 45 דקות הביאה אותנו למרגלות הקרחון. הלבשנו את הקוצים על הנעליים, חבשנו את הקסדות, לקחנו כל מה שהיה צריך לקחת -; ויאללה להסתער!!! וואו, איזו חוויה שזו היתה. לא רק ההליכה עצמה, שהיא שונה מטיול "רגיל": הקרחון עצמו, עם כל הצורות המדהימות שבו; הגוונים הטורכיזיים העמוקים שמתגלים בכל מיני מקומות על הקרחון; מי ההפשרה שזורמים פה ושם על פני הקרחון, וממש מפסלים אותו; והנוף המטריף של העמק שנוצר בגלל הקרחון. העמידה על מרומי הקרחון תוך התבוננות למטה אל העמק נתנה לנו מין תחושה של "אני על גג העולם". קשה מאד לתאר את החוויה.

לאחר טיפוס על מדרון תלול למדי, הגענו לאיזור מישורי יותר, ושם המדריך מצא נקודה מתאימה לצורך הטיפוס והגלישה. עוד כמה דקות של חיבור העוגנים והשחלת החבלים, לבישת הרתמה, והנה הכל מוכן לטיפוס. הטיפוס מתבצע בעזרת שני "גרזנים", אחד בכל יד. כשגומרים את הטיפוס על קיר הקרח, מתחילים לגלוש חזרה מטה. הגלישה מזכירה קצת סנפלינג, אבל כאן לא מתרחקים מהקיר, אלא ממש "הולכים" עליו כלפי מטה, כשהגוף מאוזן.
 אחה"צ חזרנו לוואלדיז, נתנו מנוחה לרגליים ואת ארוחת הערב אכלנו במלון שלנו (אוכל ממוצע ולא מצדיק את המחירים).

לתחילת הכתבה

הלאה אל סוארד ושיט באיזור

יום ו`, 1 באוגוסט: לאחר קימה מאוחרת וארגון של המזוודות, עזבנו את המלון בדרכינו לנמל של וואלדיז, כדי לעלות על המעבורת של Alaska Marine Highway System לכיוון Whittier, כדי להגיע אל Seward. הכביש היחיד שמחבר את וויטייר אל הציביליזציה עובר דרך מנהרה בהר, שבמקור נחפרה עבור הרכבת. כיום אותה מנהרה משמשת גם כביש, שעליו נוסעות מכוניות. אלא שהמנהרה הזו צרה, ואינה מאפשרת מעבר של מכוניות בשני הכיוונים בו-בזמן. לכן פותחים את המנהרה לנסיעה פעם בשעה בכל כיוון.

 מעט לאחר היציאה מן המנהרה, מצאנו את עצמינו ב-Portage Glacier. מעבר לקרחון המדהים שבמקום, שממש נושק למים, ומעבר לפארק עם מסלולי הליכה, ישנו שם גם מרכז מבקרים נחמד, עם תצוגות שונות שקשורות לאיזור. משם המשכנו אל Alaska Wildlife Conservation Center, ולאחר ביקור קצר במקום המשכנו לכיוון Seward. ב-Seward בחרנו ללון ב-Alaska Paddle Inn. המקום נמצא ב-Lowell Point, כשלושה מייל דרומה מהדאונטאון של סוארד. מדובר בצימר עם שתי יחידות בלבד, זו מעל זו, ממש על קו המים. אנחנו בחרנו מראש ביחידה העליונה, כדי שיהיה לנו נוף פתוח יותר.

 לפי המלצות שקיבלנו, יצאנו לאכול את ארוחת הערב במסעדת Ray's Waterfront, שנמצאת ממש ליד המזחים. המסעדת היתה עמוסה לעייפה, ונרשמנו ברשימת המתנה, תוך הבטחה של המלצרית שייקח בערך 25 דקות עד שנוכל לקבל שולחן. בפועל, 25 הדקות האלה התארכו לכמעט שעה! טיפ שביעי: אם אתם רוצים ללכת לאכול במסעדה הזו, דאגו להזמין מקומות מראש. ההמתנה היתה כדאית, משום שהאוכל במקום היה מצויין, והנוף שהשתקף מהחלונות הגדולים הוסיף לאווירה. מצד שני, המחירים ממש לא זולים.

 יום שבת, 2 באוגוסט: התחנה הראשונה שלנו היום היתה Alaska Sealife Center. בעצם זהו אקווריום, בדומה לאלה שנמצאים במקומות רבים אחרים, והוא מראה את בעלי החיים הימיים שנמצאים באיזור אלסקה, כולל דגים, כוכבי ים, מדוזות, יונקים ימיים, סרטנים שונים וכו`. בשעה 3 יצאנו לשיט באיזור ה-Kenai Fjords. זהו שיט של 6 שעות דרך Resurrection Bay לכיוון Aialik Glacier (השיט כולל ארוחת ערב שבה אפשר לבחור בין מנת סלמון, עוף או מנה צמחונית), עם דגש על נופים ועל בעלי חיים. במהלך השיט נתקלנו במאות של כלבי ים, בכמה לוויתנים, אינספור ציפורי מים יפהפיות שלא ראינו במקומות אחרים, ומעל ומעבר לכל: הנופים המדהימים של הפיורדים מכוסי הקרח. כשהגענו אל קרחון Aialik, הסירה עצרה שם למשך זמן ארוך, שאיפשר לנו לחזות בתופעה המדהימה של גושי קרח שנופלים מן הקרחון אל המים.

לתחילת הכתבה

דרך אנקורג` להיינס

יום א`, 3 באוגוסט: בבוקר נסענו חזרה לכיוון אנקורג`. בדרך עצרנו לטיול קצר ב-Exit Glacier. במרכז המבקרים שבמקום ישנו מודל, שממחיש היטב את נסיגת הקרחון לאורך השנים. לאנקורג` הגענו בסביבות הצהריים, ומיד נסענו אל ה-Alaskan Native Heritage Museum. טיפ שמיני: אם אפשרי, עדיף להשאיר את הביקור במוזיאון הזה לשלב מתקדם בטיול, ולא מיד בהתחלה. ככה זה יותר "מסדר דברים בראש", כי אפשר לייחס אותם למה שכבר מספיקים לראות בשטח. לאחר שסיימנו את הביקור במוזיאון, נסענו למלון The Dimond Center Hotel, שבו ישנו גם בלילות הראשונים באנקורג`.

 יום ב`, 4 באוגוסט: הבוקר התחיל בטיסה מאנקורג` ל-Juneau. בג`ונו, רגע אחרי הנחיתה (ושניה לפני ההמראה לטיסת ההמשך שלנו ל-Haines), פגשנו את Case, הבעלים של חברת Alaska Marine Adventures, שעתיד להיות הקפטיין שלנו לארבעת היממות הבאות, שבמהלכן בילינו חלק גדול מהזמן על הסירה שלו, CanCan. את קייס "פגשתי" בפורומים של TripAdvisor, ועוד בהתכתבויות שלנו היה ברור לי שמדובר על אדם שמשדר באותו גל כמונו. לכן שמחנו לשכור את שירותיו. בימים הבאים הוא "חבש כמה כובעים": גם קפטיין, גם מארח, גם ארגן לנו את מקומות הלינה השונים והמיוחדים שבהם ישנו ואת האטרקציות במקומות השונים, גם דאג לארוחות שלנו על הסיפון ועל האדמה, גם לימד אותנו איך לדוג (פירוט בהמשך) וגם סיפק לנו המווווווון מידע על חיי היומיום של מי שנולד וגדל באלסקה כל חייו (לאו דווקא המידע הקלאסי שמקבלים על ספינות הקרוז הגדולות או בכל אמצעי תיירותי אחר). קייס פגש אותנו בשדה התעופה בג`ונו רק על מנת לקחת את המזוודות שלנו לסירה שלו, ולאפשר לנו להסתובב קלילים בהמשך היום ב-Haines, עד שנפגוש אותו שוב אחה"צ ונעלה על הסירה.

 המטוס שהטיס אותנו להיינס הוא מטוס דו-מנועי קטן, עם שמונה מקומות פרט לטייס -; משהו מאד דומה למטוס שאיתו טסנו מסביב למקינלי. הטיסה התבצעה, רובה ככולה, מעל ל-Lynn Canal -; ה"תעלה" הימית שמתפרשת צפונה מג`ונו, לכיוון סקאגוויי. המראות שמשתקפים דרך חלונות המטוס היו מרהיבים! צפינו מלמעלה על הד�ל�תו�ת של הנהרות כשהם מגיעים אל המים הפתוחים, וראינו את כל הצבעים השונים של המים באיזור הדלתה -; צבעים שנוצרים בגלל הסחף שבמים. לאחר טיסה של חצי שעה, נחתנו בהיינס. שדה התעופה הקטן מרוחק מן הישוב עצמו (שהוא בעצם עיירה קטנטנה, עם כ-2000 תושבי קבע בלבד). לא ארגנו לעצמינו כל הסעה - מה שהתברר כטעות. מסתבר, שבד"כ מי שטסים להיינס באים במסגרת קבוצתית כלשהי. לשמחתינו, זוג מבוגר שהיה שם עם רכב הציע לנו טרמפ עד ל-Tourist Information. משם יצאנו רגלית לכיוון Fort William H. Seward (הליכה של דקות ספורות ממרכז המידע, במעלה הגבעה שממול). המקום הזה שימש בעבר כמצודה של הצבא האמריקאי. למעשה, זה נראה יותר כמו מאחז קטן עם כמה מבנים, שבחלקם התגוררו החיילים ובחלקם המפקדים ומשפחותיהם. במבנה נוסף שכן בית חולים קטן. בשנת 1946 המקום ננטש ע"י הצבא, ומאוחר יותר נרכש ע"י יוצאי צבא, והוכרז כאתר שימור לאומי.

 הסתובבנו במצודה במשך שעה ארוכה, ולאחר מכן חזרנו למרכז העיירה והסתובבנו מעט בין החנויות השונות. את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה שלמרגלות המגדלור הצמוד למעגן הסירות הקטנות. המראה שנשקף מן החלונות מקסים, וגם האוכל היה מצויין. חבל רק שהשירות שם היה כל כך איטי. אחה"צ פגשנו שוב את קייס ואת ג`ן המקסימה שסייעה לצידו, ומרגע זה היינו נתונים בידיהם לימים הקרובים. עלינו לסירה של קייס, שהשיט אותנו דרך קצרה לסקאגוויי -; עיר מתקופת הבהלה לזהב.

לתחילת הכתבה

שייט של ארבעה ימים ב-Inside Passage

בסקאגוויי הלין אותנו קייס ב-The Historic Skagway Inn. מדובר במקום קטן בלב הדאונטאון של סקאגוויי, שמציע עשרה חדרים שונים. הסיפור היפה שמאחורי המקום הזה הוא, שבעבר הרחוק התנהל כאן בית בושת. החדרים נקראים על שמן של הבנות שעבדו שם, והתפאורה כולה ברוח התקופה. לאחר התמקמות בחדר יצאנו שוב לכיוון הנמל, שם פגשנו שוב את קייס ואת ג`ן כדי לסעוד יחד ב-Skagway Fish Company. במילה אחת: מ-ע-ו-ל-ה. כל מנה שלקח כל אחד מאיתנו היתה מצויינת.

 יום ג`, 5 באוגוסט: ארוחת בוקר מוקדמת, ולאחריה נסיעה חזרה אל הנמל. היום הזה יעבור בשיט ל-Juneau, עיר הבירה של אלסקה, ובילוי בה. לעיר הגענו בשעות הצהריים המוקדמות. קייס ארגן לנו לינה ב-Alaska Wolf Lodge, ששוכן במקום הכי מדהים שרק אפשר לדמיין: בלב יער גשם, כשממול נשקף נוף של המפרץ וכלי השיט שבו, ההרים שמצדו השני של המפרץ, והפסגות המושלגות שלהם. מאחר והמקום מרוחק ממרכז העיר, אני ממליצה עליו רק למי שיש ברשותו רכב או הסעה אחרת כלשהי הלוך-חזור. התמקמנו בחדר הענק שעמד לרשותינו (שפונה, כמובן, אל הנוף המדהים), ויצאנו לכיוון שדה התעופה, למשרדי חברת Coastal,שמארגנת טיסות במסוק עם נחיתה על קרחון Herbert Glacier וטיול במזחלות כלבים. החוויה היתה אדירה, וזה שווה כל אגורה.

אחה"צ, לאחר שחזרנו מן הטיול הנ"ל, נסענו חזרה אל הלודג` למנוחה קצרה. בערב צפתה לנו הפתעה: ג`ף, בעל הלודג`, הוא גם חובב בישול מדופלם. בד"כ הוא מגיש בלודג` רק ארוחות בוקר, אותן הוא מבשל לעיני האורחים. אבל מכיוון שג`ף וקייס הם חברים טובים, ומכיוון שחגגנו אירוע מיוחד, קייס שכנע אותו להכין עבורינו ארוחת ערב גורמה, אקסקלוסיבית עבורינו. ישבנו במרפסת המדהימה, נהנים מן הנוף ומן האווירה, וג`ף בישל עבורינו ארוחה, שבסופה לא נותר לנו אלא ללקק את האצבעות.

 יום ד`, 6 באוגוסט: ארוחת בוקר גורמה (שוב מידיו של ג`ף), והנה אנחנו בדרכינו לקרחון Mandenhall -; הקרחון המצוי ממש בקרבת ג`ונו. הסתובבנו במקום קרוב לשעה, ומשם נסענו לסירה. עזבנו את ג`ונו לכיוון Taku Harbor, שהוא מפרצון מדהים ביופיו. לשמחתינו, השמש האירה לנו פנים ביום הזה (מצרך שהיה, כאמור, נדיר מאד בטיול שלנו), כך שהיופי הזה הועצם עוד יותר. לאחר קשירת הסירה למזח (שהוא מזח צף, כך שהוא מתאים את עצמו להבדלים הגדולים מאד בגובה המים בין זמני הגאות והשפל), ירדנו אל החוף וטיילנו במשך למעלה משעה ביער הגשם המקומי.

 מ-Taku Harbor הפלגנו אל הנקודה הבאה שלנו, Tracy Arm. באיזור הזה אפשר לראות את המים מנוקדים לגמרי באלפים רבים של חתיכות קרחונים שנפלו למים. ספינות הקרוז הגדולות והבינוניות מתקשות, בד"כ, להגיע שם קרוב אל הקרחון, משום שהן מסתכנות בפגיעת הגחון באותם קרחונים. בסירה קטנה כמו זו שהיינו עליה הבעיה הזו לא קיימת. עמדנו ככה על הסירה קרוב קרוב אל הדבר הענק והמדהים הזה, ראינו גושי ענק צונחים למים, ומאחר והפעם באמת היינו מאד קרובים, גם הרגשנו היטב את הסירה מתנדנדת בגלל הגלים שנוצרו במים עקב הנפילה. בדרך החוצה משם, גם עצרנו "לדוג" כמה גושים של קרח בן אלפי שנים, שבאותו ערב שמשו אותנו בתוך המשקאות החריפים שלנו. די מוזר לחשוב על קוביות קרח בנות אלפי שנים בתוך הכוס שלנו...

לאחר שסיימנו את הביקור ב-Tracy Arm, המשכנו בדרכינו דרומה, לכיוון Five Finger Lighthouse (אתר: www.5fingerlighthouse.com) -; מגדלור שממוקם על אי פצפון בלב מיצר Frederick. המגדלור הזה פעיל מאז 1902. הגענו את המגדלור לקראת ערב לקראת לינה במקום. את פנינו קבל אד -; המתנדב ששוהה שם. אד, שבמקצועו הוא שיפוצניק, שוקד כרגע על שדרוג המקום על מנת להביא את המגדלור למצב של Bed & Breakfast מכובד. את כל העבודה הוא עושה כמעט לגמרי לבד -; מה שאומר שזה ייקח עוד זמן. בינתיים המקום עוד דורש עבודה, אבל אד עשה ככל יכולתו על מנת להנעים את שהותינו במקום. עוד לפני ארוחת הערב (שלוותה בקוקטיילים שצוננו בעזרת הקרח ש"דגנו" מוקדם יותר), יצאנו להסתובב קצת על האי. מלבד המגדלור עצמו, ישנו שם משטח בטון גדול שמשמש כמנחת מסוקים, וממנו אפשר לראות את הלוויתנים, כלבי הים ואריות הים שמסביב. שאר השטח, שהוא לא מאד גדול, מכוסה צמחיה עבותה בסגנון יערות הגשם. הכל כל כך שקט ופסטורלי. מדי פעם אפשר היה אפילו לשמוע את הלוויתנים.

 יום ה`, 7 באוגוסט: היום פנינו מועדות ל-Admiralty Island. האי הגדול הזה (שטחו כ-4000 קמ"ר) ידוע בתור מקום משכנה של האוכלוסיה הגדולה ביותר בצפון אמריקה של דובים חומים. בקיץ הדובים יורדים לאיזורים שליד שפך הנהרות, ושם הם צדים דגי סלמון וממלאים את קיבתם לקראת תרדמת החורף. התקופה האידאלית לצפות בהם היא סוף יולי/תחילת אוגוסט. בצמוד לשפך של Pack Creek ניתן לצפות בהם ממרחק קטן מאד. ישנה שם תצפית שמופעלת ע"י שומרי היערות, ועל מנת להגיע לשם חייבים להסדיר מראש אישור (בכל יום מורשים להגיע למקום רק 24 איש בלבד!!!). בהתחלה הצלחנו לראות רק דב אחד שהיה די רחוק מאיתנו, ונאלצנו להעזר בטלסקופ שמוצב שם על מנת לראות אותו טוב יותר. לאחר זמן קצר מאד התחילו להופיע דובים אחרים, זה אחר זה, והתמקמו בנקודות שונות, קרובות יותר אלינו, כך שיכולנו לראות בבירור איך הם תופסים את דגי הסלמון ואוכלים את קרביהם (מן השאריות שהושלכו נהנו העיטים שחיכו בסמוך).

 ישנה במקום נקודת תצפית נוספת, שממוקמת על מגדל עמוק יותר בתוך היער, אבל לאחר שראינו את הדובים כל כך קרוב אלינו, בחרנו לוותר עליה. אם מגיעים בתקופה שהדובים פחות פעילים מבחינת הציד -; מומלץ מאד לעלות גם למגדל ולראות אותם ביער. לאחר שחזרנו אל הסירה, הציע לנו קייס לשוט לנקודה מסויימת שבה אפשר לדוג דגי הליבוט. האיש היקר שלי, כבר בפעם הראשונה שזרק את החכה למים (שנינו חסרי נסיון קודם), הצליח לתפוס הליבוט במשקל מכובד של כ-25 ק"ג. עוד קצת סבלנות, ודג נוסף נתפס על החכה שלו. הבאה בתור הייתי אני -; וגם אני הצלחתי לתפוס שני דגים מכובדים. את הדגים שדגנו לקחנו איתנו חזרה אל המגדלור (שגם הלילה ישנו בו), ושם הם הפכו ליופי של ארוחת ערב עבור כל השוהים במקום.

יום ששי, 8 באוגוסט: הבוקר קמנו מאוחר יותר, ונהנינו מארוחת בוקר נינוחה בחברתו של אד. קייס אסף אותנו בסביבות 10, ולאחר שיט של ארבע שעות דרומה הגענו אל Petersburg. באלסקה היא נחשבת עיר, אבל מדובר על משהו פצפון, עם דאונטאון "ענקי" שמתפרש לאורך משהו כמו 500 מ`... ראשית, פנינו לאכול ארוחת צהריים ב-Coastal Cold Storage Deli, שנמצא ב-306 N. Nordic, Petersburg. טיפ עשירי: לא לוותר על ה-Halibut beer bits. זו מנה פשוט מעולה! משם יצאנו להסתובב מעט בעיר ולהצטייד בכמה מזכרות ומתנות קטנות רגע לפני שחוזרים הביתה. משם חזרנו לסירה על מנת לגמור לארגן את המזוודות שלנו, להפרד מקייס ומג`ן, לצאת לכיוון שדה התעופה המקומי ולהתחיל את המסע חזרה הביתה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אלסקה