לאור התחזיות על הקיץ החם והלח הצפוי באזורנו הוסכם בפורום המשפחתי שהשנה נוסעים לאלסקה. החלטנו לקחת "סיכון מחושב" ולבקר שם לקראת סוף מאי, למרות שהתקופה המקובלת היא בין אמצע יוני לסוף אוגוסט. כך מצאנו את עצמנו נוחתים בשדה התעופה הבינלאומי באנקורג` אלסקה ב-19 למאי בשעה 23:30 שעון מקומי, כאשר בחוץ עדיין אור.
בתחילה ביקרנו באתרי העיר השונים. תושבי אלסקה אומרים שאנקורג` הינה במרחק 20 דקות מאלסקה. בעיר בה מתגוררים כמחצית מתושבי אלסקה (260.000) יש אתרים מעניינים ומסביבה רואים את ההרים שעל פסגותיהם עדיין יש שלג. הטמפרטורות בעיר נעות סביב13°-9°, מזג האוויר היבש מאוד לא נותן הרגשת קור, וניתן להסתובב בבגדי קיץ ושרוולים קצרים (בשלב זה הצטערנו שחלק נכבד של הכבודה שלנו היו בגדים חמים בהם לא השתמשנו כלל).
למחרת, יום שמש נפלא, התחלנו את המסע. ביציאה מאנקורג` לכיוון צפון ומזרח, בתחילה עלינו על כביש מהיר בן שישה מסלולים, כמקובל באמריקה, אך לאחר כ-40 ק"מ עברנו לכביש דו מסלולי באיכות ירודה, כאשר כל מספר קילומטרים היו עבודות כבישים לתיקון נזקי החורף. עצרנו בדרך במקומות מקסימים ולאחר כ-300 ק"מ עצרנו ב- Gllenallen, עיירה שכוחת אל (500 תושבים). במלון היחידי במקום מנצלים את הפראיירים שעצרו דווקא כאן, ודורשים 140$ עבור לינה. עונת התיירות קצרה וחייבים להתפרנס זה התירוץ והתשובה למחיר המופקע.
יום חדש מפציע, למזלנו, עדיין מזג אויר נאה (יש לדעת כי כל עונות השנה עלולות להתרחש באלסקה ביום אחד) הפעם היעד הוא העיר Valdez, משם אנו אמורים לעבור למחרת את מפרץ Prince William Sound בספינת מעבורת. הדרך נהדרת ומרשימה, קרחונים בסמוך לכביש, מפלי מים ומעבר Thompson היפהפה בשיא הגובה, כאשר רק הכביש החוצה איננו בצבע השלג הלבן. לאחר שהגענו לעיר Valdez, בקרנו במרינה היפה (הנמל היחיד של אלסקה שמימיו אינם קופאים בחורף הקשה) ובשאר אתרי העיר. עקב ההשכמה המוקדמת הצפויה ליום המחרת (5:00), הולכים לישון מוקדם, אך קשה להירדם כאשר עד חצות עדיין יש אור.
לאחר לילה קצר מאוד, הגיע בוקר חדש. בחוץ יורד גשם קל ויש תרוץ להתלבש במשהו חם יותר. מגיעים לנמל ב- 6:00 בבוקר ומחכים לספינת המעבורת לאחר כשעה עולים עם הרכב על הספינה, למזלנו מזג האוויר הולך ומשתפר וכמוהו גם הראות. אנו עוברים ליד המקום שבו טבעה ב-1989 המיכלית Exon Valdez ומימי המפרץ היפה זוהמו במיליוני טונות של נפט גולמי. מתמזל לנו לראות דולפינים ולויתנים, אריות ים, בעלי כנף המקננים בהרים לאורך המפרץ ויותר מכל את קרחון קולומביה, המתמסמס לתוך הים המלא בשברי קרח, וסיפור הטיטניק מקבל כאן משמעות מסוימת.
בדרך כלל יושבים בקבינה המחוממת או בקפיטריה בספינה, אך מדי פעם מרהיבים עוז ויוצאים לסיפון הספינה. הרוח נושבת, והפעם יש הצדקה להתעטף במעיל חם ולשהות לא יותר מ-5 דקות על סיפון הספינה. לאחר כ-7 שעות הפלגה אנו יורדים מהספינה ב Whittier. הדרך היחידה לצאת מכאן עם רכב הינה דרך מנהרה, ששימשה בעבר את הרכבת שהגיעה לכאן. זוהי מנהרת הרכבת הארוכה ביותר בצפון אמריקה. לאחר נסיעה איטית וזהירה על תוואי המסילה, רואים את האור בקצה המנהרה, אנו בחצי האי קינאי ופנינו מועדות ל- Seward, עיירת חוף יפה ונעימה. הדרך יפה, אך לא מתעכבים, רוצים להגיע במילא ליעד של מחר. אין אפשרות אחרת וחייבים לנוע באותה הדרך.
עוד בוקר עולה ואנו בדרך ל- Homer, עוד עיירת חוף יפה, אליה מגיעים בדרך העוברת במקומות מעניינים ויפים. בימים הבאים אנו עולים צפונה, עוצרים בקרחון Portage, ממשיכים לפרק הלאומיDenali בו נמצא ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה (יותר מ-6,000 מטר) ומגיעים לעיר Fairbanks הרחוקה רק כ-300 ק"מ מהחוג הארקטי. כאן אנו נהנים ממזג אויר "חם"- 21° (צריך להפעיל את מזגן הרכב) ויום שאיננו נגמר, כמעט 18 שעות אור (בדצמבר צפויות פחות מ-4 שעות אור בין 14:00- 10:00. מקור האור החלופי הוא "הזוהר הצפוני"). עכשיו אנו במרוץ עם הזמן, יש לעבור מרחק של 600 ק"מ חזרה עד אנקורג` לתפוס בזמן את הטיסה חזרה לציביליזציה.
רמת הכבישים הירודה מקשה על נסיעה רצופה. עוצרים להינפש בעיירה נחמדה בשם Talkeetna ומשם, למחרת, ב-31 למאי, לשדה התעופה של אנקורג`. לאחר שהייה מהנה של אחד עשר יום בחלק קטן של אלסקה, כאשר מזג האוויר האיר לנו פנים, ניתן לומר שזהו אזור מקסים ומעניין, אנשים לבביים, מאירי פנים ומניסיוננו אוהבי ישראל.
כתבו וצלמו: עדנה ואהוד זגר
[email protected]
