אצל בני המאיה היה למשקה השוקולד תפקיד מיוחד במאורעות מלכותיים או דתיים. זוגות שעמדו להינשא שתו את המשקה לפני טקס הנישואין. המאיה האמינו כי המינחה המקודשת ביותר היתה דם. דמויות מטקסים דתיים קדומים מראות אנשי דת מהמאיה מטפטפים טיפות דם אל תוך תרמילי קקאו. אצל האצטקים - רק מלכים וכהנים שתו ממנו בארועים וטקסים בספלים מיוחדים והמלך האצטקי מונטזומה נהג לשתות אותו מתוך גביע מוזהב.

 בבריטניה שאליה הגיעה השוקולד בערך באותו זמן שהגיעו אליה התה מאסיה והקפה מאפריקה, הוקמו בתי שוקולד (על משקל בתי-קפה)שהיו מקומות כינוס חברתיים, לויכוחים פוליטטים ואף להימורים. סצינה מציורו של הצייר האנגלי הוגארט The rake`s progress חלק 6 מתוארת התרחשות שכזו בתוך בית-שוקולד.

 נפוליאון נהג לשאת עימו שוקולד למסעותיו הצבאיים. "מה הטעם להשתמש במחסניות כדורים בקרב? תמיד קח חפיסת שוקולד במקום" - ציטוט של ג`ורג` ברנרד שאו מתוך Arms and man - 1894". לאחר מלחמת העולם ה-I כשגדלה הפופולריות של השוקולד בארצות הברית, קיבלו חיילים אמריקאים שוקולד בתוך מנות הקרב שלהם כמזון מלא אנרגיה, וכשחזרו הביתה מן הקרב רצו את המזון המתוק והאהוב. הפרסום הפך את השוקולד למוצר נחשק, נפוץ ופופולרי. מודעות הפרסומת הראשונות לשוקולד הופנו בעיקר לנשים וילדים. הפרסומות פנו לאימהות תוך שימת דגש על בריאות, ואל הילדים תוך שימת דגש על שעשוע וכיף. כשיותר אנשים יכלו לאפשר לעצמם לקנות שוקולד, הוא הפך לחלק מהתרבות.

 לפרסומות לשוקולד ניתן להתייחס כאל יצירות אמנות המשקפות את התקופות ואת הסגנון בהן צויירו. שוקולד פריי היה בין הראשונים שפירסמו מודעות פרסומת מצויירות לשוקולד שלהן.צייר הארט נובו אלפונס מוכה צייר בין השאר פרסומות לשוקולד, ובמדינות שונות כמו צרפת ואיטליה שגשגו הפרסומות לשוקולד וניתן להתרשם מהן כיצירות אמנות של ממש (הילדה עם החתולים). כדי למכור יותר שוקולד, התבססו הפרסומות מאוחר יותר על דמויות מוכרות של שחקני קולנע וגיבורי ספורט.

עיצוב השוקולד - טרנדים בעיצוב השוקולד עצמו משקפים שינויים חברתיים בהסטוריה בכל התקופות ושיגעונות אופנתיים ואמנותיים של כל תקופה משתקפים בשוקולד.

השנים 1880-1900 נחשבות לתקופה הריאליסטית בעיצוב השוקולד. יצרני הממתק העתיקו לדגמי השוקולד חפצים מהחיים בצורה ריאליסטית ככל האפשר. השוקולד עוצב בתבניות בעלות פרטים והשוקולדים נראו כמו יצירות אמנות מיניאטוריות, מעין פסלים קטנים. בין 1880 ל-1940 כמעט כל חנות ממתקים שכונתית מכרה שוקולד שנעשה בעבודת יד בתבניות מתכת דקורטיביות. בין 1910-1930 - התאפיין הסגנון בעידון פשוט ושיקף את הקוים הרכים שאיפיינו את תקופת הארט דקו באמנות ובמקום לשקף את החיים המודרניים של התקופה התאפיין עיצוב השוקולד בנושאים של פנטזיה ודמיון, כמו למשל שוקולד בצורת ארנבים לבושים כמו אנשים. בתקופה זו השתכללו המכונות ליצור תבניות ונוצרו התבניות החלולות הראשונות.

 בין 1930-1950 הופיעו דמויות קומיות ודמויות בסגנון האנימציה של וולט דיסני - מיקי מאוס וכו`, וכן שוקולד דמוי מכוניות סירות ואווירונים. התבניות עצמן נעשו שטוחות יותר ונשאו עליהם חריטות לצורך עיטור של פרטים. ב-1959 אחרי מלחמת העולם ה-II החלו להעלם היצרנים הקטנים וחברות גדולות החלו להשתמש בחומר מהפכני חדש לייצור תבניות: הפלסטיק, אשר איפשר לייצר את השוקולד בצורה יותר מהירה ויעילה. היום, עדיין משתמשות חברות רבות בעיצובים הישנים שנלקחו מתבניות המתכת והועברו לפלסטיק.

בני המאיה שתו את המשקה שלהם מספלים מעוטרים על-ידי אמנים שהתמחו בכך. הציורים על ספלים אלה מספרים על מקומו של השוקולד בחייהם. בחלקם נראים דמויות של מלכים, אלים או חיות שותות את המשקה. כלי שתיה לקקאו נמצאו בהונדורס ומאפיינת אותם הצורה המשולשת בה הם ניצבים על 3 רגליים הנתמכות על-ידי צורות בעלי חיים שונים: נשרים, קרוקודילים וכו.

 בתחריט מ-1688 של פיליפ סילבסטר דולפור מתואר אחד הילידים מדרום אמריקה עם כד שוקולד וספל לרגליו. בידו השמאלית ה- molinet ששימש לעיבוד המשקה הרפואי.

בציור של הצייר השוויצרי Liotard Etienne מ-1745 The Chocolate Pot מצויירת משרתת המגישה טס ועליו משקה שוקולד. קומקומים לקקאו עוצבו בכל התקופות בסגנון האמנותי של אותה תקופה. ניתן לראות המסורות האמנותיות משתקפות גם בהם. בוינה עוצבו כדי שוקולד מפורצלן מובחר עם ציורים של בני משפחת המלוכה. אמן הדאדא מרסל דושאן בציוריו The chocolate grinder מספר 1 ו-2 (מטחנת השוקולד) מ-1913 ו-1914 צייר בדיוק תלת-מימדי מכונה תעשייתית לטחינת פולי קקאו שראה בחלון ראווה של חנות ממתקים, כאחת הסממנים של העולם המתועש שנגדו מחו הדאדאיסטים. דייגו ריברה האמן המקסיקני, מתאר בציורי הקיר שלו סצנות מהעולם האצטקי במיוחד את המיפגשים עם האדם הלבן, הארוח של הרננדו קורטז מתואר כארוח מלכותי בו מוגשים לו מיני מזונות, וכן הוא מתאר בציוריו סצינות מפורטות של המלחמות עם הספרדים.

 בסט "פסיכו" של אלפרד היצ`קוק השתמש היצ`קוק בסירופ שוקולד כתחליף לדם בסצינת המקלחת המפורסמת. בשחור לבן זה הצטלם טוב. הסרט "שוקולד" - בכיכובה של ז`ולייט בינוש הינו מעין אגדה על אם ובתה אשר נודדות מעיירה לעיירה בצרפת ומביאות עימן את "סם" השוקולד לאנשיה. גם בסרט השוקולד שהיא מייצרת במו ידיה מוצג כבעל תכונות מרפאות נפש וגוף, ובעיירה השמרנית דתית אליה הן מגיעות בשנות ה-50 מתקשים התושבים לקבל את רעננות והמתיקות שהן מביאות אליהם ואת השוקולד הנחשב לסימבול של חטא ותענוגות. בסדרה הידועה "לוסי" משנות החמישים ישנו פרק המוקדש לעבודה במפעל שוקולד, והסרט הנודע "צ`רלי ומפעל השוקולד" זכה בימים אלה לעיבוד מחדש.

יעדי הכתבה