על קיצבהיל וההכנה לחופשה
השורה התחתונה: תכננו חופשה עצמאית וזה השתלם מבחינה כספית ומבחינת האווירה הכיפית בחופשה. יצרנו מגע עם האוכלוסייה המקומית (אנשים מסבירי פנים בצורה בלתי רגילה) ולא התחככנו בישראלים. הכל התחיל כמו תמיד בשאלה: לאן הפעם? המסורת, שהתחילה לפני שנתיים, שבכל חורף יוצאים לחופשת סקי, חייבת להימשך. הפעם רצינו אתר גדול וויתרנו מראש על רומניה, בולגריה וצ`כיה. הרגשנו שמיצינו את שפינדלרוב מלין, שהיה אתר הבית שלנו בפעמיים הקודמות והחלטנו ללכת על אוסטריה, איטליה או צרפת. חרשנו את "למטייל" לאורכו ולרוחבו, ואחרי אלימינציה קשה נותרו פאסו טונלה באיטליה, קיצבהיל באוסטריה וטין בצרפת. התכנון היה מורכב מכיוון שהיינו שלושה חבר`ה: נעמי, החברה שלי, שלא טעמה עדיין שלג; לירון אחי התאום שמאחוריו קריירת סנובורד ענפה ואנוכי, עוז, עם רקורד דומה ללירון. את היומיים הראשונים תכננתי להקדיש ללמד את נעמי לעשות סנובורד. הוצאתי מכל מיני אתרים כללים ללימוד סנובורד ושיננתי בעל-פה. כשאני למדתי סנובורד (בצורה לא מסודרת) חטפתי כל כך הרבה מכות שאדם אחר כבר היה מתייאש ולכן ידעתי שאם אני רוצה להרוויח את נעמי גם בשנה הבאה אני חייב להיות סבלני ומדויק.
לבסוף נפלה הבחירה על קיצבהיל מכמה טעמים: צרפת יקרה יותר, באיטליה חששנו מאתרים נטולי שלג ונוסף לכך אני דובר גרמנית, יותר נכון מגמגם גרמנית, דבר שהועיל לנו בחופשות קודמות. הרעיון של לטוס למינכן ומשם להגיע ברכבת לאוסטריה לא קסם לנעמי שגם כך מתחלחלת לשמוע את השפה הגרמנית. למרות זאת התעקשתי. לירון הסכים והפור נפל- קיצבהיל.
מה אנחנו יודעים על המקום? אתר האינטרנט של קיצבהיל הכיל את רוב האינפורמציה הרצויה- פנסיונים, מלונות, מקומות בילוי, מחירי סקי פס והשכרת ציוד, מזג אוויר ועוד. האתר מתעדכן מהר יותר בגרמנית מאשר בדפים שבאנגלית ולכן רצוי לעקוב אחרי דיווחי מזג האוויר בגרמנית. במשך שבוע וחצי שחרשנו את האתר, פנינו קדרו יותר ויותר: מזג האוויר הראה שמש, שמש ועוד שמש ומעלות שעברו את ה-14 במהלך היום. ידענו שבמצב כזה אנחנו נופלים: חופשה שנתית תרד לטמיון. למרות זאת ידעתי שהמתחמים באתר מכוסים ב- snowmakin של 60% ושהגבעות אינן טרשיות, אלא מכוסות בדשא ירקרק אשר כמות שלג מעטה מספיקה כדי להחליק בנוחות.
נושא הפנסיון הוא באופן טבעי, אחד החשובים בתכנון החופשה. אנחנו מצאנו טריק נחמד. סרקנו את האתרים הישראלים (וואלה טורס, הדקה ה-90 וכו`) וליקטנו את שמות הפנסיונים והמלונות שהם מציעים לחופשה. התקשרתי ישירות לבתי המלון ודברתי איתם בגרמנית. את הפנסיון שלנו, "פנסיון הורל" מצאנו בדרך דומה. התקשרתי לבעלת הפנסיון, הזמנתי מקומות וזהו - בלי כרטיס אשראי, בלי התחייבות. 28 יורו לאדם ללילה, פלוס ארוחת בוקר ומינוס העמלה שגובים סוכני הנסיעות. התפללתי שאני לא עושה טעות. ליתר בטחון בררתי לגבי עוד מקומות במחירים דומים.
טסנו למינכן עם ישראייר (טעות ראשונה- קנינו כרטיסים שבועיים קודם והמחיר שלהם היה 350$. אחר כך ראינו שבוע לפני את אותם כרטיסים ב-189$). הטיסה הייתה נוחה ונעימה. נחתנו במינכן ומיד יצאנו ברכבת לפי תכנית (שהוצאתי מאתר הרכבות האוסטרי). ידעתי שעלינו להחליף 3 רכבות ושההפסקות בין רכבת לרכבת- קצרות. למרות זאת, הכל דפק כמו שעון. הרכבות יצאו והגיעו בזמן והחילופים עלו בהצלחה. אין ספק- הבחירה ברכבת הוכיחה את עצמה מבחינת החיסכון הכספי, הנוחות ומהירות ההגעה. אני יכול לומר שלאלו שאינם דוברי גרמנית, התכנון יכול להיות קשה יותר, אך אפשרי בהחלט. כל מה שצריך הוא קצת תושייה ובטחון.
הגענו ב-14:00 לקיצבהיל והטעות השנייה שעשיתי הייתה שירדנו תחנה אחת לפני. כך נאלצנו לגרור את עצמנו עם הציוד ברחוב המרכזי. לא נורא בכלל, אבל לא יכולתי לדעת שיש תחנה נוספת כי באתר האינטרנט היא לא צויינה. הגענו לפנסיון והתחלנו ליהנות מהחופשה: דירה מרווחת, חימום בשירותים ובחדרים, טלוויזיה, נוף מדהים שנשקף מהחלון ומיטה רכה ומפנקת. בעלת הפנסיון, פראו הורל, התגלתה כאדם ישר, חרוץ, נעים הליכות וענייני. היא הייתה מקור בלתי נדלה לעצות טובות ולטיפים. נוסף לכל דוברת אנגלית רהוטה. אישה חזקה שהנעימה את זמננו בפנסיון. התקלחנו והלכנו לאכול במסעדה. מיד נפלנו רצוצים למיטה והתעוררנו רק למחרת ב-7:00 בבוקר. ארוחת הבוקר הייתה טעימה ומשביעה. מיץ תפוזים, קפה עם חלב חם, לחמניות, פרוסות נקניק (חזיר) וגבינה צהובה, ריבת תות שדה, שוקולד ודבש. טינו, הכלב של בעלת הבית, זכה לקבל מאיתנו שאריות נקניק מתחת לשולחן וטרף אותן ברעבתנות. מידי פעם נתפסנו מחליקים לו פרוסת נקניק אך נענינו בהעלמת עין ברורה.
נמיק ואני הלכנו למשטח של בית הספר והתחלנו להתאמן עצמאית, לפי הכנה מוקדמת שעשינו כיצד לגלוש וכו`. יש כמה "ליפטים" בחינם, ולכן לא קנינו סקי פס. ליפט אחד הוא חבל שניתן להיאחז בו וליפט אחר T-bar. הטי-בר`ס ידועים כ"מפצחי- ביצים" עבור גולשי הסנובורד המתחילים, אך החבל קל מאד ו-Beginners ימצאו בו תועלת רבה. היו המון ילדים והיה קצת "אייסי" עבור נמיק, אבל הלימוד העצמאי השתלם בגדול ונמיק התחילה לעשות סנובורד!
מתחם הגלישה של קיצבהיל כולל כמה עיירות נוספות: קירשברג, יוכברד, פאס-טורן ועוד. קיצבהיל עצמה ממוקמת בגובה של 760 מ` ולכן עדיף להגיע לפסגות ההרים הגבוהות מ-1800 מ` הנמצאות בכל האזור מסביב.
על אתר הסקי
נעמי ואני, בתקציב סטודנטיאלי, טסנו למינכן, בטיסת ישראייר שיצאה בשעה 6:00 בבוקר. למה מינכן אם אינסברוק וזלצבורג קרובות יותר? משני טעמים: הראשון, מינכן אמנם רחוקה 125 ק"מ מקיצבהיל, אבל ממינכן ניתן להגיע בקלות גם לאתרי סקי אחרים, אם משנים תכניות (מאיירופן, צל אם זה, זולדן). טיסה לאינסברוק יקרה הרבה יותר ולזלצבורג (80 ק"מ מהאתר) אין טיסות. אנחנו נסענו ברכבת משדה התעופה במינכן והגענו ללא סיבוכים ישירות לקיצבהיל (3 החלפות רכבת עם הפסקות של 10 דקות בערך). הנסיעה ברכבת נוחה ונעימה. השהות בתחנות מעניינת ומאפשרת התחככות במקומיים ולא "חופשה סטרילית".
הגענו לקיצבהיל אחרי 3 שעות בערך. את מסלול הנסיעה קל להוציא (גם באנגלית, מאתר הרכבות האוסטרי OBB בכתובת: www.oebb.at/vip8/oebb/en/index.jsp . ההתמצאות קלה ביותר, רק בחרו תחנת יציאה והגעה ותאריך). באתר האינטרנט www.kitzbuehel.com/en/infocenter.asp יש מידע מדויק הנוגע לאתר הסקי בקיצבהיל, עלויות סקי פס, שעות סקי-בס, דרכי הגעה, מפת העיר, תחזית מזג אוויר, אירועים בעיר ועוד ועוד. אחרי חריש עמוק של אתר האינטרנט, הגענו לעיר עצמה וההתמצאות הייתה קלה יותר.
קיצבהיל היא מקום בילוי לאנשים עשירים. ברחוב המרכזי של העיר אין כניסה למכוניות, אלא אם הגעת בפורשה או פרארי שנמצאות שם בכמויות מסחריות. מצד שני, הצלחנו למצוא פנסיון זול ("פנסיון הורל") ב-28 יורו ללילה (כולל ארוחת בוקר), קרוב מאד לתחנת הסקי-בס וקרוב לתחנת הרכבת. אין צורך להגיע עם רכב ובעצם, אפילו רצוי שלא: האוטובוסים לוקחים אותך בחינם לכל מקום, דף שעות הפעילות קריא וברור ובכלל בקיצבהיל כולם סופר נחמדים וישמחו לענות על כל שאלה. צריך להבין שזו עיר תיירותית עם מסורת והמקומיים, בניגוד לתדמית של האוסטרים, נעימים ודוברי אנגלית רהוטה.
Ski-bus: אחד הדברים הנפלאים של קיצבהיל. הדף עם שעות הפעילות של אוטובוס הסקי ברור ומדויק. האוטובוס מוביל אותך לכל מתחמי הסקי השונים, בחינם. כל מה שעליך לעשות כדי לעלות בחינם הוא לעלות עם ציוד סקי/ סנובורד או עם סקי-פס. אנחנו היינו צריכים רק לחצות את הכביש ולהגיע לתחנת הסקי-בס. לרוב, הן אינן רחוקות מדי מהמלונות או הפנסיונים. בנוסף לכך מופעל גם Ring-bus שיוצא במסלול מעגלי בתוך קיצבהיל והפך להיות המונית שלנו. כמובן, בחינם.
השכרת ציוד
בכל החנויות בקיצבהיל, אוסטרים דוברי אנגלית. כולם סופר נחמדים ולכן עשינו טעות שלישית (אוקיי, אני לוקח על עצמי). היינו להוטים לעלות להר ושכרנו ציוד ליד המעלית המרכזית באתר, שנקראת Hannenkam. איני זוכר את שם החנות, אך המוכרים הם כנראה אוסטרים ממוצא רוסי ושמותיהם קונרד ודימה. שניהם עובדים נון-סטופ בחנות הקטנה ועדיין מתייחסים ללקוח כמו מלך (עד כדי הנעלת נעליים ושריכת שרוכים). ציוד הסנובורד עלה 35 יורו ליום לאדם. אמנם היה זה ציוד משובח ("סטפ אין", כמו שאנחנו אוהבים) אבל עדיין מחיר גבוה מאד, ביחס למה שראיתי באינטרנט לפני שיצאנו. הסטפ-אין (לסנובורדים מבינינו) כבר קשה להשגה בחנויות אחרות, ככל הנראה בשל בעיות תחזוקה ובטיחות, אך אנו מעדיפים אותו על "ביינדינגס". אחרי שלושה ימים החזרנו את הציוד והחלפנו בחנות אחרת (Etz) והמחיר צנח ל-24 יורו לאדם. כמובן שככל שמשכירים ליותר זמן, המחירים עוד יורדים. בנוסף, השלמתי את פער הידע בנוגע לסוג נוסף של סנובורד: עם כיסוי לביינדינג`ס וקליפס אחורי שניתן לפתיחה בקלות ומאפשר הוצאה והכנסה נוחה של הרגל. למתחילים בסנובורד זה יתרון עצום כי לא צריך להתכופף ולרכוס כל פעם מחדש את הרצ`ט של הביינדינג`ס. אז הטיפ כאן: לא לשכור ציוד קרוב למעלית, ככל שתתרחקו הסיכוי למצוא ציוד במחיר זול יותר- עולה.
מסלולי הסקי
מתחם הגלישה כולל את קיצבהיל וסביבותיה (העיירות יוכברג, קירשברג ופאס טורן). תותחי השלג עבדו ללא הפסקה בלילה, כדי להפוך את משטחי הסקי לאיכותיים יותר. בשבוע שבו שהינו בקיצבהיל הייתה שמש מטורפת ללא הפסקה, ובכל זאת באזורים שמעל 1500 מטרים השלג היה טוב מאד. זו הייתה תקופה מאד יוצאת דופן בקיצבהיל מבחינת מזג האוויר. האתר מתאים לגולשים מכל הסוגים: סנובורד או סקי, מתחילים, בינוניים ומתקדמים. כל אחד יכול למצוא את המסלול המתאים. נעמי טעמה שלג לראשונה ואני למדתי אותה לגלוש בסנובורד. הוצאתי מאתר אינטרנט "10 צעדים ללמוד סנובורד" ושיננתי בעל-פה. אחרי יומיים באזור ביה"ס לסקי, עלינו במעליות והתחלנו את הכיף האמיתי. הגונדולות והמעליות הפזורות במתחמים, יעילות מאד, התורים בדרך כלל לא משמעותיים ומהירים (יש מעליות של 4,6, ו-8 אנשים וגונדולות של 6 אנשים). הנוף שנשקף מהפסגות המושלגות גורם לך לרצות להישאר על ההר לנצח. האכילה והשתייה על ההר (בירה, יין חם, שניצל חזיר וצ`יפס) לא יקרים יותר מאשר בעיר ובכלל רצוי להשתכר לפני כל Run. שימו לב לשירה קולנית, בדרך כלל מדובר באיטלקים.
סקי פאס ואפרה סקי
סקי-פס: אנחנו נסענו בשיא העונה והמחירים בהתאם- גבוהים מאד. 37.5 יורו ליום. כמובן שהמחיר יורד ככל שלוקחים יותר ימים (6 ימים- 175 יורו, למשל). ניתן גם לקנות כרטיס יקר מעט יותר (38.5) שנקרא hourly ticket וניתן לקבל איתו refound אם סיימתם מוקדם יותר. אחרי שעה יחזירו לכם 14 יורו, אחרי שעתיים 10 יורו וכו`. אני קניתי אותו פעם אחת ובסופו של דבר זה לא השתלם (לקחתי את נעמי לrun ארוך מעט, אבל חשבתי שנסיים אותו בשעה. סיימנו אותו אחרי יותר משלוש שעות...). אפשר גם לקנות כרטיס מוזל משעה 12, 13 או 14 (מומלץ מאד, אם מתחילים את היום מאוחר).
אפרה סקי: מי שאוהב לבלות- קיצבהיל היא בהחלט מקום מתאים עבורו. ה"אחרי-סקי" (כינוי שאנחנו לוקחים עליו קרדיט ומקווים שיתפוס), מתחיל בשעה 17:00, מיד לאחר סגירת הגונדולה המרכזית בקיצבהיל, ה-Hannenkam. הפאבים מתמלאים (המומלצים: The Londoner שהוא גם דיסקוטק מטורף, ה-Chizzo והמסעדות שיש בכל פינה. לא מומלצים/ חבל על הכסף: המסעדה של מלון Tifenbruner (נעמי קיבלה קלקול קיבה), קפה Kitz (יחס מחורבן) והקזינו המקומי (יקר מאד להמר ונשארנו בלי פרוטה אחרי 4 דקות, משפיל). את כל המקומות האלה קל למצוא תוך כדי שיטוט כי מדובר במרכז העיירה והוא קטן למדי. חשוב לזכור: האוסטרים מתירים עישון במקומות ציבוריים, למעשה בכל מקום שהוא ואם תבקש "לא מעשנים" יחשבו שנפלת על הראש. תתרגלו לעשן המחניק או שתאכלו ותשתו בחוץ (קור כלבים). הבחירה שלכם.
אטרקציות באתר
הדברים המיוחדים באמת הם: הראשון, "משחק המסמרים"- בפאב של הchizzo בחלק החיצוני וגם באתר הסקי בבר שנמצא באיגלו (אי אפשר לפספס אותו). זהו משחק אוסטרי מסורתי, תחרות: על בול עץ כרות מעמידים 3-4 מסמרים (תלוי בכמות המשתתפים) כל אחד בתורו צריך לדפוק את המסמר שלו עם הצד הדק של הפטיש (פטיש נגרים!). כמובן, לפני כל מכה צריך לתת שלוק מהבירה. המנצח- מי שדפק את המסמר ראשון עד הסוף (אני הגעתי במקום השני המכובד. אבל שחקתי עם 3 ילדים גרמנים..). חוויה אותנטית. החוויה השנייה היא המסעדה שעל פסגת הפנגלשטיין (Pengelstein): השניצל הווינאי הכי טעים בקיצבהיל, בגובה 2000 מ` עם נוף הבריאה של האלפים ובירה צוננת- אפשר להרגיש את אלוהים, באחריות! מי שמתעקש שינסה את פשטידת הברוקולי בגודל של לבנה. האטרקציה השלישית היא לעוף בכדור פורח עם בת הזוג. במזג אוויר בהיר זו חוויה שמיימית (לא יקר באופן יחסי 40 יורו לאדם ל-45 דקות). מה לא לנסות- לא ללכת לאקווה ארינה. הרבה כסף, על סאונה וחמאם, ובריכת שחייה. מיותר, יקר ופלצני.
כן או לא?
למה כן: קיצבהיל הוא אתר "לכל המשפחה". השילוט באנגלית מונע בעיות למי שאינו שולט בגרמנית, הגיוון של המסלולים, קלות ההגעה, הכיסוי של תותחי השלג והאופי המנומס של המקומיים הופכים את חווית הסקי בקיצבהיל למושלמת.
למה לא: המחירים בשיא העונה גבוהים מאד, המסלולים עמוסים, וייתכן ותתפסו (כמונו) שבוע של קיץ באמצע פברואר (גלשנו לפעמים עם חולצה קצרה בלבד!).
