ראשיתו של השער אל העולם החדש

בראשית המאה ה-19, לאחר ניצחונות במלחמות אחדות, העריכה פתאום האומה האמריקאית את כוחה ועוצמתה והפכה למעצמה עולמית. מיקומה המצוין של העיר ניו אמסטרדם (לפני שהפכה ל"ניו יורק"), איפשר לה להתפתח כשער אל העולם החדש. סחורות, כסף ומהגרים - הכול עבר בה והתמוסס אל תוכה. ערב רב של תרבויות התכנס כאן. כך התפתחה ארצות-הברית ובחוד החנית - העיר ניו יורק. מנהטן של היום נראית כאי צר, ארוך ושטוח, כולו כבישים, רחובות, גשרים מנהרות ובתי ענק. כמובן שהעיר לא "נעשתה" ביום אחד, אפילו לא בדור אחד.

העיר מורכבת מחמישה רובעים מרכזיים, המתחלקים לתת-רובעים. המאחד ביניהם היא צורת הגדילה. בתחילה היו אלו גרעיני יישוב באמצע המרחבים הענקיים, שהתרחבו ולבסוף התמזגו. דווקא הודות להיסטוריה הקצרה יחסית של העיר ניתן בקלות לזהות את פרקי ההתרחבות והגדילה - משהו מעין "כיבוש השממה".

האי מנהטן היה בעבר מלא בגבעות, נחלים, ואדיות ואגמים. העיר התפתחה בראשיתה בקצה הדרומי של האי, הודות למפרץ גדול ומוגן. במרוצת הימים צצו גם יישובים קטנים מצפון לגבולות העיר. בשנת 1680 הקימו מספר משפחות ממוצא הולנדי חוות, לגדות מפרצונים בנהרות המקיפים - הדסון והנהר המזרחי. בעומק האי התפתחו יישובים, בעיקר על גבעות, כהגנה מפורעים אינדיאנים ומפני איתני הטבע, בעיקר שיטפונות. כיום, מנהטן אמנם נראית שטוחה, אולם למתבונן לעומק מתחוורת מהר מאוד הטופוגרפיה הקדומה: העיר עדין מלאה בגבעות, הכבישים עולים בה ויורדים, ניתן לזהות ואדיות ונחלים אשר זרמו אל הנהרות. אומנם רוב השטח "גולח", הוואדיות מולאו באדמה וסלעי גבעות, אך אפשר לזהות את הפסגות מן העבר, על פי הבתים אשר עומדים שם.

הלב הפועם של העיר - השדרה החמישית. צילום: איתמר ברק

תחלופת בניינים ובנייה מסיבית מוחקים את שרידי העבר, במיוחד במרכז העיר, היכן שהכלכלה מכתיבה זאת. עדיין קיימים בתים זעירים (מעטים מאוד) מן המאה ה-17, רובם היו בתי חווה, מוקפים שדות מרעה וחקלאות. ניתן למצוא גם בנייני ממשל, מכס וכדומה, בקצה הדרומי, ליד הנמל, אשר נראים לחלוטין כמו בתי לונדון העתיקה או רוטרדם. קיימים מעט יותר בתים מן המאה ה-18, שהיו שייכים להירארכיה הגבוהה של השלטון וחיל המצב האנגלי. נראה כי קצב גידול האוכלוסייה ועמו כוחה הכלכלי של ניו יורק, כמו גם הנטייה להתרחק ממרכז העיר אל הפרברים יצרו את נקודות היישוב שעל הגבעות, גבוה מעל המפרצים. בראש כל גבעה עומדת כנסייה ומסביבה בתי היישוב. ניתן לזהות גם כיום את הרחוב הראשי, את בתי העשירים, בתי העסק, בתי הספר וכדומה. רוב הבתים האלה הינו בסגנון הוויקטוריאני: כבדי משקל, מסוגננים מאוד, חשוכים ובנויים אבן וטיט.

כך נוצרו הלופטים בסוהו

החל ממחצית המאה ה-19, לאחר פרוץ המהפכה התעשייתית ועם התגלות האפשרויות הגלומות בברזל כחיזוקים, ניתן היה לבנות בתים גבוהים יותר מארבע הקומות, שנבנו עד כה. שש קומות הפכו להיות הסטנדרט ובקלות נזהה אותם על פי החזיתות המקושטות בהגזמה: קשתות ועמודי שיש, כרכובי ענק (קרניזים) ממתכת וגם עיצובי פנים מוגזמים, עם פריטי קישוט על פי צו האופנה, במיוחד מן המזרח הרחוק. מיוחדים הם הבניינים הקרויים Cast Iron Buildings, העשויים יציקות ברזל ונבנו לקראת סוף המאה. החלונות גדלו ועמם האור בתוך המבנים. גם מספר הקומות עלה. אלה מצויים ברובעים המסחריים ומוגנים באמצעות חוקי השימור. רבים שופצו ונצבעו ומשמשים עתה למגורים ועסקים יוקרתיים ומוכרים בשם "לופט" - חפשו אותם בסוהו ודרום העיר (ברודווי מדרום לרחוב 23 וגם רחוב האוסטון ועד בית העירייה).

גאוות הסוהו. Cast Iron Buildings. צילום: Ahisgett/Flickr

עם תום התקופה הוויקטוריאנית (המלכה ויקטוריה הלכה לעולמה ב-1901), החלה תקופת הסגנון החדש שנקראה - Arts And Crafts. חזיתות בניינים מתקופה זו גם הן מקושטות בהגזמת יתר. כל אדריכל העתיק פריטי עיצוב אדריכלי מתקופות יוון העתיקה, רומא וימי-הביניים. כל קומה וקישוטיה היא. כמעט כל הבניינים מתקופה זו, שניתן לזהותם, הם בנקים ובתי משפט וממשל. פנים המשרדים פשוטים וניתן לציין כי הבנקים כולם עברו אל בתים קטנים, מודרניים וזולים יותר.

בהמשך, התקדמו טכניקות הבנייה עוד יותר וכך, בעקבות העושר וכפי שכל אימפריה נהגה, החלו לצוץ גורדי השחקים. בניין ה"מגהץ" (Flat Iron) נבנה ב-1902 והיה בזמנו הגבוה בעולם (פינת השדרה החמישית ורחוב 23). בניין Woolworth משנת 1912 נבנה גם הוא בסגנון של קישוטי יתר וגם הוא, כאשר הוקם, היה הגבוה בעולם (ליד בית העירייה, קרוב אל גראונד זירו). ככל הבניינים שהכלכלה המשתנית שינתה ייעודם, גם זה הפך לבית דירות יוקרתי.

בניין שהוא מגהץ. מגדל Flat Iron. צילום: איציק מזרחי

באוהאוס או ארט דקו?

ב-1926 התקדם עולם העיצוב האדריכלי. מגרמניה התפשטה תיאוריית הבאוהאוס וניתן היה להבחין בקווים חדשים בעיצוב המודרני: פשוט, צנוע, מרווח ומלא אור. הדוגמאות המוכרות לישראלים הינם ה"בתים הלבנים" בתל-אביב ועוד ערים מרכזיות. ניתן להבחין בסגנון זה, על פי קווי עיצוב אופייניים: קו ישר אל מול מעוגל וזוויתי; איזון בין ימין ושמאל. בעולם הרחוק והעשיר יותר, פריז, ניו יורק ועוד, נקרא זה סגנון "ארט-דקו". מדובר באותם הקווים, אך אלו מקושטים בעושר עצום, מורכב ומסוגנן מאוד. ניתן להבחין כאן ברבים כאלה, בגדלים שונים ולצרכים שונים: בתי מגורים לרוב, ספריות עירוניות, בנייני חברות תקשורת ועוד. לכולם מרכיבים משותפים, אך ההבדל ביניהם היה פועל יוצא של עושר הדיירים - קישוטים פשוטים ומעטים לעומת קישוטי יוקרה מרהיבים. לדוגמה: בניין "קרייזלר", "אמפייר סטייט", מלון "וולדורף אסטוריה", מרכז "רוקפלר" ועוד. כל אלו נבנו בשנות ה-30', לאחר הניצחונות האדירים במלחמת העולם הראשונה ולאחר סיום המשבר הכלכלי (שהתחולל ב-1929).

מגדל האמפייר סטייט בילדינג. צילום: איתמר ברק

כאשר מתבוננים בחזיתות כל סוגי הבניה עד כה, גם בישנים יותר, ניתן להבחין כי 2-3 הקומות הראשונות הינן מקושטות מאוד. מעליהן שוררת פשטות מסויימת וב-3-4 הקומות העליונות חוזר הקישוט המורכב, אך שונה מזה שלמטה. הסיבה לכך היא, ככל הנראה, כי בעיר בה העושר הוא עצום, קיים הצורך לנופף בו. על כן, להולך ברחוב מוקדשת החזית הנמוכה והקרובה. אך הצורך הינו דווקא להראות לכולם, במיוחד למרחוק. לכן, הקישוטים הם בגובה! גם לובי הכניסה בבתים היוקרתיים הינו תמיד מקושט בעושר, ממש תאווה לעיניים. כדאי לנסות ולהיכנס אל תוכם ולהזין את העין.

מסתבר שיש דבר כזה "פשטות בניו יורק"

קווי עיצוב אלה נמשכו עד לשנות ה-40 המאוחרות. קישוטי הארט-דקו הלכו ונעלמו, אך עדיין נשארו הפשטות, קווים ישרים, ריבועיים וכמובן, האיזון בין ימין לשמאל. לא אוכל שלא להזכיר את האדריכל האמריקאי, פרנק לויד רייט. זה פעל בראש השורה בתחילת המאה ה-20, להבאת שינוי התפיסה הארכיטקטונית ועיצב בתים רבים וידועים מאוד. תפיסת הפשטות שבבאוהאוס, הריבועים וקווי הארט-דקו נראים בעבודתו בעליל. עבודותיו ספורות בניו יורק, אך אחת המפורסמות ביותר היא בניין מוזיאון גוגנהיים (השדרה ה-5 פינת רחוב 89), אשר הוקם באמצע שנות ה-50' ומהווה גולת כותרת, במיוחד מבחינת תכנון פונקציונאלי של פנים הבניין. יש בו אך מעט קישוטים בסגנון ארט-דקו.

בניין מוזיאון גוגנהיים המיוחד. צילום: paularps/Flickr

בשנות ה-50' וה-60' שררה בניו יורק מעין פשטות משעממת. מלחמת העולם השנייה נגמרה, כולם ליקקו פצעים. האומה התחזקה עוד יותר, אך האפרוריות שגשגה. ניתן להבחין בעיר בבתי דירות גדולים רבים מהעת ההיא, לעשירים ועניים כאחד. כולם נבנו כאילו ללא סגנון וטעם. היו ניסיונות לבנייה מודרנית, לפחות מהבחינה הטכנית. החזיתות כוסו בחומרים חדשים וניסיוניים. לבנים ואריחים היו אמורים לבודד את הבניין ולנקות עצמו בגשם. לא רק שנותרנו עם ערב רב של כיעור וחוסר עניין, אלא שהחומרים הוכיחו עצמם לחלוטין לא יעילים, גם פגיעים לגשם ולחילופי הטמפרטורות. על כן, נראים כאן תמיד פיגומים עוטפים בניינים רבים מאוד, מה שטוב לקבלני השיפוץ, אך עולה ביוקר רב לבעלים. הפשטות מחקה גם כל עניין בהסתכלות: לא תחוו קישוטים בגובה העין ולבטח לא במרום הבניין. חשוב מאוד לציין, כי בתקופה זו דווקא נבנו מספר בניינים שהינם אבני-דרך חשובות במהלך ההיסטוריה האדריכלית המודרנית. מאמצע שנות ה-40' תוכננו בניינים לא ספורים על ידי גדולי אדריכלי העולם. אלו, במיוחד לאור ההשוואה לעומת שאר ה"מכוערים", היו מרוממי נפש וגדושי תקווה לעתיד. בניין האו"ם מהווה דוגמא ובניין "סיגרם" (Seagram Building, פארק אווניו פינת רחוב 52) היה נחשב כבניין היפה ביותר בזמנו!

ניתן להבחין גם בבניינים אשר התרוממו מאוחר יותר, עם הריסת הישן והפיכת השדרות לנקיות ומודרניות: בשדרה השישית, בין רחובות 42 ו-57, ממוקמים מבני משרדים עשירי מראה על אף "פשטותם". תמצאו אותם גם בפארק אווניו, בין רחוב 47 ו-57. שם, היוקרה והעושר הכתיבו תכנונים מרהיבים, חלקם "קלאסיקה" של בנייה מודרנית (הנכונה לזמנים ההם). מזרחה משם, בשדרה השלישית, הוסרו מסילות הברזל לרכבת העילית בשנת 1964. הרעש, הלכלוך והזוהמה נעלמו והשדרה הפכה פניה, עם חדירת בנייה מודרנית. זו דוגמא טובה לראיית השינוי העצום באופיין של השכונות.

סגנון טיודור אנגלי לצד פוסט מודרניזם

הצד המזרחי, המתוייר פחות, הינו מעניין והרבה יותר "ניו יורקי". לכו מזרחה, עד גדות הנהר המזרחי. ברחוב 57 וגם ב-52 מגיעים אל סביבת מגורים יוקרתית ועשירה. הנהר מקסים והנוף, כולל הגשרים, מיוחד במינו. בניין האו"ם נמצא שם (השדרה ה-1 רחובות 43 - 48). מול האו"ם, כדאי לעלות במדרגות אל אנדרטת ישעיהו ולפנות שמאלה. תגיעו אל שכונה על גבעה גבוהה, עם בנייני מגורים בסגנון טיודור אנגלי. משם, רדו מערבה, אל תוך רחוב 42 (מתחת לגשר) והמשיכו מערבה. מימין עומד בניין "קרן פורד", גם הוא קלאסי בחדשנותו, שנבנה ב-1970, עשוי פלדה מחלידה. במרכז המתחם תמצאו גן מקסים, תמיד ירוק ומטופח, המשרת בעיקר את עובדי ובאי הבניין. בשנות ה-90' התחילו הבונים לחקות שיטה זו של בנייה, עם "בזבוז שטח יקר". מחשבה תראפית להקלה בעומס ולחצי עבודה.

בניין קרן פורד. בואו לנוח כאן באמצע יום עבודה. צילום: digitizedchaos/Flickr

בסוף שנות ה-80' החלה התקופה הפוסט מודרניסטית. הטכניקה מתקדמת, החומרים גם הם. נראית כאן חזרה אל העיצוב המורכב והעשיר. שוב, לאחר תקופת יובש וכלכלה משובשת, החלה פריחה כלכלית. הכסף זרם בשפע והסימן המובהק הוא בנייני ענק מסוגננים מאוד, אך הסגנון לכאורה פשוט, התכנון נעשה על ידי מחשבים, מה שהקנה הזדמנויות חדשות. הקו המנחה היה גראפי, האיזון החזותי הפך למורכב יותר, מעין הרמוניה בין מספר צורות, נוח לעין, לפעמים בומבאסטי. אדריכלים התפרעו והתחרות בין "פרימאדונות הארכיטקטורה" הפיקה גם יופי וגם זוועה. בהווה, סגנון בניינים "עכשוויים" נקרא "טכני" על שום טכנולוגיית מחשבים מתקדמת, המאפשרת כל קימור, קימוט או גם "התכופפות" המבנה.

טיפים קטנים לתבלינים אדריכליים בטיול

  • אני ממליץ לוותר על ביקור בפסל החירות. במקום זאת, עלו על המעבורת לעבר סטאטן איילנד (חינם), עמדו על הסיפון הפתוח האחורי. מן המעבורת תראו בקלות את פסל החירות וגם תחוו את מראה העיר מרחוק, על גשריה ונהרותיה. גם בדרך חזרה עימדו בדיוק באותה נקודה - חווית ההתקרבות לעיר נהדרת.
  • אני ממליץ שלא לטפס אל גג האמפייר-סטייט בילדינג. במקום זאת, עלו אל גג המטרופוליטן, (מוזיאון) ותקבלו נוף מדהים של הפארק ובתי העיר (בעונות חמות).
  • חצו את הסנטרל פארק ממזרח למערב או להיפך. ברחוב 67 או 80, הציצו לא רק בצמחיית הגן המרהיבה באביב, אלא גם, מרחוק, בבתי העיר.
  • עלו על "סירה-מונית" בנהר המזרחי, בקצה המזרחי של רחוב 34. שוטו בה דרומה עד לגשר ברוקלין (4 דולר). עימדו על הסיפון החיצוני ותיהנו מזווית ראיה מרהיבה על כל האי מרחוק. את גשר ברוקלין רצוי לחצות ממזרח אל מערב, בכיוון מנהטן - החוויה טובה יותר. אם אין כוח, ניתן לחזור בתחתית.
  • מומלץ לעלות קודם החזרה לעיר ולבקר בשכונת Brooklyn Hights, על בתיה המיוחדים והנוף המדהים מן הטיילת אל מנהטן (כמעט בכול סרט הוליוודי תמצאו אותה). ישנם גם בתי קפה ברחוב המרכזי הקטן מונטגיו (Montague).
  • אם לא ברגל, מומלץ לחזור בתחתית 2, 3, A, 4, 5. צאו מהתחתית בדרום מנהטן (תחנות ספורות). זה קרוב למגדל מרכז הסחר העולמי החדש, שקם על חורבות מגדלי התאומים. לאחר סיור בסביבתו, מומלץ לחצות ולהמשיך מערבה, אל עבר נהר ההדסון. זהו איזור חדש למדי בעיר ומטופח. הסיור לאורך הנהר צפונה מעניין ובדרך ישנן פנינים לרוב.
  • חיזרו מזרחה ברחוב צ'יימבר (Chamber) ותמצאו עצמכם מול בית העירייה. לפניו פנו שמאלה ותגיעו אל האיזור הפדראלי: בתי המשפט יזכירו הרבה סרטים ותוכניות טלוויזיה, כגון "חוק וסדר" ועוד.
  • חפשו בכול פינה את הגנים, קטנים כגדולים. אלה יקנו מנוחה ויתנו אפשרות, שוב, לחוות העיר מזוויות שונות ומגוונות.

נופה של מנהטן מהמעבורת לסטאטן איילנד. צילום: איתמר ברק

הכותב מיכאל שפרינגר הוא אדריכל סביבתי, המציע סיורים פרטיים בניו יורק. דוא"ל: [email protected]

לתחילת הכתבה

כתבות נוספות על ניו יורק שיעניינו אותך:

יעדי הכתבה