פסטיבל הקומדיה
הערת פתיח: על האירועים השונים אפשר להתעדכן בעיתונות המקומית או באתרי האינטרנט הרבים, כמו: www.mybc.com. אחד המוקדים לאירועי תרבות הוא האי גראנוויל (Granville Island). האי (שהוא למעשה חצי אי) נמצא מתחת לגשר גראנוויל. באזור קטן ומטופח זה, שביקור בו הוא בגדר "חובה" (ולכן תוקדש לו כתבה נפרדת), מתקיימים מופעי חוצות שונים באופן סדיר. רובם מתרכזים ברחבה של ה"שוק הציבורי". קומדיה, מוסיקת פולק, ספרות וסירות עץ, הם רק חלק מהפסטיבלים שהיו במקום בתקופת הקיץ.
פסטיבל הקומדיה כלל מופעים באולמות התיאטרון שנמצאים באזור. אנחנו, כמו רבים אחרים, הסתפקנו במופעי החוצות. האמת שלא ידענו על הפסטיבל, הגענו לשוק עם אורחים, להנות ממגוון הפירות ולאכול ארוחת צהרים, וכמו בפעמים נוספות שביקרנו במקום, נתקלנו בשלט גדול בכניסה לאי שהודיע על פסטיבל. אז בנוסף לאוכל, צפינו באמן שמשלב פעלולי קוסמות, להטוטנות והרבה הומור (שהופיע ברחבה של השוק הציבורי). לא רחוק משם הופיעו שני שחקנים במופע סטירי. הופעות שונות התקיימו במהלך כל ימי הפסטיבל. אם נהנים ממופע חוצות מקובל לתגמל את האמן.
בביקור אחר באי (הפעם עם אבא של בראין) נפגשנו בפסטיבל סירות עץ. במזח הקטן עגנו סירות בגדלים שונים שהמשותף לכולם בודאי כבר ניחשתם היא העובדה שהן עשויות אך ורק מעץ. בעלי הסירות, שנראו גאים מאוד במועדון אליו, הם משתייכים השווה בין הדגמים, ושמרו בקנאות על הסירה שלהם. ברחבה של השוק היו פזורים דגמים של סירות ודוכנים שונים, כולם כמובן בנושא (דוכן שמכר דגמי סירות עץ בעבודת יד, חברות שעוסקות בבניית סירות עץ, חוגי שייטות וכו`). אבל מה שמשך את תשומת ליבינו, ובעיקר את שחר ומעיין, הייתה חבורה של אנשים שנראו כמו יורדי ים קשישים. הם ישבו להם בצד המזח ושרו בקולי קולות משהו שנשמע כמו שירי מלחים שיכורים. שחר, שהיתה בטוחה שמדובר בשודדי ים אמיתיים (אין לנו הוכחות שהיא לא צודקת), עמדה מהופנטת (במרחק בטוח) והאזינה עם מעיין לשירה.
פסטיבל הזיקוקים של ונקובר
את זיקוקי הדינור המדהימים ביותר שראינו בחיים, (וכבר יצא לנו לראות מופעי זיקוקים פרט למופעי יום העצמאות, כמו למשל מופע הזיקוקים של גני בוצ`ארט, או המופע בדיסנילאנד) ראינו בפסטיבל הזיקוקים של ונקובר. ערב אחד בראין גלש באינטרנט והודיע לנו שהערב יש מופע זיקוקים. הזיקוקים נורים ב-English Bay וניתן לצפות בהם ממקומות רבים בעיר, כולל מחופי צפון ואנקובר. את המוסיקה למופע אפשר לשמוע משודרת באחת מתחנות הרדיו. מיד התארגנו (תרמוס, שמיכה עוגיות ומשקפת) ויצאנו לחפש חוף עם תצפית טובה לאורך Marine Drive. בדרך מקרה, ולמרות החושך הכבד, הצלחנו למצוא חוף די מבודד ומרוחק ממוקד ההתרחשות, אך עם תצפית סבירה. מארגני האירוע דואגים לשלוח אל השמים מספר זיקוקים בשעה שלפני המופע בכדי לאפשר לאלפי הצופים למצוא נקודה ממנה יוכלו לצפות במופע. בדיוק בזמן החלו הזיקוקים, אל החוף הקטן בו היינו התקבצו בינתיים עוד מספר צופים מצוידים בשמיכות, פנסים, ורדיו. אמנם היינו מאוד רחוקים, אבל נהנינו מהחוויה וגם קצת מהספונטניות שהזכירה לנו רגעי קסם אחרים בטיול. מספר ימים לאחר מכן גילינו שלראות את הזיקוקים מקרוב זו חוויה שונה לגמרי.
פסטיבל הזיקוקים הוא בעצם תחרות בין מספר מדינות, כל מדינה מעלה מופע בן 25 דקות מלווה במוסיקה. המופעים פזורים על מספר ימים והזיקוקים נורים מרפסודה שנמצאת על המים ב-English Bay. צפייה בזיקוקים מ-Sunset Beach Park היא חגיגה, אבל דורשת התארגנות מוקדמת, אם לא נמצאים במרכז העיר. מלווים בסבא גדעון ודבורה יצאנו כבר בשעות אחר הצהרים המוקדמות לחפש מקום חניה באזור Stanley Park, מה שהתברר כמשימה לא פשוטה. לאחר שמצאנו מקום חניה התחלנו להתקדם לכיוון Beach Ave. באיטיות שעד מהרה הפכה למטרד היות ושחר התעקשה לנסוע על אופניים, מעיין על גלגליות, ואוריה לא יכול היה להיפרד מהסקטבורד. שלושה פריטים שהפכו מבחינתם לחובה בכל ביקור ב-Stanley Park (גם אם מדובר בביקור לצורך חניה בלבד). ככל שהתקדמנו התרבו האנשים. לא עבר זמן רב ומצאנו את עצמנו בתוך זרם אנושי תוסס שהלך וגדל. חלק מהרחובות במרכז העיר נסגרו לתנועה כבר בשעות אחר הצהרים והפכו למעין מדרחוב, שהכיל סממנים מובהקים של פסטיבל, כגון טיפוסים ססגוניים, דוכני מזון, מוכרים של בלונים, חפצים שזוהרים בחושך וכו`.
כאשר הגענו ל- English Bay beach זמן רב לפני תחילת המופע, אכלסו את החוף אלפי אנשים, אך עדיין היה אפשר למצא מקום בקלות. זה המקום לציין שבגלל מיקומה הצפוני של Vancouver אורך היום משתנה פה בצורה קיצונית, ובשיא הקיץ, השמש שוקעת בסביבות עשר בלילה (בשיא החורף זה קורא בסביבות ארבע אחר הצהרים). מכיוון שזיקוקים אוהבים רקע שחור נותרו לנו עוד כמה שעות אור עד לתחילת המופע, אותן העברנו באכילה, מנוחה, טיולים בין אלפי האנשים והתפעלות מהתנהגות הציבור והארגון הכללי של האירוע (גם אחרי כמה שעות נותר השירותים הניידים שהובאו למקום נקיים, והסבלנות נשמרה בתור הארוך שלפניהם). המופע מלווה במוסיקה שהושמעה מרמקולים התחיל כמובן בזמן והיה מדהים.
מהרפסודה נורו זיקוקים שצבעו את שמי הלילה בשלל גוונים, אחדים מלאו את האוויר במה שנראה כגשם עשוי טיפות זהב. אחרים עלו וירדו בתנועה גלית, זיקוקים נורו כלפי מעלה, לצדדים, לגבהים שונים. הם התפוצצו בצורת כדורי ענק, מזרקות מים או כוכבי שביט. גם המבוגרים בחבורה כמו הקהל הרב מסביב נשארו פעורי פה ומלאי התלהבות. המופע של אותו ערב היה של קבוצה מקנדה וזכה במקום ראשון בתחרות של השנה. בסוף הערב התפזר קהל האלפים. אנשי ניקיון וגם כמה חסר בית פשטו על משטח הדשא ואספו את הבקבוקים והפחיות שנותרו במקום. המרפסות הרבות שפונות אל המפרץ התרוקנו מהצופים שהעדיפו חוויה יותר "ביתית". אוטובוסים רבים חיכו להסיע את האנשים הרבים שנענו לבקשה להגיע ללא רכב, ואנחנו שיכורים מהיופי וגם קצת עייפים עשינו את הדרך חזרה ל- Stanley Park (מצוידים באופניים של שחר, בגלגליות של מעיין ובסקטבורד של אוריה:).
