טיול בונקובר ובויקטוריה

ונקובר

בסוף השבוע עשינו "קפיצה קטנה לחו"ל", ונסענו לטייל בוונקובר וויקטוריה, שתי ערים הנמצאות במדינת בריטיש קולומביה שבקנדה. וונקובר, העיר הגדולה במדינה, איננה הבירה. הבירה היא ויקטוריה הקטנה יותר. העיר וונקובר גם אינה נמצאת באי וונקובר. דווקא ויקטוריה נמצאת שם. נראה שהקנדים אוהבים לבלבל את התיירים שלהם... מאחר והיינו 6 אנשים שכרנו מיניוואן לטיול. זה יצא עסק די יקר - מעל 300$ לסופשבוע. אבל זה היה מאוד נוח ומרווח. כשנחליף את הרכב, זה יהיה למיניוואן. כשהגענו לארה"ב יעצו לנו לקנות מיניוואן, אך כשמגיעים מהארץ זה נראה מוזר לנהוג ב"אוטובוס" כזה. אך זו היתה עצה טובה עם הנסיעות הארוכות והאורחים שמגיעים כשגרים בארה"ב.

יצאנו לדרך ביום שישי בצהריים. התכוונו להגיע אחר הצהריים לסטנלי פארק ולטייל בו עד השקיעה. כביש מספר 5 לכוון צפון מוביל מסיאטל עד לוונקובר (שימו לב שאחרי מעבר הגבול מספרו משתנה ל 99). לאחר נסיעה קצרה נעצרנו בגלל עומס תנועה. הכביש היה עמוס מאוד, למרות שנראה היה שאין סיבה לכך: יצאנו בשעות הצהרים ביום שישי, שהוא יום עבודה רגיל. לאחר זמן מה התנועה השתחררה, אך עד מהרה הגענו לתור ענק במעבר הגבול מארה"ב לקנדה. חיכינו שם כמעט שעה. לפחות בשולי הדרך יש פארק ירוק ויפה שמנעים את ההמתנה. אחרי שעברנו את מעבר הגבול, אולי בגלל שאיננו אמריקאים, או אולי בגלל שזוהי הפעם הראשונה שלנו בקנדה, הורו לנו להחנות את הרכב וללכת לעמוד בתור אחר כדי להחתים את הדרכון. גם התור הזה לקח זמן לא קצר. לבסוף יצאנו לדרכנו מעברו הקנדי של הגבול. כביש מספר 5 שינה את שמו כאמור ל 99 ותוך כחצי שעה הגענו לוונקובר. בתוך וונקובר הכביש הופך לכביש עירוני רגיל עם רמזורים והולכי רגל, ושוב מצאנו עצמנו זוחלים בכביש עמוס.

העיר וונקובר מוקפת מים מכל הצדדים. בנייני הענק המפוארים של העיר התחתית יושבים ממש על המים, והרים גבוהים נראים ברקע. המראה מאוד יפה, אך שון סירבה להתרשם והכריזה באכזבה: "הם פשוט העתיקו מסיאטל!". השילוב של מים, בניינים גבוהים והרים אכן נראה מוכר, אך עם כל הכבוד לסיאטל האהובה עלינו, הניגודים בוונקובר חדים יותר: הבניינים הגבוהים יושבים ממש על קו המים, וההרים הגבוהים אינם באופק אלא קרובים ממש. לסטנלי פארק הגענו רק אחרי 6 בערב, ונותר לנו זמן מועט לטייל בפארק עד השקיעה. כדי להגיע לפארק יש לעקוב אחרי כביש מספר 99, שמחליף שמות בתוך העיר, ולפעמים מתעקל וצריך לפנות שמאלה וימינה כדי לעקוב אחריו. רצוי לנסוע עם מפה ולראות איפה הפניות. הכביש עובר ממש בתוך הפארק, וצריך לצאת ממנו מיד כשנכנסים לפארק לפי השילוט.

לתחילת הכתבה

סטנלי פארק

סטנלי פארק נמצא על חצי אי מיוער המוקף מים משלושת עבריו. כביש מעגלי מקיף את הפארק, ולידו קרוב יותר למים עוברים צמד שבילים, האחד להולכי רגל והשני לאופנים. שבילים רבים להולכי רגל מסתעפים בתוך היער עצמו. ההמלצה היא לשכור אופניים ולרכב מסביב לכל הפארק. מקוצר זמן עשינו את המסלול במכונית ועצרנו בנקודות מעניינות. נסענו נגד כוון השעון במטרה לסיים את המסלול בקצהו המערבי של הפארק ולצפות בשקיעה. התחלנו בגן הורדים היפהפה, עם המדשאות הירוקות וערוגות הפרחים הצבעוניות והמטופחות, שם אווזים קנדיים מסתובבים ולא מתרגשים מהילדים הרודפים אחריהם. ההורים פלטו אנחות התפעלות משילובי הצבעים המרהיבים של הערוגות. גם הילדים נהנו להתרוצץ בשבילים בין הפרחים. ליד גן הורדים ראינו תיאטרון פתוח ותור ארוך של הורים וילדים משתרך מהקופה. כנראה יש שם הופעות לילדים, ומי שעתותיו בידו יכול לברר על ההופעות ולבקר בהן. אנחנו עזבנו בצער רב את גן הורדים, התנחמנו במחשבה על בוטצ`רט גרדן שנראה למחרת (או כך לפחות חשבנו...), והמשכנו במסלול מסביב לפארק.

עצרנו במועדון היאכטות המלכותי, וב Brockton Point המשקיפה על ונקובר הדרומית והצפונית משני צדי המפרץ. בהמשך יש נקודת תצפית על פסל של נערה בחליפת צלילה. בקצהו הצפוני של הפארק עצרנו ב Prospect Point להשקיף על גשר שער האריות החוצה את המפרץ לצפון ונקובר. במקום יש גם מסעדה שנראתה מזמינה מאוד אך החלטנו להמשיך לצדו המערבי של הפארק כל עוד יש אור. הגענו ל Ferguson Point, עוד נקודת תצפית במערב הפארק, ממנה ניתן לרדת לחוף רחצה, ומשם השקפנו על השקיעה. שם אכלנו ארוחת ערב במסעדה יפהפייה הנקראת Ferguson Point Tea House, שתיארנו אותה לעצמנו כבית קפה קליל ולא מחייב, והתבררה כמסעדה יוקרתית של ממש. האוכל היה יקר אך טעים מאוד. בפארק יש עוד אטרקציות רבות שנשמעות שוות מאוד, אך לא הספקנו לבקר בהן, ובראשן האקוואריום של ונקובר שנחשב לאחד הטובים בצפון אמריקה. לאתר האינטרנט של הפארק לחצו כאן

מהמסעדה נסענו לבית המלון שלנו - Holiday Inn Center ברחוב Broadway. מלון מרכזי וחביב שהסכים לקבל אותנו ואת כלבתנו, וגם ארגן לנו עריסה בחדר, תמורת הסכום הלא צנוע של 140 דולרים אמריקניים לכל אחד משני החדרים, לא כולל ארוחת בוקר. למחרת אכלנו במלון ארוחת בוקר מצוינת במלון שכללה מזנון של פירות, דגנים, עוגות שמרים, טוסטים, חמאה, ריבות, חביתה ובייקון תמורת כ-10$ לסועד. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לדרכנו לגראוז מאונטיין Grouse Mountain שמצפון לעיר. כדי להגיע אליו חוזרים לכביש 99 לכוון צפון, חוצים איתו את פארק סטנלי, ולאחר שעוברים על גשר שער האריות פונים ימינה ומיד שמאלה ל Capilano Road. הדרך מובילה לפארק קאפילנו ולגראוז מאונטיין.

לתחילת הכתבה

גראוז מאונטיין

הר גראוז נמצא מצפון לוונקובר. הוא משמש אתר סקי בחורף ואתר תיירות בקיץ. קרון רכבל מוביל את המבקרים למעלה ההר, משם ניתן לצפות בנוף מדהים של העיר והמפרץ, וליהנות ממגוון של טיולים רגליים, נופים ואטרקציות תיירותיות. כדאי לבקר ביום בהיר כדי שיהיה אפשר ליהנות מהנוף. במעלה ההר די קריר וכדאי להצטייד בחולצות ארוכות גם בקיץ. הגענו לאתר בשעה מוקדמת יחסית, לפני 10 בבוקר. לא היה בכלל תור והרכבל היה חצי ריק. מאוחר יותר ראינו את הרכבלים מלאים עד אפס מקום ומן הסתם היה תור גדול לעליה אליו.

בכניסה מקבלים פרוספקט עם לוח הזמנים של ההופעות וכדאי לתכנן לפי זה את הביקור כדי לא להחמיץ. פסלי עץ יפהפיים מעטרים את השבילים של המקום. התחלנו את הטיול ממכלאה של דובי הגריזלי, שטח גדול למדי (אך בודאי קטן מבית הגידול הטבעי שלהם) ומגודר שבתוכו גרים מספר דובים, אלא שהם התחבאו בביתם ולא ראינו אותם. לאחר מכן ראינו הופעה מרשימה של צפרים דורסות מסוגים שונים. ראינו כיצד מאמנים עיט לצוד, על ידי פתיון קשור לחוט, שהמאמן כל פעם מסלק ברגע האחרון לפני שהעיט תופס אותו. העיט צלל מהגובה לפיתיון במהירות עצומה ועלה חזרה ממש מעל הראשים של האנשים.

לאחר מכן ראינו הופעה של חוטבי עצים. כדי שזה לא יהיה משעמם כמו שזה נשמע, הם ארגנו את ההופעה בתור התחרות כביכול בין שני המופיעים, כשחלק מהקהל אמור לעודד אחד מהם והשאר את השני. ההופעה לוותה בבדיחות בגובה החגורה (המנחה ל"מתחרה" שיושב על כיסא קטן שגילף לעינינו: "אולי תראה את הדבר הקטן והחמוד שאתה יושב עליו?" המתחרה: "את בטוחה? יש ילדים קטנים בקהל" וכו`). בסוף ההופעה יש חלק מעניין אבל לא אספר כדי לא לקלקל. לאחר ההופעה תכננו לעלות ברכבל ישיבה לפסגת ההר, אך הרכבל לא עבד, ובמקומו הפעילו רכבל ישיבה אחר שירד לאמצע ההר. ירדנו איתו וראינו את הנוף של ונקובר, המפרץ וההרים ברקע מהדרך.

Grouse Mountain
6400 Nancy Green Way
North Vancouver, BC
Phone: 604-980-9311
Fax: 604-984-6360
Hours: 9am - 10pm
 Adult: 25$, Senior (65+) 23$, Youth (13-18) 14$, Child (5-12) 9$ (דולר קנדי)
www.grousemountain.com

לאחר מכן הגיע הזמן לאכול במזנון ולעזוב את המקום, למרות שהיינו יכולים להישאר שם עוד זמן רב, לחקור את השבילים שביער, לצפות בסרטי טבע על האזור ועוד. יש גם מספר פעילויות בתשלום נוסף, כמו טיסה במסוק או גלישת אוויר עם מדריך. ירדנו חזרה ברכבל וחזרנו ב Capilano Road לגשר התלוי והפארק של קאפילנו.

לתחילת הכתבה

הגשר התלוי והפארק של קאפילנו

בדרך כלל מקובל להתייחס לגשר התלוי של קאפילנו כמלכודת תיירים. אנחנו נהננו מאוד מהמקום וחבל שלא היה לנו יותר זמן. רצינו להגיע באותו יום לויקטוריה ולראות את מופע הזיקוקים בבוטצ`רט גרדן, המתקיים רק במוצאי שבתות ביולי אוגוסט, ולא היה לנו הרבה זמן לאחר כל הזמן שבילינו בגראוז מאונטיין. האטרקציה העיקרית של הפארק היא כמובן הגשר התלוי בגובה 70 מטר מעל העמק של קאפילנו. זהו גשר עץ שאורכו 137 מטר התלוי בחבלים ומתנדנד מצד לצד תוך כדי הליכה, במיוחד בחלקו המרכזי. מן מבחן אומץ שכזה המשולב בנוף יפה... אמא שלי ירדה לגשר, הצטלמה, והחליטה שהחוויה מספיקה לה ואיך צורך להגיע לצד השני.

בצדו של הגשר ממנו נכנסים לפארק יש אטרקציות נוספות, כמו עמודי טוטם וחפצי אומנות אינדיאנים אחרים. מצדו השני של הגשר יש שבילי טיול בתוך היער, בין עצים עתיקים ובריכות דגים. יש גם מסלול תלוי העובר בין העצים, אלא שאי אפשר היה לעלות אליו כשהיינו שם. יש גם פעילויות לילדים אך לא הספקנו להשתתף בהן, לאחר שיטוט קצר מדי בשבילי היער נאלצנו לחצות בחזרה את הגשר ולצאת מהפארק כדי להתחיל את הדרך לנמל המעבורות.

Capilano Suspension Bridge and Park
3735 Capilano Road, North Vancouver B.C. Canada
Open: 8am - dusk every day in the summer, 9am - 5pm winter.
Phone: 604-985-7474
Fax: 604-9857479
 Email: [email protected]
www.capbridge.com

הזמנו מראש מעבורת לשעה 5. לקחנו בחשבון שעה וחצי הפלגה, חצי שעה נסיעה לגנים, כך שנגיע בסביבות 7, ויהיו לנו שעתיים להסתובב ולטייל בגנים עד הזיקוקים. כתבו לנו להיות חצי שעה מראש. היינו צריכים לחצות את כל ונקובר מצפון לדרום, ואז לנסוע לעיירה צאוואסן שממנה יוצאות המעבורות לויקטוריה. הנחנו ששעה תספיק לנו כך שתכננתי שנצא מקפילנו ב 3 וחצי. אלא שתכנונים לחוד ומציאות לחוד... ב 3:25 התחלתי לזרז את החבר`ה לכוון היציאה. ב 3:30 הם השתכנעו שבאמת כדאי. אבל אז שון נזכרה שהיא חייבת להצטלם ליד בובת הדוב. ניר היה צריך לצלם אותה פעמיים, מה שבטוח. כשחשבתי שאנחנו כבר יוצאים פתאום התחילו להיזכר שצריך לשרותים. ואז, כשסוף סוף יצאנו באיחור של 20 דקות, ניר החליט שהוא פשוט חייב למלא דלק. למרות שהיה לנו יותר מחצי מיכל. ואם תחנות הדלק עדיין לא הגיעו לויקטוריה? הרי כתוב במדריך שהזמן כאילו עצר מלכת שם בתקופת המנדט הבריטי? לא עזרו כל תחנוני והוא עצר בתחנת דלק לתדלק.

הגענו לנמל ב 4:40. קיוויתי שנעבור בזריזות את כל הפרוצדורה ונספיק לעלות על המעבורת. הפקידה בכניסה חייכה אלינו חיוך רחב ושאלה: "יש לכם הזמנה ל מעבורת של 6?" ניר הודיע לה בבטחון ש- לא, אנחנו למעבורת של 5. היא הסתכלה בנו בתערובת של בוז ורחמים, אמרה שב 4:30 הם מפסיקים לשמור מקום למי שהזמין מראש ולא הופיע, כך שהמעבורת של 5 כבר מלאה עד אפס מקום, ואולי, אם יהיה לנו מזל, נצליח לעלות על המעבורת של השעה 6. אם ניר היה יכול לנהוג כשהוא מתחבא מתחת לשטיח של הרכב הוא בודאי היה עושה את זה. נכנסנו לתור של אלה-שלא-הזמינו-מראש, והחלטנו שלא נורא - לא נספיק לטייל יותר מדי לפני הזיקוקים, אבל לפחות נספיק להגיע. המעבורת של השעה 6 החלה להכניס את המכוניות. עמדנו במקום כשכל אלה שהזמינו מקום מראש נסעו פנימה. מהתור שלנו נכנסו אולי שתיים-שלוש מכוניות, ושוב נעצרנו, כשהרמקול מודיע שהמעבורת מלאה.

טוב. אם נצא במעבורת של 7, חישבתי, נגיע לויקטוריה ב 8:30, וישר ניתן טיסה לגנים. אולי נפסיד את הדקות הראשונות של הזיקוקים אבל נצליח לראות את הרוב. ואז היתה הודעה ברמקול שעקב בעיות של עומס, המעבורת של 7 תגיע רק ב 7:30. זהו. הלכו הזיקוקים. נצטרך לחכות לשנה הבאה. האכזבה היתה מאוד גדולה, במיוחד מאחר וויתרנו על הרבה דברים בונקובר כדי להספיק למעבורת ולזיקוקים, ובסוף "בילינו" את הזמן בהמתנה למעבורת במשך כמה שעות טובות שבהן היינו יכולים לטייל בשבילי סטנלי פארק או לבלות באקוואריום. עלינו על המעבורת ב 7:30, ובדרך קראתי בפרוספקט שהגנים פתוחים עד 10:30. מאחר והמליצו לנו לבקר בגנים גם ביום וגם בלילה, בגלל התאורה המיוחדת שיש שם בלילה, הצעתי בכל זאת לנסוע, ולפחות לטייל שם בלילה, גם אם החמצנו את הזיקוקים. אבל כשלא הולך אז לא הולך.

נסענו לשם, קצת התברברנו בדרך בחושך, ולבסוף כשהגענו, התברר לנו שהם הגיעו לקצה יכולת התפוסה שלהם, עם 12,000 מבקרים, והם אינם מאפשרים לעוד מבקרים להיכנס לגנים. עשינו סיבוב פרסה, נסענו לויקטוריה, והלכנו לישון עייפים אך מאוכזבים. ישנו במלון Accent Inn, היחיד בויקטוריה המקבל גם כלבים. העריסה לא היתה בחדר, למרות שהזמנו מראש, וכשהביאו אותה פשוט הניחו אותה מקופלת על הריצפה ללא מצעים. חוץ מזה החדרים היו בסדר. הם עלו 100$ אמריקניים ללילה.

המוזיאון המלכותי של בריטיש קולומביה

את היום האחרון של הטיול פתחנו במוזיאון המלכותי של בריטיש קולומביה, ליד הנמל בויקטוריה. זהו מוזיאון מרשים ויפה המוקדש כולו לטבע ולהיסטוריה של בריטיש קולומביה. פתחנו בתצוגה זמנית מרשימה מאוד של עצמות דינוזאורים ושלדי דינוזאורים ענקיים משוחזרים, שבחלקם עצמות דינוזאורים אמיתיות. בתצוגה הזו, שאליה אפשר להיכנס פעם אחת בלבד בביקור, יש גם מספר פעילויות לילדים, כולל חפירת עצמות דינוזאורים בארגז חול. לאחר מכן עברנו לתצוגות "האדמה החיה, האוקיאנוס החי" המציגות את החי והצומח באדמה ובאוקיאנוס של האזור, היום ובעבר. התצוגה נפתחת בצורה מרשימה מאוד עם ממוטה בגודל טבעי, שבר התעקש שהיא פיל. התפשרנו על פיל גדול.

לאחר מכן נכנסים לאולמות עם דיורמות - נופים משוחזרים. דגמי חיות ועצים המשתלבים עם רקע מצוייר ומואר בצורה מרשימה מאוד הנראית כמעט טבעית. לאחר מכן, בבית, כשהורדתי את התמונות מהמצלמה, שאלתי את עצמי איפה ראינו איילים ביער, עד שנזכרתי שזו תמונה שצולמה במוזאון, באולם המוקדש ליער הגשם, עם עצים, איילים ודמויות של חיות נוספות, וקולות מתאימים הנשמעים ברקע. אולם אחר מוקדש לחוף האוקיאנוס ומציג אותו בצורה משכנעת מאוד עם סלעים, אריות ים, כלבי ים, לוטרות ועופות מים. ניר ואני אמרנו פה אחד "לא צריך לנסוע עד אורגון"... בר התלהב מאוד מגורי אריות הים וסרב לעזוב אותם (כזכור הוא גילה חיבה עזה ליצורים הללו כבר במערת אריות הים באורגון. אולי אנחנו צריכים לגדל אחד בחצר בשבילו...). גם האולמות הבאים הראו בתי גידול שונים עם הצמחייה, החיות והקולות האופייניים להם, מאזורים אקלימיים שונים המאפיינים את בריטיש קולומביה.

לאחר שמסיימים את סיור "האדמה החיה, האוקיאנוס החי" ניתן להיכנס לסיור קבוצתי במעמקי הים. בכל פעם שנאספים 10 אנשים קבוצה נוספת נכנסת לתצוגה הזו. אי אפשר להיכנס עם עגלה מאחר והמקום צר. הוזהרנו לפני תחילת התצוגה שנהיה במקומות חשוכים וסגורים, ומי שלא מרגיש ע זה טוב כדאי שלא ייכנס. אמא שלי נלחצה וחשבה לוותר, שכנענו אותה לנסות, ובינתיים הילדים נכנסו ללחץ. הצלחנו להרגיע את כולם פחות או יותר ונכנסנו. במהלך התצוגה מלווים ספינת מחקר ששולחת אמודאי (צוללן) לקרקעית הים. בהתחלה רואים סרט, ולאחר מכן כביכול מלווים אותו ורואים את מה שהוא רואה. בסך הכל לדעתי היה מאוד מאכזב, הסרט ניסה להיות אומנותי מדי ולהעביר מסר ולא ממש הצליח, והתצוגה עצמה מסתפקת בדגי מעמקים, שאינם מרשימים במיוחד, ולא באזורים המרתקים של קרקעית הים כמו הרכס האמצע אוקיאני, הרי הגעש התת-מימיים עם יצורי הקרקעית המוזרים שהתפתחו בסביבתם ומקבלים את האנרגיה מהחומרים שנפלטים מהם ולא מהחמצן, ושאר אזורים מרתקים באמת בקרקעית האוקיאנוס שכלל לא הוזכרו בתצוגה. גם כשהיו הסברים היה קשה להתרכז בהם עם הילדים. אין צורך להזמין מקומות מראש לתצוגה הזו כפי שהיה בעבר, יש לחכות במקום וכל כ 5 דקות, אם התאספו מספיק אנשים, מכניסים קבוצה נוספת.

לאחר מכן עברנו לגלריה השניה, בקומה השלישית, המוקדשת להיסטוריה של בריטיש קולומביה. גלריית התושבים הראשונים מציגה בצורה מרהיבה את ההיסטוריה והתרבות של האינדיאנים תושבי האזור, והגלריה להיסטוריה מודרנית מציגה את ראשית ההתישבות של האדם הלבן באזור, על ידי תצוגת בגדים וחפצים האופיניים לתקופה זו, ושיחזור מבנים ורחובות מהתקופה, וכן אוניות, תחנת רכבת ומכונה לכריית זהב מהנהרות. היינו חצי יום במוזאון ויכולנו להיות שם הרבה יותר, להסתובב בין התצוגות, לראות את כל הסרטים והמצגות ולבחון את כל הנופים והרחובות המשוחזרים.
 במוזאון יש גם אולם קולנוע IMAX עם סרטים של נשיונל ג`אוגרפיק שלא ביקרנו בו.

Royal BC Museum
675 Belleville Street
Victoria, British Columbia
CANADA V8W 9W2
(250) 356-7226 or 1-888-447-7977
Monday to Sunday 9 a.m. to 5 p.m.
 Adult: 13$, Senior, Student and Youth: 10$, 5 and under - Free, Family (2 adults + 2 youth) 36$
www.rbcm.gov.bc.ca

יצאנו מהמוזיאון, נסענו לאורך החוף של הנמל הפנימי - טיול שעדיף לעשות ברגל, כמובן, ונעשה ברכב מקוצר זמן, וראינו את המבנים המפורסמים שעל החוף: בניין הפרלמנט ובניין מלון אמפרס, שניהם בנויים כטירות גדולות ומרשימות, וגינות ירוקות מלאות בפרחים מסביבם. אין ספק שקל לטעות ולחשוב שאנו בצרפת או אנגליה. כאן נפרדנו בצער מויקטוריה היפה, ונסענו לגני בוטצ`רט, בתקווה שהפעם, בניגוד לאתמול, נצליח גם לראות אותם מבפנים.

לתחילת הכתבה

גני בוטצ`רט

רוברט פים בוטצ`רט היה מחלוצי תעשיית הבטון בבריטיש קולומביה. כשסיים לכרות את הסיד במחצבה שלו באי ונקובר, היא נותרה כפצע בנוף המוכר כל כך לכל מי שראה מחצבה נטושה. אלא שלמרבה המזל, לרוברט בוטצ`רט היתה גם אשה, ג`ני בוטצ`רט, בעלת רגישות גבוהה ליופי ואסתטיקה. היא החליטה להפוך את המחצבה הנטושה לגן פרחים, וכך נוצר הגן השקוע, הנמצא בליבם של גני בוטצ`רט. הגן השקוע נפתח לקהל ב 1904. לאחר מכן נוספו גני פרחים יפהפיים מסביב לגן השקוע: הגן היפני, גן הורדים, הגן האיטלקי, בריכה בצורת כוכב ועוד גנים ופינות חמד.

האתר מנוהל היום על ידי נכדם של בני הזוג. כחצי מיליון מבקרים מגיעים מדי שנה לגנים המשתרעים כל שטח של 530 קמ"ר. בעלי הגנים מתעקשים לשמור על צביונם כגנים פרטיים ולא כגנים בוטניים, ולכן אין שלטים ליד כל צמח או שיח פרחים עם שמם. ליד חלק מהפרחים כתוב מהיכן נקנו ומתי. כדי ללמוד על הפרחים יש לקחת ממשרד הכרטיסים בכניסה מדריך לצמחי הגן. הפתעה: המדריך קיים גם בעברית. יש לבקש אותו במיוחד משום שנותנים את העלון האנגלי מבלי לשאול אם נדרש עלון בשפה שונה. השיטוט בשבילי הגן הוא תענוג אמיתי. הצמחים עמוסים בפרחים, בשילובי צבעים ומרקמים מדהימים. הדשא יותר ירוק מירוק. בין לבין יש בריכות ומזרקות שריתקו את בר. שון לא עמדה בפני אחת המדשאות הירוקות והחלה להדגים תרגילי התעמלות, כשבר ולאחר מכן ילדים נוספים מצטרפים אליה. בקיץ מתקיימות הצגות ילדים במשך היום - כשהיינו שם הציגו את "הקוסם מארץ עוץ" - מופעים מוסיקליים בערב וכמובן מופע הזיקוקים בכל מוצאי שבת ביולי אוגוסט. בערבי הקיץ הגן והמזרקות מוארים במנורות בשלל צבעים, כך שכדאי לבקר גם ביום וגם בלילה.

ישבנו לאכול במסעדת The Dining Room הממוקמת בחדר האוכל המפואר בבית שהיה שייך למשפחת בוטצ`רט. הזמנו תה של אחר הצהרים וקיבלנו קנקן תה ומגדל מגשים עם כריכונים, מאפים אישיים ועוגות קטנות. מוסיקה קלאסית נשמעה ברקע ומהחלון נשקף הגן האיטלקי. גם מי שהזמין ארוחת צהרים רגילה לא התאכזב, האוכל היה מצוין. אפשר גם להזמין סלסלת פיקניק גורמה ולשבת על אחת המדשאות ולאכול, או לאכול במזנון הצנוע יותר.

The Butchart Gardens
9:00am - 10:30pm (summer)
 Adult: 20$, 13-17: 10$, 5-12: 2$
www.butchartgardens.com

מגני בוטצ`רט נסענו לעיר הנמל סידני ומשם לקחנו מעבורת ל Anacontes בוושינגטון, ארה"ב, דרך איי סן חואן. ההפלגה היתה מאוד יפה, עם נוף של הרים מושלגים בצד של וושינגטון - כנראה הר בייקר והרי האולימפיק, ואיים מצדי המעבורת כל הדרך. המעבורת עוצרת באיי סן חואן, וניתן לרדת שם ולהוסיף ביקור באיים. אנחנו המשכנו הפעם לנמל ב Anacontes, וסיימנו את הטיול שלנו.

לתחילת הכתבה