הר גראוז
הר גראוז Grouse Mountain שבצפון ואנקובר מתנשא לגובה 1250 מטר. הוא נמצא במרחק רבע שעה נסיעה ממרכז העיר ומהווה דוגמא נוספת לחיבור המדהים בין העיר לטבע. המקום פעיל במהלך כל השנה ומשמש אתר סקי, נקודת תצפית ומרכז לתיירות ונופש פעיל כבר למעלה ממאה שנה. את המפגש הראשון שלנו עם Grouse Mountain (הנקרא על שם של ציפור מקומית) ערכנו זמן קצר לאחר שהגענו לואנקובר. העלייה להר לוותה בהתלבטות בשל המחיר הגבוה של כרטיסי הרכבל (מבוגר-21.95$, פנסיונר-19.95$, נוער-12.95$, ילדים מגיל חמש-7.95$ - המחירים בדולר קנדי), אבל בזכות עקשנותם של מארק ואן שבאו לביקור, זכינו באותו יום בארוחת ערב עם נוף עוצר נשימה. אחרי הביקור הזה עשינו כרטיס כניסה שנתי, מה שזיכה אותנו בעליה חופשית ואת כל מי שביקר אותנו מאז (ומדובר בעשרות אנשים) בכרטיסים בחצי מחיר.
אז מה בעצם יש במקום שמושך מדי שנה למעלה ממיליון מבקרים? קירבה לעיר, אמרנו. פתוח במשך כל ימות השנה, הזכרנו. כנראה שזה הנוף עוצר הנשימה, שביום בהיר אפשר לראות בו את האי ואנקובר ואפילו את העיר סיאטל ובערב פרוסים אורות העיר ואנקבור כולל Lions Gate Bridge, שנראה כמו שרשרת פנינים שתלויה באוויר) לרגלי המתבונן כמו במעוף של פיטר פן מעל לונדון. וזה בשילוב עם פעילויות מגוונות נראה כהצלחה בטוחה. למרגלות ההר אפשר להגיע דרך Capilano Road או באוטובוסים מספר 232, 236. ה-Skyride, הרכבל המפורסם של המקום, שיכול להכיל עד מאה אנשים בקרון, פועל משעה 9:00 בבוקר ועד 22:00 בלילה (לרדת מההר אפשר עד לשעה 24:00). הנסיעה במעלה ההר עורכת שמונה דקות והיא מלווה בהסברים מהירים על הנוף (אחרי כל כך הרבה ביקורים הילדים יודעים כמובן לדקלם את הטקסט בעל פה) שכולל את מאגר המים הגדול של ואנקובר, פסגות ה-Lions שמגיעות לגובה 1585 מטר, מבנה העיר ושמות המפרצים וכן מידע לגבי הפעילויות בהר. הנסיעה ב-Skyride מסתיימת בגובה 1128 מטר ב-Peak Chalet, (המבנה המרכזי בהר בו נמצאות מסעדות, חנויות ואולם להקרנת סרטים).
דרך ספורטיבית יותר היא עליה אל ההר במסלול רגלי באורך שלושה ק"מ. ההליכה במעלה ההר, הנקראת Grouse Grind, אורכת כשעה וחצי. אנחנו עדיין לא התנסינו בה, אבל עשרות המיוזעים שמגיעים אל ה- Peak Chalet מעידים כי זהו מסלול פופולרי ביותר בקרב תושבי העיר שידועים כאוהבי ספורט וטבע. אם אתם מגיעים בקיץ או בחורף לראש ההר מומלץ לעלות ביום עם ראות טובה. ליד הקופה ישנו לוח שמתאר את תנאי הראות והפעילויות השונות שמתקיימות באותו יום. פרטים נוספים אפשר למצוא באתר האינטרנט www.grousemountain.com . על הפסגה אפשר לבלות בקלות יום שלם. בקיץ אפשר להנות משבילי הליכה, סיור בין 30 פסלי עץ גדולים שפוסלו בעזרת מסורים חשמליים מגזעים שלמים, רכיבה על אופני הרים (במקום נערכות גם תחרויות בספורט זה) ונסיעה ב-chair lift (אין צורך בתשלום נוסף בקיץ) אל פסגה בגובה 1250 מטר ממנה נשקף נוף פנורמי. מנקודה זו אפשר במהלך הקיץ גם לצנוח במצנחי רחיפה. בזמנים קבועים אפשר לצפות במופע ציפורים וכן להנות מהופעה משעשעת של מה שהיתה פעם עבודה פיזית מסוכנת והפכה עם השנים לענף ספורט פופולרי (לפחות בחלק הזה של העולם), חטיבת עצים. ה-Lumberjack Show הפך ללהיט אצל הילדים וחובה לכל אורח שפקד אותנו במהלך הקיץ.
דובי הגריזלי והתנסות בסקי
כמובן שאפשר לבקר את דובי הגריזלי שגדלים במקום בתוך שטח טבעי מגודר. הדובים הובאו למקום כחלק מפרויקט ניסיוני להצלת דובים יתומים עליו אפשר ללמוד בסרט מרתק שמוקרן פעם בשעה באולם הקולנוע Theatre in the Sky. באולם שנמצא ב-Peak Chalet- מקרנים סרטים נוספים ללא תשלום. בתשלום נוסף אפשר להשתתף בסיורים מודרכים, לטוס לסיבוב בהליקופטר (70$ לאדם) או לבקר במרכז לתרבות אינדיאנית (או כפי שנכון לכנות אותם First Nations. שם גם נערכות סעודות מסורתיות. בחורף (לקראת סוף נובמבר) מתכסה פסגתו של ההר בשלג והוא הופך לאתר סקי. זה אומנם אתר קטן, אבל הוא מצוין למשפחות ולמתחילים. בנוסף על הנוף אפשר להנות בחורף מנסיעה במגלשה רתומה לסוסים, מהחלקה על הקרח באוויר הפתוח, או מאכילת ערמונים ליד המדורה שבסמוך למשטח ההחלקה. יש במקום בית ספר לסקי וסנובורד, כ-13 ק"מ של מסלולי החלקה, חלקם מוארים עד 22:00 בלילה, אזור עם רמפות לסנובורד, ומסלולים לנעלי שלג שהופך לספורט יותר ויותר פופולרי.
החורף השנה יוצא דופן לאזור, וכמות השלג ב-Grouse קטנה מהרגיל. למעשה נמדדו על ההר רק שני חורפים בהם הייתה כמות השלג מעטה כל כך. למרות זאת ב-Grouse חווינו את המפגש הראשון שלנו עם שלג בB.C. עלינו ביום שמש בהיר של דצמבר אל הפסגה. המקום היה נראה אחרת, הכל לבן, לבן נוצץ לא כמו השלג שאנחנו מכירים מירושלים שאחרי כמה שעות הופך לחום מהבוץ. כאן לא נראית פיסת אדמה והשלג נותר צח גם אחרי מבקרים רבים. פסלי העץ היו שקועים בתוך השלג, אזורי ההופעות נעלמו ועל ענפי העצים נערם שלג. לקראת חג המולד היו במקום גם איילים צפוניים (שלפי האגדות הם שגוררים את מזחלתו של סנטה קלוס), וסממני חג נוספים, כמו עצי אשוח מקושטים, מקהלה, עגלות לממכר ערמונים וילדים עטופים היטב שהחליקו על הקרח או בנו בובות שלג. אחרי קרב כדורי שלג וכמה החלקות מצאנו את עצמנו רטובים לגמרי. לאחר הירידה מההר נסענו ישר לקנות מגפיים, כפפות וסרבלים לשלג שהם ציוד חובה פה.
מצוידים חזרנו אל ההר בבוקר של חג המולד. בראין החליט שזה יום אידיאלי להתנסות בסקי בפעם הראשונה בחיים מפני שהעולם הנוצרי יהיה עסוק בפתיחת מתנות, והאתר יהיה ריק ממבקרים. הבעיה הייתה שהוא שכח לתאם את זה עם מזג האוויר, ואנחנו מצאנו את עצמנו נאבקים בסופת שלג אם ראות של פחות ממטר. אבל האתר באמת היה ריק (לפחות עד הצהרים אז החלו להגיעה למקום אחדים מ-300,000 הסינים שמתגוררים בעיר). ההתנסות הראשונה שלנו בסקי הייתה קצרה, שחר עיקמה את הרגל כמה מטרים מבניין השכרת הציוד (העובדה שהיינו במרחק כמה מטרים לא מבטלת את חצי השעה שלקח לנו לעבור אותם), והחליטה שהרבה יותר כיף יהיה להתגלגל בשלג בלי כל הציוד המסורבל. את שארית היום בילינו (דנה ושחר) בבניית בובת שלג ושתית שוקו חם. לאחר זמן מה הצטרפה אלינו גם מעיין. אבל את אוריה היה מאוחר מדי לעצור, היה לו קר, היה קשה, לא ראו ממטר, אבל הוא כבר התאהב בספורט היקר הזה. אוריה ובראין (שחזר לענף הספורט אחרי 20 שנות הפסקה) נשארו על ההר כמה שעות וחזרו רק אחרי שאוריה היה יכול לומר, "עכשיו אני יודע לעשות סקי". ב-Grouse Mountain הכרנו את הנוף של ואנקובר, את השלג של קנדה ואת יופי של הרי British Columbia. התאהבנו במקום בקיץ, ולמרות ההתחלה ה"סוערת" בחורף, היה מתאים להתנסות בסקי דווקא ב-Grouse.
