היום הראשון 14/07/09: נחיתה במינכן ונסיעה לזלצבורג

טיסת אל על למינכן נחתה בזמן. אמנם אנו ערים משעה 2:30, אך יש מצב רוח. הקטנה התנהגה למופת בטיסה. בחברת ההשכרה התור היה קצר ותהליך מסירת המפתח היה מהיר. ציינו את היעילות והמהירות הגרמנית ושום דבר לא הכין אותנו למה שהולך להתרחש עוד מעט. הבעיה הראשונה התעוררה כשהרכב לא היה במקום שהוא היה אמור להיות. לקח לנו זמן, כאשר אין אף אחד בחניון שיכול לעזור לנו, אך דבר זה לא פגע במצב הרוח הטוב, ובמיוחד כשגילינו את הרכב -; פורד מונדאו סטיישן חדשה אוטומטית, מנוע דיזל עם 2500 ק"מ בלבד. כל הציוד שהבאנו נכנס לתא המטען (בקלות יש לציין), הפעלנו את מכשיר הניווט שהבאנו איתנו והתחלנו לנוע לכיוון מינכן. לגבי החניה, הקו שמנחה אותנו הוא ישראלי - עם רכב נכנסים עד החניון הכי קרוב למרכז. לכן, היעד היה החניון ליד כיכר קארל, הכיכר עם המזרקה ממנה מתחיל המדרחוב של העיר העתיקה. לא נתקלנו בפקקים, כך שקרוב לשעה 12:00 היינו ברמזור 50 מטר מהחניון, חולמים על בית קפה טוב במדרחוב של מינכן, כאשר המזגן הפסיק לתפקד והחל לצאת מפתחי האוורור אויר חם. חמור מזה, מד הטמפרטורה זינק למעלה, וכדי להוסיף ללחץ - ממכסה המנוע החל לצאת עשן. היה אור אדום ברמזור, אבל לא הייתה לי ברירה והתחלתי לנסוע ועליתי על המדרכה במקום הכי סואן במינכן, מול המזרקה בכיכר קארל. הוצאנו את הילדים ושלחנו אותם להירגע בסניף המקדונלד הקרוב ובמשך שעתיים ניהלנו שיחות טלפון ממושכות עם מוקדנים שונים של חברת ההשכרה, כשהמסר היה -; "המכונאי ששלחנו לא מצא אתכם, תחזרו לנמל התעופה". החלטתי להניע את הרכב ללא המזגן ולמזלנו החום ירד. הצלתנו להגיע שוב לנמל, עשינו את כל נוהל מסירת רכב חזרה (דבר שחשבנו שנעשה רק בעוד שבועיים) וקיבלנו רכב אחר, אותו סוג רק עם הילוכים ומנוע בנזין.

התחלנו לנוע לכיוון אוסטריה. בדרך קנינו את המדבקה לכבישים המהירים (בדיוק לפי ההסבר בפורום, בתחנת הדלק ליד אגם כימזי - 7.70 יורו לעשרה ימים). עברנו את הגבול מגרמניה לאוסטריה וההרגשה שלנו החלה להשתפר, והכל בזכות הנוף. זה ביקור שני שלנו באוסטריה (הראשון היה לפני עשרים שנה ללא הילדים) והנוף הירוק עם ההרים הלבנים ברקע גורם לי לתחושה שהגעתי לאזור שאני מאוד אוהב. נסענו לכיוון העיירה st johann כאשר הלינה היא ב AlpendorfAppartementhaus Gruber.
 אין מה לומר - Alpendorf התגלתה כמקום קטן ונחמד עם הרבה בתי מלון, פארק שעשועים קטן בכניסה לישוב, בנויה על צלע הר עם נוף יפה והרים ברקע. קיבלנו דירת שלושה חדרים חדשה עם מרפסת קטנה, מטבח מאובזר, פינת ישיבה ומקלחת ושירותים נפרדים. נפגשנו עם שתי משפחות מישראל שהתגוררו שם, כאשר כולנו בוגרי פורום המשפחות של למטייל וכמובן שהחלפנו חוויות. בערב התחלנו לחפש מסעדות וגילינו שרובן נסגרות מוקדם - חוץ ממסעדה שהומלצה לנו על ידי בעלת הצימר, מסעדה שהפכה להיות מסעדת הבית שלנו. האוכל היה טוב, תפריט מגוון, הפיצות מעולות והמחיר סביר מאוד. לדוגמה, אכלנו באותו ערב שתי פיצות גדולות, סטיק אנטריקוט, מנת ילדים של שניצל וצ'יפס, קלח תירס, בירה וקולה ב-50 יורו וקיבלנו לקינוח שתי מנות שנפס שחיממו את הלב.
לתחילת הכתבה

היום השני והשלישי: מערת הקרח, המרחצאות והמגלשות

התעוררנו לבוקר סגרירי שהתאים לנו מאוד. בבוקר קנינו מוצרים בסופר קטן בסנט יוהן. אכלנו ארוחת בוקר והכנו כריכים לצהריים. לפני שהתחלנו לנסוע לכיוון Hallstat ,עשינו שני דברים - הכנו שלושה תיקים שהיו קבוע ברכב (תיק עם בגדי חורף ומטריות, תיק עם ציוד לבריכה ותיק ששומר על קור עם שני קרחונים, שבתוכו היו כל המצרכים לארוחת הצהריים כולל שתייה). בנוסף, קנינו בלשכת התיירות המקומית את כרטיס הזלזבורגדלנד ב-129 יורו לשני מבוגרים ושני ילדים. כרטיס זה שירת אותנו בנאמנות. עשיתי חישוב שכל הכניסות שלנו לאתרים דרך הכרטיס עלו 370 יורו, כך שהכרטיס חסך לנו 240 יורו. כאשר הגענו ל- Hallstat ב-11:00התפצלנו: אשתי והקטנה נשארו בעיירה ואני והבנים נסענו למערת הקרח. מאוד נהננו מהביקור במערה. אני ממליץ להגיע לכל האטרקציות התיירותיות מוקדם, כי אז אין בעיה של תורים. עלינו מייד ברכבל ואיך שהגענו למעלה קיבלנו את התור הקרוב ביותר לביקור. ההליכה למערה לא הייתה קשה. יש לציין שהמדריכה הייתה נחמדה מאוד והסבירה גם בגרמנית וגם באנגלית. נותנים לצלם חופשי והמראות הם יפים. ביקור מומלץ .חזרנו ב-14:30 לעיירה והתאחדנו עם החלק השני, שמסתבר בילה לא רע בשיטוט ובילוי בבית קפה. כאשר החל לרדת גשם החלטנו לנסוע למרחצאות ב- Bad Hofgestein. גם אנו כמו רוב מבקרי הפורום מאוד נהנו מהמקום. סיימנו את היום במסעדה "שלנו" באלפנדורף.
התחלנו את היום השלישי בקניון Liechtenstein, שקרוב מאוד למקום מגורינו. קניון נחמד, כאשר ההליכה בו קלה עם הרבה מאוד מים ומזג אויר נעים. לאחר מכן נסענו למגלשות ב Abtenau. בעבר רק גלישה אחת הייתה בחינם ועכשיו זה חופשי, אבל התורים שנוצרו גרמו לנו לחכות שעה ולרדת פעם אחת. כיף אמיתי אבל לא שווה לחכות עוד פעם. סיימנו את היום באגמים, כאשר עלינו ברכבל ב Sankat Giligen והלכנו בהר למעלה במסלול הליכה קצר, כולל מפגש נחמד עם פרות. בדרך עברנו מספר בתי קפה ומסעדות ונשאלת השאלה, איך המקומות האלה בכלל מתקיימים באזור השומם הזה בלב ההר? לאחר מכן ירדנו, המשכנו לנסוע וטיילנו בעיירה הנחמדה Sankat Wolfgang ובערב אכלנו כמובן במסעדה "שלנו". זה לא שלא רצינו לאכול במסעדות אחרות, פשוט הגענו כל יום מאוחר והמסעדה הזו הייתה היחידה שפתוחה.
לתחילת הכתבה

היום הרביעי והחמישי: גני הלבורן, זלצבורג, מכרה המלח

התעוררנו לבוקר חמים. לפי התחזית, מחר אמור להיות מאוד גשום אז החלטנו לבקר את זלצבורג. התחלנו בארמון הלבורן. כמובן שהילדים מאוד נהנו מכל ההפתעות. לאחר מכן הלכנו לגן החיות הסמוך, כי גם לקטנה שבחבורה מגיע. המשך היום הוקדש לקניות בחנויות בזלצבורג ובקניון. אין מה לעשות, מס שאתה משלם כאשר אתה מטייל עם מתבגרים. בין לבין גם ביקרנו בביתו של מוצארט ובכיכר מוצארט, וישבנו בבית הקפה דמל, שבנוסף לקפה והעוגות היה לו גם מזגן. דרך אגב, קניון אירופה נמצא מחוץ לעיר וניתן להגיע אליו מהעיר עצמה או מהדרך המהירה לכיוון וינה. הקניון בזלזבורג היה הפתעה נעימה: קניון מודרני עם מיטב המותגים, מקום תוסס ומושקע.
היום החמישי היה גשום. החלטנו לנסוע למכרה המלח הגרמני, כיוון שהבנתי ששם אין בעיה להכניס ילדים מתחת לגיל ארבע. בדרך למכרה עצרנו במכרה המלח האוסטרי בהליין. כיוון שהגענו מוקדם ואולי גם בגלל הגשם, הסיור התעכב כיוון שלא היו מספיק אנשים. מאוד נהנינו מהמקום המושקע ומכל האטרקציות, והפתעה נוספת התרחשה בסוף הביקור: המדריכה חילקה קופסאות מלח קטנות ואמרה לי בעברית "קח, זה מלח לבן". מתברר שהיא יהודיה ובירכה אותנו לשלום. כאשר יצאנו וראינו את כמות המבקרים שחיכו בתור, זה רק חיזק את ההבנה שלמקומות כאלה צריך להגיע מוקדם. ככלל הרגשנו שקיבלנו תמורה עבור כל יורו ששילמנו. בגלל הגשם ובגלל שאשתי לא הרגישה טוב החלטנו לא להמשיך לאגם המלכים וחזרנו לסנט יוהן, שם קנינו נעליים לקטנה ב"חנות של נעמי" מהפורום (כל מי שמכור לפורום המשפחות בלמטייל יודע במה מדובר) אחר הצהריים הגשם פסק ובילינו בפארק השעשועים המקומי. דבר חשוב לבדיקה בכל צימר זה אפשרויות הכביסה. כאן בבוקר מסרנו כביסה ובערב קיבלנו אותה מקופלת, וזה בעבור שלושה יורו למכונה - שווה מאוד.
לתחילת הכתבה

היום השישי והשביעי: נסיעה למפלי Krimml ומפלי הריין

עזבנו את אזור זלזבורגלנד לכיוון מפלי קרימל. נסיעה לא ארוכה בדרך יפה. הגענו וחנינו בחינם אחרי "עולם המים". וכמו ישראלים טובים חיפשנו את המוניות, שהן טרנזיטים קטנים. הנהג מחכה כמו בתחנה המרכזית שיגיעו אנשים, וכשהוא מתמלא הוא נוסע. בגלל שאשתי עדיין לא הרגישה טוב וגם בגלל הקטנה, עלינו רק לתחנה הראשונה (יש שתיים). שילמנו 20 יורו עם הנחת כרטיס הזלזבורגלנד. הירידה ארכה כשעה עם מראות יפים והמון צמחייה ומים. לאחר מנוחה קצרה ב"עולם המים" (חינם עם הכרטיס)התחלנו את דרכינו דרך מעבר גלרוס לכיוון לינדאו. קראתי בפורום שרבים לא מבינים מדוע צריך לשלם על הדרך הזו. כאחד שנסע ברוב מעברי האלפים בשוויץ, הדרך הזו אינה נופלת מהם. דרך יפה עם הרבה מים, אגמים והיופי של ההרים המושלגים רק הוסיף (התשלום במעבר 7.50 יורו ובהמשך לאינסברוק עוד 8 יורו). לאחר שלוש שעות של נסיעה (שעתיים מתוכן בכביש מהיר) הגענו ללינדאו. הלינה היתה ב- Lindau Hotel Garni Brugger. זה היה מקום הלינה היחידי בו ישנו כולנו ביחד. קיבלנו חדר גדול יחסית. מקום נקי, והכי חשוב אינטרנט זמין. המלון נמצא ממש באי. חנינו בחניון הציבורי הסמוך במחיר זול של 3 יורו לכל הלילה. לינדאו עצמה איכזבה אותנו. אני לא יודע אם זה בגלל יום ראשון או המעבר מאוסטריה, ה"בונבוניירה" של הטיול, העיר הייתה די שוממה, לא נקייה ולא התחברנו למקום.
למחרת התחלנו להקיף את האגם מבריאנץ השוויצרית לכיוון שוויץ. היה נחמד לעבור שלוש ארצות תוך חצי שעה. ואכן, שוויץ כרגיל לא איכזבה. נוף שוויצרי טיפוסי, עם עיירות יפות, פרות, הרבה ירוק ואגם קונסטנץ ברקע. לאחר שעתיים של נסיעה עשינו הפסקה ב- Stein am rhien המקסימה ומשם המשכנו לכיוון מפלי הריין. הפלגנו לכיוון הסלע (20 יורו לכולנו) ולאחר פקק רציני של אנשים שטיפסו לכיוון המרפסת למעלה הצלחנו גם אנחנו להצטלם. לאחר מכן נסענו לארוחת צהריים במדרחוב בSchffhausen ומשם התחלנו לנסוע לכיוון היער השחור. חששנו שנתאכזב מהיער השחור לאחר אוסטריה היפה ושוויץ, אבל ליער השחור יש את היופי שלו. גם הוא ירוק עם הרבה מאוד צמחייה ופשוט צריך להתרגל. הדבר השונה הוא, שהגגות של הבתים באזור הדרומי של היער הם בצבע חום לעומת אדום באוסטריה, וזה היה פחות יפה בעיננו. נסענו למקום הלינה ב Furtwagen שנקרא - Höhengasthaus Kolmenhof. לגבי מקום הלינה הזה יש לי הסתייגות: מצד אחד, המארחים היו מאוד נחמדים, ארוחת הבוקר הייתה מצוינת והמאפים שלהם היו מעולים. מה שלא אהבנו, זה שקיבלנו שני חדרים צפופים, כאשר התמונות באתר האינטרנט היו יפות יותר מאשר במציאות. בנוסף, היה למקום ריח אופייני של בתים סגורים ומחוממים.
לתחילת הכתבה

היום השמיני והתשיעי: מסלול אופניים באגם שלוכזי, פארק אירופה

החלטנו שהיום אנו הולכים לרכוב על אופניים ולכן נסענו לאגם שלוכזי. הגענו די מוקדם לתחנת הדלק, שם משכירים אופניים, ובאותו הזמן נגמרו להם. לכן המשכנו כמעט עד סוף האגם למקום בשם Blasiwald אחרי Seebrg. עוברים עם המכונית גשר צר. מצד ימין יש מסעדה שמשכירה גם סירות וגם אופניים. בכלל, אגם שכולסי מומלץ לרכיבה, שייט ורחצה יותר מטיטזי התיירותית. רכבנו לאורך האגם ולקראת סוף הרכיבה התרחשה תאונה קלה, כאשר אני, שהרכבתי את הקטנה, נפלתי יחד איתה. למזלנו זה היה בהילוך איטי ולתוך שיח. לאחר מכן ישבנו בבית קפה ואכלנו את עוגת היער השחור, שררך אגב לא הייתה אחת העוגות הכי טובות שאכלתי בחיי. לאחר מכן היה משבר קטן, כאשר הגדולים רצו לנסוע לפריבורג למרכזי הקניות ואילו הקטנה רצתה להתרחץ באגם. המשבר הסתיים כאשר לגדולים לא עזר והיא נכנסה למים. היה קשה להוציא אותה, אבל גם בפריבורג היא נכנסה חופשי לכל התעלות עם המים. פריבורג עיר יפה ונהננו לטייל בה, למרות שאין שם הרבה אתרים וביקור של שעתיים-שלוש ממצה את העיר. אכלנו במסעדה שעד היום ילדי מזכירים אותה. המסעדה נמצאת ברחוב Lowenstr מספר 2 , ושמה Schlappen. הסלט טונה שם הזכיר את הסלטים בארץ, מנה מכובדת. הזמנו גם פיצה וספגטי בולונז מבשר בקר, פשוט מצוין, עם בירה, שתי קולות וקפה - עלה לנו 31 יורו. מומלץ מאוד.
היום התשיעי היה יום חווייתי ומעייף לקטנים ולגדולים. ניסיתי להגיע מוקדם אל הפארק, אבל היה כבר קשה להעיר את הילדים מוקדם ובדרך גם נקלענו לפקק תנועה רציני בדרך לפריבורג. מתברר שפקקי התנועה בדרכים המהירות הם פקקים שגרתיים וארוכים. זו הזדמנות לציין שכביש 31 הוא כביש שחלקו עם ארבעה מסלולים וחלקו עם שניים. הוא עובר בנוף יפה לעיתים בין הרים, אבל בכל יום שנסענו עליו בבוקר לכיוון פריבורג היה פקק בגלל עבודות. מכביש 31 מתחברים לכביש מהיר באמת, כביש 5 עד העיר ראסט. הגענו כאשר גשם מלווה אותנו, אבל הוא פסק לאחר שעה והשמש זרחה. כשהגענו התפצלנו ואני הלכתי עם הגדולים למתקנים המלהיבים (לגביהם). הקטנה נהנתה בכל המתקנים שהיא הצליחה לעלות, והיו הרבה כאלה.אכלנו בצהריים בטברנה יוונית, נחמד אך השווארמה והמוסקה לא מזכירים כל כך את יוון. קינחנו בוופל בלגי עם הרבה גלידה. סך הכל הפארק גדול ומושקע עם הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר. סיימנו את היום בסביבות השעה 18:00 ולדעתי אפשר להסתפק ביום אחד במקום.
לתחילת הכתבה

היום העשירי והאחד-עשר: באדן באדן ו - Riquewihr

החלטנו לבצע ביום זה מסלול שונה לעומת המסלולים המוכרים. לאחר התור במגלשות באוסטריה הוחלט לוותר על מגלשות הרים נוספות, ונסענו לבאדן באדן, נסיעה של שעתיים. העיירה הזו הייתה אחד הדברים היפים בטיול. עיר עם קלאסה, מה אפשר להגיד על עיר שהמזדה 3 שם זה פורשה. מאוד נהנינו מהמבנים, מהגנים בתוך העיר, מהקונדטוריות ובתי הקפה הרבים והחנויות המעוצבות, כל זה בליווי מזג אוויר סגרירי. כל אלו הזכירו לנו מדוע אנו כל כך אוהבים את אירופה. במהלך הביקור החל גשם סוחף, דבר שלא מנע מאיתנו לטייל עם מטריות. בצהרים החלטנו בצער רב לעזוב את העיר ולנסוע בכביש 500 הצפוני לכיוון אגם מומלסי. נסענו דרך עיירות יפות, לטעמי היפות ביותר באזור היער השחור, בתים מטופחים עם הרבה מאוד פרחים וגגות אדומים. לא הספקנו לבקר בעוד אטרקציות באזור זה, שנקרא דרך היין, ואין ספק שאפשר להקדיש לו עוד יום. הנסיעה לאגם מומלסי ארכה כשעה. האגם קטנטן ונראה די נטוש, אולי בגלל הגשם שירד קודם. כשהגענו השמש זרחה וישבנו על מעין רפסודה, לאכול את האוכל שהבאנו מבאדן באדן. אין ספק - אחד המקומות היפים וההזויים שבהם אכלנו. לאחר מכן ירדנו מדרך 500 כדי להתחבר לכביש המהיר לכיוון פריבורג, ובדרך עברנו בעוד עיירות יפות. היפה ביותר לדעתנו הייתה Sasbachwalden. חזרנו ולפני שנכנסנו למקום הלינה אמרתי, שאי אפשר להיות 20 דקות מטיבריג ולא לבקר בה. נסענו לאכול שם ארוחת ערב. טיבריג עיירה נחמדה, אבל לעומת העיירות הקרובות לבאדן באדן היא פחות מלהיבה.
ביום הבא עוזבים את היער השחור לכיוון אלזס. תכננתי לנסוע דרך כביש 500 האהוב עלי, להתחבר לכביש 31 ומשם לפריבורג וקולמר. אבל איך שהתקרבתי לכביש 31 ראינו פקק עצום והחלטתי לנסוע דרך כבישים לא מהירים. הנסיעה התארכה ובמקום שעה וחצי, הגענו לאלזס לאחר שלוש שעות. לפחות הדרך הייתה יפה והכרנו עוד אזור ביער השחור. הגענו ל- Riquewihr, שהיא מאוד תיירותית אבל באמת מדובר בעיירה היפה ביותר לדעתנו באלזס. סיירנו בעיר, במיוחד עניין אותנו רחוב היהודים ואף צילמנו את השלט. ישבנו לשתות יין ונהננו לראות את הקטנה מתרוצצת בין בתי הקפה עם צעצוע קטן, שקנינו באחת החנויות. משם עברנו דרך Kaysersberg - גם עיירה יפה. חיפשנו חסידות על הגגות אבל לא ראינו אף אחת. משם נסענו לקולמר. בקולמר הייתה לנו הפתעה לא נעימה. כנראה שבימי שישי-;שבת יש בערי אלזס שוק בסגנון שוק לוד-רמלה. הבעיה היא, שהשוק משתרע על פני כל העיר העתיקה, דבר שמקשה על ההליכה ומקשה גם לראות את יופי העיר. התכוונו לבצע שיט בוונציה הקטנה, האזור היפה ביותר בקולמר. היה קשה למצוא את המקום,למרות שהייתה ברשותי מפה. לאחר מאמצים מרובים התברר לנו שהשיט יוצא מאחת המסעדות, והיה תור של שעתיים לשיט הבא. החלטנו שאנו לא מחכים והבטחנו לקטנה שנבצע שיט בשטרסבורג. קולמר יפה, אבל אם צריך לבחור בינה לבין שטרסבורג, היינו בוחרים בשטרסבורג. מקולמר נסענו ישירות למקום הלינה שלנו ב- Rosheim, עיירה שקרובה מאוד ל- Obernai בפנסיון בשם La Rose d'Alsace. המקום הזה נחשב גולת הכותרת מבחינת הלינות שלנו. הוא נמצא במרכז העיירה. מדובר בבית אלזסי עם חצר גדולה (פטיו), ששופצה על ידי זוג צעיר, שמנהל את המקום מזה שנה וחצי. הכל חדש ומעוצב יפה. קיבלנו שני חדרים גדולים, חדר הורים גדול עם פינת ישיבה וחדר ילדים חמוד, וביניהם שירותים ומקלחת נפרדים. בקיצור, שילמנו 100 יורו ללילה וזה נראה לנו ממש מעט. בערב אכלנו במסעדה איטלקית נחמדה שהומלצה על ידי מנהלי המקום וכמובן הפכה למסעדת הבית.
לתחילת הכתבה

היום השנים עשר והשלושה עשר: שטרסבורג וביקור נוסף במינכן

בבוקר נסענו לשטרסבורג. כל המשפחה לא הבינה מדוע אני מתכוון להקדיש למקום כמעט את כל היום. לאחר כמה שעות בעיר היה קשה לנתק את המשפחה מהמקום. שטרסבורג היא עיר אירופאית קלאסית מצד אחד, אבל מצד שני קל להסתדר בה. חנינו קרוב לכניסה לעיר העתיקה ולמקום ממנו יוצאות הסירות לשיט. השיט כאן מזכיר את השיט בפריז ובאמסטרדם עם סירות גדולות, כשלכל אחד יש אוזניות עם תרגום מתאים. עלה לנו 24 יורו לשעה של שיט נחמד, במזג אויר טוב. השיט אומנם מעט ארוך אך הוא מראה יפה את העיר כולה, כולל עליה במשווה גובה, כאשר המים עולים כדי שהסירה תוכל להמשיך לתעלה גבוהה יותר. אחרי השיט ישבנו באזור הקתדרלה להפסקת קפה ועוגה. משם המשכנו לרובע "צרפת הקטנה". נהננו מאוד מהרחובות ואפילו אכלנו שווארמה בלאפה במסעדה טורקית. גם בשטרסבורג היה שוק גדול, אבל כאן הסתדרנו איתו טוב יותר. בסוף היום נסענו ל Obernai לארוחה קלה, וכשחזרנו לעיירה שלנו לא יכולנו שלא לגשת למסעדה "שלנו", כדי לגלות שיש חצר פנימית וישבנו שם עם המקומיים, טעמנו גלידות מעולות, הקטנה שלנו שיחקה עם ילדים והשתדלנו להתענג מכל רגע שנשאר לנו בצרפת.
ביום האחרון שלנו בטיול נפרדנו ממקום הלינה החמוד בצרפת, כאשר המטרה היא להגיע בשעות הצהריים המוקדמות למינכן. בפועל עמדנו שעתיים בפקק נוראי אחרי שטוטגרט, וחששנו שגם הפעם לא נראה את מינכן. לבסוף הצלחנו להגיע לאחר חמש שעות לעיר וחנינו בחניון מול המזרקות של כיכר קארל - המקום בו התכוונתי לחנות ביום הראשון לטיול. ביום ראשון החנויות כמובן היו סגורות, אבל נהנו מהעיר למרות שזו לא הפעם הראשונה שלנו שם. טיילנו עד העירייה ומשם המשכנו עד לשער הניצחון. את הביקור שלנו בעיר סיימנו במסעדה שהייתה מקום ראוי לסיום הטיול - מסעדה בשם Vapiano. מסעדה זו נמצאת במדרחוב שפונה מהעירייה לכיוון שער הניצחון, בתוך מרכז מסחרי קטן. אתה מקבל כרטיס דומה לכרטיס אשראי. השירות הוא עצמי ובכל מקום שאתה לוקח משהו הם מעבירים את הכרטיס. בסוף הארוחה אתה משלם. ישבנו בחצר יפה ואכלנו פיצה, שתי פסטות וסלט ב- 29 יורו, כאשר מתוך זה שילמנו 8 יורו על מים מינרלים גדולים. מומלץ לבקש מים מהברז, אבל לא תמיד הם מביאים. בדרך כלל המים המינרלים שלהם מוגזים ויש לבדוק זאת היטב. לקראת ערב הגענו למלון Express By Holiday Inn MUNICH AIRPORT. בפורום תמיד יש שאלות לגבי המלונות והצימרים ליד שדה התעופה במינכן. אני ממליץ בחום על המלון הזה, בגלל מספר סיבות: הוא שייך לרשת הולידי אין, רשת שאנו אוהבים בגלל שרוב המלונות שלה חדשים ונוחים. המלון מרוחק 4 ק"מ משדה התעופה. קרוב אליו יש תחנת דלק לתדלוק אחרון לפני החזרת הרכב. ארוחת בוקר נחמדה מוגשת בין השעות 04:00 לפנות בוקר ועד 10 בבוקר. קיבלנו שני חדרים צמודים, חדשים ונוחים ב- 144 יורו והיה כיף לעבור מהצימרים והפנסיונים למלון.
זהו, תם ונשלם הטיול. טיול, שבתחילת היום הראשון החל לא טוב, אבל המשיך נהדר.
לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה