אמנם אפשר בקלות לבלות בבודפשט ובסביבתה שבוע ואף יותר, אבל גם אם הפעם תוכלו להקדיש לה פחות, אל דאגה - תתפלאו לגלות כמה אפשר להספיק בעיר הקסומה הזאת בשלושה ימים בלבד. הכינו את הרגליים להליכה, את הטלפון לצילומים ואת הבטן למטעמים, יוצאים לדרך:

היום הראשון: טיול באזור בודה והאי מארגיט

את היום הראשון בבודפשט נקדיש לחלק של העיר שמכונה בודה (Buda), שממערב לנהר הדנובה. נתחיל באחת מנקודות התצפית היפות על העיר - גבעת גלרט (Gellért Hegy). הגבעה בולטת וקל לזהות אותה מרחוק לצד גבעת המצודה  (Castle Hill), מעל נופה של בודה, בגובה 140 מטר.

אם תגיעו מכיוון הדנובה (כלומר מאזור חלקה השני של העיר - פשט), יקבל את פניכם פסל הבישוף גלרט, המניף צלב גדול מעל הגבעה הקרויה על שמו. הבישוף הגיע להונגריה במאה ה-11 בפקודת המלך ההונגרי הראשון אישטוון, כדי להביא את בשורת הנצרות למדינה. חייו הגיעו לסופם הטרגי ב-1046 ממש כאן, כשאמונותיו התנגשו עם אמונתם של הפאגאנים בעיר. הם כלאו אותו בתוך חבית שגולגלה מראש הגבעה עד למי הדנובה שתחתיה. הפסל, בן 11 המטרים, נבנה ב-1904 על ידי הפסל יאנקוביץ'.

מונומנט גדול נוסף הוא אנדרטת השחרור  (Szabadsag Szobor), שנבנתה בשנת 1947 לציון שחרורה של בודפשט מהנאצים על ידי הצבא הסובייטי. האנדרטה, בדמות אישה שבגדיה מתנופפים ברוח והיא מניפה בשתי ידיה ענף דקל, נראית מכל רחבי העיר. האנדרטה די מאכזבת מקרוב, אבל הנוף המרהיב של בודפשט, שנפרש משם למרגלותיכם, נהר הדנובה במרכזה והגשרים המתוחים מעליו, הוא מרשים ובלתי נשכח. המראה משם מרהיב גם בלילה, כשכל העיר זוהרת באורותיה. אם אתם רוצים לוותר על הטיפוס המפרך, תוכלו לתפוס אוטובוס למעלה, מרחבת הסיטדלה (Citadella) - מצודה קודרת שנבנתה ב-1851 על ידי השליטים האוסטריים.

  • שימו לב: חשוב לציין כי נכון לתחילת 2026 אזור הסיטדלה ופסל החירות מגודרים בשל עבודות שיפוץ, ולכן ניתן לראותם רק ממרחק מסוים. עדיין שווה לטפס בגבעה ולראות את הנוף, אך לא ניתן להגיע קרוב לסיטדלה ולפסל עצמם (העבודות צפויות להסתיים באביב 2026).

נרד מהגבעה לרחוב Szt Gellert Rakpart, שבהמשך מתחלף לרחוב Dobrentei. נמשיך לכיוון צפון-מערב ונעבור ליד מרחצאות רודש (Rudas Baths). בפינת רחוב Aprod, שוכן מוזיאון זמלווייס לתולדות הרפואה (Semmelweis Museum of Medical). בבניין זה נולד ב-1818 ד"ר פיליפ אינגץ זמלווייס, שהעלה את ההשערה כי קדחת הלידה, בה נדבקו תינוקות רבים, מקורה בזיהום, ועל כן ניתן למנוע אותה בעזרת חיטוי וניקוי פשוטים של ידי הצוות הרפואי וכליהם. למרות שהיום זה נשמע טריוויאלי למדי, אז היה מדובר ברעיון מהפכני שהתקבל על ידי הקהילה הרפואית כתוצאה של "חוסר שפיות ברור". באופן אירוני למדי, בעקבות התגובות השליליות להשערתו, זמלווייס אכן יצא מדעתו ואושפז בבית משוגעים מקומי.

נמשיך ברחוב Dobrentei, עד כיכר אדם קלארק (Clark Adam ter), מי שבנה את הגשר הראשון שחיבר בין בודה לפשט - גשר השלשלאות (Szechenyi Lanchid), שיוצא מהכיכר לעבר העיר הפנימית של פשט. הגשר, שנחנך ב-1849, הוא היפה בעיר וידוע בעיקר בשל פסלי האריות הנאים שבצידיו. אגדה עירונית מספרת כי לאחר השלמת פיסול האריות, הבחין הפסל כי שכח להוסיף למלך החיות לשון ומרוב ייאוש, התאבד בקפיצה מהגשר. מנגד, יש טענה אחרת שלאריות דווקא יש לשונות - אתם מוזמנים לבוא ולבדוק בעצמכם. בכיכר ניצבת אבן בצורת הספרה אפס, המשמשת כנקודה הרשמית ממנה נמדדים כל המרחקים מבודפשט לשאר הונגריה ואירופה.

הכיכר נמצאת לרגלי גבעה בולטת נוספת - גבעת המצודה  (Castle Hill/Varhegy), אליה נוכל לעלות באוטובוס, ברגל, או ברכבל היוצא מהכיכר (המכונה Funicular או Siklo). הנסיעה אורכת דקה-שתיים. גבעה מאורכת וצרה זו, באורך של כ-1.5 ק"מ, היא כפי הנראה האטרקציה המובילה בעיר. עליה בנויים מספר אתרים מרתקים, ונשקפים ממנה נופים יפים של הדנובה ובית הפרלמנט.

את סיורנו נתחיל בארמון המלכותי (Kiralyi Palota), המקבל את פנינו עם הירידה מהרכבל. תלאות רבות עברו על המבנה: הוא נבנה במאה ה-13 על ידי המלך בלה הרביעי, לאחר הפלישה המונגולית של 1241. הארמון נפגע קשות בפלישה הטורקית ב-1541, נכבש על ידי האוסטרים ב-1686, הוקם מחדש בסוף המאה ה-18 על ידי הקיסרית האוסטרית מריה תרזה, שוב נפגע במלחמת העצמאות של 1848-9 ושוחזר פעם נוספת, רק כדי להישרף ולהיחרב שוב במלחמת העולם השנייה. אך ההונגרים לא אמרו נואש ושבו ושיחזרו את המקום אחרי המלחמה (פעם אחרונה, יש לקוות). כיום, ניתן לראות במשכן הארמון היפה את הגלריה ההונגרית הלאומית (Hungarian National Gallery) באגף המרכזי והמערבי, את המוזיאון לתולדות בודפשט (Budapest History Museum). בחלקו הדרומי נמצאת גם הספרייה הלאומית של הונגריה (Széchényi National Library).

ארמון המלך על גבעת המצודה. צילום: איתמר ברקארמון המלך על גבעת המצודה. צילום: איתמר ברק

מהארמון נמשיך לטייל בין רחובות מתחם המצודה שעל הגבעה, מקום נפלא לשוטט בו - רחובות בסגנון ימי הביניים והבארוק, ביניהם שלל נקודות עניין מהתקופות השונות של העיר וארכיטקטורה שמערבת תקופות וסגנונות שונים. המפליא הוא שהאזור אומנם עתיק וגדוש תיירים ואתרים, אך הוא אינו "מוזיאון" סטרילי לתייר, אנשים עדיין מתגוררים כאן, כבימים ימימה.

בדרכנו לכיוון צפון-מזרח, נעבור ליד תיאטרון המצודה (Castle Theatre//Varszinhaz) המשוחזר, שכיום משמש כמקום העבודה הרשמי של ראש ממשלת הונגריה, ופסל הנשר (Turul Statue), מגינה האגדי של הונגריה.

מכיכר דיס (Disz ter), נגיע לרחובות שהיו בעבר משכנה של הקהילה היהודית של בודה, במאות ה-14-16. זכר להתיישבות זו ניתן לראות במבנה ברחוב Tancsics Mihaly מספר 26 , ששימש בעבר כבית כנסת. בכניסה אליו יש מספר מצבות יהודיות מהתקופה. מאחורי בית 23 באותו רחוב קבורים שרידיו של בית כנסת נוסף, שנהרס כמעט עד היסוד בידי האוסטרים. בשוטטותכם ברחובות אלו תוכלו לגלות גם את המוזיאון לתולדות המוזיקה (Budapest History of Music Museum) ואת מוזיאון בית חולים בסלע (Hospital in the Rock), הידוע גם בכינויו מוזיאון השעווה, שלמעשה משחזר באמצעות 200 בובות שעווה בית חולים שתפקד בתוך בונקר במלחמת העולם השנייה ובמהפכה של 1956. הכניסה בתשלום, וכוללת סיור מודרך של כשעה. לצד המוזיאון נמצא קבר הפחה התורכי עבד רחמן עלי (Uri utca).

כנסיית מטיאש  (Matyas Templom) הנפלאה ניצבת בכיכר טריניטי (Szentharomsag ter). היא נבנתה במאה ה-13, אך רובה שיחזורים מן המאה ה-19. היא נקראת על שמו של המלך מטיאש שהתחתן במקום. חלל הכנסייה מרהיב וכולל ויטראז`ים נהדרים ומוזיאון קטן, שהוא שיחזור של קריפטה מימי הביניים ובו שרידי קברים).

מצודת הדייגים וכנסיית מטיאש. צילום: איתמר ברקמצודת הדייגים וכנסיית מטיאש. צילום: איתמר ברק

הכיכר הסמוכה היא כיכר אנדראש הס (Hesz Andras ter), בה ניצב מלון הילטון, שגם הוא בנוי במין תערובת של חדש וישן, כאשר השרידים ההיסטוריים עליהם נבנה שולבו בתוכו. מהקומה העליונה של המלון, ישנה תצפית טובה על בודפשט כולה. ליד המלון נמצאת מצודת הדייגים (Fisherman`s Bastion / Halaszbastya) - מבנה יפה בסגנון רומנסקי מ-1890-1905, עם שבעה צריחים שמייצגים את שבעת השבטים שהיוו את מוצא העם ההונגרי. המבנה משקיף לנוף נפלא, שלבדו מצדיק את מחיר הכניסה. משערים כי מקור השם הוא בדייגים שלחמו כאן על הגנת הגבעה בימי הביניים, ובכל מקרה, סביר להניח שאיש לא הטיל מכאן את חכתו למים.

אנחנו ממשיכים צפונה ברחוב Tancsics Mihaly, מתעקלים איתו שמאלה ליד המוזיאון לתולדות המוזיקה, ומגיעים לשער וינה (Becsi Kapu), שער היציאה שלנו מהגבעה. במאה ה-16, כאשר התגוררו כאן יהודים, היה ננעל השער בשבתות, כדי למנוע את חילול השבת.

אנו נפרדים מהגבעה ויוצאים לכיוון האי מארגיט  (Margit sziget). נלך צפונה, נפנה ימינה לרחוב Batthyany utca, בו נלך לכיוון הנהר. בסוף הרחוב, בכיכר Batthyany ter, נמצאת אחת הכנסיות היפות ביותר בעיר - כנסיית אנה הקדושה (Szent Anna Templom), הבנוייה בסגנון בארוקי נפלא. כדאי להיכנס ולהציץ בפסלים, הציורים והארכיטקטורה המעניינת.

אנו פונים צפונה (שמאלה) ב-Bem Rakpart וממשיכים עד גשר מארגיט (Margit Hid), שיוביל אותנו לאי שבלב הנהר. אם יש לכם עוד זמן (וכוח ברגליים), לפני חציית הגשר תוכלו לבקר בקברו של הקדוש התורכי גול באבא (Gul Baba Turbeje), "אבי השושנים", ברחוב Mecset utca 14.

זה הזמן לנוח קצת מהיום העמוס באי מארגיט. זהו מפלט ירוק (בין עונת האביב לסתיו), שקט ורגוע מהעיר הסואנת, הנקרא על שם הנסיכה מארגיט (מרגרט), בתו של המלך בלה הרביעי שהתגוררה במנזר שבלב האי במאה ה-13. כיום, רוב האי משמש כפארק מקסים, הסגור בפני כלי רכב פרטיים ומהווה מקום מצוין לרכיבה על אופניים, ומאפשר בילוי בבריכות תרמיות ובריכות שחייה ושיטוט נעים בין העצים הירוקים. אירועי תרבות רבים נערכים באי בקיץ, ואפשר להשתרע על הדשא ולהקשיב לקונצרטים.

היום השני: אזור פשט, הפרלמנט והרובע היהודי

את היום השני נקדיש לחלק שממזרח לדנובה - אזור פשט. נתחיל מכיכר קושוט  (Kossuth Lajos ter), ב-Lipotvaros שבצפון הרובע החמישי. בחלק המערבי של הכיכר, בסמוך לדנובה, ניצב הבניין המרשים של בית הפרלמנט ההונגרי (Orszaghaz). זהו מבנה מפואר ועצום, שנבנה מ-1885 עד 1902, עם כ-700 חדרים ואולמות וכשלושים חצרות פנימיות, על פני שטח של 17,700 מ"ר.

עיצוב הפנים של הבניין נעשה בקיטש מרהיב ועושר שמכביד על העין. הוא תוכנן על ידי האדריכל אימרה שטיינדל, שנפטר לפני שזכה לראות את יצירתו מושלמת. במקום מוצג כיום כתר אישטוון הראשון, מאוצרותיה הגדולים של הונגריה, שהועבר לכאן מהמוזיאון הלאומי.

בחלק הצפוני-מזרחי של הכיכר שוכן המוזיאון לאתנוגרפיה (Museum of Ethnography) ובו תצוגות בנושא פולקלור הונגרי. אנו ממשיכים דרומה לאורך הנהר, מביטים אל המראות היפהפיים של בודה שבצדו השני, וחולפים על פני האקדמיה ההונגרית למדעים (Magyar Tudomanyos Akademia) - מבנה יפה בסגנון ניאו-רנסנס מ-1864. בכיכר רוזוולט (Roosevelt ter) הסמוכה ניצב פסלו של הרוזן אישטוואן סצ'ניי (1860-1791), מי שיזם את הקמת האקדמיה, הכיכר ואת הקמת גשר השלשלאות, המחבר בין כיכר רוזוולט בפשט לכיכר אדם קלארק, בה ביקרנו אתמול בבודה ומבנים נוספים בעיר.

הרוזן, שביקר בבריטניה מספר פעמים, ייבא לעיר חידושים שונים מלבד הגשר הראשון על הדנובה, למשל הניאגרה המודרנית. הוא היה קפיטליסט נלהב, פטרון האמנויות, סופר, יזם וגיבור לאומי. כמו גיבורים אחרים בהונגריה, גם חייו זכו לסיום קודר, כשחטף התמוטטות עצבים לאחר כישלון המרד של 1848 ובילה את שארית חייו במוסד הסגור.

בסמוך לפסל נמצאת אנדרטה לזכר מנהיג חשוב אחר של אותו מרד, פרנץ דאק. עוד בכיכר בניין גרשהם (Gresham Palota) היפה מ-1906. בהמשך הרחוב ניצב היכל הקונצרטים של פשט (Vigado Concert Hall) שבכיכר ויגאדו (Vigado ter) - ארמון מרשים מהמאה ה-19. כדאי לבדוק את לוח האירועים ולהגיע לקונצרט או מופע אופרה באחד הערבים. דרומה יותר לאורך הנהר, ניצבת כיכר ה-15 במרץ (Marcius 15 ter). ביום זה בשנת 1848 פרצה מהפכת העצמאות ההונגרית, בהנהגת קושוט לאיוש ומנהיגים נוספים, בהם המשורר שאנדור פטופי, שפסלו ניצב בכיכר.

לאחר מפגש בבית הקפה Pilvax, הסמוך, יצאו אל מדרגות המוזיאון הלאומי, שם הקריא פטופי את שירו המפורסם "Nemzeti dal" (השיר הלאומי). בכיכר שוכנת הכנסייה הישנה ביותר בעיר, כנסיית בלווארושי (Belvarosi Templom), שבה היה קבור סנט גלרט, אותו בישוף אומלל. היא נבנתה במאה ה-12, אך כל כובש הוסיף, גרע ושינה את צורתה כראות עיניו והתוצאה היא ערבוב מוטיבים עות'מניים, ניאו-קלאסים, גותיים ובארוקיים.

מהכנסייה, נלך ברחוב Szabadsajto utca מזרחה ונפנה ימינה למדרחוב ואצי אוצה (Vaci utca). מדרחוב זה נמתח מ-Fovam ter בדרום עד כיכר וורוסמרטי (Vörösmarty tér) בצפון ובה חנויות רבות, מסעדות, בתי קפה, פאבים ועוד.

בסופו של רחוב ואצי אנו מגיעים לכיכר Fovam ter. מהצד השני של רחוב Vamhaz Korut, התוחם את הכיכר מדרום, נמצא השוק המקורה (Nagy Vasarcsarnok). זהו מקום מקסים גם אם קניות אינן עומדות בראש מעייניכם. השוק העצום בגודלו (10,000 מ"ר) נבנה במאה ה-19 על ידי האדריכל פץ סמו בסגנון ניאו-גותי. בשנות הקומוניזם הוא הוזנח והחל להתפורר, אך למרבה השמחה שופץ ונפתח שוב ב-1994. בקומת הכניסה יש כמעט מאתיים דוכנים של בשרים, גבינות, ירקות, מאפים, המון פפריקה ועוד. בקומה למעלה חנויות, דברי אומנות, מסעדות ביתיות ועוד.

השוק המקורה. צילום: איתמר ברקהשוק המקורה. צילום: איתמר ברק

אנחנו ממשיכים להתרחק מהנהר על רחוב Vamhaz Korut, עד כיכר Kalvin ter. נמשיך אל רחוב Muzeum korut, שנקרא על שם המוזיאון הלאומי של הונגריה (Hungarian National Museum) ששוכן בבתים מספר 14-16. זהו המוזיאון הגדול ביותר בהונגריה, וכאן על המדרגות בהקראת "השיר הלאומי" נפתחה מהפכת 1848 נגד בית האבסבורג האוסטרי. מדי שנה ב-15 במרץ משוחזר האירוע, והמקום מקושט בצבעי הדגל ההונגרי.

מכאן, נמשיך לביקור ברובע היהודי הישן . ברחוב Dohany utca מספר 2 נמצא האתר המרכזי ברובע, בית הכנסת הגדול  (Nagy Zsinagoga), שהוא הגדול ביותר באירופה, עם מקום לכ-3,000 מתפללים. זהו בית כנסת רפורמי מרשים, שנבנה בין 1854 ל-1859.

אחד מהנערים שערכו כאן את בר המצווה שלהם היה לא אחר מאשר חוזה המדינה תיאודור הרצל, שהתגורר בדירה הצמודה למבנה. במקום בו עמדה דירתו נמצא כעת המוזיאון היהודי  (Zsido Muzeum), המציג חפצי קודש ויודאיקה, חפצים הקשורים לקהילה, וכן חדר זיכרון לקורבנות השואה.

ברחבת בית הכנסת, לכיוון רחוב Wesselenyi utca, במקום בו היה גטו במלחמת העולם השנייה, קבורים 2,281 יהודים, שנרצחו בשואה. במקום ניצבת אנדרטה מרשימה, בצורת ערבה בוכייה בעיצובו של אימרה וארגה, שעל כל אחד מעלי המתכת שעליה חרוט שם מקורבנות השואה בהונגריה. המשיכו ברחוב Wesselenyi ופנו שמאלה ל-Rumbach Sebestyen utca, בו נמצא בית הכנסת רומבך (Rumbach Synagogue). בפינת הרחוב עם Dob utca נמצאת אנדרטה לזכר חסיד אומות העולם קרל לוץ, עם הכתובת (בהונגרית) "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו". נמשיך ברחוב Dob לכיוון צפון מזרח עד רחוב Kazinczy utca, בו ניצב בית הכנסת האורתודוקסי קזינצ'י (Kazinczy Synagogue).

היום השלישי: המשך באזור פשט, כיכר הגיבורים והפארק

גם היום אנו מטיילים בפשט. נקודת ההתחלה שלנו היא כיכר פרנציק (Ferenciek tere) שנקראת על שם הכנסייה הפרנסיסקנית הניצבת בה. ממשיכים לרחוב Kigyo, שמוביל אותנו שוב לרחוב ואצי. אחרי שיטוט בחנויות או עצירה לקפה של בוקר, מגיע הרחוב לסיומו בכיכר וורושמארטי (Vorosmarty ter).

זה הזמן לעשות עצירה למשהו מתוק שייתן לכם אנרגיה לשארית היום, באחת הקונדיטוריות המפורסמות ביותר בעיר - ג'רבו (Gerbeaud). הקונדיטוריה-בית קפה הזה, הפועלת משנת 1858, היא מוסד בבודפשט. מבחר עצום של מתוקים, עוגות מופלאות עתירות קלוריות, מאפים מעולים, מרציפנים וטורטים, כולל עוגת הקוניאק-דובדבנים שהומצאה כאן. אין צורך לדאוג בשל עודף הקלוריות, תשרפו אותן בהליכה הרבה הצפויה בהמשך היום.

כעת, אנחנו עושים את דרכנו אל הבזיליקה הגדולה בעיר, דרך Deak f. utca, שמוביל אותנו לכיכר דיאק (Deak ter). מתחת לכיכר נפגשים כל קווי המטרו של העיר, מה שמבהיר מדוע בתחנת מטרו זו ניצב מוזיאון הרכבת התחתית (Underground Railway Museum) הקטן. בכיכר שוכנת גם הכנסייה הלותרנית (Evangelikus Templom) מתחילת המאה ה-19, בה נמצא גם המוזיאון הלותרני. נמשיך ברחוב Ut Bajcsy Zsilinszky עד שנגיע לבזיליקת אישטוואן הקדוש (Szent Istvan Bazilika), שמכונה גם בזיליקת סנט סטפן.

אם חשבתם שעלילותיו של ארמון המלך היו רצופות תלאות, חכו שתשמעו את קורותיה רצופות ביש המזל של הבזיליקה: תכנונה החל כבר ב-1845, אך הבנייה סבלה עיכובים רבים. אדריכלה המקורי מת ב-1867, שנה אחר כך התמוטטה הכיפה המקורית עקב סערה. האדריכל הבא כבר ניצל את העניין כדי לבנות את רובה מחדש ואז נפטר ב-1891, כ-14 שנה לפני סיום הבנייה. אך גם אז לא עמד אלוהים לצידה של הבזיליקה האומללה, שנהרסה מהפצצות במלחמת העולם השנייה ושיחזורה החל רק ב-1980 ונמתח לתוך העשור הבא.

את הקו המורבידי הזה ממשיך החפץ הקדוש המוחזק בבזיליקה - כף ידו הימנית החנוטה של המלך אישטוואן הראשון, מי שקירב את עמו לנצרות (בעזרת הבישוף גלרט). מדי שנה ב-20 באוגוסט (הוא יום סנט סטפן) אחרי הצהריים, זוכים המבקרים במקום לצפות במחזה מוזר משהו, כאשר צעדה נרגשת וצוהלת בבגדים מסורתיים ובגדי פולקלור יוצאת מהבזיליקה אל מגרש החנייה הסמוך, ובראשה נישאת בגאון היד.

חוזרים מעט אחורה ב-Bajcsy Zsilinszky utca, ופונים שמאלה לרחוב אנדראשי (Andrassy utca). שדרה רחבה ונאה זו נבנתה במסגרת תנופת הבנייה בעיר לקראת 1896, אז ציינה העיר, ביריד בינלאומי שכונה "תצוגת המילניום", את חגיגות האלף לבואם של שבעת השבטים המאדיארים, אבות-אבותיהם של ההונגרים, אל האזור.

יחד עם הרחוב, הוקם מתחתיו קו הרכבת התחתית הראשון בעיר, "קו המילניום" M1, מה שהפך את בודפשט לעיר השנייה באירופה עם רכבת תחתית, אחרי לונדון. נשוטט ברחוב, בין החנויות ובתי הקפה, השגרירויות והבתים המפוארים, עד המבנה המפורסם והיפה ביותר לאורכו - בית האופרה  (Magyar Allami Operahaz), בניין מרשים בסגנון ניאו-רנסנס שנפתח ב-1884, בעיצובו של האדריכל מיקלוש איבל. פנים המבנה מרהיב, עם מאות ציורי קיר, פסלים ופרטים שונים בציפוי זהב מנצנץ. כדאי להקדיש ערב לאחד ממופעי האופרה השונים במקום, ולשמוע מיצירותיהם של המלחינים ההונגריים הגדולים כמו ברטוק, פרנץ ליסט ואחרים בהיכל המרשים.

אם תרצו, תוכלו להמשיך וללכת עוד 2.5 ק"מ עד כיכר הגיבורים (Hősök tere) או, לחילופין, להגיע אליה בעזרת קו המטרו M1 (הצהוב). לטובת מי שבחר באפשרות הראשונה, נזכיר כמה אתרים מרכזיים ברחוב: רחוב Nagymezo ut, המכונה הברודווי של בודפשט, עם תיאטרונים בסגנון west-end; כיכר פרנץ ליסט ובה האקדמיה למוזיקה על שמו של המלחין, בסגנון האר-נובו; מוזיאון פרנץ ליסט (Franz Liszt Museum), בביתו לשעבר; ביתו של המלחין זולטן קודאי בשנים 1924-1967 שהפך למוזיאון לזכרו; והמוזיאון לאמנות אסייתית (Ferenc Hopp).

בלכתנו ברחוב אנדראשי, אי אפשר להתעלם מפסל המלאך גבריאל, המשקיף על השדרה מסופה, ממרום עמוד שיש לבן. פסל זה הוא חלק מאנדרטת המילניום (Millenniumi Emlekmu) שבכיכר הגיבורים. כמו השדרה המובילה אליה, גם הכיכר, על האנדרטה שבה, נבנתה ב-1896. האנדרטה היא בצורת חצי מעגל ובה פסלי גיבורים לאומיים שונים, שהתחלפו עם השנים בהתאם לרוח התקופה (אם יישאר זמן, נבקר בסוף היום במעין "מחסן" שכזה לפסלים שעבר זמנם).

במרכז, כאמור, ניצב המלאך גבריאל, שעל פי האמונה, בשל התערבותו בחלומו של האפיפיור סילווסטר השני, קיבל המלך אישטוואן הראשון את כיתרו (המוצג כיום בפרלמנט). מסביב לעמוד עליו ניצב, עומדים פסלים המייצגים את שבעת השבטים המאדיארים, מהם נולדה האומה. את הכיכר מאגף, מכיוון צפון-מערב, המוזיאון לאמנויות יפות (Szepmuveszeti Muzeum) המרשים, ובו אוסף אדיר של יצירות, ובהן טובי הציירים בעולם. בצד הנגדי שוכנת גלריית מוצ'ארנוק (Mucsarnok), ובה מבחר אומנות עכשווית.

כיכר הגיבורים מהווה שער כניסה לפארק המעניין ביותר בפשט, הלא הוא הפארק העירוני ורושליגט  (Varosliget City Park), מהגדולים שבעיר. חלק גדול ממנו נבנה אף הוא לחגיגות האלף של 1896, כולל דגם של טירה טרנסילבנית (Vajdahunyad Castle), שהפכה לבניין של ממש, הקבוע על אי קטן במרכז האגם, המארח את המוזיאון לחקלאות הונגרית (Museum of Hungarian Agriculture).

האגם המלאכותי מתמלא סירות וכלי שיט בקיץ, ובחורף הופך למשטח פופולרי להחלקה על קרח. זהו מקום מצוין לטיול עם ילדים, שייהנו מגן החיות הקטן, מהופעות בקרקס בודפשט (Fővárosi Nagycirkusz), וממגרשי המשחקים הרבים על שלל מתקניהם. חובבי הספורט הבוגרים יותר ימצאו כאן מגרשי כדורגל, כדורסל, טניס ואפילו שולחנות פינג פונג.

עוד בפארק: גן בוטני, מוזיאון התחבורה, רחבת המופעים Petofi Csarnok, המארחת בימי שבת בבוקר שוק פשפשים מקסים, בתי קפה להתאוששות מההליכה וכמובן את מרחצאות סצ'ני  (Széchenyi Gyógyfürdő és Uszoda) היפים. זהו מקום נפלא לסיים בו יום הליכה, בטבילה בבריכות התרמיות מתחת לכיפת השמיים, שלוחות שחמט צפים בהן להנאת המתרחצים, או בשחייה בבריכות השחייה הרגילות. כל כאבי השרירים כאילו לא היו מעולם.

מי שרוצה להתפנק עד הסוף, מוזמן לשלוף את הארנק ולאכול במסעדה היוקרתית (היקרה) והאלגנטית ביותר בבודפשט, מסעדת גונדל  (Gundel), בעלת כוכב המישלן, שנמצאת סמוך לגן החיות בפארק. יש להזמין מקום מראש.

אם אתם רצוצים תוכלו לשוב למרכז העיר מתחנת המטרו שבלב הפארק. אך אם נשאר לכם עוד זמן וכוח, תוכלו לעשות את הדרך הארוכה לרובע XXII, בדרום מערב העיר, שם נמצא פארק הפסלים ממנטו פארק  (Szobor Park). עם שקיעת הקומוניזם, הוסרו כל המונומנטים והאנדרטאות הסובייטיות שעיטרו את העיר, והוגלו הרחק מהעין לפארק זה. כאן תוכלו לסיים יום נוסף בבודפשט, בשיטוט בין פסלי ענק נפלאים של גיבורי התקופה שחלפה, ולראות את השמש שוקעת שוב מעל מפגן הראווה הקומוניסטי.

יעדי הכתבה