התארגנות לפני הנסיעה

הזמנת הטיסה והאוטו התבצעה דרך אל-על אחרי שהכרטיסים הזולים נגמרו. כתוצאה מזה, עבור טיסת בוקר וחמישה ימי השכרת רכב (ברמת גולף) שילמנו כ-780 דולר לאדם. בהזמנה מוקדמת של הטיסה והשכרה דרך ספק אחר, היה אפשר לחסוך לא מעט. אחת הסיבות למחיר הגבוה היא ההשכרה לחמישה ימים, שנובעת משעת לקיחת רכב מוקדמת ביחס לשעת ההחזרה.

לתחילת הכתבה

הנחיתה וההגעה

ביום חמישי נחתנו בערך בשעה 11:00, התארגנו על רכב (אלפא מיטו) ויצאנו לדרך. ה-GPS הביא אותנו בקלות לאזור, בנסיעה שכמעט כולה מתבצעת על כבישי אגרה מהירים. הגענו למרגלות וולטורננש (Valtournenche) בשעות אחר הצהריים המוקדמות ואל ה-B&B כמה דקות לאחר מכן. עוד על ה-B&B, שנקרא Pankeo - במדור 1001 טיפים. קפצנו לגונדולה כדי לשכור סקי פס וציוד - החנות לא היתה גדולה, אבל המחירים טובים והשירות אדיב. קנינו קצת אוכל במכולת, ובסביבות השעה 15:00 כבר התיישבנו בנחת בחדר, לנוח ולאכול. בערב קפצנו לעיירה צ'רוויניה (Cervinia), מרחק של כ-20 דקות נסיעה, בכדי לאכול ארוחת ערב.

 לגבי ההגעה למקום, ניתן לארגן העברה משדות התעופה של טורינו (Turin Caselle)במרחק של 118 ק"מ, מילאנו (Milan Malpensa / Milan Linate) במרחק של 160 ק"מ או ז'נבה (Genève Aéroport) בשוויץ. ברכבת, מגיעים אל תחנת הרכבת הקרובה ביותר - Châtillon/Saint-Vincent (למידע ולוחות זמנים: www.trenitalia.it). משם (גם מטורינו וממילאנו) ניתן לקחת אוטובוס עד לעיירה (למידע ולוחות זמנים: www.savda.it). באוטו, מגיעים לעיירה בנסיעה על גבי כביש מהיר A5 (בין Torino-Aosta) , יוצאים ב-Châtillon/Saint-Vincent וממשיכים עד צ'רוויניה לאורך 28 ק"מ. וולטורננש נמצא 19 ק"מ אחרי Châtillon ו-9 ק"מ לפני אתר Breuil-Cervinia.

המדרונות באתר. צילום: ערןהמדרונות באתר. צילום: ערן


כמה טיפים:
 • לקחנו סקי פס לצ'רוויניה (Breuil-Cervinia) ולזרמט (Zermatt). הסקי פס הבסיסי, לצ'רוויניה בלבד, עולה 93 יורו לשלושה ימים. תוספת עבור יום אחד בזרמט עולה 30 יורו, בעוד שסקי פס מורחב, שכולל את זרמט לכל שלושת הימים, עולה עוד 31 יורו. לקחנו כמובן את המורחב. היה שווה.
 • מי שרוצה לנצל כל שנייה לגלישה, יכול לדחוף איזה שעתיים-שלוש ביום הראשון. זה דורש התארגנות יעילה ודי הרבה מרץ אחרי כל הדרך, אבל זה אפשרי.

לתחילת הכתבה

תחילת סקי

ביום שישי החלטנו לראות כמה זמן לוקח להגיע מהגונדולה של וולטורננש אל האתר המרכזי - העלייה הייתה די רצופה, וההגעה לנקודה שממנה אפשר לרדת לצ'רוויניה וזרמט ארכה בערך 30-40 דקות. בנקודה הזאת, החלטנו לרדת לצ'רוויניה. כשהתחלנו לרדת, גילינו שהמעליות בחלק העליון לא עובדות, אבל לא היה לנו מושג למה. המשכנו בירידה, ומצאנו את עצמנו גולשים לגמרי לבד באתר! כשהגענו למטה, התבררה הסיבה. המעליות בצ'רוויניה וזרמט לא עובדות, בגלל רוח. כמי שגלש מלמעלה עד למטה, לא ברור לי על איזה רוח הם מדברים, אבל זאת הייתה עובדה. וולטורננש היה האזור היחיד שהיה פעיל באותו היום, אז היינו צריכים לחזור אליו. הבעיה הייתה שהרכב שלנו חיכה בוולטורננש, והיינו צריכים לתפוס אוטובוס. מסתבר, שהתחבורה הציבורית בין הכפרים די עלובה, ויש אוטובוס רק כל שלוש שעות. כך עברו להן שעתיים של גלישה (אתר אינטרנט: www.cervinia.it).

כמה טיפים:
• אל תבנו על שימוש ספונטני בתחבורה הציבורית בין הכפרים. האוטובוסים אמנם זולים (יורו וקצת) ונוחים, אבל יוצאים בתדירות נמוכה מאד.
 • תחנות האוטובוס בשני האתרים די רחוקות מהגונדולות. גולשי סקי עלולים לסבול קצת מהמסע. אם אתם צריכים להספיק לאוטובוס, קחו את זה בחשבון.

לתחילת הכתבה

יום גלישה בזרמט

ביום שבת, כדי לא לבזבז זמן על הגעה לאתר המרכזי, ולנסות להתמקד באזורים הטובים, נסענו ברכב לצ'רוויניה עם החלטה לעבור לזרמט במהירות האפשרית. מסתבר שגם בסוף העונה, בשעה 9:30-10:00, די קשה למצוא חניה בחניונים שליד המעליות. משלב מסוים, אנשים חונים בכל מקום שאפשר להעמיד בו רכב, בצורה שלפעמים קצת מעכבת את התנועה, אבל בלי לחסום אותה לגמרי. את היום העברנו בעיקר בזרמט. עקב מזג האוויר החם, המסלולים היו סבירים עד כ-2,500 מטר, ומתחת לזה כבר השלג כבר היה סלאשי. למזלנו, זה אתר מאד גבוה, ואין בעיה לבלות באזור ה-3,000 מטר ומעלה. באתר עצמו, אגב, קיימים מסלולים די שטוחים בחלק העליון, וגם טי-בר באורך די פסיכי. לא תענוג גדול. מצד שני, הנוף באמת מדהים, גם של ההרים והעיירות שמסביב, וגם של הקרחונים הקרובים. בתור גולש סנובורד, הסתכלתי בעיניים כלות על מרחבי האוף-פיסט הפוטנציאליים שם, שהיו מלאים בשלג חרוש ובוצי. בתנאים טובים, זה צריך להיות גן עדן.

כמה טיפים:
• למי שמגיע עם רכב לאתר, כדאי לעשות מאמץ ולהגיע מוקדם. חבל לבזבז חצי שעה על ניסיונות למצוא חניה, ועוד כמה דקות טובות על הליכה למעלית מנקודת החניה המרוחקת.
• העליה ל-Klein Matterhorn, שהיא הפסגה הכי גבוהה באתר (3,800 מטר), לוקחת די הרבה זמן, אבל היא שווה ביותר. משם חוזים בנוף פנטסטי.
• ב-Plateau Rosa, תחנת המעבר בין צ'רוויניה לזרמט, יש איזו מסעדת הרים מצ'וקמקת, בשם Refugio Guide del Cervino. לא טרחנו לאכול שם - היה צפוף ומחניק, אבל גם שם הנוף חד-פעמי, שמשקיף על כל האזור מגובה של כמעט 3.5 ק"מ.
 • בשווייץ אפשר לשלם ביורו, אבל את העודף מקבלים בפרנקים שוויצריים. דאגו לכסף קטן, כדי לא להיתקע עם מטבע לא שימושי.

לתחילת הכתבה

חזרה לזרמט

ביום ראשון, חזרנו לזרמט. הפעם יצאנו יותר מוקדם, מכיוון שזה היה יום החזרה הביתה. החלטנו לנסות לרדת קצת יותר נמוך לפני שהשלג שוב נמס, והגענו עד ל-Furi דרך מסלול שחור יפה, מספר 62 - הפעם היחידה שראינו עצים מקרוב בזמן הגלישה. המסלול היה כבר סלאשי למדי, ואני מניח ששעתיים מאוחר יותר כבר היה בלתי נסבל. את יום הגלישה סיימנו בסביבות 14:30. נסענו חזרה לוולטורננש, החזרנו את הציוד והסקי-פסים, קנינו מצרכים לארוחת צהריים, והתארגנו לנסיעה. יצאנו לדרך בסביבות 16:00, ועברנו אותה בלי להיתקל בעומסים מיוחדים. נותרה לנו רק עוד משימה אחת לפני החזרת הרכב: תדלוק. לאורך הכביש המהיר, ראינו לא מעט תחנות דלק. אבל לא רצינו לתדלק מוקדם מדי, כדי לא להגיע עם מיכל לא מלא. מכ-10 ק"מ לפני שדה התעופה, חיפשנו (באמצעות ה-GPS) תחנה. מצאנו שלוש, כולן היו סגורות - יום ראשון, להזכירכם. מכיוון שהיה לנו זמן, נכנסנו כבר לשדה התעופה, ושאלנו שם איפה אפשר לתדלק. הפנו אותנו לתחנה קטנה, כמה קילומטרים מהשדה. גם בתחנה ההיא לא היו עובדים, אבל היה אפשר לשלם במכונה, במזומן, לפני התדלוק. היינו צריכים כ-35 ליטר סולר, שעלו כ-50 יורו. מכיוון שהיו לנו רק שטרות של 20, נאלצנו לשלם 60 יורו, ולקבל זיכוי. את הזיכוי, מיותר לציין, כבר לא נפדה לעולם.

על מדרונות זרמט. צילום: ערןעל מדרונות זרמט. צילום: ערן


כמה טיפים:
• בניגוד לחופשות שבהן חוזרים ביום שאחרי יום הגלישה האחרון, הפעם היינו צריכים לייבש את הציוד מיד בסוף יום הגלישה. מזג האוויר החם היה הפעם לטובתנו, אבל במזג אוויר קר יותר, כדאי להתארגן מראש עם אמצעי ייבוש.
 • עדיף לתדלק על הכביש הראשי. אף אחד לא ישים לב אם יהיו חסרים בסוף 3 ליטר. אם בכל זאת התקרבתם לשדה התעופה, קחו בחשבון שבימי ראשון כנראה שרוב התחנות סגורות. והתחנה שפתוחה - עובדת רק עם שטרות, ולא מחזירה עודף.

לתחילת הכתבה

כמה טיפים כלליים:

• בסוף העונה יכול להיות חם, וצריך להביא ציוד בהתאם. אני גלשתי עם גופיה תרמית וה-Shell של המעיל, שהוא בסך הכל שכבה דקה ללא בידוד, ולא היה לי קר לרגע. המפתח הוא לבוש בשכבות, שאפשר להוריד ולהוסיף, במקום מעיל כבד ומחמם.
• פועלות לא מעט טיסות למילאנו ולטורינו, אבל שעות החזרה בעייתיות, וכך גם עצירות הביניים. שעת החזרה של טיסת אל-על (22:30) היא מצויינת. שעת ההגעה של טיסת הבוקר נוחה מאד, אבל מחייבת יום השכרת רכב נוסף. טיסת הערב נוחתת מאוחר, והייתה מחייבת נסיעה בחושך לאתר. לטיסות אותם מחירים, אבל המקומות הזולים נגמרו קודם בטיסת הבוקר. שווה להזדרז.
• המגורים בוולטורננש היו גבוליים. לא לוקח כל כך הרבה זמן להגיע בגלישה לצ'רוויניה וזרמט, אבל בחופשת סופשבוע כל דקה יקרה. בנוסף, ממילא נסענו כל ערב לצ'רוויניה, מכיוון ששם נמצא מרכז ה"בילויים". בדיעבד, עדיף היה לשלם קצת יותר ולגור בצ'רוויניה. ההפרש בעלויות היה מצטמצם בחסכון בדלק.
 • וולטורנאנש היא בעצם קבוצה של כפרים. אנחנו, למשל, היינו ב-Crepin, שיושב על צלע ההר ממול הכביש הראשי. באזור העליון שלו, הרחובות צרים להפליא, ויש בעיית חניה. לנהגים שלא אוהבים התמודדויות כאלה, שווה להישאר באזור שבו הנגישות נוחה, ואם לא - לדאוג לפחות לביטול השתתפות עצמית על דפיקות קטנות ברכב השכור.
• כל הציוד שלנו (שני אנשים) נכנס באלפא מיטו שקיבלנו, אחרי שקיפלנו את המושב האחורי, בלי לשים כלום על הגג. חסך לנו כמה גרושים. ברכב יותר קטן, או עם יותר משני אנשים, אני לא חושב שזה היה אפשרי. בימים שנסענו עם הרכב לצ'רוויניה, לקחנו איתנו מגבת, כדי לעטוף את הבורד. הוא גם ככה נכנס די בקושי, והסכינים שלו היו יכולים לגרום נזק לפלסטיקים של הרכב.
 • בתחום הקולינרי, החוויה היחידה שראויה לציון היתה ארוחת ערב במסעדה בשם Jour et Nuit, שנמצאת ברחוב המרכזי של צ'רוויניה. פרטים נוספים במדור 1001 טיפים.

לתחילת הכתבה

עלויות:

טיסה ורכב - 2,700 ש"ח לאדם בערך, דרך אל-על. אפשר, כאמור, להוריד משמעותית בהזמנה מראש של הטיסה, ורכב דרך ספק זול יותר. רמת הרכב הייתה טובה, וצריך לזכור שמדובר על 5 ימי רכב. אפשר לקחת טיסה שמגיעה בערב ולחסוך יום השכרה, אבל אז מגיעים מאוחר בלילה לאתר, אין זמן להתארגן, ולדעתי זה לא שווה את המאמץ.
מלון - 520 ש"ח לאדם בערך עבור B&B, ל-3 לילות. קשה למצוא מגורים זולים יותר.
הוצאות רכב - אגרת הכבישים המהירים הייתה 12 יורו לכל כיוון. הדלק עלה 50 יורו.
סקי-פס - 124 יורו לשלושה ימים, כולל זרמט. לצ'רוויניה בלבד היה עולה 93 יורו, אבל השלג היה גרוע. תוספת יום בודד בזרמט הייתה מוסיפה 30 יורו, מה שהופך את הסקי-פס המלא למשתלם ביותר.
אוכל - הבקתות והמסעדות יקרות למדי.
 השכרת ציוד - זוג מגלשי סקי ברמה בינונית (ללא נעליים) עלו 35-40 יורו בחנות שליד המעלית של וולטורננש. זול למדי.

לתחילת הכתבה

רוצה לקרוא עוד על סקי באיטליה? הנה כמה קישורים נוספים שיעניינו אותך:




יעדי הכתבה