ביקור בנפיר

איזו מין שלווה... ענת מספרת על יומיים מנוחה בעיר נפיר שבחוף המזרחי, בין בתי הארט דקו והטרמפולינות, האטרקציות שהעיר מציעה ועוד.
mashav10
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: ביקור בנפיר
© מאורי הירש

הקדמה

התעוררנו לבוקרו של יום יפה בקומפלקס של Top ten, ה"סוקרים" שלנו לא בזבזו את זמנם ומיד פרצו החוצה לבחון את גן השעשועים וחזרו אחרי שעה וחצי, סמוקי לחיים, להודיע לנו שבקמפינג הזה צריך להישאר שבוע כי בגן השעשועים יש מסלול מכשולים הכולל שתי אומגות, שלוש טרמפולינות(!) ואין ספור מגלשות ונדנדות. נסענו לעיר ובילינו את היום בשוטטות נעימה וחסרת דאגות במדרחוב ובטיילת המקסימה של נפיר. הסיבה העיקרית לביקור בעיר המנומנמת הזו היא האדריכלות המיוחדת שלה, רובה של העיר נחרב ברעידת אדמה בשנת 1931 ולאחריה, תוך כשנתיים, שוקמו ההריסות בסגנון ששלט באותה תקופה: סגנון הארט דקו, לא שאני מבינה כל כך גדולה בסגנונות בניה אבל זה מה שהיה כתוב בלונלי פלנט ומי אני שאתווכח... כך או אחרת, המבנים באמת מקסימים, מקושטים ומעוטרים וצבועים במגוון של צבעי פסטל, ממש תענוג להסתובב ברחוב, קשה להאמין אבל אפילו המקדונלד`ס (ביקרנו בו, אלא מה?...) ממוקם בבנין צהבהב עם קרניז בגווני כחול.

לתחילת הכתבה

סיבוב בעיר

כשמיצינו את השיטוט ברחובות העבר קפצנו היישר להווה הגשמי, נכנסנו ל"Big Fresh" שזה סופרמרקט ענק והשקענו את מיטב כספנו במיני מעדנים. בנקודה זו כדאי לציין כי הפרשי המחירים בין הסופרמרקטים הגדולים והחסכוניים לבין החנויות והמיני-מרקטים הפזורים ברחובות ובתחנות הדלק עצומים, פערים של 30 ו-40 אחוזים אינם דבר יוצא דופן.

בדרכנו לקמפינג עצרנו באינטרנט קפה, השתלטנו על כמה עמדות מחשב והתעדכנו בקורה בארץ בכלל ואצל היקרים לנו בפרט, מה אומר לכם? שמחנו לקרוא שבחלקות האלוהים הקטנות של משפחותינו ומכרינו הכל בסדר, אבל החדשות פשוט קשות, איזה מין עולם זה בו העמוד הפותח אתר מפרט איך אדם מפוצץ עצמו ליד אוטובוס עמוס בבני אדם אחרים(?!...). כשנמצאים כאן, בארץ בה האייטם הראשון במהדורת החדשות עוסק במזג האויר (וזו לא בדיחה אלא המציאות השלווה...) חושבים שחייבת להיות דרך לפתור את המלכוד הנוראי בו נמצאת ישראל וחייב להיות פתרון בו בני האדם יוכלו לחיות את חייהם בנחת, בלי לחשוש מבשורות האיוב שעלול מבזק החדשות הבא להשמיע...

 ושוב התעוררנו לבוקר יפה ושוב יצאו הילדים לגן השעשועים ושוב נסענו לעיר ו... שוב היה נעים ונחמד ללא שום דבר מרעיש ומזרים אדרנלין. כשאני חושבת על כך אני מבינה שזו העיר הראשונה בה אנו מבקרים שאינה מציעה אין ספור הרפתקאות ואתגרים, כאן לא קופצים ולא נרטבים ולא רצים ולא מזיעים ולא כובשים שום פסגה, פשוט הולכים בנחת ומסתכלים מסביב ומתענגים על כל היופי מעשה ידי אדם - טוב, זה לא מדויק לחלוטין משום שבעיננו הדבר היפה ביותר בנאפייר היא הטיילת (Marine Parade) או ליתר דיוק ("למטר דיוק", כפי שעומר אומר...) הים שנשקף מהטיילת הזו. הים כאן נראה כמו תמונה שמישהו התבלבל בהוראות הצביעה שלה: החוף כהה, כמעט שחור, השמיים תכולים אפרפרים אבל שקופים, כאילו חלולים וניתן לראות דרכם עד אין סוף והים במין צבע ירוק אטום, מעוטר בשוליו באיים - אני מניחה שקשה להבין את תיאוריי אבל תאמינו לנו, המראה מקסים ובהחלט לא נראה כמו חוף ים יפה "רגיל". במחשבה שנייה אינכם צריכים לסמוך על התרשמותי, הנה אני מבקשת מעופר לצרף תמונה או שתיים מ-20 התמונות שצילמנו, ברוב התלהבותנו, על חוף הים, ואתם כבר תוכלו להבין על מה אני מדברת ומה גרם לי להתפייט כל כך.

תוספת שלי (עופר):
בעיר זו, נפתח לפני שלשה חודשים בלבד, (מרץ 2002) האקווריום של ניו-זילנד. זהו מוזיאון מקיף לכל נושא החיים בים, בסביבתו, בתוכו ובמה שמתחתיו, ובו האטרקציה המרכזית- אקווריום עצום מימדים, שבו תעלה שקופה מזכוכית, בה נוסעים על גבי מדרכה נעה, וצופים מכל העברים גם מלמעלה, בתוך תוכו של האקווריום. באקווריום עצום המימדים הנ"ל שוחים להם בצוותא מיני דגים וחיות מים שטרם ראינו. החל מדגים צבעוניים, דרך דגים בעלי סנפירים, זנב ו... רגליים, בחיי, ועד כרישים (בשלבי התפתחותם הראשוניים...). כמו כן פעמיים ביום נכנסים צוללנים לתוך מימיו הקפואים של האקווריום ומאכילים את הדגים. חלק מהדגים מכירים את הנוהל ומגיעים ישר לצוללן, חלקם עדין פוחד ומגיחים בחשדנות ובזריזות, חוטפים דבר מה ונעלמים, וחלקם, בעיקר הטורפים שבחבורה, מרומים על ידי הצוללנים, כך שהדג אותו הם אוכלים מפרפר בידיו של הצוללן, כדי שהטורף יחשוב שאכן טרף טרי נפל בחלקו. במוזיאון סרט ארוך על מחקר שנערך עם כרישים בים טזמן, שבו חוקרים מאכילים כרישים טורפים ללא כל כלוב הגנה בים הפתוח כחלק מניסוי משונה שנערך, ומסקנות חדשניות על ניסיונות הביות או האילוף של כרישים טורפים בטבע. מעניין, מרתק וחובה. מחיר הכניסה למשפחה בת שני מבוגרים ושלשה ילדים עמד על 34 $ NZ (כ-75 ¤). בכלל, שימו לב שבניו-זילנד כמעט בכל מקום יש הנחות למשפחות, אז לא לשכוח לבקש.

 השמש החלה לשקוע וצבעה את השמים בגוונים של כתום לוהט ואנו מיהרנו להאכיל את הגוזלים על החוף בכל הלחם שנשאר לנו ואת הגוזלים שלנו במין פרשנות ניו זילנדית, מאוד טעימה, לסופגניות קטנטנות של חנוכה ונסענו ל"Bluff Hill" שזו נקודת תצפית על פסגתה של גבעה בגובה של 102 מטר (היחידה בכל העיר המישורית כולה). לא יכולנו ליהנות מהתצפית כי חששנו שמא הרוח החזקה תעיף את הילדים... אז נמלטנו לתוך הקרוואן והתארגנו לנסיעת לילה לכיוון האגם הגדול ביותר בניו-זילנד, אגם טאופו Lake Taupo)). התארגנו משמע סידרנו את הילדים במיטה בשלשות (בעצם בשלשה אחת- זה מה שיש ועם זה ננצח !), העברנו לתא הנהג פירות ושתייה והמראנו... - האמת היא שפתחנו בנסיעה במהירות ממוצעת של כ-70 קמ"ש כי זה מה שהקרוואן שלנו מסוגל, אבל, מותר לחלום, לא?...

להשתמע בטאופו,
 לפי הלונלי פלנט זה מקום מאוד מומלץ, מקווה שבכתבה הבאה נוכל לספר לכם למה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על נאפייר