קרחון פוקס וסלעי הפונקייקי
שלום לכם שם, מול המסך,
מה שלומכם? כאן אנחנו בסדר. אתמול בבוקר קמנו במוטל, ונסענו לראות את קרחון פוקס. אחרי שחנינו במגרש החניה הלכנו בערך שני ק"מ בדרך מפותלת, שכוללת יער גשם ושני מפלים ובסוף הגענו קרוב לקרחון אך לא עלינו עליו כי לא היה לנו את הציוד הדרוש וגם משום שאסור לטפס על הקרחון ללא ליווי של מדריך. בסוף הדרך, קצת לפני הקרחון, היינו צריכים לחצות נהר שוצף ורק אני ועומר הצלחנו לחצות אותו, היה קשה, התרטבנו אבל היה כיף. בדרך חזרה מצאנו חתיכה מהקרחון, שמישהו שטיפס על הקרחון הביא, שברנו אותה ולקחנו כמה חתיכות לקרוואן ואכלנו אותם וזה היה ארטיק טבעי וטעים מאוד.
המשכנו לנסוע לאורך החוף של האוקיינוס השקט וראינו סלעים ענקיים שנפלו לתוך המים. אחרי הצהרים הלכנו לראות את סלעי ה"פונקייקי", או כמו שאנחנו קוראים להם: סלעי הפונקקי. ירד מבול, נרטבנו עד העצם, ובכל זאת הכל היה חוויה. ראינו סלעים בצורה של ערימות ענקיות של פנקייקים בכל מיני גדלים, וראינו גם "גייזרים" או כמו שאנחנו קוראים להם: גזרים.
אחר כך המשכנו לנסוע וראינו בדרך, באמצע שום מקום, יישוב קטן, בלי חנויות ובלי סופר ורק עם עשרה בתים. בהמשך הגענו לעיר ונכנסנו לפאב (ברוב מקומות הבילוי כאן אין הגבלת גיל ולכולם מותר להיכנס), בפאב פגשנו ילדים מניו זילנד, אני פגשתי ילדה שאוהבת מוסיקה ואת NOW 10 - כאן המוסיקה יותר מתקדמת, לא כמו בישראל בה יש רק NOW 6. וגם גיליתי שבבתי הספר לא מקובל שיהיו זוגות של חברים. אחרי שהילדים הלכו שיחקנו במכונות מזל והרווחנו 10 דולר, (כאן אין רמאים) וגם שיחקנו ביליארד ואני הצלחתי להכניס 4 כדורים לחורים וגם את הכדור הלבן, בלי כוונה פגענו באנשים עם המקלות של הביליארד, אך הם סלחו לנו.
הלכנו לישון בחצות בקמפינג שמצאנו, שהיה על הפנים: 5 דקות במקלחת עולה 50 סנט, גן שעשועים עקום ובעל קמפינג די חוצפן, אבל הסתדרנו.
עצה קטנה למי שרוצה לבוא לניו זילנד: תבואו עם מרסס חרקים כולל קרמים ומשחות והכל, יש כאן זבובים קטנים שעוקצים וזה נורא מגרד וצריך לחכות שבוע עד שזה יעבור.
המעבר לאי הצפוני
אז אחרי הפנקייקים והפאב עליהם סיפרתי בכתבה הקודמת, ישנו בעיר שקוראים לה "מוטואקה" ולמחרת בבוקר נסענו לפארק "אייבל טזמן" שזה פארק על שמו של מי שגילה את ניו זילנד. בפארק ראינו לאמות (לאמה זה סוג של חיה), כבשים וחזיר יבלות די מכוער משם המשכנו ונסענו לנלסון, ישנו שם ורצינו לעשות שם אומגה באורך של ק"מ וחצי, אבל כשבאנו למרכז מידע לבדוק איפה זה בדיוק התברר לנו שבנייתה של האומגה טרם הושלמה והתאכזבנו, אז הנה אני אומרת לכם שתדעו ולא תתאכזבו גם. במקום האומגה הלכנו למקדונלדס עם משחקיה ענקית וזה היה די שווה.
מנלסון נסענו למקום האחרון באי הדרומי: פיקטון, ישנו שם, קמנו בבוקר ובשעה 11:30 הפלגנו במעבורת (יחד עם הקרוואן שלנו) לאי הצפוני. באוניה מצאנו פינת ילדים, ראינו טלוויזיה, אני אכלתי קרואסון והיו נופים מדהימים של הרים ואיים. כשהגענו לחוף מצאנו את עצמנו בוולינגטון, עיר הבירה של ניו זילנד. הסתובבנו בעיר, היינו בגן שעשועים על חוף הים והופתענו מהשוני בין האי הדרומי לאי הצפוני. האי הדרומי הוא מקום טבעי, כפרי, וכאן זה ממש עיר! בערב נסענו בחשמלית עד ראש ההר וראינו את וולינגטון עם כל האורות שלה בלילה, היה יפה מאוד, וגם קצת קר. אחר כך מצאנו קמפינג וישנו בו. בבוקר קפצנו על טרמפולינה ונסענו חזרה לעיר והלכנו למוזיאון "טה-פפה". במוזיאון ראינו את המקדשים של המאורים (מאראי) ואת בתי האירוח שלהם ואת האלים שלהם ואת הבגדים שלהם וראינו איך בעצם הם חיים. ראינו גם סרט על 100 השנים האחרונות בניו זילנד, וגם על רעידת אדמה נוראה שהיתה כאן, היינו בתוך חדר שמדגים איך זה להיות ברעידת אדמה אבל במזל נהיה מאוחר והמוזיאון נסגר כך שהחדר לא עבד. במוזיאון ראינו גם שבלול ענקי כמו הטלוויזיה הכי גדולה של טושיבה(!), שנשאר מהתקופה שהיו דינוזאורים, וגם ראינו עצמות של מואה שזו ציפור ענקית שהיתה פעם ונכחדה. המוזיאון היה מאוד יפה ואני מאוד ממליצה לבקר בו.
המשכנו לנסוע, בלילה ישנו באמצע הרחוב (אבל בתוך הקרוואן...) ובבוקר המשכנו לנסוע וכעת אני בעיר שעדיין לא ידוע לנו מה שמה, אז אני לא אוכל לספר לאף-אחד. אז עד כאן.
בדרך לאגם טאופו
שלום שלום לכם, מה שלומכם? אנחנו בסדר. אחרי העיר עם השם הלא ידוע, נסענו ליד הישוב עם השם הכי ארוך בעולם והוא : "טאומאטאפאקאטאנגיה-אנגאקואאואאואוטאמטמטוריפוקאקאפיקימאונגאהורונוקופוקאיפנואקיטא-אנאטאהו" (זה השם, ללא רווחים!) ופירוש השם הוא: "המקום שבו טאמאטאה, האיש בעל הברכיים הגדולות שהחליק, שטיפס, שבלע הרים ושידוע כאוכל יבשות, ניגן בחליל שלו לאהובתו". מכאן פנינו מועדות לנאפייר (שם שנשמע קצת צרפתי). בדרך עברנו ביער והיה שם שלט ובו מין שעון שאומר מהם הסיכויים שתהיה שריפה, ובזמן הנסיעה הסיכוי היה 2 מתוך 6 אז המשכנו לנסוע.
ישנו בנאפייר בקמפינג יפה עם גן שעשועים וטרמפולינות (מקפצות). בבוקר הסתובבנו בנאפייר, נוכחנו לראות שהבתים אכן ישנים ויפים ועם קישוטים. את הבתים בנו אחרי רעידת אדמה שהיתה שם. בלילה ישנו עוד פעם באותו קמפינג, והיום בבוקר קמנו, אכלנו, והלכנו לאקווריום של ניו זילנד: בהתחלה נכנסנו לתוך תעלה בתוך אקוואריום ענקי וראינו דגים בכל מיני צבעים, מין חיית מים שלא החליטה האם היא דג או ציפור או סרטן (?) וגם כרישים, נחשי ים, אבו נפחא, סוסוני ים, צבי ים, אלמוגים, צפרדעים, קיווי, תולעים זוהרות, לטאה ירוקה (מין איגואנה כזאת שיש רק בניו זילנד, וגם צוללנים שהאכילו את הדגים, דג שטוח שנראה כאילו יש לו כנפיים (רותם קראה לו דג שטיח...), סרט על כרישים ועוד ועוד... מאוד נהנו וגם היה מאוד מעניין! אני אומרת שממש מומלץ לבוא! אחרי האקוואריום הלכנו לראות את הים הירוק, ואת המעט גלים קטנים שהיו בו.
בערב נסענו לעיר שנקראת טאופו, והגענו בלילה לקמפינג יפהפה עם 3 מקפצות, בריכה מחוממת, גן שעשועים מקסים עם אומגה, הרבה ירוק ושירותים נקיים.
נוסעים לאוקלנד
לקחתי קצת חופש מהכתיבה, בזמן שהייתי בחופשה הספקנו להיות במקומות הבאים:
אגם טאופו - בבוקר קמנו והלכנו לבריכה המחוממת שבקמפינג ואחר כך נסענו לראות סכר שמה שהיה מעניין בו היה שפתחו אותו וכל המים נשפכו, זה היה מאוד יפה. משם המשכנו ל"גבעות הירח" והלכנו במסלול שלקח לנו שעה, אך אמור לקחת 45 דקות, ובדרך היה מאוד מסריח וחם וראינו עשן שיוצא מהאדמה ובורות ואדמה מבעבעת בגלל הלבה הרותחת שבתוך האדמה ואז הלכנו להסתובב בטאופו ולארוחת ערב אכלנו משהו מאוד לא רגיל, פלאפל בפיתה, היה רק קצת טעים אבל היה כיף כי האוכל הזכיר לי את הארץ ואת השיר ששרנו בצופים לכבוד יום ההולדת של שבט צופי הדר שברעננה.
רוטורואה - המקום הכי מסריח בעולם. בבוקר הלכנו למוזיאון של המאורים. נכנסנו והלכנו לראות את קאנו (סוג של סירה) המלחמה שלהם וראינו את שני סוגי הבתים שלהם, האחד שקוע באדמה והשני מעל פני הקרקע ושניהם ללא קישוטים ואחר כך הלכנו לראות מזווה (מחסן) שהיה מקושט בגילופים ואז הלכנו לראות את המקדש של המאורים ששמו מאראי. כשגמרנו להסתכל על כל המבנים הלכנו לקונצרט, אישה מאורית עם בגדים מאורים חיכתה לנו ולוחמים מאורים לבושים בבגדים מאורים עשויים מקני סוף באו לקבל את פנינו וכולנו נכנסנו יחד פנימה למאראי וראינו קונצרט של כל מיני ריקודים ושירים מאורים, זה היה יפה. למדנו מילה במאורית: "קיאה אורה" שמשמעותה שלום, ברוכים הבאים, וגם תרגישו טוב ותהיו בריאים.
אחר כך נסענו במין רכבת קטנה ובדרך ראינו גייזר של מים רותחים וראינו גם בריכה של בוץ מבעבע והעיקר: ראינו קיווי, סוג של ציפור שהכי דומה לחיה, עם מקור ארוך ונוצות דומות לפרווה, זו ציפור שחיה רק בניו זילנד. בערב היינו בפמילי ספא, הבריכה של הספא היתה נורא מסריחה מגופרית אך למזלנו היתה גם בריכה לילדים שלא היתה מסריחה, בריכה נורמלית עם מגלשה, ירד עלינו גשם והיה כיף.
מערות ווייטומו - מערה בה שטנו וראינו המון תולעים זוהרות תלויות מהתקרה. טפטפו עלי טיפות מים מהנטיפים שבמערה, ואמרו לנו שזה עושה מזל טוב. את ההמשך תבדקו בכתבה של ההורים.
אוקלנד - לקחתי פסק זמן מכתיבת הכתבות ולכן הכתבה על אוקלנד נמצאת בכתבה של ההורים שלי.
לתחילת הכתבה
