ביאטריקס פוטר ואיורים

מעל מאה שנה מוכרים ספריה המאויירים של המאיירת האנגליה ביאטריקס פוטר לילדים ומבוגרים באנגליה וברחבי העולם. אין כמעט אדם שלא נתקל אי פעם בציורים של פיטר הארנב, ג`מימה האווזה, ג`רמי הקרפד ועוד אחדים מגיבורי הספרים שסביבתם היתה כפר אנגלי באזור האגמים (Lake District), בבית החווה המפורסם Hill top farm. מהו סוד קסמם של הסיפורים והאיורים שלה, שהראשון בהם, פיטר הארנב, יצא לאור בשנת 1902, אשר עדיין מרתקים אליהם קוראים?

האיורים וההשפעות: איורים לספרי ילדים משמשים בדרך כלל כהבהרה ופירוש לטקסט, ותשומת הלב של הילד ניתנת להם באופן שווה, כמו אל הסיפור, אם לא יותר. ציורי בעלי החיים של ביאטריקס פוטר משקפים היטב את תשומת הלב של ההתבוננות שלה בחיות בר קטנות. איורים מסוג זה הם מלאים בפרטים קטנים, והאהבה שלה לבעלי החיים עוברת גם אל המתבונן בציורים. יתרון גדול יש לסופר המאייר בעצמו את ספריו, אז הטקסט והאיור הם חלק בלתי נפרד זה מזה.

מעט על ההיסטוריה של טכניקת הדפסת איורים: מה שנקרא האיור ה"מודרני" לספרים, החל במאה ה-15, כאשר הטקסט והאיורים היו נחתכים מאותו בלוק עץ לצורך הדפסה. איור ספרים היה צמוד תמיד להתפתחות הדפוס. במאה ה-16 וה-17 החליפו את חיתוך העץ תחריטים ולאחר מכן הליתוגרפיה, באיור ספרים ומגזינים. בסוף המאה ה-19, בזמנה של ביאטריקס פוטר, הוחלפו השיטות הישנות בשיטות פוטו-מכניות חדישות שהתבססו על צילום. הטכניקות החדשות היו זולות יותר ואיפשרו הדפסה בכמויות גדולות, בהן השתמשו גם אמנים.

 "כשהייתי צעירה", סיפרה ביאטריקס פוטר, היה באופנה להעריץ ציירים פרה-רפאליים. אני הערצתי העתקה של פרטים מדייקים מן הטבע, וזה השפיע עלי". יצירתו של מאייר ספרי הילדים Randolph Caldecott היתה נערצת עליה והיא ניסתה תקופה מסויימת כילדה, להעתיק ממנו. ציוריו אף פיארו את קירות חדרה. "כבר כילדה קטנה היתה בי הערצה רבה לעבודתו". על גוסטב דורה כתבה כי "אני מחשיבה אותו כאמן גדול בשחור/לבן" וכן העריכה את עבודתו של Thomas Bewick, אמן האיורים בטכניקת התחריט ואת הצייר טורנר, שלדעתה היה צייר הנוף הגדול ביותר שחי אי פעם.

רקע
ביאטריקס פוטר נולדה ב-28 ליולי 1866 בסאות` קנסינגטון בלונדון למשפחה אמידה. אביה היה עורך דין מבוסס וצלם חובב. כבת יחידה (עד להולדת אחיה ברטרם כשהיתה בת 6) לא הלכה ביאטריקס לבית-ספר כנהוג באנגליה הויקטוריאנית, אלא קיבלה את חינוכה בבית באמצעות מטפלות ושיעורים פרטיים, בניגוד לאחיה שנשלח בגיל מאוחר יותר לבתי ספר פרטיים ופנימיות. לקרוא היא למדה מתוך נובלות של סר וולטר סקוט, המשורר והסופר הסקוטי ומסיפוריה של הסופרת האירית מריה אדג`וורת` (Edgeworth). כמו כן היא למדה נגינה ואמנות. אביה, בעל זיקה לאמנות וצלם חובב, היה לוקח את בתו למוזיאונים בלונדון, מוזיאון הטבע ותערוכות ברויאל אקדמי.

כילדה צעירה נהגה לצייר כאשר המשפחה בילתה את חופשות הקיץ באזור האגמים בצפון אנגליה. שם גילתה את חיות הבר הקטנות. היא בילתה שעות בהתבוננות בהן וציורם. חלק מהן אימצה והבריחה לביתה בלונדון. החיות היו חברותיה, עד שנולד אחיה, אשר חלק עימה את אהבתה לטבע ובעלי חיים. יחד ציירו ולמדו אודות בעלי החיים הקטנים, במיוחד על האנטומיה שלהם. הם אספו צמחים, מאובנים, וחרקים. אבל, כשברטרם נשלח לפנימייה נשארה ביטריקס שוב לבדה. בגיל 15 החלה לנהל יומן אישי שנכתב בקוד סודי שהיה ידוע רק לה. את הספרון הקטן שניתן היה לקרוא רק באמצעות זכוכית מגדלת לקח שנים לפענח ולתרגם.

גם באמנות פוטר מעולם לא קיבלה חינוך רשמי, אלא רק שיעורים פרטיים. ב-1883 לקחה קורס של 12 שיעורים בצבעי שמן. בבגרותה הביעה צער על כך שמעולם לא למדה אנטומיה של בני אדם. ארנב מחמד שהיה לה בילדותה שימש לה כמודל לרבים מציורי הארנבים ראשונים שלה, פיטר הארנב ובנג`מין רביט. קיפודה שאספה וחיה בביתה, שעליה התבססה מאוחר יותר דמותה של הקיפודה מן הסיפור `Mrs. Tiggy-winkle` נהגה לשתות חלב מספל של בובות. רבות ממחברות הציור שלה, שנמצאות היום במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון מכילות ציורי נוף עדינים בצבעי מים שציירה במקומות שונים, וחלקם שימשו כרקע לדמויות בספריה.

 כאשר כבר לא נזקקה למטפלות, בילתה שעות במוזיאון הטבע בשרטוט ורישום. בנוסף לעניין שלה באנטומיה של בעלי חיים, היה לה עניין גם במיקולוגיה - חקר פטריות. היא עסקה שנים בחקר פטריות אותן אספה, חקרה, ציירה, ואף פיתחה תיאוריות מדעיות. עבודת מחקר שלה פורסמה ב-1896, אבל כאישה לא נלקחה ברצינות ונחשבה לחובבת.

עצמאות
בשנת 1890, בעידודו של חבר, יצרה 6 דוגמאות של כרטיסי ברכה ושלחה אותן להוצאת ספרים בגרמניה. לא רק שהם קנו אותן ב-6 לי"ש, אלא אף בקשו ממנה לשלוח עוד. ב-1893 קיבלה את העמלה הראשונה עבור איור ספר ילדים של פרדריק ווטרלי שנקרא `A happy pair`, איורים שכללו ציורי ארנבים וחיות אחרות. באותו תקופה החלה לכתוב מכתבים מאוירים לילדיה של אומנת לשעבר שלה. נואל מור היה ילד חולה של אותה אומנת כאשר פוטר כתבה לו: "אינני יודעת מה לכתוב לך, אז אספר לך סיפור על ארבעה ארנבים קטנים...". 7 שנים לאחר מכן, החליטה שהסיפור עשוי להפוך לספר ילדים טוב וביקשה מנואל את המכתב המקורי שהיה עדיין ברשותו.

פוטר הרחיבה את הסיפור המקורי וציירה מחדש את האיורים, עדיין בשחור לבן כפי שהופיעו במקור. היא שלחה, כמו בהרבה סיפורים של סופרים שהצליחו ובתחילת דרכם נענו בשלילה, את כתב היד ל-6 הוצאות ספרים שונות, אשר רובן ככולן הביעו חוסר עניין. מאחר והיה ברשותה סכום כסף צנוע בבנק, החליטה ביאטריקס להוציא לאור את הספר בעצמה. היא האמינה כי ספר ילדים צריך להיות קל לאחיזת ידיים קטנות ולכן עליו להיות קטן במימדיו, מודפס על נייר עמיד, ושצריכה להיות תמונה בכל פעם שהופכים דף. בדצמבר 1901 יצאו לאור 250 עותקים של הספר Peter Rabbit ונמכרו כה יפה, עד כי אפילו הסופר ארתור קונן דויל קנה עותק עבור ילדיו. 3 חודשים אחר כך, הודפסו 250 עותקים נוספים.

לאחר ההצלחה של הספר פנתה פוטר שוב להוצאת ספרים. היא בחרה ב-
 Frederic Warne & co, אשר הציעו לפרסמו בתנאי שהאיורים יהיו צבעוניים. בקיץ 1902 יצא לאור הספר `The tale of Peter Rabbit` בגירסה המוכרת עד היום. במשך 10 השנים הבאות פרסמה פוטר עוד כ-20 ספרים נוספים. יחסיה עם אחד העורכים בהוצאה הפכו אישיים והם התארסו. נורמן וורן הצעיר עזר לה רבות גם בעריכת ספריה, עד לפטירתו` לרוע המזל` מלוקמיה. פיטר הארנב נשאר תמיד הפופולרי ביותר מבין ספריה. בנוסף לספרים, יצרה פוטר איורים בוטניים מקצועיים של חרקים, פטריות, לטאות, עכבישים ועוד.

לתחילת הכתבה

כתיבה בלייק דיסטריקט

חיים בכפר
הספרים נמכרו היטב, ופוטר החליטה לקנות חווה ב-Sawry, לה קראה בשם Hill top farm. חלומה היה לגור שם יום אחד, ורוב הכנסותיה מן הספרים הוקדשו למימון שיפוצים בחווה. במשך הזמן נעשתה יותר מעורבת בחיי הכפר והחווה והיא מצאה פחות זמן לצייר. רבים מתושבי הכפר, בתיהם ובעלי החיים שלהם מופיעים בספריה. כאשה שגדלה כילדה בתקופה הויקטוריאנית, עשתה הרבה יותר ממה שרוב הנשים בתקופתה ובמעמדה הצליחו לעשות: להיות אשה לא נשואה, מאיירת וחוקרת, בעלת עצמאות כלכלית. אבל עם ההצלחה, עדיין האמינה פוטר וצוטטה אומרת כי נישואין מאושרים הינם בעיניה כתר בחיי אשה. בגיל 47, ב-1909 פגשה את וויליאם היליס והפכה ל"גברת היליס". נראה שבהיותה נשואה ובעלת חווה לא נזקקה יותר לפנטזיות ולא כתבה עוד ספרים. אך, תמיד החזיקה בחוותה ארנבים, כדי לא לאכזב ילדים.

 פוטר עבדה בשדות ובחווה, כמו הגברים. אישה חזקה, שהתעלתה על שורשיה הויקטוריאניים ופעלה לפי נטיות ליבה. אמנם לא הצליחה בפרסום מחקריה המדעיים, אבל בנוסף לספרים המוצלחים גידלה ופיתחה סוג של כבשים גזעיות ובשנות ה-30 וה-40 זכו כבשיה בפרסים רבים בתצוגות ארציות. הכבשים, מסוג Herdwick עדיין גדלות רק באזור. לאחר נישואיה התפרסמו רק 4 ספרים, וגם הם מבוססים על חומרים שנשארו בידיה, ובגיל 56 הקדישה עצמה רק לחווה ולגידול כבשים, עד מותה ב-1943.

הסיפורים
 כמו סיפוריה של מריה אדג`וורת`, עליהם גדלה, אופיינו סיפורי הילדים של ביאטריקס פוטר בסגנון ריאליסטי רענן, משולב בהומור, עם נגיעות של מסרים דידקטים. סיפוריה מתארים בצורה פשוטה אך אינטליגנטית ולא מתחנפת או מתיילדת, עולם של חיות קטנות, שקיבלו האנשה בצורה ריאליסטית-הומוריסטית אשר מתרחשים בסביבה מוכרת לילדים, של בית או חווה. היא תיארה את החיות הקטנות שהכירה היטב וצפתה בהתנהגותן שעות רבות בילדותה, בצורה אוהבת, והשתמשה בתכונותיהן האמיתיות, כמו: זריזותם של עכברים, סקרנותם של ארנבים ועוד. בזאת אפשר להשוותה גם לסופר א.א. מילן, אשר בדומה לה, השתמש בסביבת ביתו כרקע לסיורי פו הדב. כל אחד מהם השתמש בסביבה נטורליסטית אמיתית ובחיות אמיתיות כדי לתת משהו משל עצמו שהיה חשוב לו אל תוך הסיפור, עם הרבה הומור, חן ויופי ואיורים יפים. דוגמא מופלאה מקבילה לאיור ספרי ילדים קלאסי בו הציורים הינם חלק בלתי נפרד מהטקסט היא כמובן, איוריו של סר ג`ון טניאל (sir John Tenniel) לספר עליסה בארץ הפלאות של לואיס קרול.

טכניקה וסגנון
פוטר יצרה רישומים לאיוריה בשחור לבן, בעפרון או עט ודיו. את יצירותיה הסופיות ביצעה בדרך כלל בצבעי מים, תוך מתן הדגשות בעט ודיו. לעתים הוסיפה נגיעות בצבע שמן לבן כדי להדגיש ולהאיר. האיורים שלה עדינים ומקסימים, מלאי חן, חמימים ומעוררי סימפטיה. אין בהם שום דבר מאיים או מפחיד, וגם בסצינות של בריחה יש חוש הומור. דווקא הרישומים הראשוניים במחברתה מראים את הכישרון האמיתי שלה, החוש שלה לפרספקטיבה היה מושלם, ותשומת הלב לפרטים קטנים מוקפדת.

פוטר כתבה את סיפוריה במחברות בית ספר רגילות, הוסיפה להן סקיצות של ציורים בצבעי מים או בעט ואז היתה מגישה אותם כמתנה לקריאה לילד חביב עליה. בצורה זו, יכלה לנסות את ספריה לראשונה על ילד. אחר כך היתה משאילה את המחברת בחזרה כדי לעבוד על האיורים הסופיים. במקרים אחדים לא הצליחה לשמור על הקסם של הסקיצה הראשונית ולפחות מקרה אחד ידוע כי השתמשה בסקיצה הראשונית במקום בציור החדש. מיומנה: "הכל בעיני אותו דבר: לצייר, לאייר, לרשום. התשוקה העזה להעתיק כל דבר יפה שלוכד את עיני. איני יכולה לנוח, אני חייבת לצייר ולצייר, לא משנה מה תהיה התוצאה..."

 רבים מציוריה של ביאטריקס פוטר עדיין שמורים ב-Hill top farm, שמהווה מקום משיכה תיירותי. ספריה, שהזמן רק מיטיב עימם, תורגמו ל-30 שפות והם עדיין מככבים על מדפי ספרי הילדים, כמו גם מוצרים נלווים כמו כלי חרס, קנקני תה, צעצועים, בובות וסרטים מצוירים. הספרים שנחשבים קלאסיים, עדיין פופולריים כפי שהיו לפני 100 שנה ועדיין מקסימים כל כך ואהובים מאוד על ילדים.

כותבת המאמר הינה מאיירת, לאתרה האישי: ilana-graf.up.co.il

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה