הצבעים של וילנה: הפינות והרובעים המפתיעים שכדאי לגלות בעיר המתעוררת

במרחק טיסה קצרה מחכה לכם עכשיו עיר הבירה של ליטא, שמתגלה לאחרונה כאופציה מסקרנת לחופשה. כתבנו חזר משם נלהב במיוחד, עם המלצות לרובעים היפסטריים, קפה מושלם, טיסה בכדור פורח ועם סיפור על ביצה אחת מיוחדת במינה
איתן גפני - מערכת למטייל
|
שמור לעצמי

אחרי ארבעה ימים עמוסי חוויות ומראות בוילנה, ההרגשה העיקרית שמקננת היא שמדובר בעיר כמעט סודית, כזו שלא נמהר לחשוף אותה לעולם – אבל מצד שני, אחרי שמצאנו עיר מסעירה כל כך, אי אפשר שלא לחלוק את התגלית עם כמה שיותר קוראים וצופים.

וילנה, עיר הבירה של ליטא, היא הרבה יותר מסתם עיר בירה מזרח אירופית כמו שאנחנו אולי מדמיינים לפי היציאה מהארץ, למרות שיוצרי הסדרה המעולה צ'רנוביל השתמשו בחלק מאתריה האפורים יותר בשביל צילומי הסדרה ושחזור של אוקראינה בשנות השמונים. באופן כללי, ליטא היא מדינה מלאת הפתעות וניגודים, ועיר הבירה שלה היא מבחינות רבות תמצית החוויה הליטאית – התושבים, הרחובות והנופים מזמינים ומאירי פנים, אבל גם מלאי היסטוריה מורכבת ולעיתים עקובה מדם. ומנגד – ואולי בכלל מתחת לפני השטח – המתינה במשך שנים תרבות צעירה שרק חיכתה לטרוף את העולם באנרגיה פרועה ומלאת דמיון – וזה נראה שעכשיו זו בדיוק התקופה בה זרעי התרבות הזו מתחילים לנבוט.

חופשה עירונית קלאסית של ארבעה ימים, מה שמכונה בלעז "סיטי ברייק", היא דרך פשוטה ומעולה (ויש שיאמרו "גאונית") לחוות את וילנה בטעימה ראשונה, ואפילו יש זמן לעשות טיול יום ירוק מחוץ לעיר. אפשר לבחור להתמקד בהיסטוריה כיוון שהעיר מלאה בה, החל מכנסיית סנט אנה הגותית (St. Anne's Church) ועד ארמון גדימינאס (Gediminas) המרשים שהוא גם נקודת תצפית ידועה על העיר השטוחה. מנקודת המבט הישראלית והיהודית וילנה מציעה המון אתרים כגון בית הקברות היהודי העתיק, רובע נפחי הזכוכית (עוד נחזור אליו) וכמובן בית משכנו של הגאון מווילנה. העיר גם שופעת מוזיאונים ומלאה בפארקים ופינות ירוקות, אבל מה שבאמת תפס אותנו היא האווירה הצעירה והתוססת של העיר, שבהחלט נותנת פייט מרענן לכמה מהשכונות והערים הידועות יותר של אירופה.

כמו רבות מהערים האירופאיות, גם וילנה מתהדרת בעיר עתיקה שאמנם שופצה ונבנתה מחדש מספר פעמים בהיסטוריה (לרבות אחרי מלחמת העולם השנייה), אבל הקסם העתיק עדיין שורר בסמטאותיה הרבות. מה שתופס את העניין ברחובות העיר העתיקה של וילנה הוא השילוב המרתק של ארכיטקטורה סובייטית שמשתלבת בצורה כמעט הומוגנית עם המבנים העתיקים מימי הביניים, וטיול רגלי ברחובות העיר הוא חוויה של תרבות ועושר היסטורי. כיוון שתושבי העיר חברותיים מאד לתיירים ומזמיני פנים, אל תהססו להיכנס לחצרות הבניינים ולמסדרונות המבנים – ייתכן ותמצאו שם פינות קסומות שמעידות על המגמה הברורה בעיר לשימור ההיסטוריה הליטאית ושילובה במגמות עיצוב מודרניות. כיוון שליטא עברה לנצרות בשלב מאוחר יחסית של ההיסטוריה המערבית, ניתן למצוא המון מרכיבים בחיי היום יום הווילנאים העוסקים בפגאניות, החל מפיסול ועד מנות האוכל המוגשות במסעדות – לפעמים זה מרתק, לעיתים זה מצחיק ממש, ותמיד זה טעים.

רובע הזכוכית – היסטוריה ואמנות, סטייל וטעמים

כאמור, וילנה היא עיר שמדגישה את האמנות והאמנים שלה, ואמנות הרחוב משתלבת עם האמנות ה"ממוסדת" וה"בוגרת" בכל פינה של העיר. תוכלו למצוא גלריות גדולות וקטנות ברחבי העיר, וכשאנחנו אומרים ברחבי העיר אנחנו מתכוונים לממש בכל בלוק עירוני. אל תשכחו לבקר במוזיאון האמנות המודרנית MO שנמצא מרחק דקות הליכה מכיכר העיר העתיקה, שהיא באמת המקום הראשון להתחיל לטייל בו בווילנה. מעבר למוזיאון האמנות המרכזי, תוכלו לבקר בשלל הכנסיות והאתרים המפורסמים של העיר שרובם נמצאים מרחק הליכה קצר מהעיר העתיקה.

המקום הראשון לחוות בו את הקשר ההדוק בין ההיסטוריה והאמנות של וילנה הוא רובע נפחי הזכוכית, שממוקם פסיעה ורבע ממרכז העיר העתיקה. לתיירים שמתמקדים יותר בחוויה היהודית של וילנה (ויש לא מעט ממנה) רובע הזכוכית יכול להיות כנראה התחנה האחרונה והנעימה בטיול שכן מדובר ברובע לא גדול בכלל, לא יותר מעשרה רחובות קטנים שמצטלבים אחד בתוך השני, שהיו פעם מוקד החיים היהודיים של וילנה. הרובע הזה, ביחד עם שאר האתרים בעלי האוריינטציה היהודית, הוא ממש ציפוי פוטוגני וטעים ביותר על עוגת טיול סופ"ש רגוע בעיר. למעשה, פרט לגלריה אחת או שתיים, אפשר להניח בביטחון שהרובע היפיפה הזה מתמקדת באמנות "ממוסדת", אולי אפילו "גבוהה".

אבל מה שמייחד את רובע הזכוכית והופך אותו לעצירה הראשונה שלכם בסיור הרגלי בווילנה הוא העובדה שכל האמנות והסטייל הנהדר שלו מוצגים בגלריות קטנות ואינטימיות שממוקמות בצמוד לבתי קפה וחנויות תכשיטים – ומכאן שאולי בעצם מדובר במתאבן וממש לא בציפוי. ואגב, לא סתם אנחנו מציינים מטפורות מעולם הקולינריה, כי אם עוד לא היינו ברורים, וילנה היא עיר מאד קולינרית, וממש ממש טעימה... אבל לפני שנתפזר, חשוב לציין את גלריית Tora (ברחוב Gaono 8) של אמן ישראלי שיוצר ומפסל יצירות מקוריות במיוחד מחומרי גלם מאד לא צפויים. כשאתם שם, אל תשכחו לבקש סיור במרתף, שמורכב מארבעה חללים מרתקים ומפתיעים. מרחק כמה מטרים משם תוכלו למצוא את חנות עניבות הפרפר (Dom Bow Ties, ברחוב Stiklių g. 6) ועוד כמה צעדים ממנה את חנות התקליטים הקסומה Garso Ir Vaizdo שהיא בעצם מרתף עם שלושה אגפים – שתי העצירות הנ"ל הן בגדר עצירות חובה לחובבי מוזיקה וסטייל אורבאני מודרני (שלא נאמר היפסטרים חובבי עניבות ושלייקס).

לסיום הסיור ברובע הזכוכית כדאי לעצור בגלריה Artifex (רחוב Gaono 1) שנוהגת להציג יצירות מבוססות טקסטיל שמהלכות על הקו הדק שבין אמנות קונספטואלית גבוהה לאמנות רחוב נושכת. בדרככם החוצה מרובע נפחי הזכוכית תוכלו להתרשם מציורי קיר קונספטואליים שעוסקים בהיסטוריה היהודית של הרובע, ולא מעט פסלים מודרניים שהשילוב ביניהם הוא עדות חיה לרצון העיר להביא את האמנות למרחב הציבורי. במרחק כמה דקות הליכה מרובע נפחי הזכוכית נוכל למצוא את קניון גדימיניאס (Gediminias Mall) הממוקם על השדרה המרכזית של העיר העתיקה. המיוחד בקניון הזה, מעבר לעובדה שיש בו כמה חנויות מותגי אופנה בינלאומיים במחירים זולים מאד, הוא שחלק מהחנויות המציגות סחורה של מעצבים ומעצבות מקומיים הן לא פחות מגלריות לכל דבר, ואפשר לשוטט בקניון הזה (כמו גם ברחוב הראשי עצמו) שעות, בדיוק כמו במוזיאון. אל תפספסו ביקור, ואולי קנייה, בחנות Locals.LT בקומה השלישית של הקניון.

השכונות והביצים – Uzupis תחילה

אם רובע הזכוכית מציע גלריות קטנות שמציעות אמנות גבוהה, ומוזיאון האמנות MO (מאחורי בית העירייה) מציע עושר תרבותי מגוון במסגרת מוזיאונית אירופאית מוכרת, אז הרחובות של שני הרובעים ה"פרועים" במוצהר של העיר מציעים חוויה אורבאנית אחרת ומיוחדת – Uzupis ורובע התחנה (The Station District) הם שתי שכונות שקשורות אחת לשנייה ברמה הרוחנית וגם הפיזית, עם ביצת מלאך שמסמלת את פריחת השכונות.

הביצה הוצבה ב Uzupis לראשונה בסוף שנות התשעים, לאחר כמה שנים במהלכן אמנים רבים עברו להתגורר ברובע מוכה הפשע עם ערך נדל"ן נמוך מאד. עם התיישבותם ברובע, האמנים ייסדו חוקה משל עצמם והכריזו על הרובע כעל "רפובליקה עצמאית", משהו בסגנון הוותיקן, רק בצחוק ועם דגש על הומניזם, אהבת העולם וערכים כגון חופש ואהבה בין אדם לחברו. כעבור כמה שנים, העיר החליטה שהבדיחה הייתה מוצלחת במיוחד ושהגיע הזמן להפוך את הרובע לאזור תיירותי במוצהר. במקביל לפיתוח העירוני המהיר של Uzupis, התקיים טקס מסורתי בו הוצבה ביצת המלאך בכיכר המרכזית של הרובע, ונאמר שכשהביצה תבקע והמלאך ייצא מתוכה, הלידה מחדש של הרובע תושלם - ואכן, לפני מספר שנים המלאך בקע (בדמות פסל שמוצב בכיכר הרובע) והביצה עברה לרובע התחנה שכרגע נחשב לשכונה מתפתחת.

ב Uzupis אי אפשר ללכת יותר משני מטרים מבלי לעצור ולהתבונן ביצירות אמנות - כל פינה של הרובע (שאינו גדול במיוחד) היא מקום למיצג, פסל, ציור קיר או גרפיטי. כל בלוק של הרובע מתהדר בגלריה אינטימית, וכמה מחצרות הבתים משמשות כגלריות אלטרנטיביות בפני עצמן. Uzupis היה מופרד בעבר מהעיר בגלל הנהר הקטן שזורם במרכז וילנה, ועם התפתחות הרובע נבנו מספר גשרים המחברים בינו ובין העיר. כיאה לגשרים אירופאים קטנים, גם כאן נוכל למצוא מנעולים ושלל כתובות גרפיטי על דפנות הגשרים וברור שתמונות רומנטיות על רקע הנהר הפסטורלי הן בגדר חובה. הגשר המרכזי שמחבר את Uzupis לעיר העתיקה מוביל היישר אל "נקודת מעבר הגבול" נקרא Uzupio Undinele וקל מאד למצוא אותו, לאחר חצייתו תגיעו לבניין מעבר הגבול שנמצא כחמישים מטרים משמאל לגשר, שם תוכלו להחתים את היד שלכם או את הדרכון בחותמת של הרובע, להתרשם מהמזכרות שמעוטרות ע"י לוגו הרובע (יד פרושה עם חור, כסימן לנתינה - ואפשר לרכוש אפילו "כסף מקומי") ולצאת לסיור ברחובות הרובע. הבניין עצמו נמצא ממש על גדות הנהר, והגדה מלאה בפסלים, מיצגים שתלויים על העצים ואפילו כיסא נדנדה שתלוי על הגשר - כזה שבימות הקיץ אפשר לשבת עליו אחרי טבילה קלה בנהר.

סיור ב Uzupis יכול לקחת גם יום שלם אם תרצו. הרובע לא עמוס במסעדות אבל מלא בבתי קפה, מתוכם כדאי לבדוק את Kitsch שמוקדש לתרבות הפופ הצבעונית (רחוב Uzupio 4) ואת Coffee 1 בהמשך אותו רחוב (אחרי הכיכר המרכזית), שמציע את הקפה הכי טוב ב Uzupis - חד משמעית. אם נתקפתם רעב והחלטתם שצריך להתפרע על פיצה נהדרת שלאחריה צריך שבוע של אימוני כושר, תמצאו את מבוקשכם ב Uzupio Picerija שממוקמת בכיכר המרכזית. לסיום הסיור ברובע מומלץ להמשיך עם הרחוב הראשי (Uzupio) במעלה העלייה, לחלוף על פני שכונת מגורים מרתקת שמשלבת בנייה מסורתית של המאה ה 19 ביחד עם ארכיטקטורה כמעט עתידנית, עד שתגיעו לבית ספר שממוקדם בקצה הרחוב. הרגישו חופשיים להיכנס לחצר בית הספר ודרכה לחורשה קטנה; טפסו במעלה הגבעה דרך החורשה עד שתגיעו לנקודת תצפית נסתרת שתיירים כמעט ולא מגיעים אליה - מכאן אפשר לראות את וילנה במלוא הדרה ולנוח בפסטורליות על המדשאות הנעימות. בקצה הגבעה תוכלו למצוא גם מבנה קטן ומלא בגרפיטי, שהיה נקודת המפגש הנסתרת של מתנגדי המשטר הקומוניסטי בשנות השמונים.

רובע התחנה: הבית החדש של הביצה

הביצה המפורסמת של Uzupis הועברה, כאמור, למרכז "רובע התחנה" (The Station District), שכפי ששמו מלמד, ממוקד ליד תחנת הרכבת במרכזית של וילנה. הסיפור של השכונה הזו מזכיר את זה של Uzupis, רק שבניגוד לרובע הבוהמייני המתויר והכמעט "ממוסד", רובע התחנה היא סיפור שעדיין מתפתח; גם השכונה הזו הייתה שכונה ענייה ומוכת פשע, וכשצעירים, סטודנטים ואמנים מודרניים חיפשו היכן להתגורר בשנים האחרונות, הם החלו לעבור לדירות הישנות והגדולות של רובע התחנה. הנחת הביצה בשכונה מסמלת את תהליך ההתחדשות של הרובע, וכשיבקע ממנה המלאך, השכונה תסיים את המהפך שלה והביצה תעבור לרובע הבא שזקוק להתחדשות. בינתיים, הביצה עדיין מונחת בכיכר הרובע, והתהליך בעיצומו - וכבר עכשיו אפשר ללכת ברחובות השכונה ולהרגיש את רוחות השינוי. אפשר גם לזמזם את השיר של הסקורפיונס, אבל כנראה שיצחקו עליכם, כי סטודנטים אירוניים ומגניבים והכל. רובע התחנה הוא שכונה של צעירים, היפסטרים, מרדנים, אמנים שרק רוצים לבטא את עצמם בכל מחיר, ולחיות את החיים כאן ועכשיו. המשמעות המיידית היא אוכל טוב, פאבים אינספור, מסעדות נחשבות שמחפשות אווירה מיוחדת - אבל בעיקר אווירה טובה, צעירה, של שינוי ורוח נעורים.

כדאי להקדיש לפחות יום אחד שלם לסיור רגלי בשכונה (שאינה גדולה במיוחד) ולסיים את היום בריקודים או בכוסית לילית באחד מעשרות הפאבים שבשכונה. את הסיור בשכונה אפשר להתחיל משתי נקודות שבעצם קרובות מאד אחת לשנייה, תלוי בתקופה בה הגעתם לווילנה: בחודשי האביב והקיץ כדאי לפתוח את היום בתחנת הרכבת עצמה - מרחק מטרים ספורים מהתחנה תמצאו את The Station Platform שממוקם במוזיאון הרכבת הישן (Railway Museum) - מדובר בשוק אוכל ונקודת מפגש משפחתית אלטרנטיבית ביום, ואתר להופעות מוזיקה אלקטרונית בלילה. כל קרון היסטורי הפך למסעדת רחוב, ופסי הרכבת הישנים הפכו לאזורי ישיבה נעימים ומלאי חיים. לעומת זאת, אם הגעתם לווילנה בסתיו, תוכלו להגיע לאותה תחנה אבל לרדת במדרגות שלה ולפנות שמאלה, ולאחר כ 100 מטרים להגיע לשוק האוכל Hales Market (רחוב Pylimo 58) שהוא שוק אוכל מקורה במיטב המסורת האירופאית המודרנית – בנוי על יסודות של בניין היסטורי, ומשלב עיצוב מודרני עם חווית קולינריה (וביקור כללי) של פעם.

מאחת משתי הפינות הללו תוכלו לרדת במורד הרחובות Pylimo, Visu Sventuju או Šv. Stepono לכיוון כיכר הרובע המרכזית שממוקמת מול רחוב Rudninky. בכל אחד מהרחובות הללו תוכלו למצוא אינספור נקודות עניין מרתקות, ומומלץ במיוחד להגיע לרחוב V. Sopeno (רחוב שופן, לא על שם המלחין הידוע) שמתהדר בפרסקו ענק ויפיפה שמעטר בניין שלם. ברחוב Šv. Stepono מספר 7 תוכלו למצוא בניין שאמנם מבחוץ נראה שגרתי לחלוטין, אבל אם תיכנסו פנימה תגלו קונספט מרתק - מדובר במרכז קניות קטן ונסתר שמשמש בעיקר את תושבי השכונה, ומה שעוד יותר מושך את העין הוא העובדה שהבניין נבנה על חורבות בית כנסת יהודי עתיק, והבנייה המודרנית משתלבת עם העתיקה, בעיצוב קונספטואלי מרהיב שנשען על אור השמש כאלמנט תאורה - יצירת אמנות מרהיבה באמצע החיים היומיומיים.

יורדים מהרכבת לתוך גלריה מוזיקלית נושמת

רובע התחנה עמוס באמנות רחוב אבל לא רק - גלריות קטנות ואינטימיות מוקדשות לתרבויות נגד, החל מפיסול וציור נקודתיים ועד ביטוי רחב פלטפורמות לתנועות כגון סייבר פאנק, רגאיי ועוד. אל תחמיצו ביקור בגלריות של Donatas Dubauskas, אמן מקומי שאי אפשר לפספס - בריון גבוה עם שפם שלא נגמר, קעקועים למכביר וחיוך מקסים שמתהלך ברחובות השכונה כאילו שהם שלו. האיש המסקרן הזה חובב תרבות אינדיאנית ומנסה לשלב אותה בתוך הליטאית בגלריה האינדיאנית שלו (Indenai ברחוב Rūdninkų ) אבל הוא גם חובב סייבר פאנק ידוע, שהקדיש את הפאב והגלריה החדשים שלו (Steam ברחוב Visu Sventuju) לנושא. בגלריה הזו תוכלו להתענג על כוסית טובה במקביל להערכת האמנות המסקרנת שהוא מציג, החל מציורים שמשלבים השפעות של סוריאליזם עם סייבר, ועד פסלים מודרניים שמעלים על נס את היומיומי.

צמוד לגלריה האינדיאנית של Donatas , נמצא את מועדון המוזיקה Rūdninkų knygynas Jazz Bar שהוא גם חנות תקליטים וספרים בוטיקית, גם מועדון הופעות ג'אז אינטימיות וגם בית קפה ויין משובח - בקיצור, גן עדן קטן ומדויק לחובבי ג'אז ובלוז. במורד הרחוב וימינה נמצא Hostel Jamaika (רחוב Visu Sventuju) שם תוכלו למצוא הופעות אינדי ורגאיי בערבים, אבל תצטרכו לבדוק עם המקום מתי ומי מופיע שכן לא תמיד הפרסומים מדויקים, כחלק מהרצון למרוד במערכות העיר, ובעיקר במשטרה המקומית. לאורך הרחוב הזה תוכלו למצוא מגוון מסעדות טרנדיות ועוד כמה גלריות קטנות מעניינות - ומכאן תוכלו להגיע גם בקלות לנקודת הפתיחה של היום, שוק האוכל.

הלו! צריכים לאכול ולשתות כאן!

וילנה היא עיר קפה נהדרת, ועשרות בתי הקפה האיכותיים שלה מציעים חוויה עשירה לחובבי המשקה, על שלל סוגיו. ברובע התחנה תוכלו למצוא כמה וכמה בתי קפה מעולים, שרובם ככולם נראים שגרתיים כלפי חוץ, אבל החצרות הפנימיות שלהם והעיצוב הפנימי הופכים את הפסקה הקפה לכזו שיכולה לארוך גם שעה ויותר. למשהו חריף יותר, הפאבים השכונתיים פזורים ברחבי השכונה ורובם ככולם מזמיני פנים לתיירים. אל תשכחו לבקש את הבירה המקומית (מהחבית, אבל גם הבקבוקים לא רעים) Raundou Plytus וחובבי הבירות הישראליות הפירותיות ממש יאהבו את סדרת Keturi Jeja של המותג.

אבל את שני המקומות הטובים ביותר ברובע התחנה לאוכל ושתייה שמרנו לסוף: נתחיל מהאוכל עם אזהרת טריגר לסולדים מבשר - מזללת ההמבורגרים המעושנים Keulė Rūkė (רחוב Pylimo 66) היא גם נקודת מפגש שכונתית, גם נקודת ההתחלה של סיפור השכונה, וגם גלריה נושמת של אמנות רחוב פרועה ומשולחת רסן, עם ריח עשן מתקתק וירקרק וניחוחות בשר שומניים ואיכותיים. בימים בהם השכונה הייתה עדיין רובע מוכה פשע, בעל ואישה חובבי גרפיטי החליטו לפתוח מזללה דווקא ברחוב Pylimo שנחשב לרחוב "החלונות האדומים" של וילנה, ותוך פחות משבע שנים הצליחו לנקות את הרחוב תודות לתנועה הבלתי פוסקת של מקומיים ותיירים למזללה המושחתת הזה, שהפכה גם לנקודת המפגש של אמני הרחוב המקומיים. מעבר לאווירה הנהדרת של המקום והגרפיטי הפרוע שמעטר את קירות המסעדה והבניינים שמסביב לה, כמובן שתוכלו להתענג על המבורגרים משוגעים לגמרי, שכולל בשר לבן מעושן (אפשר גם בלי), מינימום תוספות ומקסימום הנאה. אסור לפספס בשום פנים ואופן, וגם אם אתם לא חובבי בשר, עדיין כדאי להגיע לכאן ולו רק בשביל לעמוד מחוץ למקום ולספוג את האווירה. בימי הקיץ מתקיים שוק מחוץ למסעדה בסופי שבוע, וביחד עם תחנת הרכבת (שלמעשה נמצאת כמה מטרים בהמשך הרחוב, מעבר לכביש), כל הפינה הכמעט נסתרת הזו של וילנה הופכת להיות חוויה בלתי נשכחת.

ואם רק שתייה ואווירה היא כוס הוויסקי שלכם, הפאב הגדול ביותר והמצליח ביותר של רובע התחנה הוא Peronas, עם הפסל הענק של טוני סופרנו שיברך אתכם לשלום בלילות. הפאב נמצא גם הוא ממש על פסי הרכבת והחל מהשעה עשר בלילה הוא כמעט תמיד מלא אנשים, גם בלילות קרים יותר. צעירי העיר נוהגים לפתוח את הלילה בפאב המעולה הזה או לסיים אותו בבוקר, אחרי ביקור במועדון העצום Kablys (רחוב Kauno 5) שלרוב מארח מסיבות אבל לעיתים גם הופעות רוק - ואין ביקור בסצנת הלילה של וילנה בלעדיו. הבניין עצמו נראה כמו ספרייה עירונית, אבל החללים הפנימיים לא משאירים מקום לטעות – מדובר במרכז חיי הלילה של העיר, וכל חלל מוקדש לאספקט אחר של החוויה האורבאנית. אם אתם מחפשים חוויית בילוי פחות מקומית ויותר אוניברסלית (כלומר פחות תושבים ויותר תיירים), תמצאו אינספור אופציות בהצטלבות הרחובות שנמצאים על קו התפר של העיר העתיקה ורובע התחנה Vilniaus ו Trakay; אלה הופכים בלילות מרחובות שקטים עם חנויות בגדים לרחובות סואנים ומלאי אקשן ותנועה אנושית, ובעיקר אווירה טובה, נינוחה וחברותית.

פסטיבל שאסור להחמיץ

כאמור, כל האווירה המרתקת הזו לא בלעדית ללילות הקיץ, גם בסתיו תוכלו לספוג את השכונה, בין אם ברחוב או בקפיצה לפסטיבל המוזיקה והאמנות Loftas שמתקיים בצד השני של העיר, אבל מביא אליו את רוב תושבי הרובע שמקימים שם דוכנים, יוצרים של אמנות, ומנגנים שם מוזיקה. הפסטיבל מתקיים במתחם עצום שהיה בעברו מפעל סובייטי לייצור מכשירי רדיו שפרוס על כמה עשרות דונמים בפאתי וילנה (ברחוב Vytenio 50), ומונית לשם תעלה לכם לא יותר מחמישה אירו. עם כניסתכם למתחם מיד תבחינו בכמה ציורי קיר ענקיים שמעטרים את הבניינים, ומכאן הגלריה האורבאנית לא נגמרת - על כמעט כל קיר תמצאו יצירה, בין אם מיצג מודרני לא מובן או ציור מעורר השראה, הכל הולך כאן והכל מהמם.

עם רדת החשכה, המוזיקאים יוצאים, ופינות המתחם הופכות לבמות - חלקן אמיתיות ומלאות תאורה וסאונד איכותי, וחלקן מאולתרות ונסתרות. תוכלו למצוא את עצמכם בהופעה שמתקיימת בחנייה תת קרקעית, ולאחר כמה דקות בהופעה אחרת בכניסה לבניין המשרדים הקומוניסטי. ברגע אחד תהיו בהופעת רוק אלטרנטיבי, ואחריו במופע היפ הופ מקפיץ. בין הופעה אחת לשנייה, אל תשכחו להיכנס לבניינים (לפי השילוט) שכן גם חדרי המדרגות הם גלריות, וגם גגות הבניינים הופכים לרחבות ריקודים שמשקיפות על העיר. הבמה המרכזית של הפסטיבל מציעה הופעות משלל הז'אנרים, שמסתיימות באפטר פארטי עם הזריחה, בשני לילות הפסטיבל. לחובבי המוזיקה והחווית האודיו-ויזואליות באשר הן, מדובר בממתק שאסור להחמיץ, ומי שמחפש את החיים הצעירים של וילנה יכול לפגוש אותם בדיוק כאן במהלך ספטמבר.

וילנה היא ללא ספק הפתעה סתווית מושלמת לחופשה עירונית מהירה וזולה – עם בתי מלון במחירים נוחים, אפשרויות שופינג ואוכל נהדרות, בטיסה ישירה ועם קרבה יחסית לישראל (שלוש וחצי שעות ואתם שם). ללא ספק מדובר בחופשה גאונית אמיתית שאסור לכם לפספס.



הכותב היה אורח של Go Vilnius, לשכת התיירות של וילנה.

 מתכננים טיול בוילנה? הקישורים הבאים עשויים לעניין אתכם:

יעדי הכתבה

נקודות עניין שהוזכרו בכתבה

עוד כתבות מיוחדות מוילנה