תולדות העיר
פירנצה, בירת חבל ארץ טוסקנה היפהפה, הוקמה כעיר אטרוסקית סביב שנת 200 לפנה"ס, אך ההיסטוריה שבזכותה נודעה ועוצבה כפי שהיא, מתחילה בסוף המאה ה -13. מתקופה זו נאבקו שני זרמים מרכזיים ועשירים על השליטה בעיר - הגוולפים שתמכו באפיפיור והגבלינים שצידדו בשושלת הקיסרית. במהלך המחצית השנייה של המאה ה -13 זכו הגוולפים לשלוט בעיר. הם הקימו ממשל מסודר ופיתחו מאוד את כלכלת העיר. באמצע המאה ה-14 תקפה המגפה השחורה את אירופה כולה והפילה גם בפירנצה חללים רבים. שינויים רבים התחוללו בעקבות הטרגדיה הנוראה, ולקראת סוף המאה ה-14 עלו לשלטון בפירנצה בני משפחת מדיצ`י בעלת השם, אשר ניהלה את ענייני העיר ביד רמה מאות שנים.
קוסימו מדיצ`י, אבי השושלת, בנה את עצמו מלא כלום לבעל מעמד רב השפעה וכוח. חלק נכבד מממונו הוקדש להזמנת יצירות אמנות ובניית מונומנטים מדהימים בעיר בידי מיטב האמנים - דונטלו, ברונלסקי, פרא אנג`ליקו ופרא פיליפו ליפי. בן המדיצ`ים הכי מפורסם הוא דווקא לורנצו, נכדו של קוסימו. תקופת שליטתו בעיר, משנות ה- 70 של המאה ה -15, מתועדת כתור זהב מכל הבחינות, והעובדה שהוא היה פטרון אמנות ותרבות נלהב זיכתה אותנו ביצירותיהם של מיכאלאנג`לו, לאונרדו דה וינצ`י, רפאל ובוטיצ`לי. בסוף המאה ה-15 נקטע שלטונם של בני מדיצ`י, פירנצה עברה לידיו של הפונדמנטליסט הקיצוני סבונרולה, אשר שרף בשיטתיות ספרים ויצירות רבות אחרות, עד שהועלה בעצמו על המוקד, והמדיצ`ים שבו לשלוט בה. סימני ארבע שנות שלטונו של הנזיר המחמיר הותירו רושם עמוק בקרב בני העיר והסביבה, והולידו תגובות אמנותיות, תרבותיות ופוליטיות מרחיקות לכת.
בתחילת המאה ה- 18 עבר הדוכס הגדול של טוסקנה לבית המלוכה של לוריין, ועם הפיכת בית המלוכה הזה לחלק מהממלכה האיטלקית צברה פירנצה כוח רב והוכתרה לעיר הבירה של איטליה, תואר שעבר בשנת 1875 לרומא. תקופת מלחמת העולם השנייה זכורה בפירנצה כטראומה עצומה. העיר הופצצה וניזוקה בקרבות שליוו את נסיגת הגרמנים, יצירות אמנות רבות, מבנים וגשרים בעיר נהרסו, ולאוכלוסייה המקומית נגרם סבל רב. הפיורנטינים בקושי הספיקו להתאושש מהמכה, ובשנת 1966 הציף שיטפון אדיר את העיר. איתני הטבע יצרו נזק בל ישוער, וסחפו עמם יצירות חשובות ומבנים מרכזיים מהיפים בעיר. אותות השיטפון ניכרים עד היום, ובעיר עדיין טורחים על שיקום ושחזור.
פירנצה כיום
על אף האתגרים שניצבו בפניה בידי הטבע והאדם, פירנצה עולה ופורחת במין עושר שיש עמו פשטות. אופיה נשמר כשהיה - נוף של גגות רעפים אדמדמים, צריחי כנסיות, כיפות מונומנטליות ומגדלים מבוצרים. הסמטאות הצרות, המרוצפות כבעבר צופנות פינות חבויות, ניחוחות של מאכלים טוסקניים, סבכות ברזל מתפתלות ואדניות גרניום ריחני המשתלשל אל עבר מרפסת שבצעירותה בהקה בשמש. אומרים עליה שהיא עיר מעוררת השראה וקשרו לה כתרים כעיר הרומנטית ביותר בעולם. הפיאצות המעוצבות, יצירות האמנות שגודשות אותה והמולת השווקים, נוסכים בה שמחת חיים פשוטה. כל אחד מהאתרים בעיר טומן בחובו יופי, הרמוניה, חידוש ותעוזה. אלו ניבטים מארמונות שליטיה ועשיריה, מכנסיותיה הרבות, מהמוזאונים הגדושים ומהמזרקות והפסלים שבחוצות.
פירנצה מציבה בפני המבקרים בה עושר שקשה לעמוד בו מבלי להסתחרר. או אז מורגש הצורך לפרוש ממנה זמנית כדי לשוב אליה בכוחות מחודשים. ואם כבר לפרוש, אז ללכת לאיבוד בכפרים הטוסקניים, להתהלך בינות שריגי הגפן ועצי הזית, לבקר ביקבים, בשרידי היישובים האטרוסקיים, לנפוש בחופים ולעצור את הזמן מלכת.
הטבע שמציעה טוסקנה לאורחיה הוא בלתי נתפס וכמעט דמיוני: גבעות מוריקות, נחלים ונהרות טמונים בסבך צמחייה פרועה, שדות מסורטטים וחלקות גפן ודגנים שמעטרות את צדי הדרכים. עיירות שלוות בעלות עבר מפואר, צמודות לשיפולי ההרים או למרומי הגבעות והן כולן חן ועדנה. פירנצה היא מגנט תיירותי אמיתי ובעונות השיא נכנסים אליה מדי יום כ- 2,000 אוטובוסים מלאים תיירים. אי לכך הזמן הטוב ביותר לטייל בפירנצה הוא מחוץ לעונה: בין אפריל ליוני ובין ספטמבר לאוקטובר, ולעתים אף בתחילת החורף, תלוי בגחמותיו של מזג האוויר.
תוכלו לבחור לבקר ביריבות העבר שלה, סיינה ופיזה, לטעום ממטעמיהן, ללגום יינות, לגעת בהיסטוריה ובאמנות ולספוג את מראות הנוף. כל משאלות הלב ואפילו הכמוסות ביותר נענות בפירנצה, והן מוגשות לכם בזאת באהבה.
