ט"ו בשבט בקובה
סנטייגו דה קובה הינה העיר השניה בגודלה בקובה. העיר נמצאת בדרום מזרח האי, והיתה אחת המרכזים הראשונים שהקימו הספרדים בקובה. העיר שימשה במאה ה - 16 כבירת המדינה. במחצית השניה של המאה ה - 20 התפרסמה כערש המהפכה הקובנית בראשותו של פידל קסטרו. בינואר 1959 יצא פידל קסטרו עם תומכיו ממעבי הרי סיירה מאסטרה במרחק כמאה ק``מ מהעיר, הופיע בפעם הראשונה בנאום מהפכני חוצב להבות, בפני ציבור אזרחים בכיכר המרכזית של העיר והרים את נס המרד במשטרו המושחת של הרודן הפרו- אמריקאי: בטיסטה. העיר מונה כחצי מיליון והיא מאופינת בקהילה גדולה ממוצא אפריקאי, ביחס לערים אחרות במדינה.
לפנות ערב יצאנו ביחד עם המארח שלנו לכיוון בית הכנסת היהודי היחיד בעיר. בית הכנסת התקווה (SINAGOGA HATIKUA) נמצא בשכונה מצפון מערב העיר, במרחק הליכה של כרבע שעה מהכיכר המרכזית ההומה של העיר. מפתחות בית הכנסת מוחזקים אצל שכנה הגרה ממול לבית הכנסת. חזיתו של בית הכנסת אינה שונה משאר בתי השכונה, לבד משלט קטן ושני מגיני דוד המצוירים משני צידי משקוף דלת הכניסה. המבנה כולל את בית הכנסת, מטבח קטן, משרד, וטרקלין התכנסות. בית הכנסת שוכן בשכונה אופינית לסנטייגו דה קובה העתיקה, בה גרו בעבר בני המעמד הבינוני. הבתים ברובם בני קומה אחת ובעלי תקרות גבוהות.
חזיתות הבתים קרובות לשפת הכביש מרחק של כמטר, ללא גינות או חצרות בקדמת הבית. למיעוטם מרפסות קטנות בחזית. דלת כניסה הפונה לרחוב. בשעות הערב המוקדמות, דלתות הכניסה פתוחות ברוב הבתים. חלק מהתושבים יושבים בחזיתות הבתים , חלקם משחקים דומינו, בלוי פופולרי בקרב הקובנים, על שולחנות רבועיים. ארבע משחקים סביב שולחן ועוד רבים מתגודדים מאחרי המשחקים. המטייל ברחוב, כאילו מוזמן ליטול חלק בחיי המשפחות הגרות בשכונה. מהבתים משתקף העוני ורמת החיים הצנועה מאוד של התושבים.
השכנה (הנוצריה) המחזיקה במפתח בית הכנסת ספרה לנו שבית הכנסת פעיל בעיקר בימי שבת. למחרת היום, יום שבת, יום חג ליהודים: ט``ו בשבט. היהודים יגיעו לחגיגת ט``ו בשבט. החלטנו לחזור למחרת היום לבית הכנסת, מתוך סקרנות של יהודים חילונים, המרגישים את הסולידריות היהודית בעיקר מחוץ לישראל.
למחרת היום, טרם שקיעה חזרנו לשכונה לכיוון בית הכנסת. בגלל החשיכה ומכיוון שלא לקחנו את בכתובת המדויקת, אך לא מצאנו את בית הכנסת. למרות שהיינו בטוחים שאנו בקרבתו של בית הכנסת, לא הצלחנו לאתר את הבנין. אף אחד מהשכנים הגרים בסביבה, אותם שאלנו למיקום בית הכנסת, לא ידע על קיום בית הכנסת. כמעט ותרנו על חיפוש עצמאי של בית הכנסת, התקרבנו, בניסיון אחרון לאתר את בית הכנסת, לקבוצת בנות - עשרה, שאחת מהם ידעה על קיום בית הכנסת. התברר שהיא יהודיה. היא הובילה אותנו לביתה ובקשה שנמתין קמעה. אמה התארגנה ליציאה בכיוון לבית הכנסת תוך דקות. הצטרפנו לאמה, רבקה בוטון בכר, שהיתה בעבר נשיאת הקהלה, בדרכה לתפלת ט``ו בשבט בבית הכנסת.
הגענו לבית הכנסת סמוך לתחילת תפילת ערבית. התקבלנו בחום ע``י קומץ היהודים, בעיקר נשים בגיל העמידה שהקדימו להגיע. נשיאת בית הכנסת, אוגניה פארן לוי, המדברת אנגלית טובה קבלה אותנו בחום בברכה: Mui casa zo casa (ביתנו, ביתכם). אט אט התקבצו בבית הכנסת אנשים נוספים.
הקהילה היהודית של סנטייגו דה קובה מונה כיום כ-80 איש, כ-30 מהם השתתפו בתפילת החג החגיגית. יהודים מכל קשת הגיליים השתתפו בתפילה, הרוב הגדול מעל גיל 50, אולם גם מספר צעירים בשנות העשרים ו-5 ילדים.
לאחר תפילת הערבית, נערך סדר ט``ו בשבט. הסדר נוהל ע``י אחד מראשי הקהילה, חוליו אלומה לוי: פרופסור לביו - כימיה במקצועו. הקריאה בסדר ט``ו בשבת עברה בין חברי הקהילה, כאשר מנהל הסדר הסביר בספרדית לנוכחים, שאינם מדברים עברית, את משמעות הפסוקים. משמעות מיוחדת היתה לברכות על המזונות במדינה שרוב המזונות לא בנמצא: במקום יין שלא מגיע לקהילה, מזגו לכוסיות פלסטיק קטנות תערובת של מיצים קלים בטעם תות ואשכולית, חלק מפירות ט``ו בשבט הגיעו מהקהילה הקנדית המאמצת .
ארוחת החג היתה מרכיב חשוב בסדר: בנוסף למרכיבים המקומיים: אורז עם פריחולס (שעועית אדומה), תפוחי אדמה עגבניה וביצה ודג טונה שאינו בנמצא מלבד בחניות למחזיקים בדולרים. אין ספק שלאור המצב הכלכלי בקובה, המחסור במוצרי מזון בסיסיים וההקצבה המוגבחלת מאוד למוצרי יסוד, ארוחה נוספת בשבוע הינה עידוד להצטרף באופן פעיל לפעילות הקהילה. ( עדות למצב הכלכלי החמור בקובה, הינה איסוף שאריות המזון שנותרו מהצלחות ע``י חלק מהנוכחים פלסטיק שנאספו לביתיהם. יתר המזון שנותר בסירים נאסף ונשמר לימים הבאים.)
לתחילת הכתבה
מעט היסטוריה
יהודים הגיעו לקובה במספרים קטנים עוד במאות הראשונות של שלטון הספרדים באי. תנועת הגירה יהודית לקובה במספרים מהותיים, החלה במאה ה- 19. גלי ההגירה הראשונים היו של יהודים ספרדיים מארצות הים התיכון. מהגרים אחרים באו מארצות הברית בעיקר בשנות השלטון האמריקאי (בין 1898 ל 1902). גלי הגירה של יהודים אשכנזיים ממזרח אירופה החלו להגיע בשנות השלושים והתחזקו לקראת מלחמת העולם השניה. בתחילת שנות העשרים מנתה הקהילה היהודית בקובה כ- 5000 איש. גלי ההגירה הגדולים בשנות העשרים לא הגדילו את הקהילה , עקב הגירה במקביל של יהודים מקובה לארצות הברית. גלי ההגירה של יהודים ממזרח אירופה בתקופת הנאצים הגדילו את הקהילה ל 25000 נפש בסוף מלחמת העולם השניה.
אולם עד עלייתו של קאסטרו, כמחצית הקהילה היהודית בקובה עזבה את המדינה, בעיקר לארצות הברית. עלייתו של קאסטרו האיצה את יציאת היהודים מקובה, בעיקר את היהודים ממוצא אשכנזי, שזיכרון ההיסטוריה האישית שלהם והחשש מהעתיד הלא ידוע שצופן המשטר החדש, עודדה אותם לארוז את חפציהם ולנדוד צפונה לארצות הברית, בעיקר לפלורידה. בין שנת 1959 לשנת 1962 עזבו את קובה כ 11 אלף מתוך כ 12 אלף יהודים.
כיום מונה אוכלוסית יהודי קובה כ- 1500 נפש. 80% מהם חיים בהוואנה שם קיימים 3 בתי כנסת. מרכז יהודי שני בגודלו נמצא בעיר קמאגוי (CAMAGUEY), המונה קרוב ל 150 יהודים. בסנטייגו דה קובה הקהילה השלישית בגודלה ובה כ- 80 יהודים. קהילות קטנות בנות 30-40 איש נמצאות בערים: סינפאגוס, סנטה קלרה, גוואטאנאמו, קאינריאן, סנקטי ספיריטוס וגרמה.
הקהילה היהודית בסנטייגו דה קובה הינה שריד של שתי קהילות גדולות שחיו בה עד המהפכה של קסטרו. הגל העיקרי של יהודים הגיע לעיר מטורקיה בראשית המאה ה-20, בשנות העשרים. באוקטובר 1924 נוסדה הקהילה שנקראה ``החברה היהודית של מזרח קובה`` . לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה הצטרפו אל הקהילה פליטים יהודים ממזרח אירופה שנקראו בלשון היהודים הספרדיים בשם הפולקים (הפולנים). הקהילה הצטמצמה עם עלית קאסטרו, אך המשיכה לשמור על פעילות דתית וקהילתית עד סוף שנות השבעים, עת אסר קאסטרו כל התארגנות דתית בקובה. כיום, בגלל מספרם הקטן של היהודים התאחדו הקהילה האשכנזית והספרדית לקהילה אחת מאוחדת. התפילות הינן בנוסח ספרדי. למפגש החברתי והתמיכה המורלית חשיבות שאינה נופלת מסיפוק הצרכים הדתיים. בנוסף משמש בית הכנסת כמקום חלוקה לתרופות הנתרמות ע``י אורחים וקהילות מצפון אמריקה. תרופות כמעט ואינן בנמצא בבתי המרקחת המקומיים, עקב קריסת מערכת הבריאות המקומית.
עד המהפכה מנתה הקהילה בסנטייגו כמה מאות. אולם בתחילת שנות הששים, עם עלות פידל קאסטרו לשלטון והתפנית הקומוניסטית החריפה, שלוותה בהלאמת חברות , כולל בבעלות זרה, ועסקים פרטיים, עזבו מרבית יהודי קובה את המדינה, כמו רבים מבני המעמד הכלכלי הבינוני והגבוה באוכלוסיה. הקהילה היהודית עברה שנים קשות מאז המהפכה. המצב הכלכלי הקשה בקובה לא פוסח על היהודים. ברם, מצבם טוב במקצת משכניהם, בעיקר תודות לסיוע של הג`ויינט, יהדות קנדה וארה``ב. קובה נמצאת במשבר כלכלי שהחריף דרסטית לאחר נפילת ברה``מ. עד לשנות התשעים, המצב כלכלי בקובה היה גרוע פחות מהיום, תודות לסיוע הכלכלי הנדיב של ברה``מ, כגמול לתפקידה של קובה במלחמה הקרה. ברה``מ קנתה את סחורות היצוא של קובה (בעיקר סוכר ומוצרים חקלאיים אחרים) במחירים גבוהים ממחירי השוק ומנגד ספקה ברה``מ לקובה מוצרים מעובדים, מכונות ודלקים במחירים מסובסדים. עם נפילת ברה``מ נותרה קובה ללא הגורם המסבסד את כלכלתה.
המחסור בקובה חריף. מוצרי מזון בסיסיים במחסור. הממשלה הנהיגה קיצוב במוצרי יסוד. הממשלה מסבסדת מסיבית קבוצה של מוצרי יסוד הכוללים: כ - 2.5 ק``ג אורז לנפש לחודש, חצי ק``ג שעועית ( מוצר בסיסי במטבח הקובני ) ¼ ליטר שמן לאדם, ליטר חלב ליום לכל ילד ( עד גיל 4 ), חצי חבילת סבון לאדם לחודש וכדומה. כל מבוגר זכאי לבשר עוף במחיר מסובסד אחת לשלשה שבועות. האלטרנטיבה בשוק, אינה בהישג יד לחלק הארי מתושבי קובה. ניתן לרכוש מוצרים אלו גם בשוק החופשי אבל במחירים הגבוהים פי 10-30 לדוגמא: מחיר ק``ג אורז מסובסד, 0.2 פזו (פחות מ-1 סנט אמריקאי) לעומת מחיר בשוק החופשי של 3 פזו ( כ - 10 סנט אמריקאי ). במקביל קיימת כלכלה אחרת המתנהלת בדולרים אמריקאים. במרכזי הערים הגדולות קימות חנויות המוכרות מוצרים מערביים במחיר מלא ,אבל חנויות אלו מוכרות מוצרים בדולרים בלבד ( או בפזו שווה ערך לדולר).
המשכורת הממוצעת בקובה נמוכה מאד: בין 100 פזו ( כ - 4 דולר ) לתפקידים לא מקצועיים עד ל - 400 פזו ( פחות מ15 דולר). רופאים בעלי ניסיון משתכרים כ -400 פזו . הרוב המוחלט של האוכלוסיה המקומית מתקיים ממשכורת נמוכה, שלא מותירה מקום לכל מותרות מעבר לצרכים הבסיסיים הנרכשים בחנויות המוכרות מוצרים מסובסדים בהקצבה.
שפר מצבם של הקובנים להם קרובים בארה``ב. לכל קובני מותר לקבל עד 1200 דולר בשנה כמתנה מקרובים בחו``ל. קובנים רבים, בעיקר ממוצא ספרדי נתמכים ע``י קרובי משפחה מקרב מיליון וחצי הקובנים החיים בארה``ב, בעיקר במיאמי הרחוקה מרחק 100 מייל מהוואנה.הקהילה היהודית חיה בתנאי צנע הדומים לכלל האוכלוסיה. עם זאת, התמיכה שמקבלת הקהילה מאירגונים יהודיים ומקרובי משפחה משפרת במקצת את מצבה ביחס לקובנים שאינם זוכים לתמיכת זרים.ארוחת השבת וארוחות החגים בבית הכנסת ממומנות ע``י ארגונים היהודיים. תוספת ארוחה בשרית נוספת לשבוע הינה משמעותית ביותר ומהווה ללא ספק, תמריץ להצטרף לפעילות בקהילה.
לתחילת הכתבה
הקהילה היהודית
הקהילה היהודים בסנטייגו דה קובה מתכנסת ביום שבת בערב. יום שישי הינו יום עבודה ולכן אינו מתאים להתכנסות. הקהילה שומרת על פעילותה בצנעה. רוב התושבים בסנטייגו דה קובה לא יודעים על קיום בית הכנסת. שמירה על פרופיל נמוך משרתת את הקהילה מול האוכלוסיה והשלטונות המקומיים, למרות שבקובה לא קימת אנטישמיות, ואין ביטוי גזענות חזקים בחברה הרב גזענית (65% צאצאי ספרדים, 12% שחורים, והשאר בעלי דם מעורב ). פעילות הקהילה מלכדת את היהודים ומסייעת לשרוד את המשבר הכלכלי החריף.
לא תמיד זכתה הקהילה לאוטונומיה דתית. בשנות השמונים נאסרה כל פעילות דתית ע``י השלטון הקובני, כחלק מהתפיסה הקומוניסטית האתאיסטית. (נאסרה גם פעילות הכנסיה). מבנה בית הכנסת הוחרם ע``י השלטונות באמצע שנות השבעים, והמבנה הנוכחי שבו התארחנו לסדר הט``ו בשבט, הוסב למועדון ריקודים מקומי. היהודים נמנעו מכל התאגדות רבת משתתפים. (השלטון המרכזי הפעיל ומפעיל משטרה חשאית השומרת על האינטרסים של ``האח הגדול`` בצמתים שונים של החיים).
באותם שנים נמנע בפועל החופש הפולחני של היהודים. בהעדר בית כנסת, לא היה מקום לערוך את המפגשים. מפגשים רבי משתתפים בבתים פרטיים לא נערכו מחשש המשטרה האוכפת את התקנות למניעת התאגדות. ליהודים לא ניתן לשמור כמעט על חיי הקהילה והדת. מצות לפסח אומנם הגיעו מקנדה. ברם, לא תמיד הגיעו לעת החג. בשבוע בו המצות הגיעו, לעיתים באיחור של כמה חודשים, היו חברי הקהילה חוגגים את הפסח. מצוות המילה לא מומשה לילודים זכרים שנולדו באותן שנים.
מפנה לטובה בחיי הקהילה החל בתחילת שנות התשעים. משטר קאסטרו התיר לכנסיה לחדש את החיים הדתיים. שיאו של המפנה היה בביקור האפיפיור יוחנן פאולוס בקובה בשנת 1996, שהביא לפיוס בין פידל קאסטרו לכנסיה הקתולית. בתחילת שנות התשעים כשהחלו להנץ ניצני המדיניות החדשה, המתירה חיים דתיים בקובה, פנו ראשי הקהילה היהודית בקובה לשלטונות, וקבלו היתר לחדש את פעילותם הדתית. קהילת סנטייגו דה קובה קבלת לרשותה את מבנה בית כנסת לרשותה. הבית, ששימש מאז סגירתו כאולם ריקודים מקומי, נזקק לשיפוץ. במשך שנתיים (1993-1995) עד להשלמת שיפוץ מבנה בית הכנסת נערכו המפגשים של בני הקהילה בביתה של רבקה בוטון בכר, נשיאת הקהילה דאז. חברי הקהילה החלו בכוחות משותפים בשיפוץ ושיחזור בית הכנסת, על פי זיכרונם את בית הכנסת, קרוב ל-20 שנה לפני כן . השיפוץ והשיחזור הסתיימו ביולי 1995.
השיפוץ כלל פינוי אולם הריקודים המקומי. את ארון הקודש לא מצאו. הם פנו לאגף המזרחי של הבניין הקטן, מתוך ידיעה שבצד מזרח מיקום ארון הקודש. ואז ארע למשפצים נס קטן : תוך כדי עבודת שחזור האגף המזרחי הפנימי של הבניין התמוטט הקיר הפנימי ולהפתעת המשפצים מאחורי הקיר שהתמוטט, התגלה הקיר המקורי של הבניין שבו השתמר עדיין ארון הקודש הישן. ספר תורה הובא לסנטייגו מבית הכנסת בהוואנה.
בקובה אין שוחט ואין מוהל. אחת לכמה חודשים מבקר בקהלה רב מצ`ילי. כאשר נולד בקהלה ילוד זכר, מגיע מוהל מאחת הקהילות בדרום אמריקה לבצע את מצוות ברית המילה.
אחת הבעיות שאיתן הקהילה מתמודדת הינה התבוללות. מיעוט היהודים בסנטייגו דה קובה יוצר בעיה לאנשים הצעירים ובעיקר להוריהם, הרוצים לשמור על המסגרת היהודית גם לעתיד. על מנת לסייע ולעודד את הנישואין בתוך הקהילה, מארגנות הקהילות מדי קיץ , בסיוע מחו``ל, מחנה קיץ לצעירים היהודים. המטרה להפגיש בין היהודים וליצור עוד הזדמנות להיכרות בין הצעירים ולחזק את הזהות היהודית. עם זאת, כמו שהגדירה באוזננו אחת מנשות הקהילה, ההתבוללות הינה אחת הבעיות הקשות איתן מתמודדת הקהילה.
אך גם היום ממשיכה הקהילה לעבור שינויים, המצוקה הכלכלית המתמשכת בקובה שהתחזקה בשנות התשעים, מעודדת רבים לעזוב את קובה, משימה כמעט בלתי אפשרית לקובנים( כ 400 אלף קובנים פונים לשגרירות ספרד מדי שנה לקבלת היתר הגירה. מיליונים מאזרחי קובה היו עוזבים את קובה, לו היה ניתן לקבל אשרת הגירה). שנים לא ניתן היה לצאת לחלוטין להגר מקובה. לפני כ-5 שנים הצליח אחד מצעירי הקהילה לברוח מקובה בסכנו את חייו. הוא שחה בחשכת הלילה במשך 9 שעות לכיוון בסיס האמריקאי בגאוטנאמו במזרח קובה ( בסיס בו עצורים היום חלק מחברי ארגון אל הקאידה של בן לאדן ). משם הוא עבר לארצות הברית. בשנים האחרונות האמריקאים לא נותנים מקלט מדיני למי שמגיע השחיה לבסיס בגווטנאמו.
בשנים האחרונות חל שינוי ביחס השלטונות להגירת יהודיים. יהודים עוזבים את קובה בקצב איטי . בסיוע הארגונים היהודים והסוכנות היהודית, וכפי הנראה לאחר שממשלת ישראל או הסוכנות היהודית הגיעו להבנה עם השלטונות הקובנים בנוגע להגירת יהודים לישראל, מצליח זרם דקיק ואיטי של יהודים מקובה לצאת לישראל (אחת הגרסאות מדברת על פיצוי כספי שמקבלת הממשלה הקובנית תמורת שיחרור היהודים להגר מקובה). כמה מבני הקהילה הקטנה בסנטייגו דה קובה עזבו את קובה והגיעו לישראל. חלקם התיישב בבאר שבע.
הקהילה הקטנה של סנטייגו דה קובה הולכת ומצטמקת בשנים האחרונות. חלק מבניה יעזבו את קובה בשנים הבאות. בינתיים קהילה קטנה וחמה זו מנסה לשמור על אורח חיים יהודי ושמחה לקשר עם יהודים וישראלים המגיעים לביקור. אם אתם נמצאים בסנטייגו דה קובה בסוף השבוע, מומלץ מאד להצטרף לתפילת יום השבת או החג בקהילה. הקהילה תארח אתכם בחום ואהבה ובלשונה של אוגיניה פארן לוי, נשיאת בית הכנסת : MUI CASA ZU CASA.
לתחילת הכתבה
