נו, מתי מגיעים למלון?
בחודש מאי ארזנו שוב את חפצינו אבא, אימא, שני ילדים וסבתא ויצאנו בטיסת ישראייר לבורגס. מזג האוויר במאי הוא הפכפך, גשם ושמש, ועדין לא חם מספיק בשביל להיכנס לים או לבריכה. בחרנו מלון עם בריכה מקורה, כדי שהילדים בכל זאת ירגישו משהו מאווירת המקום. התאכסנו במלון פלנטה (Hotel Planeta). בנוגע למלון – היו לנו חששות כבדים, הביקורות לא היו טובות, אבל המלון התגלה כמצוין. חדרים גדולים, עם מרפסת גדולה. יש לציין שמי שמחפש את המלונות של טורקיה לא ימצא אותם כאן.
בבולגריה חמישה כוכבים עדיין לא מתקרב ל "הכל כלול" של טורקיה, אבל החדרים נוחים, נקיים, וכל בקשותינו מולאו ברצון ובחיוך – ביקשנו ערוץ 2 בטלוויזיה, ובתוך 5 דקות הגיע הטכנאי וסידר. האוכל במלון הוא סביר, גם לילדים יש מה לאכול, רק שצריך לא להגיע לקראת שעת הסגירה של חדר האוכל כי אז לא נשאר כלום מן הסתם. חשוב לציין שהמלונות לא נמצאים בבורגס עצמה, אלא כ-30 קילומטר משם ברצועת חוף שנקראת סאני ביץ' בורגס.
הגענו, מה עושים?
ביום שהגענו, לאחר ההתמקמות הלכנו לטיילת. רוב הדוכנים והחנויות פתוחים במאי ואין הרבה אנשים. יש דוכנים של בגדים, תיקים, קוסמטיקה, מתקנים של לונה פארק ומיני גולף. המון מסעדות ופאבים. בפאבים יש Happy Hour, אז מקבלים אחד פלוס אחד. כשישבנו בפאב בערב והזמנו מרגריטה, קיבלנו שתיים, המלצרית עדכנה אותנו שזה בגלל ה-Happy Hour שנמשך בערך כל הערב. בכל מקרה, מומלץ לברר לפני שמזמינים. בכלל, האלכוהול מאוד זול בבורגס, ואם קונים תוצרת מקומית הוא זול עוד יותר. ביום השני נתקלנו במשפחה ישראלית מאוד נחמדה והסכמנו לטייל יחדיו. אז לקחנו נהג מקומי מדהים שלקח אותנו והמליץ לנו לאן לנסוע, היה סבלני וחביב, דיבר עברית טובה וחיכה בסבלנות בכל מקום אליו הגענו. באוטו יש לו דיסקים של מוזיקה ישראלית והוא ישמח תמיד לחדש את הרפרטואר.
נסיעה לבורגס
נסענו לעיר בורגס – שנמצאת כחצי שעה נסיעה מאזור המלונות. פייסקו הנהג לקח אותנו אל פארק שנקרא "פארק הים", זהו פארק מקסים ובסופו מזח עם טיילת בנויה לתוך הים השחור. בטיילת יש דייגים מקומיים, אנשים שרצים ועושים כושר וגם סתם תמהוניים. משם הלכנו למדרחוב של בורגס וטיילנו בין החנויות וקנינו כל מיני דברים. אחר כך נסענו לכפר הדייגים סוזופול - עוד כרבע שעה נסיעה. זהו כפר קטן הבנוי מרחובות עתיקים ומרוצפים. שוב אותם דוכנים, בורקס מקומי טעים מאוד ומוצרים המכילים תמציות של וורדים: סבונים, קרמים שונים לעור (מחירים לדוגמה: קרם אנטיאייג' המכיל Q 10 עולה כ-15 שקלים) ותמציות למאכל. בתוך הכפר יש כנסיה עתיקה, וכשהגענו אליה ראינו פתאום צוותי טלוויזיה, מצלמות, והמון אנשים. בירור קצר בין האנשים העלה שבדיוק הגיע לביקור אחד מבכירי הכנסייה היוונית, כבוד הפטריארך של קונסטנטינופול. הביקור עורר שם התרגשות רבה, המון אנשים הגיעו, פועלי הניקיון הפסיקו את עבודתם ובאו לצלם את האיש. אז צילמנו אותו גם, וירדנו אחר כך דרך הסמטאות המרוצפות אל הנמל. פשוט יורדים לכיוון הים וכל סמטה שבוחרים תוביל אתכם לאותו מקום.
בנמל הביא אותנו פייסקו למסעדת דגים לארוחת צהריים של דג טרי מהים, צ'יפס והרבה קטשופ. אחרי הארוחה הציע לנו פייסקו לנסוע לשמורה קרובה, שמורת Ropotamo. השמורה היא למעשה השפך של נהר הרופוטמו אל הים השחור. הוא ארגן לנו שייט על הנהר, במחיר של 7 לבה לאדם (ילדים בחצי המחיר). בדרך עוברים בחופים מסולעים, מיפרצונים, צמחיה עשירה ועופות רבים. במהלך ההפלגה אפשר להבחין בסלע שנקרא "ראש האריה" שמהמים באמת נראה כמו ראש של אריה. שטנו עד שפך הנהר וחזרנו - סך הכל שייט של בערך שעה. בדרך חזרה עצרנו בקניון החדש של בורגס, קניון מודרני לחלוטין, עם סניפים של כל הרשתות הבינלאומיות כמו מנגו, weekend ודומיהם במחירים אחידים של הרשתות בכל שאר יבשת אירופה. וכן, יש גם סניף של סטארבקס. ליום שלם של טיול כזה לקח מאיתנו פייסקו 170 לבה לתשעה אנשים. אנחנו ממליצים עליו בחום.
פייסקו (מיניבוס עד 20 נוסעים) - פרטי התקשרות:
טלפון: 0888206321; נייד: 359888206321; בית: 059685880
טיול ג'יפים עם תצפית
ביום השלישי נסענו לטיול ג'יפים שמכרו לנו המדריכים הישראלים כבר בהסעה משדה התעופה. הטיול הוא לכפרים בולגרים בהרי הבלקן, הנסיעה, לרוב, בשבילים נוחים בג'יפים, המכילים בין חמישה לתשעה אנשים, עוצרים בנקודות נוף רבות. מזג האוויר קריר בהרים וצריך לקחת לבוש חם. הנוף מקסים, רואים את כל המפרץ של הים השחור, את סאני ביץ' ומהצד השני את הכפרים וההרים. באחת העצירות ראינו פתאום שהנהג שלנו נעלם עם הג'יפ ובתוך הג'יפ הייתה סבתא. לפני שהספקנו להכריז על מבצע סבתא, המדריכה הואילה בטובה להודיע על יריית הפתיחה הרשמית של משחק "חפשו את המטמון" לילדים וגם למבוגרים. איך משחקים? פשוט כל צוות או קבוצה מקבלים ג'י. פי. אס. ומחפשים בעזרתו מעין קופסת מטמון שהוחבאה בהרים על ידי אותו הנהג שדאג "לגנוב" את סבתא. הניצחון היה שלנו והפרס היה חבילת טובלרון שהילדים חיסלו בשנייה.
משם נוסעים לראות מפל קטן בנחל, עוצרים במקום פסטורלי, המון עצים ופרחים על גדות הנחל, הטבע מקסים בעונה הזו, הכל פורח ומלא פרפרים וציפורים. כאן גם עצרנו למטווח רשות ברובה אוויר לעבר מטרות מפלסטיק (וגם כאן הבאנו כבוד למדינה, הפעם ביכולת הצליפה). בהמשך נסענו לבית של משפחה כפרית מקומית לטובת ארוחה בולגרית טיפוסית של שיפודי עוף, תפוחי אדמה וסלט. לצמחונים הוגש פלפל מטוגן ממולא בגבינה. פינקו אותנו גם בבירה ושתייה קלה. בחצר הייתה מדורה ומי שרוצה יכול לצלות על שיפודי ענק מעל המדורה קוביות של לחם, בצל ושומן של חזיר. בסיום האוכל המשפחה המארחת ניגנה עבורנו דיסק של מוזיקה ישראלית, אפילו לימדנו את קבוצת הגרמנים לרקוד והשמחה הייתה רבה. חזרנו עייפים אך מרוצים. מומלץ למי שרוצה חוויה שונה.
כפר הדייגים נסבאר
ביום הרביעי נסענו לכפר הדייגים נסבאר שנמצא במרחק 10 דקות נסיעה עם אוטובוס מקומי בעזרת מידע שקבלנו בדלפק הקבלה במלון. לקו הזה יש כמה תחנות בסאני ביץ' אז כדאי לבדוק. בכל מקרה לא כדאי לקחת מונית, האוטובוס עובר כל 20 דקות ועולה 1 לבה לאדם. הכפר נסבאר הוכרז כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו בשנת 1983 בשל שרידי הכנסיות והמבנים העתיקים שנשתמרו בו. מאוד נעים להסתובב שם, בין הסמטאות, בתי הקפה, המסעדות והדוכנים הרבים. כמעט בכל מבנה עתיק יושב לו נגן מקומי עם כלי נגינה עתיק ומנגן. כלי הנגינה נמכרים גם בחוץ בדוכנים. אנחנו הסתובבנו שם כמה שעות, ירדנו לחוף הים, אכלנו ארוחת צהריים באחת המסעדות ולקראת סוף היום שתינו קפה קר במסעדה אחרת. כך חזרנו באוטובוס המקומי של טיילת סאני ביץ' אל המלון שבעים ומרוצים.
סיבוב כפרים
ביום החמישי והאחרון החלטנו לנסוע לטיול כפרים. התקשרנו לידידינו פייסקו ונתנו לו יד חופשית להוביל אותנו. בהתחלה נסענו לכפר של צוענים. פייסקו סיפר לנו שהם הגיעו מהרי הקווקז והממשלה הבולגרית הקצתה להם שטחים. חלקם ממשיכים בחיי הנוודות אבל חלקם בהחלט התיישבו והתמסדו באותם כפרים. הילדים נתלו על האוטו ופייסקו נתן להם מטבעות, מה שגרם להם לרדוף אחרינו. לאורך כל היום ראינו צוענים שגרים באוהלים ורועים את העדרים שלהם. לכל רועה יש כלב רועים או שניים והכלבים מכוונים את העדר. משם נסענו לראות מפעל לייצור לימונדה ובית בולגרי טיפוסי שמראה כיצד חיו לפני מאות שנים בכפרים. בעלת הבית הסבירה איך עושים תרכיז מהצמחים שגדלים בגינה וגם נתנה לנו לטעום. האמת, הטעם לא משהו, אך החוויה מעניינת מבחינה אנתרופולוגית.
המשכנו וטיילנו ברגל בכפר וראינו את בית הספר המקומי ואת בניין העירייה. כל התושבים מתחזקים גינה עם גידולי ירקות לתצרוכת אישית ובעוד החיות מסתובבות שם חופשי (חזירים, כבשים ותרנגולות) המשכנו לעוד כפר מוסלמי ולכפר נוסף שבו אכלנו ארוחת צהריים. הגישו לנו בניצה, מין מאפה בצק ממולא בתפוחי אדמה, ביצים ויוגורט. בעלת הבית מגדלת גינה מדהימה, כמעט כל הירקות והפירות גדלים בשטחה, והערוגות מסודרות וישרות. הסלט, הטרי כל כך, נקטף מהגינה והיין מיוצר מענבים שהיא מגדלת. קינחנו בביקור במעין בית מלאכה של קרמיקה ויקב שמוכר יין מקומי. מכאן הדרך, הבלתי נמנעת, חזרה ארצה התקרבה לה יותר ויותר, אז חזרנו למלון, ארזנו את חפצינו ועלינו על טיסת ישראייר חזרה לארץ, אולי גם שרנו "הבאנו שלום עליכם".
לתחילת הכתבה
