ההתחלה
כבר בתחילת נובמבר נרשמנו לקלאב מד לה מינואיר לשבוע של פורים, אורן ושירלי, זוג חברים שלהם (+ילד), חבר נוסף ואנוכי. לא הרבה זמן לאחר מכן התחלתי לחוש אי נוחות מסוימת עם ההזמנה, הן לאור הכפייה הקרבה לעברי של תרבות הקלאב הפתטית (כפייה, כי אם אני לא טועה היציאה החוצה מהקלאב באתר זה, כמו ברוב האתרים הצרפתים, היא מלכודת של קור, שממה ושממון) והן לאור חוסר החשק לבלות שבוע במחיר מופרז בגוש בטון צרפתי עם קייטנה של ילדים ישראלים רוקדים אגדו (לא שאני מעדיף ילדים של עמים אחרים, פשוט לישראלים יש חופש פורים). המחיר הכולל, דרך אגב, היה צפוי להגיע לכ- 1,700 יורו (1479 מחיר החבילה, 14 דמי חבר, 50 יורו לשתות משהו בערב, 120 יורו לציוד ו- 80 יורו תוספת על טיסה סדירה כי טיסת השכר של התאריך האמור היתה מלאה). אי שם במהלך ינואר גמלה בליבי ההחלטה לערוק לחופשת סקי בה תהיה לי שליטה על מרכיביה. סיבוב קצר בין חברים ומכרים ומצאתי את עודד (בסוף המסדרון שמאלה) שעוד לא סגר השנה על חופשת סקי ושמח להצטרף. לאחר סקירת אתרים מקיפה (בעיקר אוסטרים), הוחלט על ואל גרדנה, קצת לאור התרשמות מכרים שהיו שם והרבה בזכות קריאת תגובות נלהבות על המקום בפורום ובפרט אציין את התיאורים הציוריים של אסף ק. מחופשותיו שם. שיטוט באינטרנט, עשרות מיילים למלונות ,לימוד בעל פה של חוברת משרד התיירות והתלבטות ארוכה אם לקחת מלון חצי פנסיון או עם ארוחת בוקר בלבד, הביאו אותי לבחור במלון קטן וביתי עם ארוחת בוקר וממש על אחד המדרונות (Garni Bon Di).
רכב, הדרכה וציוד
רכב - עם הצטרפות שירלי ואורן שיניתי ביורופקאר מרכב קטן לפאסאט סטיישן (מזל שבסטיישן אפשר להעמיס וששירלי ואורן נמוכים, כי כל אחד הביא בגדים שיספיקו לו אם יחליט להשתקע לעונה). בתור לקבלת הרכב במינכן ראינו שלא רק אנחנו מצאנו שיורופקאר היתה החברה הכי כדאית (בתור מוצאים מכרים מהיסודי ועד העבודה), עם זאת התור היה יעיל (גרמניה לא?) ואחרי חצי שעה כבר היינו בתנועה. הפעם היחידה שנגענו בשרשראות השלג ובמתקן הסקי ששכרנו (למה לא, אוטו גדול שיסחוב עוד משהו) היתה שאורן (או עודד, עוד לא ברור) החליט לוודא שקופסת שרשראות השלג נפתחת, בפתיחה זינק נחש מתכת בציפוי פלסטיק שמיאן לחזור לגודלו הטבעי (רצה לראות את הנוף בדרך) ונשאר מחוץ לקופסא עד החזרה למשרדי חברת ההשכרה. את המדבקה, שכפי הנראה נדרשת בכבישי אוסטריה, שהמליצו בפנינו לקנות לא רכשנו (מ- 145 קמ"ש לא בולמים בשביל שטויות), עם זאת השארנו 8 יורו במעבר בתחנת תשלום אוסטרית (כביש אגרה כנראה) ועוד 3 באיטליה (בכל כיוון).
בנסיעה הלוך היו שתי בעיות, הפקקים באזור מינכן והפקק מהפנייה לואל גרדנה ועד לסלבה (למרות מזג האוויר הנוח לא מומלץ לפתוח חלון, אדי הסולר לא עוזרים לריכוז בנהיגה). למרות העומס בקצוות, כ- 4 וחצי שעות ואנחנו בסלבה (בדרך חזרה בלי פקקים, שלוש ורבע שעות עם עצירת תדלוק).
בי"ס וציוד - זרקנו את המטען בחדרים ונסענו מייד להירשם להדרכה (כבר שבת בערב ובראשון רוצים לגלוש). בית הספר לסקי הגדול בסלבה הוא תעשייה רצינית בערך שבע פקידות רישום עסוקות כולן ויעילות מאוד (חושבות שהן בצד האוסטרי של הגבול) לקחנו הדרכה של ראשון עד חמישי בבקרים (3 שעות ביום), רצינו את יום שישי לגלישה חופשית כל היום. לנרשמים בקבוצה של 3 ומעלה 10% הנחה. משם מעבר לכביש, משרדי הסקי פס, מסתבר שלסקי פס של פחות משבוע לא צריך תמונה. על חנות ההשכרה של בית הספר אין לי דברים טובים לומר, למעט הנחה של 20% על הציוד למי שלוקח הדרכה בבי"ס. שני העצלנים שם ממש לא בקטע של לתת שירות וגם הציוד נראה כמו מלפני 3 עונות לפחות. למרות זאת פשפשנו ומצאנו נעליים ממש נוחות (Lange ו- Technica) ומגלשיים סבירים (All around של פישר ורוסיניול). המלצה - יש הרבה מאוד חנויות השכרה בסלבה, בחלקן זיהינו ציוד חדיש ביותר, לבדוק אותן גם אם המחיר קצת יותר מחנות בית הספר.
מחירים
טיסה - 289 $ (267 יורו, ברגע האחרון ניתן היה בשליש פחות)
מלון - 280 יורו (40 ללילה וארוחת בוקר)
הדרכה - 117 יורו (חמישה ימים, 3 שעות ביום)
ציוד - 65 יורו
סקי פס - 175 יורו
אוכל - 260 יורו (40 ליום (*6.5 ימים) עבור ארוחת צהרים על המסלולים, בירה בסוף יום סקי, ארוחת ערב וקפה ועוגה פה ושם)
רכב - 95 יורו (לאחד ברכב לארבעה כולל שרשראות שלג, גגון לסקי ודלק)
שוקולדים לילדה וגבינות לחמה - 40 יורו
סה"כ (כולל הכל) 1300 יורו
הסקי
נתחיל מההדרכה, ביום ראשון בבוקר עשו לגולשים מבחני סיווג לקבוצות. עודד אורן ואני סווגנו לאותה קבוצה - גולשי parallel ברמה בינונית. בשני הימים הראשונים השתנה מבנה הקבוצה עד שכולה היתה על טהרת דוברי אנגלית, חמישה בריטים (ארבע ואחד), שלושה הולנדים (אנחנו כאלה גמדים או שהם נפילים ?) ושלושתנו (שיהיה קצת שמח). עד לאותה נקודה נאלץ לעיתים המדריך ללהטט בין איטלקית גרמנית ואנגלית (ואת כולן ברמה גבוהה מאוד). בנוסף לכישורי השפה וליכולות האתלטיות שלו (קפיצות עם סלטה באוויר גלישה על החלק האחורי של המגלשיים כשהחלק הקדמי באוויר ועוד כהנה וכהנה) גם רמת ההדרכה היתה לעילא ולעילא.
למרות גודל הקבוצה (11) כולם קיבלו יחס אישי, המון הערות ספציפיות כשיורי זוכר כל יום את החולשות של כל אחד. אורן שבארבע השנים האחרונות היה בקלאב מד (הדרכה של יום מלא בכולן) טוען שהשנה הוא קיבל הדרכה ברמה הרבה יותר גבוהה. כל אחד בקבוצה טען שהרגיש שיפור משמעותי ברמת הגלישה שלו בשבוע זה (וחלקם עם ניסיון לא מבוטל). ההדרכה של חצי יום מאוד מצאה חן בעיננו כי היא מאפשרת בבקרים להשתפר טכנית וכן ללמוד להכיר את האתר (וגם חברתית היה די נחמד) ואחה"צ לגלוש עם החברים ותוך כדי להתאמן על הטכניקה וליהנות מהניווט העצמאי.
בנוסף להנאת הגלישה, המסלולים בואל גרדנה ובאזור, הם תאווה לעיניים. אני בדרך כלל לא גולש מסלול ברצף אחד (אלא אם הוא קצר במיוחד) ומאוד אוהב לעצור פה ושם וליהנות מהנוף (וגם לוודא מיקום במפה) ואיזה נוף עוצר נשימה יש בדולומיטים. המסלולים חלקם הגדול בין עצים כשהסלעים החשופים ניצבים מכל עבר. המון מקומות מנוחה בפסגות ועל המסלולים מוסיפים המון צבע. הרבה פעמים הנוף משתנה תוך כדי גלישה וקיימים הרבה מסלולים ארוכים. רמת המסלולים מעולה לגולשים בינוניים, המון אדומים רובם נוחים ורחבים (מסלולי אימונים ותרגול נוחים מאוד). באיזור Piz Sella ו- Plan de Gralba יש מספר מסלולי קפיצות ופניות חדות וכן מספר מסלולים חביבים עם שערי תחרות (אם אני אתחיל עם המלצות עש מסלולים זה לא ייגמר העונה).
בשבוע שלנו (8-15 במרץ) מזג האוויר ביום היה שמשי בדרך כלל, לא ירד שלג ולמרות שחלק גדול מההרים היה חשוף, לא היתה כמעט פגיעה במסלולים שמתוחזקים ברמה מצויינת. גם מגוון הגונדולות, הרכבלים ומעליות הישיבה (ברובם הגדול חדישים ביותר) הוא עצום ומשנע ביעילות מדהימה (ובנוחות שגורמת לפעמים לרצות להישאר לעוד סיבוב) כמות עצומה של גולשים (התור הכי ארוך היה כ- 7 דקות בשעה 10:30 ב- Ciampinoi, הגונדולה הראשית מסלבה לאזור הסקי הראשי). גולשים בינוניים ומעלה יכולים למצות את איזור ואל גרדנה בשבוע (לא שזה רע בעיני לחזור על מספר מסלולים שאוהבים) אבל בהחלט קיימות הרבה מאוד אפשרויות סמוכות (עדיין עם ניצול של חלק קטן מהסופר סקי דולומיטי, רק האזורים הסמוכים Alta Badia, Val di Fassa ו- Arabba שכולם כמובן עם קישור בגלישה לואל גרדנה) שגם בשלושה שבועות יהיה קשה מאוד לכסות. כמובן שניתן לנצל עוד יותר את הסקי פס ולנסוע על מנת לגלוש באיזורים קצת יותר מרוחקים, כמו קורטינה ואחרים (הסופר סקי דולומיטי כולל 12 אזורי גלישה). אני מאמין שבפעם השלישית שאני אהיה בואל גרדנה (לא טעיתם זאת היתה הראשונה) אני אעשה את זה. הסלה רונדה אותו גלשנו ביום שישי היה מאוד מהנה. זה היה יום הגלישה האחרון, עשינו את הסיבוב (עם כיוון השעון) ברוגע עם הרבה עצירות (ארוחת צוהריים מוקדמת, בירה, קפה - לא חסרים תירוצים) הנוף המשתנה והכפרים בדרך, נתנו יופי של אווירה למסלול סיום מקסים לשבוע של סקי.
סלבה ואפרה סקי
לשמחתי (בדיעבד) כשחיפשתי מלון, עודד אמר שהוא מעדיף מלון עם ארוחת בוקר בלבד על מנת שננסה לגוון בארוחות ערב במקומות שונים. סלבה התבררה כמקום מעולה לעשות כך (למרות שגם מאחרים שאכלו כל ערב במלון לא שמעתי טענות). המלון שלנו היה בסיסי למדי במיקום מצוין ובמחיר אטרקטיבי. בעל המקום (הלמוט המדובלל), למרות האנגלית העילגת שבפיו (כמו 95% מבני המקום, גרמנית איטלקית וניב מקומי בלבד) עשה כל מאמץ להנעים את שהותינו, עם הגעתנו הוא לקח אותנו לסיבוב בעיירה והראה לנו את המקומות המרכזיים ומקומות מומלצים לאכול. כל המקומות בהם אכלנו ארוחת ערב היו על פי המלצותיו ומתברר שהאיש כנראה חי טוב. החל מפיצריות (אני נשבע שאני לא אוכל יותר פיצות בארץ) דרץ מסעדות (מי שמגיע לואל גרדנה ולא הולך ל- Medel שלא יחזור) וכלה בארוחת שש מנות (כן אפשר לדחוס שש מנות לארוחה ועוד להרגיש נוח עם זה בסוף) במלוןGenziana, אפשר היה לטעון שזה טיול קולינרי, פשוט אין פספוסים.
העיירה מקסימה וציורית, מאוד כיף להסתובב, קונדיטוריות ומעדניות מצוינות, חנויות בגדים - לקנות רק לסבתא (שלא לחוצה על להיראות צעירה מכפי גילה ואוהבת מחירים מופקעים). הרבה חנויות לציוד סקי (מן הסתם) המחירים נראו לי אטרקטיבים (מגוון מאוד גדול של נעלי סקי במבצע בעיקר Salomon ו- Lange). אורן שירלי ועודד גם נסעו לעיירות הסמוכות סנטה כריסטינה ואורטיזי (אני גלשתי כל יום עד סגירת המעליות ועוד טיפה) וטוענים שגם הן "שוות סיבוב" ושהמחירים בסופר שם נמוכים משמעותית. לצערכם העונה כבר מסתיימת ואלו שלא היו עד עתה, כבר לא יספיקו לבקר שם השנה, אבל התחזית היא שגם בחורף הבא ירד שלג, אז מי שרוצה לשמוע עוד או מתעניין בפרטים מסויימים, אני כאן.
לתחילת הכתבה
