טיול ברמת אנטוליה
עתה, אין דרך חזרה. ממרום סירת הגומי, המים השוצפים אל המפל נראו מפחידים יותר. שני זרמי מים חזקים שצבעם טורקיז רגוע הופכים ללבן קוצף ויוצרים מערבולת שלא רואים את סופה. הסירה האטה את מהלכה לשניה קלה, המדריך, יושב מאחור מצוייד במשרוקית, שרק שריקה אחת (רק את המשרוקית אפשר לשמוע ברעש המפל), שפירושה לחתור בכוח. ישבנו עד דופן הסירה, הרגליים מושחלות היטב בין דפנות הגומי, הקסדה על הראש וחליפה הצלה לוחצת את החזה. "אבא, אני קצת פוחדת" צעקה לי בתי שישבה לצידי. הזמן לתשובה היה קצוב לשתי מילים "גם אני" צעקתי לה. חתירה מהירה ואנחנו עם סירת הגומי נגרפים ל`סמבטיון` הגועש. הסירה מרחפת בזרם החזק כקליפת אגוז, שברירית וחסרת התנגדות. לרגע הסירה מתכסה במים ומיד מגיחה בכוח האוויר המציף אותה. בתחתית המפל ממתינה מערבולת, המים סובבים במהירות ומושכים בכוח רב פנימה, אל מתחת למפל. שריקה נוספת והתחלנו לחתור כמשוגעים כדי לא להישאב לזרם החזק.
עתה הסירה נישאת בזרם וכולנו רטובים. בתי הקטנה לצידי למרבה הפלא מחייכת בהנאה, שתי בנותי האחרות בחלק הקדמי של הסירה, חותרות במתינות ומחליפות חוויות. רעייתי מעט חיוורת אבל מחייכת בגאווה. ממול מתרחקים בתי הכפר הקטן באשנאקוק (פירושו: חמש המצודות). מי הנהר כאילו אוספים כוח להסתער במורד התלול בסדרה נוספת של מפלים. המדריך התורכי `מרגיע` אותנו באנגלית רצוצה: המפל הראשון (מתוך כשניים עשר) הוא כלום לעומת השניים האחרונים.
העיר אנטליה וחבל הארץ שבתורכיה מוכרים לישראלים. רבים מגיעים לכאן למלונות הפאר ולחופים היפים כדי להעביר כמה ימי חופשה מפנקת ובזול. אנטליה (ולא אנאטליה כפי שנוהגים לקורא למקום) נחה במרכז חוף הים התיכון של תורכיה. מחוף הים מטפסת רמת אנטוליה, שסוגרים עליה הרי הטאוראוס המערביים. איזור עשיר במים, עם יערות עד של עצי אורן ענקיים, שמתנשאים לגובה של 50 מטר, כפרים מקסימים שבתיהם דבוקים לצלעות ההרים ותושבים פשוטים ומאירי פנים. את חופי הים לא נפגוש בטיול שלנו. הזמן קצר (חמישה ימים) לטיול, לכן העדפנו מסלול מיוחד שלוקח אותנו לפינות נסתרות, אליהם אפשר להגיע בעזרת ג`יפים. במסלול משולבים קטעי רפטינג בנהר השוצף, הקופרולו, ומפגש עם תושבי הכפרים. בחרנו הפעם בטיול מסודר כדי לחסוך זמן, העיקר ולא להתברבר בדרכי ההרים, רשת מסועפת של שבילים שחוצים יערות עד. היינו צוות משפחתי מתוגבר (רעייתי ואני, שלושת בנותי, שהבכורה הביאה עמה את החבר- לימים בעלה), מין גיבושון משפחתי של חמישה ימים צפופים בחוויות. לנו כישראלים היה קשה לראות את שפע המים שפשוט נשפך לים, מעיינות מים צלולים פורצים מהאדמה ונהר הקופלרו, שרוחבו לעתים מגיע למאות מטרים, ובתוכו זורמים מי בדולח יקרים. לטיול בחרנו את חברת `מדרפט` הישראלית, שמדריכה מתמחים בתורכיה ויובילו אותנו במסלול ההרפתקני בתורכיה.
נהר הקופרולו קיבל את שמו מהגשר הרומי (קופרו- גשר), שניצב בקניון הקופרולו. גירסה נוספת לשמו של הנהר משולבת באגדה: יועצו של אחד השולטנים בשם קופרולו נתן במשך שנים עצות חכמות לשולטן, אחת לא היתה טובה. ראשו ניתז אבל שמו נשאר זורם לנצח במי הנהר. הקופרלו אוסף את מימיו מהפשרת השלגים בהרי הטאורוס הגבוהים, את עיקר מימיו הוא מקבל מכמה מעיינות שופעים שנמצאים לא רחוק מהגשר הרומי, בקניון הבזלת.
דרך צרה ומפותלת עולה להרים. משני צדי הכביש יערות אפלים ורק ירח קטום מלווה באור חיוור את הג`יפים מטפסים מעלה. הכביש עולה לחוות הפורלים של `חוסני`, בכפר קארהבוק (פירושו: חוף שחור). הבנות כבר עייפות, הצעירה שבהן, בת השלוש עשרה, כבר חבוקה בזרעות אמה, נמה בשלווה למרות קפיצות הג`יפ. החווה של חוסני נחה על גדות הקופרלו. חלק מהאווירה בכפר הקטן מתקבל על ידי הרעש הקבוע של מי הנחל הזורמים בשצף. בתי אבן קטנים פזורים בחורש אורנים ומסביב לבריכות הפורלים הנמצאים כאן. על גדות הנחל בתוך החורש, כמעט נושקים למים, פזורים שולחנות ופנסים עם נרות, המאירים את השולחנות. לעת ערב נמתחת על האזור אווירה רומנטית. אין ספק שאנו רעבים אחרי היום הגדוש, הפורלים מוגשים לוהטים מחום עטופים בנייר כסף, סלטים מתובלים ולחם טרי. אני מעיף מבט אחד על הילדים, שטורפים את האוכל במהירות, מדי פעם ממלאים קנקן של מים צלולים ישירות מהמעיין שלצידנו.
הדרך לכפר בלהבושצ`ק שבמרומי ההרים חולפת בין יערות צפופים. בתי האבן מפוזרים, ובתוך אחד מהם ממתין לנו זוג מבוגר. הקירות בחדר הגדול נטולי טיח, מחצלות פרוסות על רצפת האבן וסימנים שחורים של פיח וריח שריפה מהטאבון שבקצה החדר. בעלת הבית ישבה ליד משטח עץ גדול, במכות חדות שיטחה את הבצק, וביד מיומנת הפכה אותו ושוב הלמה בו בכף יד פתוחה במהירות. מפעם לפעם הזינה את האש בעצים ומפוח פרימיטיבי שולח רוח מלבה. ראשה עטוף במטפחת ועיניה נעוצות במשטח הבצק, לבושה בשמלה ארוכה ומאובקת מהקמח. הבצק, שהפך להיות דק דק, נמרח שמן זית, גבינת עיזים (או בשר), ירק ותבלינים. הבצק השטוח העגול מוכנס לתוך הטאבון הלוהט, ותוך שניות יוצא מאפה לוהט אפוף באדים. המאכל האזורי נקרא `גוזלמה`, טעים מאוד ומזכיר את המאכל `לאחם בהג`ין` שהחותנת שלי נוהגת לעתים לפנק אותנו בו. את הבצק הלוהט עם הבשר מגלגלים, רק אחרי השלישי הרעב שלנו נרגע. התרווחנו על המחצלות לצ`אי (תה) המסורתי שהגיש לנו בעל הבית, ובעזרת המתורגמן הסביר בעל הבית כמה הוא שמח לארח אותנו למאכל המסורתי שמכינה אשתו. "אוף, כמה הייתי רעבה" אמרה לי בתי לידי ומעט מהפיח של קירות החדר דבק בלחייה.
לא רחוק משם נמצא כפר קטן שנקרא יובלי, כמה בתים ואיש קשיש שיוצא לקראתנו לכבד אותנו עם מגש פירות מגינתו. לא בכל יום מגיעה לפה חבורה של מטיילים. לא רחוק מהכפר מצוי מעיין קרסטי, מימיו הקפואים מגיעים ל- 8-7 מעלות. אמת מים מבטון מוליכה מים מהמעיין, שנובע מפתחה של מערה. כמה אמיצים מהקבוצה שלנו קפצו למים הקרים, בינהם למרבה הפליאה גם בתי הקטנה. בטיול גיליתי שהיא בכלל לא מפונקת, לא שמעתי אף מילת קיטור. במעבר ההרים הגבוה ליד הר הטוטו ירד עלינו קור עז. פסגתו של ההר מגיעה ל-2,200 מטר, יריעות הברזנט ירדו והג`יפים נסגרו אך הקור חדר פנימה. הדרך יורדת לעבר ימת אערידיר (הימה הרביעית בגודלה בטורקיה) ועל שפת האגם נערכת מנוחת הלילה.
לקראת היומיים האחרונים התקרבנו לעיר אנטליה. ההרים נמוכים יותר בדרך לשדה התעופה. דרך ארוכה של נהיגת שטח בשבילים הרריים גרמה לנו להיראות כמו אופים במאפיה, פנינו ובגדינו מאובקים מהדרך, והרצון העז לרבוץ במים צלולים לשטיפה רק הולך וגובר. מהכפר גביז מובילה דרך בתוך יער אורנים שחורים. את דרך העפר חוצים בגאווה נחלים ופלגים בפכפוך עליז, הג`יפים חולפים בתוכם ונשטפים מהאבק וגם מקפצים בפראות. כוורות דבורים צפופות ביער ונחיל מזמזם מעלינו גרמו לנו להאיץ. מאיים. לפתע בבת אחת מתגלה המפל, שמו אוצ`נסו (פירושו: המים המרחפים). מגובה של כ-40 מטר גולשים המים על קיר סלע ארוך כמסך רך. צעיף המים צבע את הקיר בצבעים של חום כהה וזהוב, בינהם מבצבצים בירוק שערות שולמית, שמתכופפות במים הזורמים ויוצרים נקודות מחבוא בתחתית המפל. גם כאן המים קפואים, חלק מהגיבורים שחלמו על טבילה במים צלולים נסוגים, חלקם העדיפו להישאר מאובקים עד המלון. כמה נועזים, בינהם בנותי, קפצו לבריכה הקרה ובשקשוק שיניים התנקו מאבק הדרך.
באנטליה העיר נגמרת השלווה. קשה לנהוג, כלי רכב רבים נדחפים, תמרור הוא כאן בגדר המלצה ובכבישים דוהרים מהר. שווה לעבור את הסיוט ברחובות העיר בפינוק ב`חמאם טורקי` אמיתי של המקומיים. עטופים במגבות נכנסו לחדר אפוף האדים, גברים ונשים לחוד, שם על במה שופכים מים חמים ושוכבים בתוך האדים, תורכי חסון תולש אתכם מהשלווה למאסג` כוחני שמגרד לפחות חמש שכבות עור וליכלוך מהגוף. אחריו אתם גם נקיים מבפנים לדעתי. ואיך אפשר מבלי לסיים בשוק העירוני ובחלקה העתיק של אנטליה? וחוזרים לארץ עמוסי חוויות...
מידע חיוני
- במרומי ההרים קר מאוד, לכן כדאי לקחת בגדים חמים.
- אין טעם בלקיחת בגדי יציאה (לנשים נעלי עקב ושמלות נשף), צריך רק בגדים פשוטים ובעיקר הרבה בגדים להחלפה. הבגדים מבדים דקים שמתייבשים מהר עדיפים, סנדלים סגורים לרפטינג.
- יש מסלול רגלי בקופורולו, בין המעיינות על פני גשרי תלויים, והסיום במסלול הליכה-שחיה בתוך המים. חוויה נפלאה.
- מי שחושש מהרפטינג יש אפשרות להעברה ברכב לקצה המסלול.
- האוכל בטורקיה מעולה ונקי. כדאי לסמוך על המדריך בבחירת האוכל וכדאי להתנסות במאכלים מקומיים, לא ממולץ לחטוף אוכל מדוכנים בדרך.
- המחיר של טיול כזה (בחברת מדרפט) כולל הכל (עד לרמת טיפים למדריכים)- דלק, שלוש ארוחות ביום, עצירות בשטח לקפה ומתוקים, בעיקר חלבה מעולה. מקל מאוד על התחשבנות. מי שמזמין בירה או שתיה מיוחדת מחוייב בתשלום נוסף לבעל המקום. חוץ מזה את הארנקים אפשר להשאיר בכיסים עד למפגש עם השוק.
- המחיר יכול לנוע בין כ-600 דולר לאדם ובעונה ובחגים עוד תוספת של כ-100 דולר. המחיר יכול להשתנות אך אלה פחות או יותר המחירים כולל טיסה, ג`יפים, לינה ואוכל מלא.
- חלק מתרבות השוק באנטליה הוא משא ומתן על המחיר. למרות ההצלחות שלכם בהורדת המחירים תגלו שחבריכם השיגו בפחות את אותו מוצר, אל תתבאסו כי זה חלק מהכיף.
- בבחירת החברה שתוביל אתכם לטיול אתם חייבים לבדוק בדיוק היכן לנים, האם יש מקלחות צמודות וכו`. אלה פרטים חשובים, שבמידה ולא מבררים לפני הנסיעה נפגשים עם מציאות מעצבנת וחבל.
- שלוש חברות עורכות את המסע לקופורלו והסביבה. המסלול די דומה אך התנאים שונים, וכדאי לבדוק היטב לגבי לינה, טיפים, דלק לג`יפים וכו`. החברות: מדראפט 03-6444811, דרכים 03-5291728, איילה 03-9484700.
