תכנון טיול
הרשימה הבאה מוקדשת באהבה למשפחות עם ילדים שרוצות לפגוש את תורכיה האחרת, להתקרב עד כמה שניתן לימי התרמילאות הנשכחים, להנות ולחזור הביתה בשלום. תודה מיוחדת לאתר "למטייל" שהיווה עבורנו מקור יקר ערך לאיסוף מידע על אזור הטיול ומשמש במה לפרסום רשימה זו.
הכוח
אמא- צעירה נצחית, אבא- מקרטע, "הבכור"- אתלט בן 14, הסנדוויץ`- אנין טעם רגיש בן 11, הקטנה -; קטנה, עוד לא בת 6.
המשימה
טיול שטח משפחתי בן שבועיים בחצר האחורית של תורכיה- נופים פראיים, דרכים משובשות, תשתית תיירותית בסיסית.
ההתלבטות
איך מטיילים באזור כזה עם ילדים צעירים? האם להצטרף לטיול מאורגן? האם לשכור מדריך עם רכב שילווה אותנו לאורך הטיול וידאג ללוגיסטיקה? האם להשתמש בתחבורה ציבורית?
הפתרון
נעשה את מה שאנחנו יודעים לעשות ועושים כבר שנים- נשכור רכב, נקנה מפה, נסמן מסלול וירטואלי ונתחיל לאלתר.
טיסות
בשנים האחרונות מתקיימות בקיץ טיסות שכר ישירות מת"א לטרבזון (Trabzon) שבצפון מזרח תורכיה. הטיסות מוגבלות לשהייה של 7 ימים, לטעמנו קצר מדי בשביל חופשה שנתית. המחיר, ככל הידוע לנו, כ- 430$ לכרטיס מבוגר/ילד. כדי לא להיות מוגבלים במשך הטיול, רכשנו כרטיסי טיסה ת"א-איסטנבול עם Turkish במחיר של 230$ לכרטיס מבוגר/ילד, ודרך האינטרנט רכשנו כרטיסים המשך לקו איסטנבול-טרבזון במחיר 130$ למבוגר ו-100$ לילד. חברת התעופה היא Atlas. כדאי להזמין מוקדם ככל האפשר לפני שהכרטיסים הזולים נחטפים.
רכב שכור
רכב שכור בתורכיה יקר יחסית למקובל במערב אירופה. החברות הגדולות , Avis, Budget ואחרות הציעו תעריפים של כ 75-80$ ליום עבור רכב משפחתי. יקר! לאחר חיפוש ממושך באינטרנט מצאנו את www.icemtour.com , חברת תיירות מאיסטנבול שהציעה לנו ואן מסחרי Peugeot Partner ב-450 יורו ל-10 ימים עם איסוף והחזרה חינם בכל נקודה בעיר טרבזון. לקחנו. כשנציגת חברת ההשכרה מטרבזון הביאה לנו את הרכב למלון הבנו שהרכב שייך לסוכנות פג`ו המקומית ושיתכן שהיה ניתן לשכור ישירות מהם במחיר נמוך יותר. תנסו. [email protected] או [email protected]. בכלל, טרבזון מפוצצת בחברות השכרה קטנות. עשרות משרדי השכרה קטנטנים בכל פינה במרכז העיר. אין לנו מושג מה הם שווים, אולי שווה לבדוק.
אגב, טיול משפחתי בחו"ל בוואן מסחרי זה אחלה רעיון. מרווח, גבוה, תא מטען ענק, דלתות הזזה שלא בולטות לכביש, ילדים עוברים מתי שבא להם לחלק האחורי, ניתן לישון על המזוודות בזמן הנסיעה. תענוג.
אוזונגול ויוסופלי
יום 1: בדרך אל...
חניה של 6 שעות באיסטנבול, ביקור בבזאר הגדול. די מיותר. עוד יהיו לנו יומיים שלמים של איסטנבול בדרך חזרה. מונית לבזאר -; 20 לירות לכל כיוון. קניות -; חולצות טי-שירט אדומות עם דגל תורכיה לכל ילד. זה עוד יסתבר כשוס שיווקי והשקעה נבונה במיוחד. נחיתה בשעת ערב בשדה התעופה של טרבזון הממוקם כ-10 ק"מ מזרחית לעיר, ממש על חוף הים. מונית (12 לירות) למלון Horon במרכז העיר. המלון, כשמו כן הוא, למרות מחירו הלא זול בכלל. (50 יורו לחדר). טרבזון בשעת ערב מאוחרת עשתה רושם של עיירה פרובינציאלית מנומנמת עתירת בתי מרקחת. כשחזרנו אליה בסוף הטיול בשעת צהריים הופתענו לגלות כרך סואן, די מכוער ולא סימפטי לנהיגה והתניידות בכלל. צפוף, רועש. חניה- יוק! ממליצים להתרחק מהעיר ובמיוחד מאזור המרכז. אור גנוז- יש סניף מק`דונלדס בכיכר Ataturk.
יום 2 : מ-טרבזון ל- Uzungol
זו בעצם הגיחה הראשונה לאזור הקצ`קר והכרות אינטימית עם איכות הכבישים באזור. הכפר עצמו ואגם ה- Uzungol ("האגם הארוך") חמודים. בגלויות ובפוסטרים רואים אגם כחול צלול. אנחנו מצאנו האגם חום ועכור לגמרי. אף אחד לא שוחה. גם אנחנו לא. זה יחכה להזדמנות אחרת. יש טיילת מאולתרת מסביב עם מסגד בתחילתה. על הטיילת פוסעים תורכים. אנחנו הזרים היחידים. נשים עם צעיפים שמכסים את הראש ולפעמים גם רעלות. בהתחלה זה מפחיד, אחר כך מתרגלים. אחרי הכל אנחנו במדינה שהאיסלם מושרש בה עמוק מאד. כדי להפיג חששות לוקחים את הילדים לביקור בתוך המסגד. מה רואים? מסגד.
במקום רחצה באגם, עושים פיקניק רטוב בנחל שמזין אותו. הזרם חזק. כמעט ונפרדים מכפכף הקרוקס של "הסנדוויץ` " שמתחילה לשעוט, בלי הרגל, במורד הזרם. מבצע הצלה מרהיב של הבכור, בשנייה האחרונה, מציל אותנו מאובדן מיותר. לינה באחד הפנסיונים שבתחילת הכפר. 50 לירות לכולנו, ללא ארוחת בוקר. מים חמים ושירותים עם אסלה, עוד נעריך את המחווה הזאת בהמשך.
יום 3: מ-Uzungol ל- Yusufeli
בתחילת הנסיעה עושים את כל הדרך חזרה צפונה עד לחוף הים השחור, כשמגיעים לעיירת החוף Of פונים מזרחה נוסעים על העיירה Iyidere ואז שוב פונים דרומה ומתחילים בנסיעה ארוכה ומתישה במעלה הרי הקצ`קר. הדרכים משובשות אך עדיין סבירות. לצד הכביש כמעט תמיד זורם נחל או נהר. אפשר ומומלץ לעצור לפיקניק מדי פעם.
המרחק בין Uzungol ל- Yusufeli בתוואי הנסיעה שבחרנו הוא כ-250 ק"מ. זה לפחות 6 שעות נסיעה נטו. בדרך חוצים מעבר הרים בגובה 2500 מטר. ברבע האחרון של הדרך, הכביש מפתח נטייה להיעלם ללא הודעה מוקדמת. מכביש אספלט דו-מסלולי הוא הופך לשביל עזים מאובק, הררי וצר שבקושי מכיל את מכוניתנו שלנו. מפחיד. מדי פעם רואים כפרי מקומי וכששואלים אותו היכן Yusufeli המובטחת הוא מהנהן לכיוון הנסיעה שלנו. לפחות זה. למרבה המזל אין את מי לעקוף, אף אחד לא עוקף אותנו וגם מולנו לא יותר ממכונית או שתיים בשעה. לקראת 6 בערב מגיעים ל-Yusufeli. ומתאחסנים במלון Chechek (בתורכית Cecek) במרכז העיר.
יום 4 : חצי יום ב- Yusufeli ודרך החתחתים ל-Barhal
Yusufeli היא עיירה קטנה מאד על גדת נהר ה-Choru. שני רחובות ראשיים מצטלבים , 2 בנקים, 5 פנסיונים, תריסר חנויות מכולת, מאפיה, כמה מסעדות וזהו בערך. מאד שוקקת. התושבים הולכים הלוך ושוב ברחובות. תוך שעה כבר מכירים את כולם.
מה עושים ב- Yusufeli?
- מבקרים בערב, בהמלצת אנשי המלון, בחתונה פתוחה לקהל הרחב שנערכת במעין גרסה מקומית של גן אירועים במרכז העיר. בשונה מאירועים דומים בארצנו, אין שם גן וגם אין אוכל. יש סככה ענקית, דודים ודודות שיושבים על כסאות פלסטיק בשוליים, ואילו במרכז שני מעגלי רוקדים שמבצעים ריקוד לא סוער במיוחד שמזכיר דבקה. המוסיקה לא משתנה וכך גם הריקוד. דגמנו פעמיים בהפרשים של שעה, אותה מנגינה, אותו צעד תימני. "הסנדוויץ" שנרתע ממקומות צפופים ואירועים שלא הוזמן אליהם באופן רשמי, לוחץ שנעזוב את המקום. עזבנו.
- אוכלים ארוחת בוקר עם לחם טרי מהמאפיה ושלל ממרחים בבית התה שבגן הציבורי במרכז העיירה. סידור חביב - בית התה מספק את התה והלימונדה ואילו אנחנו מביאים את האוכל. אחלה סימביוזה.
- יוצאים לראפטינג בנהר הצ`ורו האימתני עם הצוות לעניין "Osman את Selim" וחבר נוסף שאת שמו לא קלטנו. סלים הואא דובר האנגלית בצוות ומשמש כנהג רכב הליווי שמוביל אותנו בטרנזיט לנקודת ההתחלה ואז מלווה אותנו בנסיעה לאורך הנהר עד נקודת הסיום. הנייד שלו 053-62234785, המייל [email protected]. אוסמן הוא מה שמכונה Rescue Guide , יושב בירכתי הסירה, חותר, מחלק הוראות בטיחות ודואג שאף אחד לא ייפול החוצה. 050-56448844 [email protected]. הצ`ורו אחלה נהר. אנחנו חותרים בהרכב משפחתי מלא, ללא טרמפיסטים. מלבדנו בסירה שני מלווים. בקטע היותר מסוכן של המסלול, הקטנה שלנו מוצאת ברב כבוד מהסירה ועוברת לרכב הליווי עד האיחוד המיוחל בנקודת הסיום. כל הסיפור, כולל הנסיעה הלוך ושוב והפסקה לשחיה, כ-3 שעות. נפרדים בשימחה יחסית מ- 120$ USD.
- אוכלים ארוחת צהריים משפחתית במסעדה שמול מלון Chechek. האוכל טוב והמחירים ברצפה. אל תתפתו להזמין Chicken Schnitzel וגם לא Chicken Nuggets. מן הסתם שתי המנות הנ"ל הוכנסו לתפריט בלחץ המטיילים הישראלים שסעדו במקום. ניכר שטבח המסעדה לא ממש הבין את כוונת המשורר. לכו על המנות האותנטיות- שווארמה, קבאב, שיפודים, ממולאים. הבקלאווה, תענוג!!! לקראת אחה"צ נכנסים לפג`ו שלנו ונוסעים ל-Barhal, מרחק של כ- 25 ק"מ שנמשך כ- שעה וחצי. הדרך מהממת, כולם מתפעלים מהנוף חוץ מהנהג. הנהג מרוכז כל-כולו בדרך שעליה נוסעת המכונית, מימין צוק, משמאל תהום ונהר זורם, ביניהם דרך עפר לא רחבה במיוחד, סלעים ותנועה דו-סיטרית של משאיות. זהו, מספיק להתבכיין. בסוף מגיעים לברהאל.
ברהאל ואיידר
ימים 5-7 : Barhal
ממבט ראשון ברהאל נראית כמו תפאורת רקע מהסרט "אי המטמון" או מסדרת הטלוויזיה "אבודים". טבע פראי זועק מכל הכיוונים. רעש רקע קבוע של נהר שוצף. והטיפו ההרים עסיס ופלגי מים בכל פינה. רב רובם של בתי הכפר בנויים על צלע הר, גבוה מעל לדרך העפר שעוברת במקום. מצרכים ומטענים משונעים לבתים באמצעות אומגות מאולתרות. כל בית והאומגה שלו.
בכפר הקטנטן 4 פנסיונים. אנחנו מתאכסנים בפנסיון "Karahan`` אצל Mehmet ומשפחתו החביבה, כ-1 ק"מ ממרכז הכפר. הטיפוס לפנסיון מהדרך/חניה לא טריוויאלי (במיוחד אם טועים ולוקחים את מסלול 300 המדרגות), כנ"ל לגבי הירידה חזרה. אם-המשפחה מגיעה למעלה ללא חמצן ומסרבת להשתקע במקום. בהמשך מתרצה. המזוודות אמורות לעלות באומגה. בינתיים הפסקת חשמל כללית בכפר. הבכור מעלה את המזוודות על גבו. ואווו !
הפנסיון של Mehmet הוא אכסניית מטיילי-תרמיל אמיתית. כמו בניו-זילנד, בנפאל. אווירה כייפית, בינלאומית. הלינה במקום כוללת גם ארוחת בוקר וגם ארוחת ערב מושקעת יחסית שמכינים בעל הבית ואשתו. יושבים על מרפסת עץ גדולה, טלוויזיה, אינטרנט, שש-בש, ספרי מטיילים, ברקע רעש הנהר שזורם למטה. אחלה מקום. 100 לירות למשפחה ללילה, כולל ארוחת בוקר וערב. (25 לירות לאדם).
מה בברהאל?
כמה עשרות מטרים מהפנסיון ניצבת הכנסיה הגרוזינית. ניתן לצפות בה מבחוץ בלבד. מה עוד? ניתן לטפס להר שנמצא מול האכסניה אל עבר כנסיה קטנטנה שנמצאת בפסגת ההר. זה חימום טוב לקראת הדבר האמיתי. הדבר האמיתי, "טרק של יום אחד" האולטימטיבי מברהאל, הוא הליכה הלוך ושוב לאגם קראגול (האגם השחור, שם המשמש את התורכים למספר אגמים...), אגם הרים קטן בגובה כ-2500 מטר. כדאי לקבל הוראות/ עצות/ טיפים מבעל הפנסיון והמטיילים. הדרך לא מסובכת במיוחד אבל כמה מטיילים שבו ריקם בלי למצוא אותו.
איך מגיעים? אפשר ומומלץ לנסוע ברכב/ דולומוש/ טרמפ עד לכפר Nazaran ומשם להתחיל בהליכה. הדרך ל- Nazaran קשה מאד לנהיגה, ובכל זאת עדיף לנסוע אותה מאשר להוסיף עוד שעה וחצי של הליכה לטראק (לכל כיוון). מ- Nazaran מתחילים בטיפוס רגלי בין בתי הכפר לאורך קו החשמל אל השלוחה המאורכת המובילה בסופה אל האגם. נוף נהדר משני הצדדים. מדובר בהליכה תלולה של 3-4 שעות כולל עצירות. כמעט עד הסוף מלווה את הדרך נחל שאפשר לשתות ממימיו. בסוף הדרך רואים את המפל היוצא מתוך האגם. מטפסים בשביל מקביל ומגיעים לאגם מוקף הרים עם אי קטן לפיקניקים. אם לא קר מידיי שווה לטבול במימיו הקפואים. הירידה מטה ארכה כשעתיים נוספות. כל השרירים הורגשו היטב.
הערה: הטראק הנ"ל לא מתאים לילדים שאינם מיטיבי לכת. הקטנה נשארה עם האבא בברהאל והסתפקה בפיקניק+שחיה בנחל המקומי. הבנים ואם המשפחה הצילו את כבוד המשפחה.
ימים 8-9 :Borcka-Karagul
העיירה Borcka נמצאת בפינה הצפון-מזרחית של תורכיה, ממש על הגבול עם גרוזיה. בדרך אליה עוברים (ולא מתעכבים!!) בעיר המחוז Artvin שלצידה מוקם בימים אלה סכר ענק שאמור להפוך את הצ`ורו השוצף לאגם ענק. הדרך מ-Barhal ל-Artvin היא כביש אספלט אמיתי. אחרי Artvin האספלט הופך להיות נדיר יותר ויותר ונעלם לגמרי כשמגיעים לעיירה Borcka. ב- Borcka פונים ימינה מהכביש הראשי. דרך חתחתים ארוכה בתוך יער גשם רחב עלים ועתיר שרכים מובילה מהעיירה אל אגם מקסים עד מאוד בשם Borcka-Karagul. האגם, בגובה 1450 מ`, מוקף בשביל קורות ואבני קפיצה שנחמד ללכת לאורכו. התורכים משום מה ממעטים לשחות באגמים האלה, אבל אנחנו אהבנו מאוד.
על שפת האגם יש אתר קמפינג חביב שעשוי לשמש גם כאכסנית-נוער אם תתעקשו מאד. הבעלים חובש כובע בוקרים ושפם, נראה מעט חמור סבר אבל בסך הכל מתגלה כאיש נחמד מאד. מיטות קומותיים וארוחות משותפות (ערב ובוקר) בתשלום נוסף. המחיר 15 לירות לאדם ללא ארוחות, או 30 כולל. מי שמעדיף לפקנק או למנגל עם אוכל משלו- כדאי שיצטייד מראש. המקום משמש גם כבסיס יציאה לטראקים. לא רחוק משם, הר בגובה 3000 מטר. למקום מגיעים תיירים מקומיים בלבד, בדרך כלל אוהבי טבע פראי ומיטיבי לכת שממשיכים להרים שמסביב. אם הגיעו לפנינו תיירים למקום המקסים הזה, היו בטוחים שהם היו מישראל.
האגם כ"כ קסום שנשארנו שני לילות. המים חמים יחסית. מה עשינו? שחינו ושחינו.
ימים 10-11: Ayder
הדרך מ Borcka-Karagul ל-Ayder עורכת כשעתיים וחצי והיא עוברת בכבישים טובים יחסית, ברובה על פני כביש החוף התורכי. מימין ים שחור, משמאל עיירות חוף סתמיות, לא יפות במיוחד. בקטעים רבים הכביש ממש צמוד לקו המים. אין חוף, אין חול. יוק. בשלב מסויים פונים שמאלה, מתרחקים מהים ומתחילים להיכנס שוב למעבה הקצ`קר. עוד 40 דקות ואנחנו ב- Ayder.
Ayder נראית כמו כפר אלפיני טיפוסי, ממש כמו אחיה התאומים שפזורים בין אתרי הסקי של שוויץ או צרפת. רחוב ראשי ארוך ותלול, כמעט 2 ק"מ אורכו, מדרונים מוריקים מכל עבר, יער מחט עבות, מים זורמים מכל עבר ובתי עץ. ב- Ayder שפע בתי מלון, פנסיונים ואחסניות. לראשונה בטיול אנחנו פוגשים אוטובוסי תיירים. תיירי פנים כמובן. נשים בשלל צעיפים ומטפחות ראש צבעוניות. הגברים... עם שפם.
אנחנו מתאכסנים במלון Saray, מלון עץ בסיסי מאד במרכז הכפר, שמקצה לנו שני חדרונים לא צמודים וגובה מאיתנו 50 לירות ללילה. במחשבה שניה מלון זאת הגדרה מוגזמת ל-Saray הזה. זה יותר לכיוון של תיבת-נח.
מה עושים ב-Ayder? למטיילי התרמיל הצעירים, משמשת Ayder כבסיס יציאה לטרקים של כמה ימים בפסגות הקצ`קר. הטרק הפופולארי הוא כמובן "חוצה קצ`קר" שמתחיל ב-Ayder, מטפס לפיסגה של 4000 מ` ויורד בצד השני ל-Barhal. אנחנו, מן הסתם, ויתרנו על החלק הארוך והקשה והתמקדנו בהנאות הקטנות:
- כ-1 ק"מ לפני הכניסה Ayder יש חווה מדליקה לגידול דגי פורל ובתוכה מסעדה. במקום בריכות דגים, תעלות, מתקנים שונים הפועלים על ניצול זרם מים, נדנדות מפחידות, והכי חשוב, אוכל טעים וזול להדהים. מנת פורל טעימה (דג מטוגן, סלט ובורגול) -; 5 לירות. כנ"ל לגבי מנות קבאב (בתורכית Kofte). ארוחה משפחתית -; 20 לירות.
- במרכז Ayder יש מדרון דשא תלול וירוק, שהמקומיים נוהגים לטפס עליו ואז להתיישב לפיקניק צבעוני. אנחנו לקחנו כדורגל והתחלנו להתמסר ביננו בקשתות רחבות כנגד המדרון. מדליק.
- נסיעה ברכב ל-Kavron, שישה ק"מ בעליה תלולה ואז ירידה רגלית חזרה ל-Ayder. בילוי של כמה שעות בחמאם המפורסם של Ayder. סוף-סוף מקלחת חמה. אוך כמה חמה. בכניסה מתפצלים, בנים ימינה, בנות שמאלה. 5 לירות לאחד. החמאם המסורתי מקבל את מימיו ממעיין תרמו-מינראלי שנובע במרכז הכפר. בריכת הטבילה חמה, מאד-מאד חמה. הניחוש שלנו, יותר מ-60 צלזיוס. המקומיים אמרו, בקושי 42. מה הם מבינים?! בסיום הרחצה נפגשים סמוקים ומרוצים באולם הכניסה. זה הזמן למשקה צונן. בלילה ישנו כמו תינוקות.
יום 12: חזרה לטרבזון וטבילה בים השחור
הטיול מתקרב לסיומו. היום סוגרים מעגל וחוזרים לטרבזון. למחרת בבוקר נזדכה על המכונית בשדה התעופה ונטוס לאיסטנבול, שם נסיים את הטיול בסיור של יומיים בעיר. בנתיים עושים את כל הדרך חזרה לחוף הים השחור ופונים מערבה. הים, שעד כה היה רגוע ושליו, מתחיל לזעוף. עכשיו הוא באמת שחור.
כשמתקרבים לטרבזון מחליטים להתמקם במלון Klas Trabzon שנמצא מחוץ לעיר, כ-2 ק"מ מזרחית לשדה התעופה, מלון שני כוכבים חדיש יחסית וריק כמעט לגמרי, הממוקם על חוף הים בצמוד לכביש החוף, 3 דקות נסיעה משדה התעופה. 50$ לחדר. קצת זונות בלובי, לא נורא. למלון חוף ים פרטי. זאת הפעם הראשונה שאנחנו רואים פה חוף ים אמיתי. מנצלים את ההזדמנות ויורדים לטבול. הים סוער, מזל שיש שובר גלים. ריח עז של אצות באוויר. מליחות המים מינורית. ים משונה הים הזה.
ליל שקט עובר על כוחותינו. בבוקר, ארוחת בוקר על מרפסת עץ נהדרת מול הים. זהו, נגמר. 3 דקות נסיעה ואנחנו בשדה התעופה. נציגת חברת ההשכרה מגיעה באיחור קל ונעלמת עם הפג`ו. אנחנו על המטוס לאיסטנבול.
הערות כלליות לסיום
- בימים הראשונים הקפדנו לשתות רק מים קנויים. בהמשך גילינו שאנחנו בין היחידים שנוהגים כך ואף אחד לא מת. התחלנו למלא גם אנחנו בקבוקים מעמדות מילוי (צינורות מאולתרים עם זרמי תמיד של מי נחלים). לא מתנו.
- לא שזה חשוב במיוחד, אבל כשמזמינים פיצה תורכית מקבלים טוסט עם גבינה או גבינה ובשר, פשוט לא לצפות לפיצה.
- התורכים משתגעים על ילדים, במיוחד על ילדים של תיירים. מחבקים ומנשקים בלי הכרה.
- כמו שהבנתם, הדרכים בחלק מהמקומות, לא משהו. ג`יפ יכול אולי לעזור אבל ממש לא חובה. בטח שלא שווה את ההפרש במחיר. מילת המפתח - לנסוע לאט ולצפור בחוזקה לפני סיבובים חדים ללא קו ראיה. אם מישהו בא ממול, הוא לא יראה אתכם, לפחות שישמע.
- קחו איתכם משחקים, כדורים, מתקות, פריסבי, מתנפחים למיניהם.
- תביאו סכום, כוסות, קערות לקורנפלקס, ציידנית.
- בואו עם דולרים או יורו. אל תתפתו לקנות לירות תורכיות בארץ. זה מאד לא כדאי.
- אל תבליטו את ישראליותכם. דברו חלש.
- תעשו חיים.
