הקדמה
בפינה הדרום המזרחית של מפת תורכיה תוכלו להבחין בכתם תכול- זהו אגם ואן ובתורכית Van Gulu (גולו בתורכית= אגם). האזור פסטורלי ושלו: אגם כחול כחול מוקף בהרים גבוהים (2000 - 4000 מ`..), חומים וצחיחים - מראה שמזכיר במקצת את נוף אזור ים המלח. שתי ערים מרכזיות נמצאות משני צדי האגם, במזרח-ואן Van, העיר הגדולה יותר ובמערב העיר טטואן Tatvan. אין עניין מיוחד בערים ולרוב יוצאים מהן לסיורים באתרים הרבים (רובם ארכיאולוגים) הנמצאים לאורך האגם ובאי שבתוכו וכמובן גם להר נמרוט המזרחי. מעיר אחת לשניה ניתן להגיע בשייט או בדרך הקונוונציונלית יותר והמסובכת פחות- בדולמוש.
אגם ואן והעיר ואן
אגם ואן
אגם ואן, הגדול ביותר בתורכיה וחמישי בגודלו באירופה. ארכו כ- 150 ק"מ ורוחבו כ- 65 ק"מ. האגם נוצר כתוצאה מפעילותו הוולקנית של הר נמרוד הסמוך, ששפכי הבזלת שלו חסמו את דרכי הניקוז של האגם. האגם שמנוני במקצת והרחצה בו מזכירה את הרחצה בים המלח. ארבעה איים באגם, ביניהם האי המפורסם Akdamar, המצוי 40 ק"מ מדרום מערב לעיר ואן.
העיר ואן
העיר די גדולה, לא ממש מעניינת ולרוב משמשת כתחנת ביניים אל האתרים המפורסמים שבאזור. באם הגעתם בשעה מאוחרת אזי תמצאו מספר מלונות (הלינה יקרה יותר והיא כוללת לרוב גם ארוחת בוקר), מסעדות עממיות ואפילו בית קולנוע. אולם, אם תגיעו בשעה סבירה, ממש לא מחייב לעצור בעיר ואפשר להמשיך הלאה מהאוטוגר של ואן.
אטרקציות
מצודת העיר: במצודה ניתן להבחין כבר כשמגיעים אל העיר. הטיפוס אל המצודה מייגע במקצת אך מי שישקיע יזכה לנוף מהמם של האגם והעיר העתיקה (מומלץ בעיקר לעת שקיעה).
הגעה: התחנה האחרונה של האוטובוסים המגיעים אל העיר ואן היא האוטוגר (התחנה המרכזית) של העיר. במקום יש שירות Service (ללא תשלום) של הדולמושים למרכז העיר שיוריד אתכם איפה שתבקשו. באם תרצו להמשיך ישר אל טטואן אין לכם סיבה להיכנס למרכז העיר, פשוט המשיכו מהאוטוגר של ואן אל טטואן (אותו דבר לגבי הגעה לאי אקדמר).
האי אקדמר
מרחק שעת נסיעה מהעיר ואן נמצא האי אקדמר. זהו אי חביב הנמצא במרחק של 4 ק"מ מהחוף. המבנה המיוחד ביותר באי הוא הכנסייה הארמנית מימי הביניים. הכנסייה מרשימה בעיקר בזכות הפיסולים שמעטרים את קירותיה החיצוניים. התבליטים מתארים בפרטים כמה מסיפורי המקרא ומן הברית החדשה כמו חווה (ואדם) ודויד וגוליות. פנים הכנסייה מכוסה בציורי קיר, אך אלה די הרוסים ולא מרשימים כמו הפיסולים.
אטרקציות
מלבד הביקור בכנסיה, אין הרבה מה לעשות על האי וכדאי לנצל את העובדה הזאת. הביאו עמכם ספרים, שש-בש, פירות לפיקניק ו..ביגדי ים. כן כן - הרחצה בים מותרת. קחו בחשבון כי המים שמנוניים מעט ומזכירים את ים המלח.
לינה
הלינה על האי אינה מותרת אולם ניתן יש אכסניה מעבר לכביש אצל אדם סימפטי בשם אברהים. במקום יש שירותי קמפינג, אכסניה ומסעדה. באם לאחר הביקור באי אתם ממשיכים הלאה- תוכלו (רק למשך הביקור באי) לאכסן את חפציכם אצל איברהים (לא שמירה מסודרת- רק מחווה של רצון טוב).
הגעה
על מנת להגיע אל החוף שמול האי לוקחים דולמוש מואן או מטטואן ופשוט מבקשים מהנהג לרדת את מול האי. אל האי עצמו מגיעים בשיט הנמשך כ- 30 דקות. התשלום הוא קבוע לסירה (מתחלק בין מספר הנוסעים גם כשיש שני נוסעים..).
העיר טטואן וממט
העיר טטואן
כמו ואן גם טטואן אינה שופעת אטרקציות תיירותיות והיא בעיקר עיר רגילה המשמשת כתחנת מעבר אל הר נמרוט המזרחי.
הגעה: ניתן להגיע בבאמצעות שייט או באמצעות דולמושים שיוצאים מהעיר ואן (אותם דולמושים עוברים בכביש החוף של האי אקדמר).
ממט
ממט ולא יותר כי ללא ספק הוא מוסד בפני עצמו. ממט הינו תורכי ממוצא כורדי שגר בכפר מתחת להר נמרוט. משכנו של ממט משמש אופציה טובה ללינה בלילה שלפני או אחרי הטיפוס אל ההר. האירוח הוא לא ממש מסודר: ישנים בשקי שינה בחדר נטול מיטות ואוכלים בחדר האוכל של המשפחה בחדר נטול שולחן, אין ממש אמבטיה והשירותים לא במצב הכי טוב שבעולם.
מי שלא יבהל מהנתונים הלא כל כך מעודדים ויגיע לכפרו של ממט יגלה איש נפלא ומשפחה נפלאה לא פחות (בעיקר בנותיו). נראה כאילו כל המשפחה עוסקת באירוח ונדיר שיעבור עליכם רגע ללא שאחת הבנות או הילדים יבואו ישאלו בשלומכם, או סתם ירצו לשחק. יש לציין כי המשפחה מעניקה לישראלים יחס חם במיוחד (אוהבים אותנו). בנות, אל תתפלאו אם את הלילה שלכן תעבירו יחד עם כל בנות ממט (כולם דחוסים בחדר השינה - בצורת שתי וערב). ארוחות הערב בכפר הן מעולות (פרי ידיהן של בנותיו של ממט), ממט לרוב מגיע בערב עם אבטיח עסיסי לקינוח. בונוס: מכיוון שהאירוח הוא בכפר כורדי, יש את האפשרות לעמוד מקרוב על בעיית הכורדים. מומלץ גם לעשות סיבוב בכפר, תגלו אנשים נחמדים שיזמינו אתכם להתארח בביתם, או לפחות לקבל חצי תפוח.
הגעה
העיקרון הוא פשוט- מגיעים ללשכת התיירות בטטואן ומשם מבקשים להתקשר לממט והוא מגיע ונוסעים ביחד לכפר. המעשה הוא קצת יותר מסובך וארוך ...(זה הזמן להצטייד בהרבה סבלנות). העניין הוא שכנראה לממט אין רישיון לקיים אכסניה בביתו. מכיוון שהוא בכל זאת עושה זאת ועוד נוחל הצלחה מרובה- כל בעלי המלונות והאכסניות בטטואן מאוד כועסים עליו והוא משתדל לפעול בסתר. ולכן בפעם הראשונה הוא יסביר לכם בקול צרוד מסיגריות, כי הוא מבקש שלא תגידו לאף אחד שאתם הולכים להתארח אצלו. אח"כ הוא יושיב אתכם באיזה סוכנות ויגיד לכם שהוא תכף מגיע, התכף נמשך די הרבה זמן- לעיתים גם כמה שעות. גם כאשר ממט יגיע, אל תמהרו להיות אופטימים.
הדרך, כבר אמרו חכמים, ארוכה היא. ממט עורך סיבובים בטטואן (הזדמנות טובה להתרשם מהעיר- למי שעוד לא עשה זאת), קונה איזה אבטיח (ראו ערך ארוחת ערב), אוסף מלא אנשים, ממלא דלק (שעות) וגם כאשר הוא מסיים את סידוריו, לא ממש אפשר לנשום לרווחה. הוא מתחיל לנסוע, עוצר, מכבה את האורות, מדליק, מעלה אנשים ומוריד ומחכה להם רגע.. בקיצור.. לוקח המון זמן. אבל בסוף מגיעים והשהות כאמור- מפצה על הכל.
העלות
די סבירה בהתחשב בכך שהמחיר כולל הסעה לכפר (שזו בעצם הסעה להר), ארוחת ערב/בוקר, שימוש במים, שירותים ולינה מסויימת.
לסיכום
חוויה, אולם כדאי לזכור כי הקפדה על זמנים היא לא דבר שממט כל כך מצטיין בה. ולכן אם יש לכם למחרת בבוקר טיסה או אוטובוס בשעה מוקדמת, אולי כדאי לשקול שנית את עניין הלינה בלילה שלפני. הוא אומנם מבטיח שתגיעו בזמן, אבל לרוב הוא עושה הכל בדקה התשעים (מרוב שהוא רוצה לעשות הרבה דברים), ואז גם אם למרות הכל מספיקים, העניין מלווה בלחץ.
פרטים:
Memet Salih Selici
טלפון: 04344232203
סלולרי: 05428324228
שם הכפר: Serinbayir Koyu
אימייל: [email protected]
לתחילת הכתבה
הר נמרוט המזרחי
ההר שנמצא מצפון מערב לאגם ואן הינו הר געש כבוי, שבתוכו יש מכתש יפיפה עם 5 אגמים וצמחיה. בשניים מהאגמים שבמכתש יש מעיינות חמים. ניתן לטפס אל קירות המכתש ואז לרדת אל המכתש שבהר, שם ניתן לרחוץ באגמים ואף להשאר ללון.
דרכי גישה
ברכב: ברוב חודשי השנה הדרך אל ההר חסומה בשלג ובבוץ אך ביולי אוגוסט ניתן להגיע בדולמוש אל תוך המכתש ממש קרוב לאגם. ניתן לצאת בדולמוש מטטואן או מהכפר של ממט. אותו דולמוש שהסיע אתכם, לרוב יחכה לכם- על מנת שהוא לא יצטרך לחזור ריק.
ברגל: מהכפר של ממט מתחילים לטפס לכיוון ההר. אין שביל מסודר והעליה מורכבת מעליות וירידות רבות והיא די קשה. כדאי לשאוף לצידו הימני של ההר (כאשר אגם ואן מאחוריכם), אז כאשר מגיעים לשפת המכתש (ועומדים משתאים מיופיו) יש שביל די ברור המתחיל ללכת בדופן הימנית שלו ולאט לאט מתחיל לרדת אל תוך המכתש. בתחילה השביל די מסודר, אולם לאחר מכן, בשלב הירידה הוא הופך לדרדרת של חול ופשוט מחליקים/ גולשים כל הדרך למטה. כל עניין העליה והירידה לתוך המכתש הוא די מתיש ודי ארוך (כ-5-6 שעות).
אז ברכב או ברגל ? ובכן, דילמה קשה: מחד, הטיפוס ממש ממש קשה ואם גם רוצים ללון במכתש, אז צריך לסחוב את הציודים וזה ממש כבד. מאידך- אין מה שישווה למראה המכתש לאחר עליה כל כך מפרכת.
