הכנות לנסיעה
ביולי 2008 נסענו כל המשפחה לטיול בפירנאים הספרדיים: אבא, אמא ,שלושה ילדים בני שמונה עד שלוש עשרה וסבתא. החלטנו להתמקם בעיירה ווילהה (Vielha) שבעמק אראן (Val d`Aran) ומשם לנסוע לטייל באזור. הזמנו מלון מהארץ וקיווינו לטוב. האתר התגלה כאמין ונוח. אפשר להזמין דרכו את כל סוגי הלינות בטווח רחב של מחירים, ובמקומות שונים. שכרנו רכב מהארץ.
לתחילת הכתבה
היום הראשון - ווילהה
נחתנו מטיסת אל על בברצלונה בבוקר, לקחנו את האוטו בשדה התעופה והתחלנו בנסיעה. נסענו על הכביש המהיר ברצלונה-לרידה (Lleida). על הכביש ישנם חניונים מסודרים לעצירה בדרך כלל יחד עם חניון לקמפינג, הכוללים שירותים, תחנת דלק, חנות ומסעדה. משם עלינו על כביש N-230 עד ווילהה. הנוף הופך להיות דרמטי ככול שעולים בהרים, עם מפלים וסכרי ענק בצד הדרך, שיוצרים אגמים גדולים ומעלים הרהורים על מצב המים אצלנו ואצלם... בדרך עצרנו בכפר קטן לקפה וארטיקים ואחר כך בבסטה קטנה בצד הדרך לקנות פירות טריים.
אחר הצהרים המאוחרים הגענו אל ווילהה, שהתגלתה כעיירה אלפינית חביבה ביותר, עם חנויות המוכרות ציוד לסקי ולטיולים ומבחר של מסעדות, כיכר מרכזית עתיקה ומגדל פעמונים, שהוא בעצם כנסייה כנהוג בעיירות ספרדיות. המלון התגלה כנוח ונקי, עם נוף להרים ועם מטבחון מאובזר. שילמנו 330 אירו לשלושה לילות ולשני חדרים.
לתחילת הכתבה
היום השני - שמורת אגיאס טורטאס
יצאנו לטיול בשמורת אגיאס טורטאס (Agiuestortes). בתרגום חופשי: המים המנשבים. לשמורה יש 2 כניסות: מהכפר אספוט (Espot) ומהצד השני מהכפר בויי (Boi), ובשניהם יש מסלולים שונים. אנחנו החלטנו להיכנס לשמורה מאספוט. נסענו על כביש C-28. הכביש עובר בנופים פירנאים טיפוסיים של מפלים, הרים וכיפרונים עתיקים, עולה לכפר הסקי בקירה (Baqueira) בגובה של 2000 מטר, שבקיץ כולו סגור לשיפוצים, ויורד לעמק. לקראת סוף הדרך עצר אותנו עובד מע"צ הספרדית והסביר לטור המכוניות שנוצר שם, בהרבה תנועות ידיים שלו ובספרדית עילגת שלנו, " גרנד פרובלמה אקסידנטה...". בקיצור, התברר שהדרך נחסמה על ידי מנוף ענק, עד שיחולץ מהתהום טרקטור שנפל לפני כמה ימים. ישבנו וחיכינו על שפת הנחל כשעתיים עד שנוכל לשוב ולנסוע. מזל שקנינו בסופר בגטים וגבינות, אז ישבנו על שפת הנחל ועשינו פיקניק.
כשהגענו לאספוט החנינו את האוטו במגרש החניה ליד מרכז המבקרים, יש שילוט, ושם לקחנו את הג`יפ לשמורה. אנחנו נסענו עד למעלה, עד סוף המסלול של הג`יפ ומשם חזרנו ברגל דרך המפל עד לאגם סנט מאוריצי, דרך מדהימה בין האגמים וההרים. הילדים טבלו רגליים בכל אגם בדרך, טיפסו על הסלעים שבאגמים, כבשו איים וצדו שודדי ים. הם טענו שזו גולת הכותרת של הטיול. המים באגמים הם מי הפשרת שלגים ולכן קרים מאוד, אי אפשר להתרחץ, אך אפשר לשתות ולמלא בקבוקים. ההליכה היא של כ- 5 ק"מ בירידה שלקחה לנו כשעתיים וחצי (אבל כאמור, צדנו שודדים בדרך). בערב חזרנו לווילהה.
לתחילת הכתבה
היום השלישי - שמורת פוסט מלדטה
היום נסענו בכיוון ההפוך, לשמורת פוסט מלדטה (Posets-Maladeta). הקפנו את עמק אראן מצידו המערבי. שוב, דרך הררית מדהימה, בין יערות, כרי דשא, פרחים ומפלים. עצרנו לתצפיות בדרך, ואחר כך בעירה החביבה בנסק (Benasque) לקפה ועוגות וסיור קצר בעיר. מצאנו חנות צעצועים שמוכרת אבירים במבצע -; 3 יורו לאביר עם קסדה מתפרקת, כנפיים, חרב ומגן (אולי ניתקל שוב בשודדי ים ...). שבעים ומרוצים המשכנו לנסוע כ- 15 ק"מ עם הכביש (A-139) עד הכניסה לשמורה, שם מחנים את הרכב ונוסעים באוטובוס עד לתחילת המסלולים.
בחרנו ללכת עד למפל, על השלט כתוב Aguallut. הדרך היא בעליה לא קלה, היה חם באותו יום, הילדים קיטרו ולסבתא היה קשה. לקראת סוף הדרך סבתא החליטה להישאר בצל אחד העצים ולחכות לנו שנחזור. אנחנו המשכנו עד למפל. התצפית מהמפל היא על הר אנטו (Aneto), שהוא הגבוה בפירנאים - 3400 מטרים גובהו. יש שם כרי דשא ריחניים ופורחים וכאשר נשכבנו לנוח ראינו פתאום את סבתא מגיעה -; התברר שזוג קשישים אנגליים פגשו אותה בדרכם חזרה ושכנעו אותה שאם היא הלכה עד פה אז כדאי לה להמשיך למפל. החזרה הייתה יותר קלה כי הדרך בירידה, ולקח לנו בערך 45 דקות להגיע אל האוטובוס. בערב שוב חזרנו אל ווילהה, למסעדה החביבה עלינו, הפיצה גריל שבכיכר המרכזית, בדיוק ליד המגדל של הכנסייה.
לתחילת הכתבה
היום הרביעי - אנדורה
בבוקר עזבנו את ווילהה והתחלנו לנסוע לכיוון אנדורה ששם הזמנו מלון ללילה אחד עוד מהארץ דרך האתר הנ"ל, בעיירה סנט ג`וליה לאורה (Sant Julià de Lòria). נסענו דרך כביש c-13 עד סורט (Sort). בסורט עצרנו לקפה וסיור בעיר. סורט היא בירת העמק העליון של נוגיירה פאיארסה (vall del Noguera Pallaresa). באותו הזמן בדיוק התקיימו בסורט ובנהרות המובילים אליה -; נוגרייה פאיארסה ונוגיירה קארודוס, ארועי שיט הקאנו השנתיים, וכל הדרך עד לעיירה יש תצפיות על הסירות וצלמים שמצלמים את השייטים. בסורט נכנסנו אל תוך הסמטאות ומצאנו חנות שמוכרת מכשפות מכל סוג, גיל וצבע, מתברר שהתושבים המקומיים מאמינים שמכשפה בבית מביאה מזל.
לאחר הקניות ההכרחיות המשכנו כביש N-260 כמעט עד אנדורה. את שאר היום בילינו בקניונים ובחנויות באנדורה. יש בהחלט מציאות, כמו למשל קונסולת משחקים WII בכ-800 שקלים, מחליק של בייביליס ב-100 שקלים ומשחקי פליסטיישן 2 ב-125 שקלים, מהם הילדים נהנים מאוד. בערב ביקשנו מפקיד הקבלה במלון המלצה על מסעדה בסנט ג`וליה. הוא הפנה אותנו למסעדה מקומית בשם אנג`לו, פיצרייה מקומית על שפת הנהר עם נוף להרים, מפות לבנות, יין הבית זול וטעים ואוכל טוב ולא יקר.
לתחילת הכתבה
היום החמישי - עמק נוריה
יצאנו מאנדורה ונסענו לכיוון עמק נוריה. המשכנו בכביש N-260 לאורך הנהר וחצינו את עמק קאדי עד לכפר בלוור דה סרדאניה (Bellver de Cerdanya), שבנוי על ראש ההר וממנו יש נוף מדהים על כל העמק. כפר עם בתים עתיקים, כיכרות, עציצים פורחים בחלונות, ונפש חיה לא הייתה ברחובות. אולי הם עדיין ישנו... אחר כך המשכנו בכביש N - 152 עד ריבס (Ribes) ומשם נסענו עוד קצת למעלה בכביש צר ומפותל לקרלבס (Queralbs). בקרלבס לקחנו את רכבת ההרים למקדש בעמק נוריה. העמק לא עביר לכלי רכב. בנסיעה ברכבת רואים את שבילי ההליכה הרבים ואת המטיילים שעולים למקדש ברגל. ההליכה היא של כשלוש שעות למיטיבי לכת ולכן נסענו ברכבת. הנוף מדהים: מפלים בין ההרים, צמחיה והרבה ירוק. למעלה ישנו פארק שעשועים לילדים עם מגלשות הרים מאבובים, מקדש, מרכז מבקרים, מסעדות ואגם שאפשר לשוט בו.
הילדים הלכו לפארק השעשועים, עלו וירדו באבובים ונהנו מאוד. אחר כך התחיל לרדת גשם והלכנו לאכול במסעדה בשירות עצמי. יש למעלה כמה מסעדות וזו שבשירות העצמי היא הזולה שבהן והייתה גם מאוד טעימה. אכלנו פאייה פירות ים, מרק סמיך של עדשים ונקניקים וצ`יפס. את השייט השארנו לפעם אחרת. יש לקחת בחשבון שקר למעלה גם אם בעמק חם יותר. משם נסענו למלון בקוסטה ברווה לשלושה ימי מנוחה.
לתחילת הכתבה
טיפים
בחרנו להתמקד באזור קטן יחסית ולא לנסוע הרבה מכיוון שהיינו עם ילדים. השתדלנו לתת מענה גם לילדים וגם לסבתא, ועדיין לטייל ברגל בשמורות. את המסלול בנינו בארץ בעזרת האתר של משליין.
את המלונות הזמנו באתרים: hotels.spain-bookings.com וכן ב- www.lleidatur.com/ing/index.html .
לתחילת הכתבה
