הריף
התעוררנו במגרש החניה, בדיוק באותו מקום בו הלכנו לישון, נרגשים לקראת הביקור ב Reef HQ שיכונה להלן: "הריף". הריף הוא אקוואריום בו חיים דגים ואלמוגים סביב שונית והוא נועד לאפשר גם לכאלה שלא בא להם להרטב במי האוקיאנוס לחוות את חווית ה Great Barrier Reef (ובתרגום לעברית: שונית המחסום הגדולה, פרטים נוספים בהמשך).
הביקור אמור היה להיות אטרקציה גדולה והסתבר כ"פלופ" רציני. בכל מרכז מידע לתיירים, בכל סטנד של עלוני פרסומת יש ערימות של דפי מידע של הריף, תחת הכותרת המודגשת במרקר צהוב זרחני: אטרקציה שחייבים לראות!
גם הלונלי פלנט לא חסך שבחים מהמקום והילל את מגוון היצורים בהם ניתן לצפות דרך הזכוכית ואת מכונת הזרמים שמייצרת מחזורים של גאות ושפל, כדי שהחיים באקוואריום ירגישו ממש כמו בבית. מה אומר לכם ? המקום נחמד, לא יותר. בוודאי שאינו מצדיק את 85 הדולרים האוסטרליים ששילמנו עבור כרטיס משולב לאקוואריום ולסרט אימאקס בנושא כרישים. יותר מזה: המצפה התת ימי באילת והמוזיאון שלצידו מנצחים את הריף בעיניים עצומות ובידים קשורות מאחורי הגב....
הסיבה לקיומו של הריף דווקא בטאונסוויל היא שזהו מקום פופולרי ליציאה להפלגות לשונית המחסום הגדולה. אנו החלטנו, לאחר התלבטות קשה, שלא נפליג לשנרקל בשונית, ראשית משום שהצעירים בינינו לא מתורגלים בשחיה מספיק כדי שנוכל להוריד מהם את העיניים כשאנו שוחים באמצע האוקיאנוס. שנית, משום שלמרות שהדבר לא מורגש על פני היבשה, עכשיו חורף והמים קרררררים. מי שמשנרקל עושה זאת, כמובן, ללא חליפת צלילה... שלישית, לא נעים לומר, אך אני קצת חוששת מהמפגש המשפחתי עם העולם התת מימי. למרות האמור לעיל ההתלבטות היתה קשה משום ששונית המחסום הגדולה היא עוד אחד מהדברים ה"הכי" שיש באוסטרליה.
לתחילת הכתבה
שונית המחסום הגדולה
השונית היא מהרחבות ביותר בעולם. גיל השונית נע משני מיליון לשמונה עשרה מליון שנים ואורכה כ - 2,000 ק"מ -מחוג הגדי באוסטרליה ועד צפונה לפפואה גינאה החדשה וניתן לראותה גם מהחלל (!). השונית מהווה בית ל- 400 סוגי אלמוגים, 4,000 סוגי רכיכות ו- 1500 סוגי דגים (זה לא שאני כזאת ידענית גדולה, הנתונים הועתקו מהלונלי פלנט... ). בין השאר, גרות בשונית פרות ים ( סוג של דג שמגיע בבגרותו לאורך של 3 מטרים ולמשקל של כ - 300 ק"מ) שהן, כנראה, המקור לאגדות ולמיתוסים על ... לא להאמין - בתולות הים. בשונית גרים גם כמה סוגים של כרישים, אך, לפי הלונלי פלנט הכרישים הללו אינם תוקפניים כלפי בני אדם. לטובת אלה שבחרו לצלול/לשנרקל בשונית אני מקווה שהכרישים יודעים זאת... בקיצור, לא נהנינו בריף ולא צללנו בשונית, אך החלטנו כי כשנחזור לארץ ניתן צ`אנס לכל נושא העולם התת-מימי (לתשומת לבך, אודי פולני... ). בינתיים נכנסנו לוויני ופנינו לדרכנו, צפונה.
נהגנו לאורך ה Bruce Hwy, משתדלים להתעלם מהצלבים מעוטרי הפרחים הנעוצים מדי פעם, בצידי הדרך, צלב גדול למבוגר שקיפד את חייו בכביש, צלב קטן לילד... הצלבים האלה בהחלט מעלים למודעות את הסכנות שבכבישים, ואם הצלבים אינם מספיקים, מדי פעם רואים בצד הכביש פגר של חיה, בדרך כלל קנגורו דרוס. זה מאוד מוזר: לפני שהגענו לכאן הזהירו אותנו מתאונה עם חיות בר הרצות על הכביש (למרות שלפי הלונלי פלנט: אם רצה חית בר על הכביש עדיף לדרוס אותה מאשר לבלום בלימת פתאום או לסטות מהכביש - מה שעלול לעלות בחיי אדם). לפי ההמלצות, יש להיות עירניים במיוחד בשעת השחר, ובשעת הדמדומים - אז יוצאים הקנגורו לחפש מזון. לאורך עשרות ק"מ לפני טאונסוויל ראינו שלטים המזהירים נהגים מפני חיות בר שונות (קואלות, ברווזים, וומבטים, קנגורו וכו`) החיות באזור ועלולות לרוץ לכביש.
לאורך כל הכבישים האלה לא ראינו אף חיה דרוסה, והנה, לאחר שעברנו את טאונסוויל אין יותר שלטי אזהרה אך יש הרבה חיות דרוסות. ירדן אמרה שקודם החיות ראו את השלטים ונזהרו לא לרוץ לכביש, ועכשיו אין שלטים לכן החיות לא יודעות שעליהן להזהר, הן רצות לכביש ונדרסות ... נראה שרשויות אוסטרליה מנסות להלחם בקטל בכבישים, ורוב שלטי החוצות בצד הכביש אינם שלטי פרסומות אלא מיני הודעות לנהגים. חלק מההודעות מטופשות, אך כמה ממש קולעות, שלט שראינו רבות ואהבנו אמר כדלקמן: "High speed - low IQ ... Every K over is a Killer", לתשומת לבה של הרשות למניעת תאונות דרכים בישראל.
לאחר כמה שעות של נהיגה עצרנו ב Rest Area בצד הדרך, ושם פגשנו את קרוואן חלומותיו של עופר, Swagman. עופר ניגש לשוחח עם הבעלים המאושר של הפלא. מסתבר, שהוא בעל חברת הבניה הגדולה ביותר בקווינסלנד, ואת הרכב, שנבנה במיוחד בשבילו ולפי צרכיו, קיבל לפני כשבועיים ימים בלבד, לאחר ששילם עבורו סכום לא ייאמן של 750,000 דולר אוסטרלי השקולים לכ- 400,000 $ ארה"ב !!! (כפי שאתם יכולים להבין, מצב הנדל"ן באוסטרליה טוב יותר ממצבו בישראל.... ). המשכנו בנהיגה, אך עצרנו ליד חנות הספרים הראשונה שראינו ועופר קנה כמה חוברות של Campers Van ושל Motor Home והתעמק בהן ארוכות.
כבר התחיל להחשיך, לעופר נמאס לנהוג ואנו היינו מאוד רחוקים מיעדנו הבא. התחלנו לחפש מקום חניה ללילה. לפתע ראינו שלט עלהכביש המורה על פניה שמאלה ל-Murray Falls, המקום לא היה בתוכנית שלנו, אך לפי השילוט המפלים רחוקים רק 20 ק"מ מהאוטוסטראדה (גם כן אוטוסטראדה, קילומטרים רבים בכביש המכונה כך נראים ומתוחזקים כמו הכביש שמחבר בין מזכרת בתיה לרחובות...). החלטנו להעז ולסטות מהתכנון ( כפי שאתם רואים אנחנו מיישמים, הלכה למעשה, את הסיסמא בה כבר השתמשתי: "כל תוכנית היא בסיס לשינויים ... " .
פנינו שמאלה והתחלנו לנסוע מערבה לכיוון המפלים. ככל שנסענו איכות הדרך הלכה והתדרדרה, עד שבשלב מסוים הכביש הפך לדרך עפר כבושה וקני הסוכר שליוו אותנו התחלפו ביער אפל וסבוך. כבר היינו פחות בטוחים במידת החוכמה שהפגנו כשבחרנו לנסוע ליעד לא ידוע ללא כל הכנה, אבל כבר עברנו 15 מתוך 20 הק"מ שצוינו בשלט. המשכנו, מקווים שבסופה של דרך העפר יהיה קמפינג ומייחלים שיהיו בו אנשים. האיזור לא נראה כמקום האידאלי לבלות בו לילה רומנטי... אחרי 10 דקות נוספות של נהיגה מקרטעת על דרך העפר, לאחר שכל בורג בוויני השמיע את קולו וכל הצלחות והכוסות שבארונות קרקשו במקהלה, פתאום, השביל התרחב והפך לרחבה גדולה - הגענו ! משמאל לדרך היה דוכן קבלת פנים לקמפינג בשירות עצמי בו יש דפי מידע בנושא המפלים וקופה בה צריך לשלשל את דמי הלינה בקמפינג על בסיס של אימון כמובן ( 4 דולר אוסטרלי לאדם, שילשלנו, בוודאי ששילשלנו, באוסטרליה נהג כאוסטרלי... ).
הקמפינג עצמו הנו קמפינג טיפוסי ב"בוש" : מעגלים להדלקת מדורות, מרכז ובו גזעים מוכנים לבעירה, מקלחות שדה, שירותים מסודרים ו... המון אנשים מקפנגים, (מלשון קמפינג...) להנאתם. מקום ממש מדליק ! מאוד שמחנו שהגענו ושמחתנו רק גברה כשהלכנו בעקבות השלטים למפל מוראי ושם, על צלע ההר,בינות לסלעי ענק, צונחים מי נהר המוראי לתוך בריכות טבעיות. אסור לשחות שם וגם לא ממש רצינו, להזכירכם כבר היה כמעט חושך. במקום השחיה חזרנו לוויני היקר שלנו, סגרנו היטב את החלונות כדי שריח המדורות לא ייכנס והלכנו לישון, כששאון המפלים הגועשים ברקע מרדים אותנו.
בבוקר, קמנו ליום אביבי שטוף שמש. חזרנו על עקבותינו עד לכביש הראשי ומשם המשכנו צפונה, לכיוון פורט דאגלאס. הדרך היתה חד גונית למדי ולכן, כשראינו מכונה ענקית הקוצרת את קנה הסוכר, קפצנו על ההזדמנות ועצרנו כדי לצפות במתרחש. לאחר כמה שעות נוספות של נהיגה לפתע נתקלו עינינו בכיתוב מוכר:" El Arish ". שפשפנו את עיננו ולא האמנו, אך בדיקה במפה הראתה שעינינו לא טועות. הגענו לאל-עריש שבאוסטרליה, כמובן שעצרנו לצלם...
כעת הבנתי מה קורה: אוסטרליה ענקית ויש בה המון מקומות שיש לקרוא להם בשמות. בתחילה המציאו האוסטרלים (או קפטן קוק הזכור לטוב .... ) שמות למקומות. כשנגמרו להם השמות הסבירים הם עברו לשמות מטופשים, משהו כמו מפלי ג`ין - ג`ין או נהר Never Never. לאחר שגם שמות אלה מוצו, התחילו האוסטרלים, בלי בושה, לקחת שמות ממדינות אחרות וכך אפשר למצוא באוסטרליה את רומא ופריס וגם את עזה וירושלים ואל עריש... יפה שכמחווה לתיירים, הם קוראים לאתרים גם על שם אנשים קרובים לתיירים. כך אפשר למצוא באוסטרליה מקום בשם: "Morly" (היי מורלי וד"ש למשפוחה...) ונהר בשם:" Baron" (נשיקות לרונית, ד"ש לאחי...).
כבר נמאס לנו לנהוג, בקושי שמנו לב שהנוף משתנה. פחות שדות של קנה סוכר על קרקע שטוחה ויותר יערות גשם על מדרונות הרים. רק רצינו להגיע ולכן עברנו ביעף דרך קיינס (לכאן נחזור עוד כמה ימים ) והמשכנו, בכביש מפותל ומתפתל לאורך 70 ק"מ נוספים. בשעה עשר בלילה, סוף סוף, הגענו לפורט דאגלאס. על קורותינו בפורט דאגלאס וגם בקיינס תוכלו לקרוא בכתבה הבאה.
לילה טוב וחלומות פז.
ענת
נ.ב.
עכשיו הסתכלתי על התאריך בשעון של עופר (אני הפסקתי לענוד שעון עוד כשהיינו בניו זילנד, וכשהגענו לאוסטרליה הפסקתי גם לעקוב אחר לוח השנה... ככה זה כשנמצאים בחופשה "אמיתית"... , בכל אופן ראיתי שהיום ה- 9.8, מה שאומר שבדיוק היום אנחנו מציינים יום הולדת 3 (חודשים... ) לטיול שלנו, החגיגות יידחו ליום אחר כי אנחנו עייפים מדי....
