יוצאים לכיוון הפארק
כיוון שאני נתקלת לא מעט בשאלה "מה יש לעשות באיים חוץ מבטן גב", רציתי להוכיח לכל המפקפקים כי יש טיולים ופעילויות לא מעטות שיכולים לגוון את החופשה, למרות שאין שום רע רק בבטן גב, ורבים זקוקים לזה בדיוק בחופשה האידיאלית שלהם...
הכתבה שתפתח את סידרת כתבות ה"מה לעשות בקופנגן ובסביבה" תעסוק בפארק הימי אנתונג (Angthong National Marine Park), אליו מגיעות אוניות וסירות, היוצאות מכל איי הדרום. המקום הוכרז כשמורת טבע בתחילת שנות ה-80, 102 קמ"ר בשטחו, אך רק 18% הם איים. הפארק מכיל 42 איים, רובם הרריים תלולים מאבן גיר. בגלל הצורה המיוחדת שלהם והקצת משונה, הפארק הוא יעד תיירותי פופולרי מזה הרבה שנים. כיוון שהמקום הוא שמורת טבע, הבנייה עליו אסורה והוא דוגמא לכיצד נראה כל האיזור הזה לפני מאות שנים, בתולי וטבעי. הדבר שפירסם את המקום בעולם היה הספר "החוף" מאת אלכס גארלנד, שנכתב בהשראת האיים הללו, ולאחר מכן אף עובד לסרט.
הטיול שאני עשיתי יצא מקופנגן, באחד מימי אפריל 2010. הספינה, היוצאת כמה פעמים בשבוע מקופנגן, ממתינה בנמל לכל הנוסעים המוסעים אליה הישר מהמלונות שלהם. על האוניה התאספו ערב רב של לאומים, בעיקר אירופאיים, סך הכל כ- 25 איש, יש מקום ליותר על האוניה. האוניה עצמה היתה בעברה סירת דיג, שהוסבה לאונית שיוטים, ויש בה שירותים ואיזור לצל. וטוב שכך, כיוון שהזמן בה מבלים על האוניה הוא רב. אחרי חצי שעת הפלגה נמלטתי מהשמש שבחזית האוניה אל האיזור המקורה, היכן שהוגשה לנו ארוחת בוקר קלה. לאחר ארוחת הבוקר נשארתי בצל, הפרנגית (זרה) היחידה שנזהרה מהשמש יחד עם עם עוד משפחת נופשים תאילנדית. התאילנדים, בעיקרון, משתדלים להימנע מחשיפה לשמש, לא כל כך בגלל המודעות הבריאותית, אלא מהסיבה הפשוטה שהם מפחדים להשחים. תעשיית הקוסמטיקה התאילנדית פורחת במוצרים שונים להלבנת העור. כך המשפחה מבנגקוק ואני הבטנו בתערובת של רחמים (אני) ותמיהה (הם) בשאר האירופאיים שישבו תחת השמש הקופחת בתקווה להוסיף עוד שיזוף על זה שכבר השיגו כדי לחזור לאירופה שזופים באמצע החורף. המסכנים כנראה לא יודעים ששיזוף מחזיק מעמד רק כשבוע אחרי שמפסיקים להיחשף לשמש... בדרך עברנו ליד כמה חופים באיים מבודדים, שזו הדרך היחידה להגיע אליהם או לראות אותם. נורא נחמד לראות חופים כאלה, ולדעת שיש אנשים שחיים עליהם שמסתפקים בדגים שהם שולים מהמים ובקוקוסים שעל העצים, ומדי פעם משייטים לאי היותר גדול שלידם למצרכים נוספים.
לתחילת הכתבה
האטרקציות בפארק
לאחר שעה וחצי של הפלגה, האוניה עצרה ליד אי מסולע עם מי טורקיז, שם יכולנו לקחת ציוד לשנורקלינג ולקפוץ מהסיפון הישר לתוך המים הנעימים המרוצפים בשוניות אלמוגים, ולכן גם עשירים בסוגים רבים של דגים. היו שם מאות דגים שונים. מפוספסים וצבעוניים, גדולים וקטנים, בלהקות ובבודדים. אפילו היו שם כמה דגים גדולים בצבע זהב אמיתי. אני נשבעת. חווית המראות הנהדרים מתחת למים פשוט נפלאה. שעה שלמה של שחיה ושנורקלינג עשו את שלהם וכלהקת דגים רעבה, הסתערנו על האוכל (הטעים) שפרשו לפנינו אנשי צוות הסירה. מי שמכיר את מסעדת מאי פן ראי בקופנגן יודע כמה שהאוכל שם טעים... ומאותו המטבח יצא גם האוכל שלנו.
לאחר הארוחה, המנוע שוב התניע והמשכנו לחוויה הבאה, מרחק 50 דקות נסיעה - הפארק הימי עצמו. האי הראשון לידו חנינו והועברנו בסירת לונג טייל היה Mae Koh. השלט, שהוצב בחוף ושמקבל את פני הבאים, נכתב על ידי קופירייטר יצירתי לשמירת הניקיון: "אל תשאירו דבר מאחור מלבד עקבות הרגליים שלכם". האטרקציה באי הזה היא הלגונה המושלמת שבו. Emerald Lagoon או לגונת האיזמרגד, 200 מטר רוחב ו-250 מטר אורך של מים בצבע כחול טורקיז שלווים ורגועים, המוקפים לגמרי בקירות גבוהים של סלע מאבן גיר. המים מתחברים למי הים על ידי תעלות מתחת למים. כמו שניתן להבין מהתמונות בגלריה (ראו בראש הכתבה), ניתן לעלות 150 מטרים לנקודת תצפית מעל הלגונה, וגם לרדת עד ללגונה עצמה לצפות ביופי מקרוב.
חצי שעה לאחר מכן המשכנו במסע לאי המרכזי של הפארק - Wua Talap. באי זה אפשר להישאר לילה או שניים למעוניינים, המקום מאפשר לינה באוהלים (150 באט לזוג) או אפילו בחדרים בסיסיים (500 באט לזוג). האמת היא שזו אפשרות לא רעה בכלל, בהתחשב בכך שמי שרוצה לראות את כל האטרקציות שבאי צריך להיות עם כושר גופני מעולה כדי לדחוס בשעתיים את הכל. זה כולל עליה מאוד תלולה לנקודת תצפית מדהימה, המאפשרת עצירות בגבהים 150-350 מ' והנקודה הסופית בגובה 500 מ'. כיוון שהעליה מאוד קשה, נקשרו חבלים עבים לכל האורך לעזור למטיילים למשוך את עצמם. הסלעים במקום שויפו על ידי עשרות שנים מתחת לרגלי מטיילים, ובחלקם, נראים כמו שיש חלק. לאחר שחזרתי והזכרתי לעצמי שאסור להישבר בדרך, ושהשכר שיצפה לי למעלה בדמות המראה שייחשף לפניי שווה את המאמץ ואת הזיעה, עשיתי זאת. סיימתי טיפוס תלול של 500 מטר, והגעתי לנקודת התצפית הגבוהה ביותר על הפארק הימי, שאכן לא איכזבה. היא נחשבת לאחת מנקודת התצפית הטובות ביותר בתאילנד.
הירידה למטה היתה לא קלה אף היא, ובלב פועם בחוזקה ובנשימה מואצת מיהרתי לאטרקציה הבאה שבחוף - מערת נטיפים, שהשמועה אומרת כי במקום מסוים הנטיפים מזכירים צורת פרח לוטוס. אף אחד לא הכין אותי שהמערה Bua Bok Cave אף היא דורשת טיפוס אליה, ומי שרוצה להגיע לפתחה מוזמן לטפס 300 מטר (קצת פחות תלולים) מהחוף. אבל באנו לראות על מה המהומה, לכן המשכתי בנחישות לכיוון המטרה. בדרך אף ראיתי שילוט הקורא למבקרים לא להאכיל את הקופים. לצערי ביום שאני ביקרתי לא ראיתי קופים, אבל נוק, המדריכה, סיפרה שלראות קופים במקום זה מחזה בכלל לא נדיר. הנטיפים מתגלים בפתח המערה כמה מטרים לפני שמגיעים אליה, במראה סוריאליסטי משהו, כשלא ברור מה בדיוק אני רואה. כשמגיעים לפתחה של המערה המראה עדיין נותר תמוה. לי זה קצת הזכיר את סרטי סופרמן משנות ה-80... אחרי שעתיים של פעילות מאומצת, חיכו לנו על האוניה בחזרה שתיה קרה, סנדויצ'ים וירקות חתוכים. הרגשנו ראויים לתקרובת אחרי המאמץ הפיזי הגדול של היום. הנסיעה חזרה ארכה רק שעה וחצי, אבל היתה זו שעת שקיעה והאוירה היתה פשוט מושלמת. כבר לא היה חם מדי והשמש כבר לא איימה, כך שפשוט ישבתי על הספסלים בקידמת האוניה, נהנית מרוח חמימה ומאווירת החופש שבים הפתוח.
סוף פסטורלי ליום נפלא!
פרטי התקשרות למעוניינים לשהות לילה או יותר באיים: www.dnp.co.th טלפון 077-280222. המעוניינים לצאת לטיול דומה לשלי מוזמנים ליצור קשר [email protected] טלפון מתאילנד 087-5992282.
לתחילת הכתבה
