היום האיזור כבר מאוד לא מנותק, אבל עדיין נשמר בו משהו מהקסם הפראי של המקום, על כפריו שצורתם לא השתנתה הרבה, גבעותיו המיוערות ונחליו הרבים, והוא מהווה יעד נופש חביב על המקומיים. בעיקר יפה החלק הצפוני, מעבר לגבול עם קסטיליה, Sierra de las Batuecas. כל השקט והשלווה האלה משתנים ב- 16 לאוגוסט, כאשר אל הכפר המקסים לה אלברקה (La Alberca) נוהרים המוני ספרדים ובעיקר מדרילניוס (אנשי מדריד), לצפות בטקסים ובריקודים של אחת הפיאסטות המפורסמות ביותר בספרד.
לה אלברקה נמצאת בקסטיליה, לא רחוק מהגבול עם אקסטרמדורה. זהו כפר יפה להפליא, בו נשתמרה מסורת בניה ישנה, שניתן לראות אותה בכפרים רבים בגרדוס וגם מצפון למדריד: מעל קומה ראשונה בנויית אבן יש קומה או שתים של מסגרות עץ עם מילוי טיט צהבהב (דומה מאוד לבניה הכפרית בחלקים המרכזיים של אנגליה). בלה אלברקה הבניה הזו מתרוממת לגובה שלוש קומות עטורות פרחים (תולדה של התיירות, כנראה) משני צידיהם של רחובות צרים, שכולם מוליכים לכיכר מדורגת עתיקה מאוד, עם בריכת שתיה בצידה.
ה-15 לאוגוסט הוא יום עלייתה השמיימה של מריה (Dia de Asuncion), ובערב אותו יום מתחילות החגיגות, כשעל הריקודים הבלתי פוסקים, תוך כדי שתיה, מנצח זקן הכפר. הוא מסתובב בין החוגגים עם תוף ענק וחליל, ובנגינה מדרבן את האנשים להמשיך לרקוד. אחר כך מתקיים מופע מיובא כלשהו, מפלמנקו ועד מוסיקת פופ. למחרת בבוקר מתחילים אנשי (ובעיקר נשות) הכפר להתכנס בכיכר, כשהן לבושות בבגדים המסורתיים המרהיבים ביותר בספרד- בגדים רקומים בצבעוניות ומורכבות בלתי רגילות. שערותיהן אסופות בצעיף מיוחד, רקום גם הוא. הנערות נראות כמו פרפרים צבעוניים וכל העירונים נעמדים לצילום משותף איתן.
לקראת הצהריים, כשההמונים מתרבים וממלאים את המקום, מתקיים הטקס המרכזי: אל הכיכר מובא מהכנסיה פסלה של מריה (שבכלל היא פופולרית בספרד הרבה יותר מבנה) וגבר ואשה מזקני הכפר מביאים לפניה מנחות של פרחים ופירות, במה שנראה כמו חגיגת חג שבועות. מחזקות את הרושם הזה קשתות של ענפי דקלים, שסביבן ומתחתן פותחים הנערות והנערים בריקודים מסורתיים. מקובל שפיאסטה זו מוצאה, אולי כמו רבות אחרות, בטקסים איבריים עתיקים שמלפני הנצרות. ואמנם, ביקור במוזיאון הארכיאולוגי של מדריד יכול לאשר את המקור העתיק של התלבושות הנפלאות האלה: שני פסלי נשים, כנראה כוהנות גדולות, שהתגלו בדרום ספרד ליד אליקנטה (האחד מהם הוא Dama de Elche), נראים בדיוק כמו הנשים של לה אלברקה...
מכאן מומלץ להמשיך קצת צפונה, אל הרכס הגבוה של הרי הפרנקיה ואל מנזר פניה דה פרנקיה (Monestario de la Pena de Francia) שבראש ההר, בו נמצא צלם הבתולה שהתגלה על ידי נזיר צרפתי (ומכאן שם המקום). הקפלה של המנזר יפה, והנוף מכאן נפלא.
לינה: בסביבה ישנם הרבה בתי מלון ופנסיונים עממיים, בעיקר לנופש של מקומיים. מי שמגיע לחגיגות בלה אלברקה, מוטב שיגיע מוקדם בערב החג או יזמין מראש. אפשרות אחרת היא ללון רחוק מהכפר, כי גם ההוסטלים והפונדקים הפשוטים ביותר בסביבה הקרובה מתמלאים במהירות. אוכל: אוכל מצוין, אם גם פשוט, אפשר למצוא בהרבה מסעדות ברחבי האזור הכפרי הזה. רבות מהן יושבות על נחלים, שמימיהם הזורמים והצמחיה העשירה של צפצפות המלווה אותם תורמים לחוויה.
הצעה למסלול נלווה מלה אלברקה: ניתן להמשיך מכאן לסלמנקה (כ-70 ק"מ צפונה, על כביש 210SA), או לפנות מזרחה: נוסעים לבחאר (Bejar), כפר היושב על רכס יפהפה, וממשיכים בכביש 110N דרך מישורים חקלאיים יפהפיים עד אבילה (כ-160 ק"מ). מאבילה אפשר לרדת דרומה לתוך הרי הגרדוס (ראה הצעה למסלול נלווה מטרוחייו) או להמשיך למדריד.
