ארץ הגייזרים
עם כל הכבוד לנוף המרשים, לחיי הבר העשירים, לאגם התכול, לקניון הגדול ולמפלים השוצפים, עיקר פרסומו של הפארק הוא בפעילות התרמית שבו: בריכות צבעוניות, מעיינות חמים, בורות קיטור, בוץ מבעבע, והדובדבן שעל הקצפת הרועדת והמשקשקת הזו- הגייזרים. אלו הם זרמי מים חמים ואדים הפורצים מפעם לפעם דרך חורים בקרום כדור הארץ. כאשר מי תהום זורמים קרבים לעיסת המגמה הלוהטת בקרום כדור הארץ הם מתלהטים ומחפשים מוצא החוצה, דרך מעין "ארובות" עשויות סלע, ופורצים החוצה בפרץ מים וקיטור פתאומי, לעיתים מלווה בשריקה כקומקום רותח, וכך נוצר הגייזר. חלק מההתפרצויות קורות במרווחים קבועים וחלק אינן אחידות.
שימו לב שהקרקע באזור הפעיל הינה רגישה, דקה ומסוכנת, ולכן כשאתם מטיילים באזור הפעילות התרמית אסור לרדת או לסטות מהשבילים המסומנים או מטיילת העץ הקבועה בשטח - אל תחפשו להתקרב לפעילות או "נקודת צילום יותר מוצלחת".
כשאתם מתכננים את סדר היום שלכם בארץ הגייזרים, כדאי לקפוץ קודם כל לאחד ממרכזי המבקרים הסמוכים ולהתעדכן במועדי ההתפרצות המשוערים לאותו יום: בעוד ה-Old Faithful פורץ בזמנים קבועים כל חצי שעה-שעתיים בערך, יש גייזרים גדולים ומרשימים לא פחות שזמני התפרצותם נדירים יותר- פעם-פעמיים ביום או אפילו פעם בשנה. התייעצו עם הריינג`רים מאיפה כדאי להתחיל ומה אסור לפספס ב"הצגה" הטבעית הצפוייה להיום.
אל תרגישו צורך לבקר בכל אתרי הפעילות התרמית בפארק, הדבר עלול להימאס אחרי זמן מה. האתרים המומלצים ביותר הם אגן הגייזרים העליון (כולל האולד פייתפול), אגן נוריס ומאמות` הוט ספרינגס.
אזור אולד פייתפול
אם אתם מתחילים את נסיעתכם מדרום, ממש כשהכביש המגיע מהכניסה הדרומית נפגש עם הלולאה הגדולה, מסתתר אגן הגייזרים הראשון ליד האגם (ראו בפירוט על אגם ילוסטון). ממשיכים לנסוע לכיוון מערב, וקצת לפני ההגעה אל ה-Old Faithful יש שביל בצד שמאל של הכביש היוצא אל Lone Star Geyser. אורכו של השביל המעגלי הוא 8 ק"מ, וניתן גם לנסוע בו באופניים. הגייזר עצמו מתפרץ כל 3 שעות (יש חוברת זמנים בסמוך לתחילת המסלול).
ריכוז הגייזרים בפארק הילוסטון הוא אומנם הגדול ביותר בעולם כך שלא חסרות התפרצויות גבוהות, ארוכות וגדולות יותר - ובכל זאת, ללא תחרות, "הזקן הנאמן" Old Faithful הוא הכוכב המרכזי, "מלך הגייזרים". הסיבה לפרסומו הכלל-עולמי ולשמו היא שפשוט אפשר לסמוך עליו שיגיע להופעות בזמן: כבר מאה שנה הוא מציג לראווה בפני המבקרים בפארק פרץ מים של כ-14 עד 32 אלף ליטר בגובה של 30-55 מטר במרווחי זמנים קבועים, שמסומנים לנוחיותכם במרכז המבקרים הקרוב. האפשרות לחזות במדויק את מועד ההתפרצות הבאה, הקירבה לכביש ותדירות ההתפרצויות הרבה, גורמים לכך שכבר רבע שעה לפני פרוץ הזרם ממלא קהל גדול את הספסלים שמסביב לגייזר.
האולד פייתפול הוא חלק מה-Upper Geyser Basin, בו כמות הגייזרים הגדולה ביותר בפארק וכן תופעות תרמיות נוספות. מהשביל המקיף את האולד פייתפול יוצאים שבילים אל שאר חלקי אגן הגייזרים העליון: למשל ה-Observation Point, שמאפשרת לכם הצצה בזקן הנאמן מרחוק אומנם, אך בלי גדודי תיירים ומצלמותיהם ועם יתרון גובה של 76 מטר (קילומטר אחד); או השביל המעגלי סביב Geyser Hill - קל יותר ומספק הצצה על מספר גייזרים שונים, על בריכת Doublet היפה ומעיין Heart (מעגלי, 1.2 ק"מ). בין הגייזרים בשביל הגבעה תמצאו את ארבעת הגייזרים של "קבוצת האריות" (האריה, הלביאה, הכפיר הגדול והכפיר הקטן) המשמיעים שאגות בעת ההתפרצות, את גייזר ה-Anemone שעל ממדיו הצנועים מפצה האפשרות להתקרב, ואת Giantess Geyser שהתפרצותו יכולה להימשך כמעט יומיים רצופים וממש מרעידה את האדמה (אך זו מתרחשת רק 2-6 פעמים בשנה).
מטבעת גבעת הגייזרים אפשר להמשיך הלאה לאזורים נוספים של אגן הגייזרים העליון לפי מפת השבילים של הפארק שתקבלו צפונה:
אזור קסטל-גראנד: נקרא ע"ש Castle Geyser בעל הלוע הגדול ביותר בפארק (כל 10-12 שעות, 20 דקות פרץ מים ואז קיטור רועש עוד 30-40 דקות) ו-Grand Geyser שיכול להעיף זרמי מים עד גובה 60 מטר ובכך הינו "הגייזר הניתן לחיזוי הגבוה בעולם" (פעמיים ביום, עד 12 דקות כל פעם).
אזור ג`יאנט-גרוטו: Beauty Pool בצבע כחול יפהפה עם מסגרת צבעונית (שמקורה בבקטריות בשלל גוונים), Giant Geyser שזכה בשמו לאחר התפרצויות עד גובה 76 מטר (אך למרבה הצער לא מתפרץ לעיתים קרובות), Grotto Geyser בעל לוע מוזר למדי.
אזור דייזי: שלושה גייזרים- גייזי, ספלנדיד (הגבוה ביניהם), ו-Comet (הנמוך ביניהם אך בעל הלוע הכי גדול).
אזור מורנינג גלורי-ריברסייד: Riverside Geyser נקרא על שום מיקומו על נהר ה-Firehole (עוד שם הולם בהחלט), והוא פופולרי בין חובבי הצילום בזכות המיקום המוצלח וההתפרצות בצורת קשת מעל הנהר. בריכת Morning Glory גם היא פוטוגנית במיוחד על גווניה המיוחדים (המזכירים את פרח המורנינג גלורי ומכאן שמה). למרבה הצער, הפופולריות שזכתה לה עוד בסוף המאה ה-19, גרמה לכך שמטיילים רבים פגעו בבריכה וזרקו לתוכה פסולת שבהדרגה גורמת לאיבוד הצבע הכחול-תכול היפהפה (ועדיין, היא מהיפות ביותר בפארק).
מכאן אפשר להמשיך ולצעוד בדרך הארוכה עד הגייזרים של Biscuit Basin, אך עדיף לעשות אחורה-פנה, לשוב אל האולד פייתפול ומשם לקחת את הרכב לאזורים הבאים. בהמשך הכביש נמצאים האזורים Black Sand Basin ו-Biscuit Basin (זה האחרון נקרא על שום המרבצים דמויי הביסקוויט סביב בריכת הספיר Sapphire Pool שבו, שנהרסו ברעידת אדמה ב-1959). אלו הם אזורים קטנים ופחות מעניינים, עם שבילי הליכה של כחצי ק"מ.
אגן הגייזרים התחתון
טיילת עץ של כ-800 מטר מטייל אל אגן הגייזרים המרכזי Midway Geyser Basin, בו נמצאים מעיין Grand Primatic הצבעוני היפה הגדול בפארק ו-Excelsior Geyser בעל הלוע העצום. בהמשך הכביש יש התפצלות לדרך בת כשלושה ק"מ שנקראת Firehole Lake Drive, ששיאה הוא הגייזר Great Fountain הגדול (זמני התפרצות משוערים במרכז המבקרים של האולד פייתפול). ליד היכן שהדרך מתחברת שוב עם הלולאה, נמצאים ה-Fountain Paint Pots, בריכות בוץ מבעבעות. בדרך ל-Madison אפשר לסטות שוב מהכביש הראשי לדרך חלופית, Firehole Canon Driv, ובה מפלי פיירהול.
אגן הגייזרים נוריס
זהו החלק הלוהט, העתיק והדינמי ביותר מבין האזורים התרמיים בילוסטון, שהאתרים התרמיים ממשיכים להשתנות מדי יום בעזרתן של תנודות סיסמיות תדירות - גייזר פורקצ`ופ למשל היה בתחילה מעיין שרק ב-1985 החל להתפרץ כגייזר, ויום אחד ב-1989 התפוצץ והעיף סלעים למרחק 60 מטר, ומאז הפך למעיין שקט בשנית (כך שעד שבין כתיבת שורות אלו להגיעכם לפארק דברים עלולים להיות שונים לגמרי...). המים באזור נוריס חומצתיים ברובם, כולל גייזרים חומצתיים שהם נדירים מאוד בעולם (ורובם נמצאים באזור הזה).
אגן נוריס נחלק לשלושה: אגן פורצליין, אגן בק, ומישור מאה המעיינות (הסגור למטיילים בשל חוסר יציבותו).
האזור הדרומי יותר הוא Back Basin, בו עובר מסלול טבעתי של 2.4 ק"מ בין כמה מהאתרים התרמיים המרשימים יותר של האגן. בראש האתרים אלו עומד ה-Steamboat Geyser, הגבוה ביותר בעולם - עד 90 מטר! למרבה הצער, התפרצויות אלו (שנמשכות בין 3 ל-40 דקות) הן נדירות ולא ניתנות לחיזוי. לעיתים קרובות יותר אפשר לפגוש ב"הופעות החימום" של הסטימבוט, בהן פורץ סילון מים לגובה של עד 12 מטר בלבד. גייזר שהיה בעבר פופולרי במיוחד הוא Echinus Geyser, הגייזר החומצי הגדול ביותר בעולם. הבריכה במקום הייתה מתמלאת באיטיות ואז פורצת במלוא הכוח, כל 35-75 דקות. אלא שמאז סוף 1998 החל הגייזר לפתח "פחד במה" וכיום מתפרץ במרווחי זמן גדולים יותר ומשתנים לפי רצונו הוא.
Porcelain Basin, חשוף מעצים ומספק חוויה תרמית של כל החושים- לא רק לעיניים, גם ריח (נורא) וקול. טיילת של 1.2 ק"מ עוברת בנופו החשוף מעצים בין גייזרים, בורות קיטור, בריכות ומעיינות. ביניהם Ledge Geyser, השני בגודלו באגן נוריס (40 מטר, אך הוא מתפרץ בזווית חדה קרוב לאדמה), Whirligig Geyser המסתובב כסביבון, ועוד.
מאמות הוט ספרינגס
גם אם בשלב הזה של ביקורכם בפארק אתם מרגישים ש"עוד תופעה תרמית אחת ואתם מתפוצצים", כדאי לפקוד את אזור מאמות, שדי שונה בנופו מכל האזורים התרמיים האחרים בילוסטון. אלו הם טרסות אבן גיר לבנה, היורדות מגבעה אפופת אדי המעיינות החמים. המעיינות החמים מגיעים למאמות מכיוון נוריס, בזרימה לאורך קו השבר, כשבדרך הם "מתקררים" לטמפרטורה של סביב ה-75 מעלות צלסיוס. המים החמים עולים מעלה ויוצאים החוצה באזור הגבעה במאמות, ועם החשיפה לאוויר מפרישים החוצה את הסידן שבהם על הגבעה. היות והפעילות הזו נמשכת מדי יום, הגבעות משתנות באופן תדיר- מה שתראו בביקור במאמות היום, אולי כבר לא יהיה שם שנתיים אחר כך...
האת מחולק לשניים: הטרסות העיליות Upper Terrace, והטרסות התחתונות Lower Terrace. בעליונות עובר כביש טבעת, ובתחתיות יש שבילי הליכה, הכביש והשבילים נפגשים בנקודת התצפית Lower Terrace Overlook היפה.
מספר נקודות מעניינות ב-Upper Terrace (על פי הסדר בנסיעה בכביש נגד כיוון השעון): New Highland Terrace ובה שלדי עצים שנבלעו בידי אבן הטרוונטין. Orange Spring Mound, עוד צורה "גבעתית" מוזרה, המעוטרת פסים כתומים שנובעים מנוכחות בקטריות ואצות. Bath Lake, אגם למרגלות גבעה תלולה. White Elephant Back Terrace, בה זרימת המים בנתה מעין תל מוזר במקום צורת הטרסה הרגילה. Angel Terrace הידועה בצבע לבן כשלג עם "קישוט" מיקרואורגניזם צבעוניים בתקופותיה הפעילות.
מספר נקודות מעניינות ב-Lower Terrace (מלמעלה למטה):
Canary Spring הנקראת ע"ש צבעה הצהוב בהיר-זוהר הנובע מסוג של בקטריה חוטית. Main Terrace המשתנה במהירות. Jupiter Terrace היפה, במיוחד כשהוא פעיל. Minerva Terrace הפופולרית בשל צורות הסידן המעניינות וצבעיה המגוונים. Palette Spring ששמה נובע מגווני השטח שנראים כמו צבעי מים שהתייבשו. Liberty Cup, תצורת קונוס מוזרה בגובה 11 מטר. ולסיום, מדרגות Opal Terrace מצידו השני של הכביש.
