מוונקובר לג'ונו
לאחר שרכשנו ג`יפ וקרוואן נגרר שישמש ביתנו, יצאנו במאי את וונקובר בדרכנו לאלסקה. נסענו בדרך "ים לשמיים" המדהימה לאורך מצוקי חוף מעורפלים, עוברים את אתר הסקי ויסלר, ועוצרים לטרקים קצרים בדרך ולחנית לילה באגם לנו בלבד. בחרנו לעלות צפונה לאלסקה, בדרך הגישה המערבית של Alaska Highway. לפי המידע שהיה בידינו הדרך בחלקה אינה סלולה, אך פגשנו טיילים (בינהם רוכב אופניים בודד בן 60), שטענו שהדרך כבר סלולה לכל אורכה. נסענו דרך הקניון האדיר של נהר הפרייזר, והתחלנו לנוע לאורך דרך המלך, עוצרים מדי פעם בעיירות שפעם (כשנסללה דרך המלך) היו נשכחות ונקראו "מייל 100", "מייל 150" וכו`, והיום הן ערים שוקקות, עם חנויות וולמרט ומקדונלדס.
חצינו את Williams Lake ,Quensel (סטייה לעיר המשוחזרת הראשונה מימי הבהלה לזהב- ברקרויל), פרינס ג`ורג`, ופנינו מערבה דרך יוסטון עד לצומת Gitwqangak. פנינו צפונה והתחלנו לנסוע בדרך שחלקה מאוספלטת גרוע ובחלקה אדמה מהודקת חלקלקה ורטובה בדרכנו אל המגע הראשון עם אלסקה. מ-Meziadin Junction סטינו מדרך הקסיאר לאורך קניון מדהים להיידר האלסקית ולסטיוארט הקנדית הצמודה לה. הדרך מוצפת במפלי מים ועוברת ליד קרחון הדובים המשתפל מן ההרים המושלגים. בהיידר יערות גשם אדירים, 100 תושבים השומרים בקנאות על אורח החיים שלהם, ואבק מיתמר בה מכל עבר, כי הכבישים אינם מאוספלטים. בית ספר אחד בו לומדים 17 תלמידים מכל הגילאים באותה הכיתה והאוניברסיטה הקרובה במרחק טיסה. בחורף, שלג כבד הנערם כאן, מנתק אותם מכל וכל, ואספקה מגיעה במטוסים. "פאב אלסקה", היחיד בעיירה, שומם. הדובים ניעורו משנת החורף ויוצאים כעת לחפש מקורות מזון. עד החורף יוסיפו שני שליש למשקלם. ביולי, עת הסלמונים עולים בנהר לסיים מסלול חייהם, באים הדובים ועומדים על גדות הנהר לדוג. טיילת נאה נבנתה ב-Fishing Creek שמחוץ להיידר למטיילים לצפות בדובים הדייגים.
מהיידר יצאנו לגיחה לקרחון הסלמון הגובל ב-Misty Fjord האדיר. ביום עזיבתנו היתה היידר לעיר רפאים. כל תושביה נתכנסו לאסיפת הצבעה האם לאספלט את הכבישים והאם לבנות מערכת ביוב מרכזית שהינה תנאי להגעת ספינות הטיול הענקיות שמהוות את סם החיים לכל עיירות החוף האלסקיות. חזרנו והמשכנו לאורך 1000 הק"מ (רובן דרכי עפר ובוץ) של דרך "סטיוארט-קסיאר" הנמשכת מצידם הפנימי של הרי החוף. ההרים מושלגים ויפים ומדי פעם נחצים על ידי נהרות ענק שוצפים העושים דרכם אל האוקינוס. באחת מחניות הלילה, בעיירה קטנה Dease lake, אנו מנתקים את הקרוואן ונוסעים בדרך עפר צרה אל הקניון הענק של BC שנפרץ על ידי נהר ה-Stikine אל עיירת הרפאים Glenora שליד "טלגרף קריק", אחת מתגליות הזהב ההרואיות והנדחות של קנדה, קרש קפיצה אל ההרפתקה הגדולה של שדות הזהב הצפוניים המאוחרים יותר.
מעיירה זו יוצאים טיולי ה-white water מהיותר מפורסמים בעולם, 5 ימים בקניון תלול עתיר זרימה, דרך הרי החוף ופיורדים. אם יש לכם 5000 דולר, הזמנתם מקום שנה מראש ואתם בעלי המלצות וניסיון בספורט זה (הירדן ההררי לא נחשב..), אתם יכולים לנסות ולהצטרף. יומיים בדרך, ומגיעים לסוף הקסיאר, חוצים לפרובינציית יוקון, מצטרפים ל-Alcan המפורסם, וכבר ממשיכים עם הזרם ההולך וגובר של אוטובוסי RV ענקיים, הגוררים אחריהם מכוניות 4X4 קטנות, נקודות במפה עם שמות מפוצצים שכולם תחנת דלק קטנה, תחנת לילה ל-RV, ומקסימום מכולת. אלה המקומות התרבותיים היחידים לאורך ה- 2000 ק"מ של דרך המלך, לא מקומות סימפטיים לתקלה כל שהיא. אנו מצטרפים לטקס הארוך של שטיפת שכבות הבוץ מהמכונית ומהקרוואן - רק כדי להגיע לדרך בוצית נוספת מספר ק"מ הלאה. טקס המעבר של דרך כזו חוזר על עצמו. עומדים, מחכים שתגיע התנועה מהצד השני אחרי ה"מכונית המובילה", בינתיים מפטפטים עם הנשים השמנמנות והמשועממות המכוונות את התנועה ושומעים סיפורי חיים מהאישה ברכב הסמוך שנסעה 1000 ק"מ כדי לאסוף את בתה שהגיעה לחופשה מהאוניברסיטה הקרובה (אחרי טיסה). כשעוברת השיירה, ה"lead car" עושה סבוב ומתחילים לנוע עוד 20 ק"מ במהירות של 20 קמ"ש.
בדרכנו ל-Whitehorse, בירת יוקון, לעת ערב, ירדנו בשביל המוביל לאגם טסלין לחניית לילה. ישבנו על כסאות הנוח על שפת האגם הצלול וגבנו לשביל. לפתע מגיח ג`יפ ונהגו מנופף לנו בהתרגשות משהו. פנינו לאחור והנה מביט בנו דוב שחור הלועס פרחי אביב ברעבתנות. האלסקים אומרים כי הדוב הוא כמו שוטר. כשאתה מחפש אותו, הוא איננו. כשאתה לא מחפש אותו, הוא דווקא יפתיע אותך. בעיירת Car Cross - עיירה קטנטונת, רחוב ראשי אחד, מתחילים להריח את אלסקה. האוכלוסייה מדלדלת, עיירות צנועות, אנשים לובשים פשטות. הישראלי המצוי אולי לא יתלהב מהמקום (כי אם אין כאן שופינג, אז מה לעזאזל יש לעשות כאן?). היום מתארך וזמן האור ארוך כנצח. מכסים בנייר אלומיניום את חלון חדר השינה בנוסף לוילונות.
בפרייזר עלינו על רכבת ה"White Pass" לסקאגווי- רכבת עתיקה המתנהלת לאיטה מעל תהומות הקניון. במעבר ההרים התלול הזה על שביל צר צעדו בצפיפות מחפשי הזהב. הם היו צריכים לשאת צידה לשנה תמימה כי לא היה די מזון. שבועות צעדו במעברי ההרים לחפש כאן מזלם. עם גילוי הזהב סללו מסילות רכבות ובנו עיירות שננטשו עם תום כריית הזהב. בסקאגואי שטנו עם הקרוואן והרכב לג`ונו במעבורת. הרי הצ`ילקוט עוטפים את ג`ונו. הרחוב הראשי ממשיך צפונה 39 מילים עד שנגמרת הדרך ומכאן אין יותר דרך יבשתית, רק באוויר או בים. שהינו בג`ונו 9 ימים, חונים באי דוגלס על החוף, או בחוף הנשרים. שיט מדהים לקרחון "Tracy Arm", טיסה מעל ערבות אלסקה, מסלולים רגליים ל-3 קרחונים נוספים, והעיקר זכינו לחזות בחגיגת השבטים הגדולה הנערכת אחת לשנה בה שבטים מרחבי קנדה ואלסקה מתקבצים כאן לחבור יחד במצעדים, ריקודים ושירה. הפסטיבל נמשך שבוע והעיר, שבתיה גם כך צבעוניים ביותר, התמלאה בצבעוניות האריגים השבטיים, מהמזח יוצאות ונכנסות סירות קאנו שבהן השייטים בתלבושתם המסורתית מפגינים מיומנות שייט. בג`ונו עלינו על המעבורת להיינס.
מהיינס לפיירבנקס
היינס עיירה בת 2700 תושבים, חופיה יפים, וממנה אנו בדרכנו לצומת היינס דרך שמורת הנשר הקרח. בהגיענו לצומת היינס גילינו כי מתקיים פסטיבל בלו גראס בכל סוף השבוע. בילינו סוף שבוע של מוזיקת קאונטרי, שנוגנה בידי תזמורות שהגיעו מרחבי אלסקה וארה"ב באוהל גדול שהוקם. כל ערב נערכה מסיבת ריקודים לצלילי תזמורות בה גם נטלנו חלק מבלי לדעת מושג בריקודים שלהם. מצומת היינס לאגם קלואני העוקץ את העין בשקיפותו, שם חנינו 2 לילות על האגם. טרק ל- Fox Meadows בשמורת אליאס האדירה (שמורת הקרח הגדולה בעולם) ובשביל שהוקדש לצעירה שנטרפה כאן לפני כשנתיים על ידי דוב. מלבד עזי ההרים פגשנו ב-Lynx הנדיר שלדברי הפקחים לא נצפה כאן על ידי מטיילים כבר כ-5 שנים.
המשכנו לעיירות המכרות קניקוט ומקארתי- הדרך מצ`יטנה לקניקוט עוברת על פני בתים הטובלים בירק, מוסתרים מעין כל. אנשים חיים כאן בבדידות מזהרת. סביב כל בית ערימות רהיטים ישנים וגרוטאות כי אין אפשרות לאיסוף פסולת. לקניקוט לא ניתן להגיע ברכב. עוברים את הגשר רגלית ומשם באוטובוס או מונית לעיירות. העיירות קטנות, בתים ספורים, חלקם מתחילת המאה, מבני מכרות נטושים, אבל הנוף הנשקף מהן נפלא. יוצאים לטרק לקרחון השורש וברקע משקיף קרחון קניקוט, סביבה פסטורלית. בחורף הבתים ננטשים ובאביב-קיץ תושביהם חוזרים לעסוק בתיירות. היתושים תוקפים אותנו בהמוניהם. החומר החדש שלימדו אותנו להגנה מפניהם הוא לשפשף נייר מייבש כביסה על העור.
ברדיו השדרנית מגמגמת את מזג האוויר הצפוי לנו השבוע (סיכוי של כך וכך % שירד גשם). אם תשאל אלסקי מה יהיה מזג האוויר מחר יענה לך כי מחר כשתקום בבוקר, וירד גשם? חכה 10 דקות ואז תדע. לאחר מכן היא מדווחת כי נערכה תחרות דיג סלמון באיזה אזור מחוץ לג`ונו והיא מבקשת שמי שיודע מי זכה בתחרות שיתקשר לתחנה לדווח כך שגם אחרים ידעו מי הזוכה המאושר. עצרנו לחניית לילה על חופיה של העיירה היינס. אז עד כה נסענו ברכב, טסנו במטוס קל, במטוס ים, ברכבת עתיקה והנה אנו מוצאים עצמנו ברכב גרירה הגורר אותנו לואלדז לאחר שאיבדנו את בלמי הג`יפ ליד קרחון Worthmington.
בואלדז מלבד שיוטים בספינה לקרחוני קולומביה ומירס החלטנו לנסות כוחנו בשיוט קיאק עצמאי לאגם וקרחון ואלדז. העמסנו את הקיאק ומצאנו עצמנו בודדים באגם, נתקענו על פיסת קרח, המים רדודים. לרדת למים זו התאבדות ורק בטלטלה עזה אנו יוצאים מהמצב, משייטים למערות קרח וחווים התנפצות פיסות קרחונים במעברים. בשובנו ליבשה פנו אלינו דייגים חביבים והעניקו לנו 4 דגי סלמון ולמדו אותנו כיצד לנקות ולחתוך.. ומיד נזרק דג לבישול לארוחת מלכים. מאותו יום כמעט בכל מקום בו חנינו הביאו לנו דגים טריים, מעושנים. גם כשניסינו לסרב בכל תוקף כי המקפיא כבר מפוצץ מדגים לא קיבלו הדייגים החייכנים שום סירוב. אנשים כל כך חביבים האלסקים הללו. כל שנה יוצאת כל המשפחה לשבועיים למחנה דיג להצטייד לכל החורף. צידניות ענק מתמלאות כל ערב בדגים אותם הם מנקים חותכים ואורזים מיד. כל המשפחה יושבת כל ערב ליד המנגל הצמוד לקרוואן עם הרבה בירות וכולם מעלים סיפורי הרפתקאות דיג המסעירים אותם ביותר. הנשר הקרח מאז ומתמיד אורב לדגים ובזמנים בהם היה מותר לצוד נשרים כל אדם שהצליח לירות בנשר קבל פרס על ראשו.
בדרך היפהפיה לפאלמר עצרנו בקרחון מאטאנוסקה. הקרחון ממוקם על אדמתו של אדם פרטי. דמיינו בנפשכם- קרחון בחצר בית. לכן הכניסה אליו בתשלום. יש להצטייד בנעליים מיוחדות לטפס בו, אולם זה נראה כה פשוט לצעוד בנעלי הרים רגילות. לאחר כמה התרסקויות שלנו על הקרח הזכוכי הפוצע כסכין קצבים בבשר- מומלץ לשכור נעליים במקום. פורטאג` גילינו את תגלית הזהב של ספר הקופונים המקנה כרטיס שני חינם לכל האטרקציות בהן אנו מתעניינים, ומיד נסענו לאנקורג` לרכוש את הספר. ב-Seward שהינו בסוף השבוע הארוך של ה-4 ביולי. עיירה בה חיים 3000 תושבים התמלאה ב-20,000 אורחים שבאו לחגוג כאן. כל הקרוואנים שעל החוף מעוטרים בדגלי ארה"ב ושאר קישוטים. אצנים מכל רחבי אלסקה הגיעו כאן למרתון ל"הר המרתון" מרוץ להר בגובה של 1200 מטרים בשביל צר מאוד, צפוף ובשיפוע של 45 מעלות. בקו הסיום חיכו לנשים ולגברים שהגיעו זבי דם ומכוסים בוץ אנשים חביבים עטויים במעילי סקי אוחזים בצינור מים ושטפו אותם במים קרים כקרח. אחת האצות עפה משביל המרתון לתהום ולמזלה נחתה בשיח במגרש החנייה של בית החולים הממוקם במקרה זה במקום כה נוח, ממש מתחת לשביל.. אח שהגיע למשמרתו והחנה את רכבו קיבל את המטופלת ישר משמיים.
עונת הדיג בעיצומה והדובים הדקיקים משנת החורף שוחרים לדיג סלמונים. יצאנו בטיסה במטוס ים קטנטן לקטמאי ל-Wolvering Creek. נחתנו על הנהר ושם הטייס קשר את המטוס לאיזה עץ, התיר סירת דיג קטנה והפך לרב חובל והשיט אותנו למעבר בנהר שם עמדו מספר סירות דייגים שהעלו ללא הרף דגי סלמון בחכותיהם ובין הסירות הדובים יורדים מסלעי החוף למים, צוללים ומנסים לדוג דגים. דובת גריזלי באה לדוג דגים לגוריה ששהו על החוף, הניחה כפה על דופן הסירה שלנו והביטה בנו בשעמום. בצעה תרגילי צלילה למופת והביטה בעצב בחכות הדייגים שעפו מעל ראשה ובדגים הרבים שהצליחו לדוג הדייגים. לקרחון קניק אפשר להגיע רק ברחפת, ובדרך יורדים מהרחפת לארוחת מנגל בשר איילים. הזמנו 3 לילות בפארק דנאלי, בו מותר להיכנס עם הקרוואן עד לקמפינג אך בתוך הפארק מותר להתנייד רק באוטובוסים. נהג האוטובוס הוא המדריך והוא מנוסה בזיהוי החיות הרבות בפארק. כבר ביום הראשון ראינו 12 דובים. זוג דובים במשחק חיזור העשוי להמשך ימים. הנקבה נוהמת על הזכר (אז מה חדש בטבע?) וחיות רבות אחרות. הנסיעה מול הר מקינלי המושלג, וההרים טובלים בפריחת אביב מדהימה.
באזור פיירבנקס התחוללה שריפה אדירה ומזל שלא צריך להזמין מלונות ולהיות תלויים בלוח זמנים צפוף, כך ששינינו תוכניות עד שוך השריפה שהבריחה תיירים רבים מהאזור. באלסקה מזג האוויר והשריפות מכתיבים את אורח החיים. בפיירבנקס התקיים פסטיבל חגיגות לב הזהב לזכר ימים טרופים של בהלה למתכת הזהובה. בפארק החלוצים הסתובבו התושבים בתלבושות מסורתיות, ארוחות חינם לכל הבאים, ריקודים ותהלוכות. באצטדיון הקרח נערכה האולימפיאדה לתחרויות אלסקיות משעשעות ותחרות בחירת מלכת היופי האלסקית. הנערות שייצגו את כל שבטי אלסקה צעדו מכוסות מכף רגל ועד ראש בפרוות ועורות מקושטים ורק את פניהן ניתן היה לראות, זאת לאכזבת הגברים שבחבורה שציפו שאלה תופענה בביקיני מעור או מפרווה.
מפורטו ביי למפלי אלכסנדרה
החלטנו לצאת ל-Prudo Bay- בדרך הדלתון - נסיעה קשה וארוכה בדרך עפר בוצית ומחוצצת למפרץ הארקטי. בנינו לרכב רשת מגן, להגנה בפני אבנים הנזרקות ממשאיות כבדות, רכשנו גלגל נוסף, העמסנו האוהל ללינת שטח ללילה הראשון בדרך והזמנו מלון ללילה השני. צינור הנפט האדיר המתפתל בין ההרים הוא עבודה הנדסית מופלאה אולם בהחלט אינו תורם לנוף הפסטורלי. ב-Prudo Bay מתגוררים עובדי תעשיית הנפט בלבד. בית המלון הראשון בו שהינו באלסקה חיזק את דעתנו כמה חשוב שלא להיות תלויים בבתי מלון כאן. תמורת 150 דולר ללילה קיבלנו חדר די מצחין עם שירותים משותפים. להגיע לים הארקטי ניתן רק באוטובוס והנהג מחלק מגבות לנוסעים לרחצה במים הקפואים וכל הטובל בהם מקבל תעודה מפוארת כי -"מר X טבל בים הארקטי".
שבנו לפיירבנקס ומשם בדרך Top of the World הדרך הצפונית ביותר בעולם העוברת מזרח-מערב. על אם הדרך ישב זוג שעצר אותנו בנפנופי ידיים והזמינו אותנו לביתם שבתוך הסבך. אומץ יש לאנשים אלה החיים בדד במיוחד בחורף הקשה כאן. בית מט לנפול אך על כל החלונות סבכת ברזל רצינית להגן מפני הדובים. כלבם ניסה להשתעשע איתי והעיף אותי ארצה. לפני שהספקתי להתעשת הם התנפלו עלי בחיבוקים ונשיקות ותחבו לידי גוש זהב קטן שכרו ממכרה הזהב הפרטי שלהם כמו להרגיעני ואולי מחשש שאלך ואביא לסוף העולם הזה סוללת עורכי דין לתבוע נזיקין. לדאוסון סיטי הגענו במעבורת על נהר היוקון. במורד הנהר התקיים פסטיבל ה- Moose Hiding. אנשי השבט המכירים תודה לקהילת דאוסון התומכת בהם הזמינו את העיירה על אורחיה לכפר שבמורדות הנהר. סירות עמדו לרשות האורחים הלוך ושוב מספר ימים, מופעים שבטיים, וארוחות מלכים הוכנו למוזמנים הרבים, על דשא רחב על גדות הנהר. כולם מלבד זקני העדה עומדים בשורה מסודרת לארוחות, ולקשישים היושבים בסבלנות הביאו מגשי אוכל.
בדאוסון סיטי אווירת המערב הפרוע, Saloon אמיתי, בו רווחי הקזינו נתרמים לרווחת ה-First Nations - שהוא הכינוי לילידי המקום, ולא אינדיאנים כפי שהם נקראים באלסקה האמריקאית, עיר ציורית. משם שוב יוצאים ללא הקרוואן לאינוביק, בדרך הדמפסטר. 1500 ק"מ של דרך פראית ושוממה הלוך ושוב כאשר לאחר 400 ק"מ מלון אחד. מצטיידים בעוד גלגל נוסף שמצדיק רכישתו לאחר שגלגל מתפוצץ לנו בדרך הבוצית הזו. עוצרים לבקר 2 ישראלים החיים בכפר Tsiigehchtchic, אליו מגיעים במעבורת שעל הנהר. פעמיים בשנה הם מנותקים מכל. פעם אחת כאשר השלג נערם ועד שהוא קופא על הנהר ופעם שנייה כאשר השלג מפשיר. סך הכול חודשיים בשנה. בכפר חיים 200 איש ובמקרה חירום כאשר המעבורת איננה פועלת עליהם להזמין מסוק. העיר הקרובה, אינוביק במרחק 150 ק"מ. איתי נשוי לאלסטין משבט הגאיצ`ין שעובדת בחקר התרבות שלהם, גדי מנהל חנות ממתקים לילדי הכפר.
5 האצבעות הן 5 צוקים בנהר היוקון אשר גבו קרבנות רבים שניסו לעבור דרכם. באטלין אגם וקרחון ושוב עצירה בטסלין. המרכז התרבותי הוא בניין מרשים מאוד היושב על האגם, מוזיאון George Johnston מעניין בו מוצג סרט וידאו המתעד את חייו וכיצד שונו ללא הכר חיי הילידים ברגע שנסללה דרך Alaska Highway בשיתוף האמריקאים והקנדים. במרכז התרבותי נערכה תערוכה של אמן מקומי בשם Keith שהזמיננו למחנה הדיג שלו שעל האגם. כל המשפחה שהיתה על החוף קיבלה אותנו בחיוכים גדולים ובילינו עמם יום. המשפחה מגיעה כל שנה מרחבי קנדה למחנה הדיג. בית עישון קטן ממנו עלה עשן, סירות, אוהל מטבח גדול, הילדים מתגלגלים על החוף, הסבתא מבשלת לכולם ארוחות, חופשה מסורתית והזדמנות להיפגש. ביער השלטים ב-Watson Lake קיבענו שלט משלנו. בדרך ל-Liard Hot Springs נתקלנו בעדר ביזונים וכמה דובים. ב-Liard Hot Springs - טיילת עץ ארוכה ויפה מובילה למעיינות חמים טבעיים טובלים בצמחייה פראית. המעיינות העליונים נסגרו בשל דובים ששוטטו שם למגינת ליבם של המתרחצים ולכן נכנסנו רק למעיינות התחתונים.
דרך עפר בוצית ומאובקת בשם McKenzie מובילה בטריטוריות הצפון-מערביות למפלי אלכסנדרה. 3 כלי רכב גורמים כאן לפקק תנועה רציני. בעיירה "ביתני האינדיאני" מתגוררים 10 תושבים. מגיעים למפלי ליידי אבלין היפים, וחונים במפלי לואיז משם ניתן ללכת ברגל למפלי אלכסנדרה. המקום אינו מתויר כשאר המקומות דבר שנותן לו מימד מיוחד במינו. מפלים בטבע פראי, מספר כלי רכב בלבד שחנו בלילה ב-Twin Falls Campground השוו למקום נדחות מיוחדת. מפלי אלכסנדרה הם נקודת הציון האחרונה להוד הטבע הפראי אותו חווינו זמן כה ארוך. מכאן לאלברטה ולהרי הרוקי. שלום ליוקון, אלסקה, הטריטוריות הצפון מערביות, ארצות בראשית. עולם עובר ונעלם, טבע שעדיין לא נפגע מהאדם ואדם שעדיין לא נפגע מהדהירה הטכנולוגית.
