הקאו-סאן
הרגע המיוחל הגיע. לאחר חודשים של תכנון, הרצאות ב"למטייל", חיסונים וקניית ציוד, נחתנו בנמל התעופה של בנגקוק. יצאנו מהאולם הממוזג, והדבר הראשון שנתקלנו בו הוא החום התאילנדי הכבד. עצרנו מונית וסיננתי לנהג את המילה שהפכה למנטרה בקרב תרמילאים ישראלים במזרח: "קאו-סאן"!
במהלך הנסיעה דרך הכבישים הפקוקים, הבנויים בשניים ולפעמים שלושה מפלסים, אפשר לקבל קנה מידה באשר לגודלה העצום של העיר. מכל עבר ניתן לראות רבי קומות עם שלטי פרסום ענקיים, בתי מגורים, מקדשים ופארקים. כחצי שעה עד שעה מאוחר יותר (תלוי בפקקים) הגענו ליעד הנכסף! נופפנו לשלום לנהג המונית, ואנחנו בקאו-סאן.
קאו-סאן או "הקוואסאן", בפי הישראלים, הוא בעצם גן עדן (או גיהינום) לתרמילאים, תלוי בהשקפה. הרחוב הוא לא ארוך, והוא עמוס בשלטי פרסום רבים המכוונים אותך לבתי הארחה, לאכסניות, למסעדות ולברים הממלאים אותו. המיוחד ברחוב קאו-סאן שהוא פעיל ועמוס בפראנג`ים (הכינוי התאילנדי לזרים) נושאי תרמילים, במוניות ובטוק-טוקים (מוניות תלת-אופנוע), ובדוכני אוכל ורוכלים מכל הסוגים המציעים את מרכולתם כמעט 24 שעות ביממה. למי שמגיע מהודו, וכבר רגיל להמולה האסיינית, רחוב קאו-סאן הוא הקלה מסוימת; הוא לא מזוהם כמו המקבילה ההודית שלו (המיין-בזאר בדלהי). למגיעים ישירות מהארץ, צפוי הלם מסוים.
רחוב קאו-סאן הוא ללא ספק מרכז בילויים. בנוסף לתיירים, מדי ערב מגיעים לרחוב גם צעירים וצעירות תאילנדים הנהנים מהמוסיקה הנשמעת מהפאבים ומהדיסקוטקים הפזורים לאורך הרחוב, החל משעות אחר הצהריים המאוחרות ועד לשעות הקטנות של הלילה.
בדוכני האוכל הניצבים ברחוב ניתן למצוא מנות מיתולוגיות כדוגמת "פאד תאי"- אטריות מוקפצות בסגנון תאילנדי, "בננה לוטי" - פנקייק בננה שוחה בחלב ממותק או סירופ שוקולד, ובל נשכח את דוכני השייקים המצוינים. כמו כן ניתן למצוא מאכלים קצת יותר מוזרים כגון חגבים צלויים, זחלים, ואפילו עקרבים מטוגנים. למי שמתגעגע הביתה, בחלקו הצפוני של הרחוב יש דוכן פלאפל אמיתי. שם תעמיס לכם בחורה תאילנדית כדורים טריים וחמים, חומוס וסלט לתוך פיתה שנאפתה לא מזמן. מלבד הדוכנים, שהם האופציה הזולה יותר (מחיר מנת פאד תאי, לדוגמה, כשקל אחד), יש ברחוב ובסביבתו גם מגוון עצום של מסעדות המגישות אוכל מכל הסוגים, מהודי דרך איטלקי ויפני ועד מזרח תיכוני. בתיאבון!
רחוב קאו-סאן הוא מעין שוק רוכלים, החל משעות הבוקר המאוחרות ועד שעות הלילה המאוחרות. ניתן להשיג פה הכול - ג`ינסים, מזכרות תאילנדיות טיפוסיות, בלונים, חולצות, דיסקים וסרטי DVD (מזויפים), ספרים, בובות, נרות, שירותי כביסה ועוד. עסק משגשג נוסף ברחוב הוא קליעת צמות ורסטות. מראה שכיח במקום הוא תיירים היושבים על המדרכה בזמן שתאילנדיות קולעות צמות בשערם. דוכן מפתיע במיוחד (אם אינכם מכירים כבר את תאילנד) הוא דוכן זיוף התעודות. בואו חמושים בתמונת פספורט, ובתוך דקות תוכלו לקבל תעודת סטודנט, תעודת עיתונאי או אפילו רישיון נהיגה (הכול מזויף כמיטב המסורת...) במחיר סמלי.
להרגיש בישראל
הישראלים כבר מזמן גילו את תאילנד. ישראלים רבים התאהבו בה תוך כדי טיול, והחליטו להישאר ולהקים שם עסקים. הדבר הראשון שעיניכם נחות עליו לאחר הגעתכם לקאו-סאן הוא שלט ניאון ענקי בצורת מגן דוד: בניין "הקשר הישראלי". "הקשר" הוא נקודת ציון חשובה על מפת התרמילאי הישראלי בבנגקוק. זהו בניין של ארבע קומות, הנמצא בקצה הרחוב. הבניין בבעלות ישראלית, ובקומת הקרקע שלו יש מסעדה ישראלית עם תפריטים בעברית. מלצריות תאילנדיות חטובות שואלות אותך באנגלית-עברית "ווד יו לייק חריף ווית` יור שניצל?".
עוד בבניין: סוכנות נסיעות "איסתא", חנות למוצרי אלקטרוניקה עם אחריות בארץ, גישה לאינטרנט, החלפת ספרים בעברית, שמירת חפצים ושירות שיחות מוזלות לארץ. השפה השלטת בבניין היא עברית כמובן, ובביקור ראשון במקום יש תחושת בלבול קלה, ועלולים לשכוח לרגע שלא נמצאים במוסד תל אביבי טיפוסי...
יוצאים מ"הקשר", פונים שמאלה וימינה, והופ, אתם בבני ברק. סליחה, אתם ברחוב המקביל לקאו-סאן, שבו שוכן בית חב"ד. המראה הסוראליסטי של אברכים עושים דרכם בין דוכני אטריות, נכנסים ויוצאים מטוק-טוקים בבגדיהם השחורים, בחום התאילנדי הכבד, ייראה למי שישהה ברחוב זה מספיק זמן. בבית חב"ד, מלבד בית כנסת פעיל, יש גם מסעדה כשרה, פינת מטיילים שבה אפשר לעיין במדריכי טיולים שהותירו אחריהם תרמילאים אחרים ו...מזגן!
לא רחוק מבית חב"ד יש שתי מסעדות המגישות אוכל מזרח תיכוני - "שרה" ו"שושנה". אחת המסעדות היא בבעלותם של פלסטינים, אך התפריטים הם בעברית. יש במקום טלוויזיה הקולטת את הערוצים הישראליים 1 ו2-, ומגוון קלטות של סרטי בורקס לבחירה, כך שניתן לנגב חומוס ולצפות בזאב רווח בו זמנית...
הליכה מקצה לקצה ברחוב קאו-סאן נותנת לך מושג בנוגע למספר הישראלים המטיילים בתאילנד. יש הרגשה שאם צועקים חזק מספיק "אחי!", בכל רגע נתון יסובבו לפחות עשרה אנשים את הראש... חצינו לצד השני, עברנו את דוכן חולצות ה- T (חולצות עם דיוקנו של אוסאמה בן-לאדן הן הצעקה האחרונה בבנגקוק) והגענו ל"זולה". ה"זולה" בבעלות ישראלית כמובן, היא לא רק מסעדה, אלא גם חנות ספרים בעברית ושמירת חפצים. בקומה העליונה, כפי שמרמז השם, יש אזור שבו ניתן לאכול בישיבה על הרצפה המרופדת בכריות ולעשן נרגילה. מחוץ למסעדה יש שירות שיחות לארץ בזול, ואינטרנט בעברית חינם! מלבד מוסדות אלה, נפתחו לאחרונה חנות ספרים בעברית, מסעדת בורקס בבעלות ישראלית, ועוד היד נטויה...
בנגקוק היא ללא ספק עיר של קניות. ברחוב קאו-סאן אפשר לקנות הכול, החל מביגוד והנעלה, וכלה בתכשיטים מוצרי חשמל ושאר ירקות מכל צבע, גודל וסוג. יש בעיר כמה אתרים נוספים חשובים שבהם ניתן לערוך קניות: כיכר סיאם וטוקיו סנטר, ושוק סוף השבוע צ`אטוצ`אק שבו ניתן לקנות פשוט ה-כ-ו-ל (ראו כתבת שווקים וקניות בבנגקוק). בתום יום קניות בבנגקוק, צריך לנסוע לנוח באיים כמה ימים...
בנגקוק לתרמילאים - כל המידע לטיול שלכם באתר "עפתי" >>
