נוחתים במנילה

שתי טיסות, שתי רכבות, שתי מוניות, זריחה בסידני ושקיעה מהמטוס בדרך לנחיתה במנילה, בירת הפיליפינים. עיר רועשת, ארץ חדשה והתרגשות גדולה שמלווה גם בקצת חששות. רק אתמול החלטתי לטוס לפיליפינים. תהליך אישור הויזה לפפואה ניו גיני לקח כ"כ הרבה זמן שהחלטתי לחתוך וביקשתי שישלחו לי את הדרכון בחזרה. אני עוד אחזור לשם יום אחד. מפגש מקרי עם אורלי העלה רעיון ישן לטיול בפיליפינים והדמיון שלי מתחיל להתפרע.

התקשרתי לחברת התעופה ושאלתי והזמנתי כרטיס לעוד 12 שעות. פתאום הכל כ"כ מהיר. קניתי מדריך טיולים לפיליפינים, נפרדתי מכל החברים בסידני והופ, אני נוחת במנילה. הבחור האמריקאי שישב לידי בטיסה עוד הספיק להזהיר אותי מחטיפות, ממישהו שישים לי סם הזיה בשתייה, מנהגי טקסי עבריינים ומעוד כמה חולות רעות שצריך להיזהר מהן כשמטיילים בפיליפינים.

מחליפים כמה דולרים לפזוס ויוצאים מהשדה. במבט ראשון מנילה נראית כמו בומביי. 28 מעלות בשעה 8 בערב ולחות איומה. תנועת כלי רכב המונית, נהג מונית מטורף וזיהום אוויר רצחני (אנשים הולכים עם מטפחות על האף). המוניות שירות שלהם הם ג`יפים ארוכים ומצחיקים. ילד עני נדבק לחלון המונית ומבקש כסף. ה- M של מקדונלדס הגיע גם לפה וגם רשתות אמריקאיות אחרות מראות נוכחות בשטח.

אנשים ישנים ברחוב, לפעמים משפחה שלמה עם תינוקות וילדים חיה על אי תנועה קטן. והנהג מטורף! וצפצופים כל הזמן. בטח במבט שני מגלים דברים יותר נעימים אבל ברגע זה כל מה שמעניין אותי זה להגיע למלון הזול ששתי היפניות שאיתי במונית מנווטות אותנו אליו, וללכת לישון. לילה טוב מנילה.

בוקר טוב פיליפינים. מנילה באור יום נראית עמוסה ומטורפת עוד יותר מאשר בלילה. לקחתי את המצלמה ויצאתי להסתובב בעיר. תחנה ראשונה - האינטרמורוס, העיר העתיקה של מנילה ובירת הספרדים (ששלטו בפיליפינים במשך כ-400 שנה). העיר העתיקה מוקפת חומה ונעים ללכת ברחובות השקטים יחסית אחרי הרעש של רובע מלטה בו אני ישן.

 למרות ההרס הכמעט מוחלט שעבר על העיר כשהיפנים והאמריקאים נלחמו עליה במלחמת העולם השנייה עדיין נשארו כמה קתדרלות מרשימות, מבצר וכמה בתי פאר, זכר לשלטון הספרדי. ובדיוק כשכבר התחלתי לחפש משהו אחר נדבקו אלי כמה ילדים והציעו לי לשחק שח על המדרכה. שמחתי לעשות הפסקה בהליכה, וקצת לצחוק עם הילדים וגם קצת להפעיל את הראש (זה לא עזר, הפסדתי בשניים מתוך שלושה משחקים).

לתחילת הכתבה

הרובע הסיני

אני ממשיך לחרוש את העיר. נהג טריסיקל (תלת אופן) לוקח אותי לרובע הסיני. רחובות מטורפים - עמוסים באנשים, מכוניות, תלתי אופן, אוטובוסים, ג`יפנים (ג`יפ מוארך) ואנשים לרוב. זה הזמן להזכיר אולי את חוקי התנועה במנילה (לא לדאוג יש רק שניים): החוק הראשון - הנהג יגיע ליעדו כמה שיותר מהר. החוק השני - אין יותר חוקים. לעצור באדום? לאותת? להסתכל במראות? לתת זכות קדימה להולכי רגל? הצחקתם אותי (ואותם). כל אלה הם בגדר המלצה בלבד ברחובות מנילה.

הזיהום קשה, לפעמים ממש רואים עשן באוויר. שתי זונות עושות לי עיניים. אנשים קוראים לי "הי ג`ו" ברחוב (ג`ו היה כינוי לאמריקאים שהיו פה הרבה שנים וזה נשאר ככינוי לתייר המערבי). הרגליים מובילות אותי לשכונות פנימיות אבל החושך יורד ובמנילה לא כדאי להסתובב במקומות נידחים כשחשוך.

בחזרה לגסט האוס שבו ניר ושלומי עושים לי חפיפה על מנילה והפיליפינים. ממה להיזהר, איפה הכי כדאי להחליף כסף, איפה האינטרנט הקרוב, איפה יש אוכל טוב ובזול ועוד כל מיני עצות. ככה זה ישראלים - ישתפו אותך בכל מה שהם יודעים וזה מצוין. נסענו ביחד למחרת להר הגעש טא`אל (Taal Volcano). לקח לנו 4 שעות בערך להגיע לשם וזה כלל את כל אמצעי התחבורה כמעט - מונית לתחנה המרכזית, אוטובוס משם ואח"כ ג`יפני עד לשפת האגם, משם סירה להר הגעש שבמרכז האגם ואחרונים אחרונים חביבים- סוסים שהעלו אותנו במעלה הר הגעש, עד ללוע שלו שמוצף במים. סה"כ טיול יום נחמד וזול ממנילה, ובריחה מהנה מהרעש והזיהום של העיר.

 מנילה בולטת בניגוד שבין העוני והעושר. לצד אנשים שחיים ברחובות או בשיכוני סלמס יש פה גם שכונות פאר מהודרות שבהן אחוזות ענק עם משרתים. יש גם מעמד בינוני שיודע לבלות בפאבים המצוינים שבעיר או במועדוני הסלסה שבהן מופיעות להקות בסופי שבוע או לשוטט שעות באחד ממרכזי הקניות שבעיר (אחד מהם הוא הקניון הכי גדול בדרום מזרח אסיה שהוא למעשה איזה שבעה קניונים שמחוברים בתחתיתם). הספקתי לטעום מכל אלו ואני עף להר הגעש פינטובו.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה