נסיעה לפיליפינים - כתבת פתיחה

משפחת חקלאי נמצאת בשליחות בפיליפינים - מדינה שאינה מוכרת לטייל הישראלי הממוצע. משם הם מספרים לנו על החיים במדינה, על טיוליהם בפיליפינים ובאסיה בכלל. מסע שתחילתו בכביש ת``א-אשדוד וסיומו במנילה הבירה.
ott1
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור:  נסיעה לפיליפינים -  כתבת פתיחה

לבטים של לפני

לנסוע או לנסוע, זו השאלה.

נסיעה ארוכה מצומת אשדוד עד מחלף גהה, ביום ראשון עמוס פקקים (וכל מי שנוסע בדרך זו יודע שזה עלול להסתכם בלא פחות משעה וחצי), כל כולה הוקדשה למחשבה "לנסוע לפיליפינים או לא".

 לעזוב את העבודה שאני עופרה (35) כל כך אוהבת? את לקוחותיי שהיום עושים טבלת ייאוש , מחכים לחזרתי? לעקור את ילדי מהגן המקסים שבו הם נמצאים? לחסוך מהם אהבת סבא סבתא? תמר (3) שכל כך אוהבת את סבא והעיזים, את סבתא וארוחות הערב שלה, את הדודות והדודים, ותום בן שנה, שכל כך אוהב את המטפלות שלו... ואיך נפרד מהחברים הותיקים שלנו שאיתנו מימי האופנוע העליזים שלנו?

בואכה מחלף חולות אני נזכרת שמאוד רצינו לעשות שינוי בחיים, בעיקר נבות (43) חולה במחלת הנדודים הגלובליים. רצינו לשבור שגרה, ובעיקר להתקדם מקצועית וכלכלית, ובכך לתת לילדנו ולנו עתיד טוב יותר, אך המחשבה לשנות את השגרה שלי ב-180 מעלות, מנמלה חרוצה שמתחילה את יומה בחמש בבוקר, ומסיימת בשעה 11 בלילה עם הלשון בחוץ, למלכת דבורים עצלה, הפחידה אותי מאוד. עוד חששתי, מבחינה רפואית בעיקר, מנסיעה לארץ הנמנית עם העולם השלישי, עם שני תינוקות. ידוע שיש כאן שחפת, צהבת, דלקת קרום המוח היפנית ועוד מריעין ובישין, לא עלינו.

קצת לפני הפקק הגדול של ראשון מערב אני חושבת על הבקרים הקרירים בביתנו המשיק למטעי גדרה, איך אוטוטו יהפכו מושא לערגה, ואיך אתגעגע למטבח שלי, ללקוחות שלי, למנהלים שלי ששבים ואומרים לעזוב את "הגויים" ולחזור לעבודה", למורה לספינינג שלי, שאין כמוהו בכל רחבי מנילה, אפילו לפקקים האלה, לאוטו הזה אני אתגעגע.

ברוקח שטארסה אני מבינה שכל מחשבותיי בטלות, בהחלטה שנפלה פה אחד (כן, הפה של נבות) - נוסעים בשרות המדינה לפיליפינים . אני עזר כנגדו, בשם שלמות המשפחה, נכנעתי והסכמתי לוותר על חיי הפשוטים אך חמימים עד מאוד.

בכניסה למשרד, אני חושבת שזו אחת הפעמים האחרונות בהן אני מקישה את קוד הכניסה ונכנסת פנימה, ואיך היום ,שמישהו יעזור לי כאן, אני הולכת לספר למנהלים שלי שאני עוזבת??

במשרדי, אני מסתכלת על ארון התיקים העמוס, על עבודות אומנות שתמר הכינה בגן ותלויות על לוח שעם, על תמונות משפחתיות שלנו עם בעלי החיים שלנו. משם אני נודדת במחשבות אל הפרדה מחיות הבית שלנו (בינינו , אני קצת שמחתי להיפרד מהם), הפרידה העצובה מג`וזפין, כלבה שהייתה אצלנו 13 שנים, אבל מי ירצה כלבה מסוג אמסטף בת 13. בררתי עם חברות תעופה שונות לגבי הטסתה איתנו, אבל הבעיה היתה גם "הזן המסוכן", וגם בעיית השרידות של הזן הזה (וכל פחוסי האפים האחרים) בלחצי אויר כפי שיש בתא המטען.

 משגמרנו בנפשנו להיפרד ממנה, חיפשנו לה בית, ומצאנו צדיק אחד שעשה עימנו ועימה חסד ואסף אותה אל חצרו. נפרדנו גם מתוכי ג`אקו , יקיר ליבו של נבות, שהיה אצלנו כמעט ארבע שנים, ועליו היו הרבה קופצים ומצאנו לו משפחה אוהבת ודואגת. היו גם פינקים, אבל נדמה כי הם חשו בעזיבתנו וברחו כל עוד נפשם בם מהכלוב.

לתחילת הכתבה

טסים למאנילה

בצאת חג פסח השנה, נבות שם פעמיו למנילה כשליח מש"ב (מחלקה לשיתוף פעולה בין לאומי) שבמשרד החוץ, בתפקיד יועץ בפרויקט חקלאי רוחבי בפיליפינים . הוא הותיר אותי עם שני זאטוטים, עם אריזת הבית לתוך מכולה של 6 מטרים, עם סיום פרוצדורות במשרד החוץ, הכנות לטיסה, אריזת מזוודות, אריזת תיק למטוס (ותאמינו לי - זה היה תרמיל 45 ליטר.

ככה זה עם שני תינוקות, בקבוקים, מוצצים, טיטולים, משחקים, ממתקים ולא לשכוח בגדי החלפה לעצמי). שלושה שבועות הזויים וסוריאליסטים עברו עלי, כשאני בגפי , מצוידת בשלוש רשימות, מה להכניס למזוודה לחודש וחצי (עד שהמכולה תגיע), תכולת תיק למטוס ומה עלי להספיק לעשות בכל יום בשלושה שבועות הקרובים.

"Welcome to Naia Air Port…" הכריז קולו של הקברניט, מה שחתם טיסה מייגעת של 14 שעות שבסופה נחתנו במנילה שבפיליפינים . התמקמנו במלון מפואר ב-Mkati City (רובע מקטי במנילה). בארוחת הבוקר המציאות החמה והדביקה (מינימום 30 מעלות ו-80 אחוזי לחות) טופחת על פני כמו לוחשת לי "ברוכה הבאה למנילה, ביתך לשנה הקרובה"...

אנחנו, לעומת משפחות מטיילות, אחרי תקופת התאקלמות ומיפוי טכני של הצרכים המשפחתיים (דהיינו סופר, בית ספר, רופא ילדים וכו) בנינו כאן שגרת חיים טיפוסית של משפחה עם שני ילדים, כלומר, עבודה, חוגים לילדים לנו המבוגרים, פעילויות לילדים, קניות, חברים, בילויים וגם טיולים מחוץ למנילה העיר, שעליהם נשמח להרחיב בכתבות הבאות.

 להשתמע בכתבה הבאה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על מנילה