Quote of the Day: "מי בטנדר נוסע ומי בעגבניות נשאר"

מי אנחנו

אורלי, ומשה, מעיין וניצן. גרים בראש העין ועומדים לפני מימוש חלום.

אורלי: בת 35 מורה לתנ"ך וספרות בתיכון בגין בראש העין, הסכימה ונלהבה כמעט מהרגע הראשון לרעיון המסע, מבשלת נהדר, מחנכת נפלאה, בת זוג נהדרת לחיים, ובטוחני שגם למסעות.

מעיין: בת 6, תתחיל בשנה הבאה ללמוד בכיתה א`, רק שבשונה מחבריה לכיתה, תעשה את זה במרחביה האינסופיים של אמריקה הצפונית. מעיין ילדה סקרנית בוגרת ונלהבת, בעלת חיוך וצחוק מדבק, ילדה שמחה, שאוהבת את החיים, וממרום שנותיה יודעת להעריך איכות (ג`חנון תימני אמיתי), כמות (ג`חנון תימני אמיתי וגדול), ומגוון (אותו ג`חנון רק עם כל התוספות).

ניצן: בת 4 הליצנית במשפחה, שובבה, לא שגרתית, אוהבת לשיר אבל יותר מכל לשגע את הזקנים שלה. נהנית מאד לטייל, ואני בונה עליה כשותפה העיקרית להובלת הטרקים במסע שלנו.

משה: בן 35, מהנדס בחברת היי טק, חולם כבר שנים לעשות נסיעה משפחתית ארוכה. חובב שיט, צלילה, רכיבה על אופני הרים וצילום.

אז למה אנחנו צריכים את זה

הרעיון לטייל ב-RV התחיל לרקום עור וגידים על חוף ימה של הרצליה. באותו יום הלכנו לים עם משפחת חברים, ושמענו מהם סיפורים מאלפים מחוויות טיול RV שעשו בארה"ב. מאותו רגע בו התחיל הג`וק להסתובב אצלי בראש, הבנתי שמהלך כזה אפשרי רק אם אורלי תהיה איתי בראש אחד. באופן טבעי מהלכים לא שגרתיים מעוררים התנגדות (מה עם העבודה, זה עולה המון ורק עכשיו התחלנו לחפש דירה חדשה, איך הבנות יסתדרו כשנחזור, ומעיין תפסיד לימודים ועוד ועוד), לאחר בידוד הבעיות הבנו שיש למעשה רק שני גורמים שצריך לבחון: העלות והעבודה.

לגבי העלות ניסחנו את הבעיה כך: טיול או עוד חדר בבית. מרגע שהסתכלנו על העניין כך היה ברור שחוויה כה עצומה לוקחת בנוק אאוט את הבלוקים. בנושא העבודה הדברים היו קצת יותר מורכבים. סך הכול לאחר הוצאה כזו, אם אנחנו מאבדים את מקום העבודה, הקטסטרופה הכלכלית הופכת לבעייתית עוד יותר. עם הרבה חששות ניגשתי למנהלים שלי, שגילו לשמחתי הבנה ואישרו לי חופשה כוללת של 5 חודשים, אורלי עמדה לפני שנת שבתון, הבנות היו עוד קטנות כך שהפסד לימודים עדיין לא משמעוית, לא היינו בהריון או מטופלים תינוק בקיצור היה ברור שבשנה הבאה יש לנו חלון הזדמנויות חד פעמי שאסור לנו לפספס. מרגע שצלחנו את נושא העבודה וההשלמה עם ההוצאה, הכול הפך לפשוט יותר והתחיל לזרום במהירות מטורפת.

השאלות שעלו עכשיו שינוי את אופיין מלמה איך וכמה לאיפה ומתי. מהר מאד התברר לי דבר מדהים נוסף, כל מי שעשה טיול משפחתי דומה, אבל כל - השתייך לאיזו כת וירטואלית ששמה לה למטרה מיסיונרית לגייס עוד ועוד משפחות לצאת למסע דומה. הרצון לשתף לתת עצות, לסייע בחיפוש מידע ברשת, והכול מבלי שהם יודעים עלי יותר מהכינוי שלי בפורום היה מדהים, בקיצור למרות המורכבות הגדולה לצאת לטיול כזה, יש הרבה עזרה מסביב, ומתברר שהחלק החשוב והקשה מכולם הוא ההחלטה, ברגע שהיא התקבלה היה ברור לנו שיציאה לטיול כזה היא הדבר הטבעי ביותר, התמיכה והפרגון שקיבלנו מסביב מאד חיזקה אותנו והקלה עלינו להיות שלמים עם עצמנו לחלוטין.

 היום 4 חודשים לפני הנסיעה אני נושם אותה, חולם עליה בלילה, הופך אותה לנושא שיחה עיקרי בארוחות שבת משפחתיות, בקיצור אני את המסע שלי התחלתי - אין דרך חזרה. הגעתי לידי כך שאני סופר את הימים (עוד 132 יום נכון ליום כתיבת שורות אלה), ואני מוצא את עצמי מסתכל כמה פעמים ביום על התאריך בשעון כדי לראות אולי עבר עוד יום נוסף ולא שמתי לב. בקיצור טירוף, אני גם מחכה לזה וגם מצפה לזה (אגב במבט חטוף נוסף בשעון עדיין נותרו 132 יום קשה קשה...).

לתחילת הכתבה

אפרופו הציפיות מהטיול 

בהתחלה אני מעריך שהנופים והאתרים הפיזיים יהיו חלק משמעותי בהנאה בטיול (ואנחנו מתחילים בפלורידה שזה גן עדן לילדים), אבל ההערכה שלי שתוך חודשיים שלושה, נתחיל להפנים שהחוויה המשמעותית ביותר שנחזור איתה היא החוויה המשפחתית. סך הכול זמן האיכות שאורלי ואני הולכים לבלות עם הבנות שם, יהיה ארוך יותר מסך כל זמן האיכות שבילינו ונבלה איתם בארץ, ורק זה כשלעצמו צ`ופר ענק שמצדיק התנתקות כזו משגרת - עבודה, לימודים, טלוויזיה, נשיקה פיפי ולישון.

בנוסף הצענו לאנשים שאנחנו אוהבים לבוא ולהצטרף אלינו לקטעים בטיול, גם כדי לגוון לנו ולבנות, וגם כדי להעניק גם להם מהחוויה (כת מיסיונרית זוכרים? אז אני כבר המטיף הראשי). כבר עכשיו אני מדמיין אותי יושב בערב ליד המדורה עם אבא שלי, שיפוד מרשמלו ביד, שקט, הדבר היחיד שמטריד אותי, הוא להספיק לסובב את השיפוד בזמן לפני שיישרף, ואני ואבא שלי יושבים ופשוט נהנים מהפשטות, אחד מהשני, בלי הפרעות בלי תוספות של אקטואליה, עבודה, טלוויזיה, כי עכשיו ושם זה רק אני הוא והמרשמלו. ואמא? - איתה זה יהיה אפילו יותר עוצמתי כי היא שדה משחת, הולכת לעשות לי השכמות לצפות בזריחה, לעקוב אחרי מסלולי דובים, ולתפוס ריינג`ר מזדמן כדי לברר מהו המקום האידיאלי לארוב לעדת הבאפלו למפגן החיזור העונתי שלהם. אתם קולטים את החוייה אני ואמא שלי שוכבים על הדשא ורואים דובים ברוקי`ס הקנדיים - איפה זה ואיפה כמה דולרים או קידום שממתעכב בעבודה. ועוד לא התחלנו לדבר על הימורים לתוך הלילה בווגס עם המומחה מספר 1 להימורים בחבר`ה, או לסיבוב בוושינגטון ואורוגון עם החבר ממייקרוסופט.

זהו לעת עתה, בכתבה הבאה אני אנסה לתת טיפים על היערכות טובה לטיול כזה (לא ציינתי אבל במקצועי אני מתמחה בתכנון ולוגיסטיקה). ועד לפעם הבאה - אל תתנו לחלומות גדולים להרתיע אתכם.

 ועוד קטנה- את ה"פתגם" הקטן איתו התחלתי הטמיע אצלי הסמל המאיים בטירונות. מה זה אומר ואיך זה מתקשר לכל הטיול הזה- אני מאמין שעכשיו הבנתם. (ומי שעדיין צריך עזרה כדאי שירים את הראש מהעגבניות ויעלה לטנדר הראשון).

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה