עד עכשיו, מטעמי בטיחות, נמנענו מלהסתובב בשכונות המקומיות, אבל המרדף אחרי ילדודס עם המצלמה דגדג לי בכפות הרגליים. וכך, מצויידים במצלמה אחת, שתי עדשות, עשרות טושים, עטים ועפרונות צבעוניים ופונפונון אחד, יצאנו בצהרי יום ראשון קייצי להסתובב בין בתי אחת השכונות שמסביב לנאיוואשה.
העוני ניכר בכל פינה - בתים פשוטים מאבן, בלי חשמל או מים זורמים, כמויות של שקיות ניילון מפוזרות על הקרקע, אשפה בכל מקום, בגדים בלויים תלויים לייבוש, כמויות אסטרונומיות של אבק, ובכל מקום - ילדים משוטטים ומשחקים ב"צעצועים" (גלגלים ישנים, פחיות, שקיות...) בין הבתים. ולמרות כל זה - הם מחייכים! Jambo Muzungu!! נשמע מכל עבר, וכשהבחינו במצלמה וטושים, המוני ילדים החלו לנהור לכיוון המכונית.
במהלך השיטוטים, הגענו לרחבת הכנסייה המקומית. שם, בהנחיית הכומר דניאל, כל הילדים מסודרים שורות שורות, משהוא בסגנון "ירון מידן" ורוקדים לאחד השירים הפופולריים ביותר בקניה kuna dawa, kuna dawa - שיר דתי שמשמעותו - "יש תרופה והיא האמונה" (אפילו יצא לי חרוז בעברית...). ועל אף או אולי בגלל היותו שיר דתי, הוא קצבי, קליט ואפילו אנחנו מזמזמים אותו לפעמים. כולם היו מבסוטים מנוכחותינו שם וקיבלנו פרוספקטים ודפי הסבר על...ישו כמובן ועל חזרה בתשובה.... שאותם הבטחנו לקרוא ;-)
בקיצור - חוויה, מקווה שתהנו מההצצה!
היכונו, היכונו - בקרוב הפונפונון בבגד-ים! שווה לחכות!
קוואהירי!!
