הקדמה
האמפי (Hampi) (מדינת קרנאטקה) הוא אתר מופלא שכל אדם יכול למצוא בו משהו שהוא אוהב. אינספור מקומות לטייל בהם, בריכות נסתרות לרחוץ בהן, מסעדות וכפרים של בונגלוס להשתרע בהם לעשות בטן גב, לפרוט אקורד. אינספור מקדשים לטפס אליהם, עתיקות לטייל סביבן וללמוד מהן על ההיסטוריה של הודו, תיפופים לפני שקיעה, קרנבלים ברחובות ושווקים צבעוניים להתמקח על מתנות. האמפי נחשב מרכז תיירותי בכלל וישראלי בפרט. תוכלו למצוא שם גסטהאוסים עם שלטים בעברית ומנות ישראליות בתפריט. למי שקצת בא לו לקשקש בשפת הקודש ולשחק במשחק המוצלח והאהוב "אתה מכיר את..." על צלחת חומוס וג`חנון בשבת. מומלץ. אבל לא רק, אמנם להימנע מלראות שם ישראלים יהיה מאד קשה, אבל המקום בעצמו, עם או בלי ישראלים, הוא אחד המקומות היפים בהודו, בקיצור, גם אם אתם מנסים כל הזמן להיות מחוץ לגל .. אל תפספסו את האמפי.
כשמגיעים להאמפי, נחשפת לנגד עיניכם המשתאות ארץ חדשה. סלעי גרניט עצומים ועגולים נערמים בהרים ומפוזרים מכל עבר. אותן אבנים נמצאות גם תלויות על בלימה על גדות הנחל, לצד המקדשים, מאיימות למחוץ איזה רחוב ביום מן הימים. באמצע של כל הבלגן הטבעי הזה עובר נהר רחב שנקרא בפי המקומיים: הנהר. או בשמו המלא: Tungabhadra. מי שישב ליד הנהר יום שלם (וזה מאד מקובל) יוכל לראות שזה האחרון, משמש כמקלחת ציבורית (יש אזור גברים, אזור נשים ואזור מיוחד בשביל הפילה מהמקדש), שזו המכבסה הראשית (ליד המקלחת של הנשים), שזה עורק תחבורה עמוס (סירות קטנות חוצות אותו לאורך כל היום, עמוסות אנשים ולעיתים גם אופנועים), שזה מקום מקודש (יורדים מידי פעם לברך את המים) וכמובן שזאת הזולה המרכזית - על גדות הנהר פרושים ערסלים וכרי דשא, עצי בננה, קוקוס ומנגו מנפנפים את העלים שלהם ברוח לעבר המתנמנמים כאילו היו מניפות ענק.
הגדה הדרומית של הנהר
על הגדה הדרומית של הנהר נמצא הכפר האמיתי של האמפי, או האמפי בזאר כמו שהוא רשום במפות המועצה הכללית של קרנאטקה. בנייני אבן נמוכים שרובם ככולם חנויות ומסעדות, מדרחובים וסמטאות שאפשר להעביר בהם ימים שלמים בלחפש גופיה או תיק צבעוני. נשים עטורות צמידים, נזמים וקישקושים עומדות מאחורי דוכנים ניידים ומכריחות אתכם בכוח לקנות מהן מזכרות.
חוץ מהכפר המרכזי, תחנת האוטובוסים והמשטרה, נמצאים שרידיה של העיר העתיקה ויג`איאנגר (Vijayanagar), בצד הדרומי של האמפי. ויג`איאנגר היתה בירת האימפריה של נסיכי שושלת טלוגו והגיעה לשיאה באמצע המאה ה-16 אז גרו כאן כחצי מיליון איש (כמעט ת"א). עכשיו לא רואים מכך זכר, אמנם בזמן פסטיבלים זה נראה כאילו יש פה לפחות חצי מיליון עם כל התיירים, אבל בעיקרון כל מה שיש על הגדה הדרומית, זה כמה כפרים קטנים שנהנים מתשומת לב רבה.
עוד דברים לשים לב אליהם בצד הזה הם מקדש וירופאקשה (אחד מגילגוליו של שיווה), מקדש ענק הנמצא בקצהו המערבי של האמפי בזאר. רוב הזמן נמצאת בתוכו הפילה לאקשמי ומברכת את הבאים עם ליטוף קל בראש (בתמורה לרופי או לבננות וקוקוס). מגבעת המאקוטה (Hemakuta Hill) ניתן להשקיף על המקדש ועל כל הכפר. בקצה המזרחי של האמפי בזאר נמצא הר אבנים גדול ועליו מקדש אצ`יוטאריה ומרכז תיפוף שקיעתי לעת ערב. הלינה בצד הדרומי מתרכזת בגסטהאוסים קטנטנים או בבתים של משפחות ולאחרונה זהו צד שדווקא מתרכזים בו התיירים הזרים (כינוי נפוץ לאלו שהם לא ישראלים)
לתחילת הכתבה
הגדה הצפונית של הנהר
סירות קטנות הנראות כקליפות קוקוס חוצות את הנהר מצד לצד בעלות סמלית של 5 רופי למסע, לתוכן נכנסים בישיבה ועמידה כעשרים איש ואופנוע. את הסירה משיט רב חובל מוסמך בין הגילאים 7-37 בעזרת משוט וכוח רצון. הבוציות הארעיות הללו, עובדות משעות הבוקר ועד בערך 21:30, המחירים מאמירים לקראת סיום השירות ויכולים להגיע ל-15 רופי אם נתקעתם בצד ההפוך לצד של המיטה שלכם.
הצפונים מהגדה הצפונית:
על הגדה הצפונית החלו לפרוח לפני כמה שנים גסטהאוסים בסגנון חדרונים, כמו פטריות אחרי הגשם. הם מקשטים את שדות האורז בנקודות לבנבנות-חומות ובשלטים צבעוניים. כל גסט האוס מתהדר במסעדה ובטלוויזיה לצפייה בסרטים. ביניהם, לאורך "הרחוב הראשי" פזורים מאפיה צרפתית, גלידריה ושאר קיוסקים בהם מוכרים "כל מיני" לרווחת הנופשים.
נקודות מפתח ועניין בגדה הצפונית:
הפופולרי מכולם, נקודת המפתח לזריחות ושקיעות וסתם בשעות הפנאי, מקדש האנומן או מקדש הקופים (גם כי האנומן הוא קוף וגם כי באמת יש שם מלא קופים - כדאי לשמור מרחק וחפצים יקרי ערך). המקדש ממוקם על ערמת אבנים ואל פסגתה מובילות כ-800 מדרגות. המקדשון לבן וקטן ומוקף סדהואים (אנשים שהקדישו את חייהם לדת לבושים בכתום ומתפרנסים מנדבות) וקופים. והנוף - אין מילים, אולי.. חוץ מסיפור מיתולוגי על איך הוא נוצר. דווקא סיפור שמתחיל במקדש זה: האנומן הקטן הלך אל אמו ואמר לה: "אני רוצה לאכול תפוח". אמו אמרה לו: "אין לנו תפוחים בשמיים. אבל הדבר הראשון האדום שתראה, הוא התפוח שלך" האנומן הלך וחיפש משהו אדום ולא מצא. בינתיים עלתה השמש בשמיים והאנומן ראה אותה וחשב, זה התפוח שלי. הוא הושיט יד לקח את השמש ושם אותה בפיו. אינדרה, מלך האלים, נבהל ואמר לעצמו: "היום הוא אכל את השמש, מחר הוא יאכל אותי!" לכן ירה אינדרה חץ ברק בהאנומן שנפל בעוצמה רבה על האדמה ומעוצמת נפילתו נוצרו סלעי ענק עגולים. כל האלים ירדו אל האדמה ושכנעו את האנומן שישחרר את השמש בתמורה לכוחות מיוחדים, כמו: לשנות את גודלו לפי רצונו ולקפוץ למרחקים אדירים. האנומן הסכים ושחרר את השמש. אם תסתכלו בציורים ופסלים של האנומן תראו את פיו העגול והבולט כמו מי שמחזיק משהו חם ולוהט בפיו. (מתוך כתבתם של משפחת עדוי בהאמפי).
העיר העתיקה אנגונדי (Anegondi) יושבת בהמשך המזרחי של "דרך הגסטהאוסים", בין שדות האורז הפוטוגנים ומערכת ההשקיה. גם בגדה הצפונית פזורים כמה כפרים קטנטנים בהם ההודים יושבים ומתחרדנים, מסתפרים ומסתדרים, משחקים ואוכלים על מפתן ביתם.
טיולי מים
אם מרחיקים קצת מהנהר אפשר למצוא מספר נקודות חן מבודדות לעיתים, לרחוץ בהם. בימים החמים של פברואר ומרץ זו ממש הצלת נפש ובמקום להתעלף ליד הגסטהאוס או בשוק, אפשר לשבת ליד איזה גב מים צלולים וקרירים ולרחוץ בו לסירוגין.
- בגדה הצפונית נמצא בית מלון קטן, החבוי בין ההרים ובקצה שדות האורז. מאחורי המלון נמשכת אמת מים צרה המנקזת סכר גדול. ומאחורי הסכר - הפתעה! ישנה כנרת קטנה - פינת חמד להתרעננות.
- בגדה הדרומית יש אזור הנקרא "המפלים", אל תצפו לג`ילבון או לניאגרה, אבל התופעה המפכפכת שם בהחלט מרחיבה את הלב. בינות לערמות הסלעים הזרוקות שם כלאחר יד, זורמים מים. בהתחלה אפשר רק לשמוע אותם מתחת לפני השטח ואחר-כך גם לראות גבים הנשפכים מאחד לשני, לתפוס לכם איזו מערה אישית ולהתפנן שם כל היום. נמצא כק"מ וחצי במורד דרך העפר ממערב להאמפי בזאר.
פסטיבלים
כל החגים שמתקיימים בהודו, הם חגיגה גדולה בהאמפי, ובמקום בו רגילים לתיירים (ולתיירות) המתלבשים במיטב מחלצותיהם (הבנות בגופיות והבנים נטולי חולצות) אז גם לא מתרגשים מידי ולא נודע כי המקומיים מנצלים את החגים כדי להתנפל על תיירות תמימות, למרות זאת, תמיד כדאי להזהר. החגיגה בדרך כלל יוצאת מהמקדש המרכזי בהאמפי בזאר והתהלוכות מסתובבות בכפר שעות רבות. אם אתם יודעים על איזשהו חג, גרדו את עצמכם מהערסל ודאגו להיות בצד הדרומי למשך החגיגות.
מידע שימושי
חשמל ותקשורת
האמפי משום מה ידוע בהפסקות החשמל הרבות הנהוגות בו, מסתבר שזה מתקיף אותו במיוחד בחודשים החמים, אז צריך את המאווררים יותר מכל. אין הרבה מה לעשות בנידון חוץ מלבקש נרות מבעלי הבית. האינטרנט שם הוא מהיקרים והאיטיים בהודו (למעט לה דאק) - 60-70 רופי לשעה שזה ממש מחיר כפול מאשר בשאר המקומות.
איך מגיעים ולאן ממשיכים
האמפי נמצא כלילה נסיעה מגואה ולכן רוב האנשים משתמשים באמצעי התחבורה המקשרים בין השניים. קיים אוטובוס שינה שעולה כ-400 רופי, ומביא מהאמפי לצ`אונדי (העיר הסמוכה לחוף פאלולה ואגונדה). האמפי היא בעיקרון כפר קטן, כך שבשביל להמשיך ליעדים קצת פחות מתויירים מגואה (בומבי, מנגלור, בנגלור, מייסור ועוד...) צריך לצאת לעיר הסמוכה - הוספט (Hospet). שם יש תחנת אוטובוס מרכזית וגם תחנת רכבת המקושרת היטב לרשת הרכבות ההודיות המהוללת.
