שיר פתיחה
בשבחי הסמבה- מילים ולחן יצחק קלפטר:
| "סמבה היא קצב יפה | כדאי לך להקשיב לא צריך עבר, עתיד מותר לרגע לשכוח הכל ולרקוד זה כל התפקיד כי סמבה היא מחול אין כמו הסמבה לתפוס שלווה אין כמו הסמבה, כן היא חוויה היא אולי אשליה, אך היא עושה לי טוב דרום אמריקה על המפה". |
מקורות הסמבה
המילה הפורטוגזית סמבה שאולה מהמילה semba, מילה שכיחה בשפות שבטי הבאנטו ממערב אפריקה- (אזורים של קונגו ואנגולה של ימינו) -שהובאו לברזיל החל מהמאה ה- 16 ועד למאה ה-19. למילה משמעויות שונות. כפועל משמעותה : "ליצור מגע" - ובמשמעות הדתית דרך ליצירת מגע עם רוחות האבות/האלים בפנתאון האפריקאי. כשם עצם פירושה: תלונה, בכי, תוגה.
העבדים הביאו עימם לברזיל סגנונות ריקוד כמו: Catarete, Embolada ו- Batuque . הסגנון הבולט מכולם היה ה- Batuque -ריקוד מעגלים. במרכז המעגל רוקד זוג לקול מחיאות כפיים ולצלילים מוסיקלים שנוצרים משימוש בתוף או כל חפץ אחר אותו הם אוחזים בידיהם. העומדים במעגל מסביב מלווים את הרוקדים בשירת הפזמון החוזר. הזוג במרכז המעגל התחלף בזוג חדש כאשר הורגשה תוך כדי הריקוד נגיעה באזור הטבור. (האפריקאים של אנגולה כינו את הנגיעה semba). בצורה כזו כל המשתתפים לקחו חלק בריקוד. האירופים ראו במעשה חטא חמור, ובתחילת המאה ה-17 אף חוקקו חוקים נגד הריקודים ואסרו עליהם.
צריך לזכור שהעבדים שהובאו מאפריקה הופרדו ופוזרו בין חלקות קרקע ברחבי ברזיל במטרה למנוע אפשרויות מרידה. הפיזור הוליד מגע בינם לבין קבוצות ילידים ברחבי המדינה (שבטים של Red Indians), כשהמגע בא לידי ביטוי באימוץ דרכי חיים, אמונות, מקצבים מוסיקלים, סגנונות ריקוד ומסורת של הילידים לתוך המסורת האפריקאית.
בסביבות 1830, ככל הנראה כצעד מחאתי נגד חקיקת החוק האוסר ריקוד אפריקאי עממי, נולד ריקוד חדש ששילב אלמנטים מהריקודים האפריקאים הנ"ל עם תנועת גוף מה- Lundu -ריקוד של הילדים הברזילאים. היה זה האות לתחילת הגיבוש של סממני הסמבה הראשונים, אך הדרך עוד ארוכה. השימוש ראשון במילה "סמבה" נעשה 9 שנים לאחר מכן, ב-1839, ע"י האב Lopes Gama במסגרת מאמר שפרסם בעיתון "O Carapuceiro".
בחלוף השנים נוספו לריקוד צעדים נוספים ובתחילת המאה ה-20 הפך הריקוד לסמל סטטוס חברתי. באותם ימים רבים מתושבי ברזיל סבלו ממצוקה כלכלית ועוני. בריו דה ז`נרו מצאו מהגרים-מובטלים מבאהיה וממקומות אחרים "מפלט" מהשעמום וחיי הסבל באמצעות המוסיקה והריקודים. כל קבוצת מהגרים קיימה פסטיבלי רחוב ותהלוכות משלה שאפיינו את מנהגיה ותרבותה. הסגנון שבלט במשכנות העוני במיוחד היה ה- samba de morro (או samba batucada , מילולית- הסמבה של העניים). לעומת זאת, בשכבות הגבוהות יותר של החברה נהגו לרקוד באולמות סגורים את ה- Zemba Queca. כמה שנים לאחר מכן הוחלף השם ל- `Mesemba`. במשך הזמן עברו על המילה הזו גלגולים נוספים (החוקרים חלוקים מידי בדעותיהם בעניין זה ועל כן לא אכנס פה לאסכולות השונות).
סמבה במאה ה-20
באותה תקופה, באזורים שונים של באהיה, התפתח ריקוד מעגלים בשם Samba de Roda, שאלמנטים רבים שלו אופיינים גם לסמבה של ימינו, למשל: החתימה מוזיקלית: 2/4 עם הדגש על הספירה השניה ורבדים שונים של מקצבים משתנים הנוצרים משילוב בין תוף מרים, תופי שני ראשים ופעמונים. בין השנים 1915- 1920, התערבבה ה-Mesemba עם ריקוד המסיסה (Maxise), שהיה ריקוד טנגו ברזילאי פופולרי משנות ה-70 של המאה ה-19. המסיסה כלל צעדי פולקה וצעדים מהריקוד הקובני הבנרה (אגב, ריקוד הבנרה חדר לברזיל ב-1914 על ידי מלחים קובנים ששרו ורקדו ברציפי הנמלים). מכאן הדרך כבר היתה קצרה להתפתחות הסמבה. [שוב, במאגר מוסגר- הסמבה של ימינו כוללת צעד שנקרא Maxixe, המורכב מ"שאסה" ו"פוינט".]
ב-1917 ארנסטו דוס סנטוס "דונגה" (Ernesto dos Santos "Donga) הקליט את השיר "Pelo Telefone" (מילולית: בטלפון) ששילב את מקצבים מהמסורת האירופאית עם המקצבים האפריקניים ואז נולדה הסמבה באופן רשמי. בעקבות הקלטת השיר החלו מוזיקאים רבים, צאצאי העבדים לשלב במוסיקה שלהם סגנונות מ"הבית" עם מקצבים שאופיינו לאדם הלבן. הלהיטים החדשים הושמעו ללא הפסק מעל גלי הרדיו וסחפו אחריהם רבים מתושבי ברזיל. שני תמלילנים ויוצרים מוסיקלים בלטו בשנות ה-30 . האחד: Ataulfo Alves והשני Noel Rosa, שניהם מבריקים באופן יוצא מן הרגיל.צורה מסוימת של סמבה שנקראת: Carioca - סמבה לאולמות (פירוש מילולי - ילידי ריו דה ז`נרו) התעוררה בבריטניה בשנת 1934. לארה"ב הגיעה ה- Carioca בשנת 1938 ובברזיל הסגנון הזה הלך והשתרש בתחילת שנות ה-40 תודות לכרמן מירנדה (Carmen Miranda) שהופעתה בסרט "הלילה ההוא בריו" הכתיר אותה כ"מלכת הזמר של הסמבה".
בשנות ה-50 נולד סגנון חדש שמיזג בין ג`ז לסמבה ונקרא "בוסה נובה" (bossa nova= "הדבר החדש"). להיטים ידועים בסגנון זה הם: Desafinado של אנטוניו קרלוס ג`ובים (Antonio Carlos Jobim) והלהיט: "הילדה מאיפנמה" של סטן גטז- כשהאחרון הפך לימים לאחד הזמרים הפופולרים בכל הזמנים. באמצע שנות ה-60 הסמבה עברה גלגול נוסף כשלהקות כמו: " The Mutants" וזמרי מחאה כמו טום צה (Tom Zé) ו- João Gilberto החלו לערבב את הסמבה עם רוק. באמצע שנות ה-80 להקות כמו: Chico Science`s Nação Zumbi ערבבו את הסמבה עם מקצבי היפ הופ ויצרו את מקצב ה- Mangue. בחלוף השנים נולדו זרמים נוספים של סמבה שהלכו והתנתקו מהשורשים מהם צמחו. ביניהם: סמבה-רגאיי, סמבה-פאנק, למבדה וטימבלדה.
הסמבה בזוגות כפי שהיא מוכרת בימינו מאופיינת בתנועה של עליה וירידה עם אנרגיה רבה, התואמת את המוזיקה בעלת המקצב העשיר והסוחף. התנועה בסמבה מורכבת מצעדים בהתקדמות ומצעדים במקום, כאשר מלווה אותם תנועה של הרפיה ויישור של הברכיים (Bouncing Action). קצב: 50-52 תיבות לדקה. חתימה מוזיקלית: 2/4 עם דגש על הספירה השניה. צעד הכנה: ממצב נמוך, בו עומדים על שתי הרגליים, ב:1 הגבר בימין קדימה, האשה בשמאל אחורה. כיום נחשבת הסמבה כחלק אינטרגלי מאורח החיים הברזילאי, דבר המשתקף יותר מכל בזמן הקרנבל.
תודה רבה למחלקת התרבות של שגרירות ברזיל בישראל שסייעה בתחקיר.
