עד לשנות ה-20 של המאה העשרים הסמבה היתה מחוץ לחוק בגלל האופי הגס והמוחצן שהיא שידרה. בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 צברה הסמבה תאוצה והפכה לחלק אינטגרלי של הקרנבל הברזילאי. מאז כל שנה, מולחנים שירים חדשים ונכתבות קומפוזיציות במיוחד לרגל הקרנבל. בסוף שנות העשרים וראשית שנות השלושים נפתחו בתי הספר הראשונים לסמבה בריו, כשבשכונות העוני נפתחו גם מעין מועדוני-קרנבל ששמו דגש על הפן החברתי-תרבותי.
בתי הספר הראשונים לסמבה היו קטנים עם לא יותר מ-50 תלמידים שצעדו וחוללו לצלילי המוסיקה, בלי תלבושות מיוחדות. הקבוצות הללו נקראו: " blocos" ובתכנים שיצרו הם כללו גם נושאים מהדימיון ורעיונות נועזים. הקבוצה הראשונה, בשנת 1928 היתה Deixa Falar. הקבוצה פעלה בפרבר בשם Estacio בריו דה ז`נרו. לא חלף זמן רב והקבוצות הללו החלו לקיים מצעדים מאורגנים וגם תחרויות. התחרות הראשונה התקיימה בשנת 1932 בה ניצחה קבוצה בשם Mangueira. בשנת 1935 בתי ספר לסמבה הוכרו רשמית כ"מועדונים ליצירה". כך נסללה הדרך לאנשים לבטא את עצמם ללא פחד ובלי קשר למצבם החברתי. לאחר מלחמת העולם השניה התאגדו קבוצות קטנות של בתי ספר לסמבה למספר ארגונים גדולים והם זכו להתעניינות רבה הן מגורמים חברתים והן מגורמים כלכליים.
בשנות ה-40 וה-50 החלו בתי הספר לסמבה לגבש זהויות עצמאיות. זה כלל בחירת צבעים לדגל, סגנונות מוסיקלים, תלבושות וכו`. באותן שנים השתרבבו לתוך הסמבה סגנונות מוסיקלים מארצות אחרות, למשל: בולרו, צ`ה צ`ה צ`ה ופוסטרוט ובהדרגה הם תפסו את מקומה של הסמבה. רק במשכנות העוני הקשים, המכונים morros, נותרה הסמבה פופולרית.
הסמבה חזרה לתפוס את מקומה כריקוד הברזילאי פופולרי בשנות ה-60 וה-70. היתה זו תוצאה של מעין מהפכה שעברה על עולם הסמבה, כשאנשים מהמעמד הבינוני הכניסו מושגים אסתטיים יותר לריקוד. בתי הספר שיפרו את המראה החיצוני שלהם, לרוב בעזרת חסויות מצד אמנים מפורסמים, הם השקיעו יותר בתלבושות ובאביזרי הלבוש הנוספים, בדיגלונים ובסממנים החיצוניים והיה זה גם תוצאה של תחרות בין המלחינים והיוצרים. מאז ובעצם עד ימינו, התחרות בין בתי הספר רק גדלה, כשכל בית ספר נאבק על יוקרתו ועל מקורות המימון שלו.
השירים שנכתבים לקראת הקרנבל עוסקים בנושאים פוליטים, חברתיים וחיי יום יום. מתחילים להשמיע אותם פעמים אין ספור ברדיו מספר שבועות לפני הקרנבל והלהיט השנתי נבחר ע"י מיטב המומחים בתחום. בימי הקרנבל מציג כל בית ספר את מיטב להיטיו, רקדניו ותזמורתו. כלום יחדיו נעים על קרונות משא עליהם נמצאים רקדני הסמבה ולצידם מתופפים רבים [כגון: מתופפי תופי סודרו sudro, תוף שני ראשים (מתופפים עם יד אחת ובעזרת מקל תיפוף), תוף סמבה בשם repinique, תוף יד וכו`] וכן נגני כלי הקשה. כל חברי התזמורת מכונים bateria. הרקדנים והנגנים משקיעים המון אנרגיה, מתלהבים ומלהיבים את הצופים, הם שמחים שנפל בחלקם להשתתף בקרנבל המסורתי ומפגינים את כישרונם על הצד הטוב ביותר. בזמן הקרנבל בתי הספר מתחרים במספר קטגוריות: ריקוד, מוסיקה, מילות השיר, וההופעה הכוללת. הזכיה בתחרות נחשבת ליוקרתית מאוד.
YOUR TEXT
לפני סיום
לפני סיום, ראוי לציין כי באזורים שונים במדינה מטפחים סגנונות שונים של הסמבה, ואם מזדמן לכם לבקר בברזיל בסוף פברואר/תחילת מרס אל פספסו את החוויה העצומה של צפייה והשתתפות בחגיגה הגדולה. יש המעדיפים להגיע לריו דה ז`נרו ויש המעדיפים את הקרנבל של באהיה- בסלבדור. תשפטו בעצמכם.
תודה רבה למחלקת התרבות של שגרירות ברזיל בישראל שעזרה לי בתחקיר.
[email protected]
יוצאים לטיול תרמילאים בברזיל? כל המידע שצריך לדעת באתר "עפתי" >>
