סתיו בחבל זלטיבור – הפנינה הנסתרת של סרביה

הנופים של אזור דרום-מערב סרביה פחות מוכרים לתייר הישראלי, אך מספקים טבע פראי, אגמים יפהפיים ושלל מסלולים שווים. לפניכם מסלול מומלץ
דקל עיני
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: סתיו בחבל זלטיבור – הפנינה הנסתרת של סרביה
צילום: דקל עיני

אז למה דווקא סרביה?

בעצם, למה לא? סרביה היא מדינה בלקנית שמציעה הכול מכול; נופים מדהימים, תרבות עשירה, חיי לילה תוססים ושופינג במחירים זולים ועוד. טיסה קצרה (וזולה) של שלוש שעות והנה אתם בבלגרד, בירת הרפובליקה הסרבית.

עוד כשביקרנו במונטנגרו שמענו על הנופים הבתוליים של אזור דרום-מערב סרביה וחבל זלטיבור וסימנו אותו כיעד עתידי.

רקע לתכנון הטיול

חבל זלטיבור משתרע בדרום-מערב סרביה, בין הגבול עם בוסניה הרצגובינה ומונטנגרו. זהו חבל הררי, שפסגתו מתנשאת לגובה של כ-1,500 מטרים. החלק התיירותי של החבל משתרע מאזור העיירה Bajina Basta באזור הגבול עם בוסניה הרצגובינה ועד קניון נהר לים (Lim), באזור מנזר Kumanica ליד הגבול עם מונטנגרו.

מומלץ לעשות טיול כוכב ולהתמקם בעיירה זלטיבור (Zlatibor), עיירת הנופש הגדולה והתיירותית ביותר בחבל, אשר משמשת בחורף כבירת הסקי של האזור וממנה ניתן לצאת לטיולי יום במרחקים סבירים. יש להקדיש לאזור לפחות שלושה ימים, למרות שניתן בקלות להקדיש לו שבוע.

אנחנו התמקמנו במלון מיר (Hotel Mir), מלון בוטיק זול ומומלץ מאוד בעיירה זלטיבור (אתר: www.hotelmirzlatibor.com).

משדה התעופה עד חבל זלטיבור

נוחתים בשדה התעופה של בלגרד, שדה תעופה חדש ומודרני. עם היציאה מאולם הנכנסים פונים ימינה לעמדות לשכירת רכב. אנחנו שכרנו רכב סטיישן בדרגת אקונומי והבנו מהר מאוד שמומלץ היה לנו לשכור ג'יפ. בחברת ההשכרה הפנו אותנו לדלפק צ'יינג צהוב בקצה הימני (Exchange Menjačnica), שם רכשנו סים מקומי, שכולל חבילת גלישה של 4GB לשבוע ב-300 דינרים (כ-10 שקלים!).

לכאורה, הנסיעה מבלגרד לזלטיבור (Zlatibor) אורכת כשלוש וחצי שעות, אף על פי שבמציאות הדרך נמשכת יותר כמו ארבע-ארבע וחצי שעות. יש שתי דרכים עיקריות להגיע לזלטיבור. הדרך הראשונה היא באמצעות כביש 21 ו-22 או באמצעות כביש 175 בסמוך לעיר ואלייבו (Valjevo) שעל פי תוכנות הניווט נחשבת לדרך הקצרה יותר (אף על פי שההפרש בזמנים קטן), אבל מדובר בדרך ארוכה, מתישה ומפותלת שאין בה כמעט נפש חיה. הדרך השנייה והמרכזית יותר, באמצעות כביש 25 ו-152, עוברת במספר ערים גדולות בדרך ביניהן צ'אצ'אק (Čačak) וטופולה (Topola) ויש לאורכה מספר אתרים ששווה לעצור בהם (ראו למטה "החזרה לבלגרד").

אם בכל זאת בחרתם בדרך הראשונה, תוכלו לבקר בעיר אוז'יצה (Užice), עיירה מנומנמת שיש בה מדרחוב עם מספר חנויות ובתי קפה, אבל לא יותר מזה. חסרון בולט במיוחד הוא שלא הצלחנו למצוא מסעדה אחת בכל העיר. בקרבת העיר, בכפר קאדיניאצ'ה (Kadinjača) מצויה אנדרטה מרשימה לזכר הפרטיזנים הסרבים שנפלו במלחמת העולם השנייה, אשר לא יצא לנו לבקר בה מפאת חוסר זמן.

אזור אובץ

מדרום לזלטיבור, במרחק של כשעה נסיעה שוכנת שמורת אובץ (Special Nature Reserve Uvac). חיפוש קצר באינטרנט יעלה לכם רשימה של סוכנויות נסיעות שיציעו לכם טיול יום למקום במחירים מופקעים (כ-40 אירו לאדם), כאשר ניתן לארגן סיור באופן עצמאי במחיר הנמוך בהרבה. פקידת הקבלה של המלון שלנו ארגנה לנו סיור במחיר של 10 אירו לאדם.

נוסעים מזלטיבור דרומה לשמורת אובץ, לכיוון הכפר בוז'טיצ'י (Božetići), כבר בדרך ניתן להבחין בנהרות הקסומים שמתמזגים לאגם זלאטאר ובעצים אשר מקבלים גוון כתום בסתיו מקיפים את הנהר משני צדדיו – מחזה מרשים! מספר קילומטרים לפני ההגעה לכפר מבחינים בשביל קצר שמגיע לגרם מדרגות שמובילות למזח מאולתר. מחנים את האוטו בקצה ויוצאים לשייט בסירה שמורת אובץ.

נהר אובץ ידוע בעיקר בזכות הפיתולים שלו, שיוצרים אגם נחשי ייחודי מסוגו בעולם בקצה הדרומי של השמורה. שמורת אובץ היא גם ביתם של כ-100 מינים שונים של עופות, ביניהם הנשר המקראי (נשר קרח). באזור השמורה חיים כ-500 נשרים, מהם כ-130 זוגות. הדרך היחידה שבאמצעותה ניתן לסייר באזור ולראות את הפיתולים היא באמצעות שייט רגוע בנהר שנמשך כארבע שעות. לאורך כל השייט ניתן להבחין בנשרים החגים מעל ראשנו.

אחרי כשלושת רבע שעה מתחילת השייט מגיעים לפיתולים הנחשיים של נהר אובץ ועוצרים בנקודה מסוימת באגם ממנה יש שביל הליכה של כ-800 מטר טיפוס לנקודת התצפית על הנהר. העלייה לתצפית לא פשוטה לאנשים עם כושר גופני נמוך ונמשכת כ-20 דקות, אבל אל תוותרו בשום שלב – הנוף מהתצפית הוא פשוט מדהים וזו ללא ספק נקודת השיא של הטיול! בעונת הקיץ, אין לטפס לנקודת התצפית מכיוון שבאזור יש מספר סוגים קטלניים של נחשים.

מהתצפית על הפיתולים ממשיכים למערת הקרח (Ledena Pecina), מערה קארסטית חמודה שמתפרשת על שטח של כשישה קילומטרים ושהטמפרטורה בה באופן קבוע היא 8 מעלות צלזיוס. למען האמת, ביחס למערות נטיפים אחרות שראינו בעבר, מדובר במערה פחות מרשימה, אבל חמודה. מארגני השייט יציידו אתכם בפנסים על מנת להיכנס למערה. בעומק המערה ניתן לראות גם עטלפים שקופאים במקומם ולא בורחים, גם כאשר מאירים עליהם.

בדרך חזרה לזלטיבור, בסמוך לכפר Kokin Brod, ניתן לעצור במסעדה מומלצת לחופי אגם זלאטאר (Zlatarsko Jezero), אשר נושאת את אותו השם ומציעה אוכל מקומי טעים ותצפית יפה על האגם (אתר: www.zlatarsped.com).

ניתן לעצור גם בהר טורניק (Tornik), אשר בחורף משמש בעיקר לסקי ובקיץ מציע פארק אתגרי לילדים שכולל מגלשת הרים (Bob na šinama), אפשרות לאומגה ביער וטיובינג (Tjubing), שייט אבובים שדומה בקונספט שלו למגלשת הרים. בנוסף, הפארק מציע גם מספר שבילי אופניים ורכבל פנורמי לפסגה, ממנה ניתן לראות את כל אזור זלטיבור, את הרי טארה ואפילו את רכס הרי דורמיטור בצפון מונטנגרו. שימו לב כי הפארק פתוח רק בימים שבת וראשון בין 10:30 – 17:00 (אתר: www.skijalistasrbije.rs).

הרי טארה

יוצאים בבוקר מזלטיבור ומצפינים אל העיירה פרוצ'אץ (Perućac) בהרי טארה, מרחק של כשעה נסיעה. רכס הרי טארה, המשתרע על הגבול של סרביה עם בוסניה הרצגובינה הוכרז כ"פארק הלאומי טארה". עוד בדרך, נבחין שאנחנו כל הזמן מטפסים ונכנסים ליער עבות עם עצים צפופים וסבוכים. עוד לפני ההגעה לעיירה, נוכל לראות מרחוק את אגם פרוצ'אץ (Lake Perućac), אגם מלאכותי שנבנה במקור כסכר על מנת לספק אנרגיה לתחנת הכוח של העיירה Bajina Bašta.

נמשיך ונגיע ל-7 סרפנטינות ארוכות (לא תלולות במיוחד), שיורדות עד נהר דרינה (Drina), שמהווה את הגבול בין סרביה לבוסניה הרצגובינה. בסרפנטינה האחרונה נפנה ימינה ונמשיך לכיוון העיירה של פרוצ'אץ, שם נבחין בנהר ורלו (Reka Vrelo), שנחשב לנהר הקצר ביותר באירופה – אורכו 365 מטרים בלבד ולכן הוא מכונה בידי התושבים בשם "נהר השנה" (Reka Godina). לאורך הנהר יש שביל הליכה קצר שמסתיים במפל חמוד. מהקצה השני של הכביש, ניתן לראות את ההתמזגות של ורלו לדרינה במפל קטן נוסף ולשבת במסעדה על הנהר.

עושים אחורה פנה וחוזרים לסרפנטינה האחרונה רק שהפעם ממשיכים שמאלה וחולפים על פני כביש צר לגדות אגם פרוצ'אץ. לאורך הכביש אפשר לראות המון מזחים קטנים של המקומיים שמשמשים אותם בעיקר לדיג. בקיץ ניתן לשוט פה בסירה ולעשות רפטינג.

שימו לב! קטע הדרך הבא לא מומלץ אם אין לכם רכב שטח. ממשיכים לתצפית Banjska stena, אחת התצפיות הפיות ביותר בסרביה כולה שמשקיפה על אגם פרוצ'אץ התחום בין הרי טארה והרי בוסניה שממול ומזכירה קצת את הפיורדים בנורבגיה התחומים בין ההרים. ניתן להגיע לתצפית ברגל בשביל הליכה (כשעתיים וארבעים דקות) או לנסוע ברכב לחניון התצפית ולהמשיך את המקטע האחרון (כ-5 דקות הליכה) ברגל.

בהתחלה נוסעים בכביש אספלט צר, אבל אחרי כמה דקות של נסיעה הכביש מתחלף בדרך לא סלולה ועם הזמן תנאי הדרך הופכים יותר ויותר קשים, עד שבסופו של דבר הדרך הופכת להיות דרך אבנים ביער שמתאימה בעיקר לג'יפים. שימו לב שבהתאם לכך הנסיעה לתצפית אורכת לפחות חצי שעה אם משתדלים לנסוע בזהירות.

כשראינו את תנאי הדרך שקלנו בכובד ראש אם להמשיך לתצפית ובסופו של דבר החלטנו שכן, וגילינו להפתעתנו הרבה שאנחנו לא המשוגעים היחידים שבאו לראות אותה ברכב רגיל. עם זאת, לצערנו הרב, באזור היה ערפל סמיך שהקשה על הראות ולא יכולנו לראות כלום. מאוד מאכזב.

מהתצפית ממשיכים בירידה לכיוון אגם זאובינה (Zaovine Lake), אגם מלאכותי נוסף על כביש 403. בדרך עוברים בעיירה מיטרובאץ (Mitrovac), שימו לב שזו העיירה היחידה שבה תוכלו למצוא מסעדה באזור. כבר באמצע הדרך ניתן לראות את האגם בהבזקים קצרים מאחורי העצים – מרשים ביותר! ממשיכים בנסיעה על גדות האגם עד שחולפים על גשר קטן, משם יש תצפית מדהימה על אגם ספאיצ'י (Spajići) שנמצא בפלח הדרומי של אגם זאובינה, בעומק הפארק הלאומי טארה.

מזאובינה נמשיך לכיוון הכפר מוקרה גורה (Mokra Gora). ניתן להגיע לעיירה בשתי דרכים; דרך כבישים צרים וקטנים במפה (ספק סלולים) בעומק הפארק הלאומי טארה, או לחזור את כל הדרך שעשינו עד עכשיו (ארוך יותר ב-20 דקות) ולנסוע דרך כביש 403 ו-E761 שגם הם צרים, אבל לפחות סלולים. בחרנו בסופו של דבר לחזור בדרך הארוכה מאחר וחששנו להיתקל כבישים כמו בתצפית של Banjska stena. מהכפר מוקרה גורה ניתן לקחת את רכבת השרגאן 8 (Šargan Eight), המפורסמת בנוף שנשקף ממנה. הרכבת יוצאת כל יום ב-10.30 וב-13.30 ומשך הנסיעה בה הוא כשעתיים וחצי. החלטנו לוותר על הרכבת מאחר ושמענו מישראלים אחרים שהיא מאכזבת מאוד והנסיעה ממצה את עצמה אחרי חמש דקות.

ממוקרה גורה ממשיכים לדרוונגרד (Drvengrad) – "עיר העץ" שהוקמה על ידי הבמאי אמיר קוסטוריצה לצילום הסרט "החיים הם נס" ומאז משמשת גם כמקום מגוריו. כל הבתים בכפר עשויים מעץ ואפשר גם להתארח בהם. יש בו יש מסעדה טובה, גלידרייה וחנות מזכרות. מחיר כניסה: 250 דינר לאדם (אתר: www.mecavnik.info).

האזור של זלטיבור וחזרה לבלגרד

יוצאים מזלטיבור בבוקר לכיוון מערת סטופיצ'ה (Stopića pećina), מערת גיר קטנה וחמודה. מחנים את הרכב במגרש החנייה המאולתר של המערה, יש אפילו בחור אחד שגובה תשלום עבור החנייה (50 דינר סרבי למכונית) וממשיכים בגרם מדרגות שמתפתל בתוך היער לתוך המערה. כבר כאן ניתן לראות שבהשוואה למערת הקרח באובץ, מערת סטופיצ'ה היא הרבה יותר תיירותית וכך גם הרבה יותר מתוחזקת.

בשביל ההליכה נתקלנו במקרה בסלמנדרה כתומה ענקית שחצתה אותו – עדות לעובדה שאנחנו נמצאים בעצם באמצע היערות הפראיים של חבל זלטיבור. המערה מוארת היטב ושביל ההליכה בה נגיש למדי. עיקר היופי שלה הוא במדרגות הגיר היוצרות בריכות מים ייחודיות, שעומקן מגיע עד ל-7 מטר. יש במערה גם מפל הקטן שנשפך לתוכה מגובה של עשרה מטרים ומכונה "מקור החיים" (Izvor života). פתוח בכל יום בשעות 9:00-18:00. מחיר: 250 דינר סרבי לאדם, 200 דינר לילד.

ממשיכים למפל גוסטילייה (Vodopad Gostilje), כרבע שעה נסיעה מהמערה. גם כאן, מגרש החנייה מסודר יחסית ודרושה הליכה קצרה של כ-500 מטר בשביל סלול כדי להגיע למפל. המפל עצמו נשפך מוגבה של כ-20 מטרים וניתן להגיע ממש קרוב אליו. מומלץ לרדת בהמשך השביל ולראות עוד המון מפלים קטנים שמתפצלים מהמפל הגדול. במקום יש אפילו בית קפה (היה סגור כשביקרנו). פתוח בכל יום בשעות 9:00-17:00. מחיר: 150 דינר סרבי לאדם.

אחרי המפל נוסעים למוזיאון הפתוח בכפר סירוגוינו (Sirogojno), המציג בתי מלאכה וצריפוני עץ משוחזרים מהמאה ה-19. ניתן ללון במקום באחד מהביתנים המשוחזרים. בכניסה למוזיאון יש מספר דוכנים שמוכרים בעיקר סוגים שונים של ריבות. אם אתם מגיעים מחוץ לעונת התיירות, קחו בחשבון שרוב הביתנים והתערוכות במוזיאון יהיו סגורות. כך, מצאנו את עצמנו עוברים בין צריפונים סגורים תוך כדי ערפל כבד. במוזיאון יש גם פונדק סרבי אותנטי, שניתן בקלות לפספס אותו ובתוכו אח דולק שחימם אותנו מהכפור שבחוץ. בפונדק מגישים מאכלים סרביים מסורתיים ו"עוגה בטעם של פעם" שהייתה ממש טעימה ומאוד מומלצת. פתוח כל יום; אפריל עד אוקטובר בין 9:00 ל-19:00, נובמבר עד מרץ בין 9:00 ל-16:00. מחיר: 150 דינר סרבי לאדם, 400 דינר למשפחה (אתר: www.sirogojno.rs).

לאחר הביקור במוזיאון, פנינו מופנות עתה לדרך חזרה לבלגרד, שם אנו צפויים להגיע לעת ערב. ממשיכים בנסיעה עד שמתחברים לכביש E763. לא רחוק מההצטלבות מתחילים לראות דוכנים שמוכרים כדים וחרסים בשולי הכביש. בפנייה הקרובה פונים לכפר זלאקוסה (Zlakusa), כפר קדרים שתושביו מתפרנסים מכדים וחרסים. מומלץ להיכנס לאחד המפעלים בכפר ולהתרשם מהמקומיים בזמן עבודתם.

ממשיכים על כביש E763 עד שמגיעים לעיירה אובצ'אר באנייה (Ovčar Banja), קילומטרים ספורים לפני העיר צ'אצ'אק. עיירה זו שוכנת על גדות ערוץ אובצ'אר-קאבלאר (Ovčar-Kablar), לשם אנו פונים לתצפית. היא שימשה מקום מפלט סרבי במהלך הכיבוש העות'מאני והוקמו בה עשרות מנזרים ולכן היא ידועה בשם "הר אתוס של סרביה".

שימו לב! קטע הדרך הבא לא מומלץ אם אין לכם רכב שטח. לפני הכניסה לכפר יש כביש צר הפונה שמאלה שניתן לפספס בקלות אם לא שמים לב. כביש זה מוביל לתצפית Kablar, אחת התצפיות היפות ביותר בסרביה. בדומה לדרך בה נתקלנו בתצפית על אגם פרוצ'אץ, הוא יהפוך בהדרגה לדרך עפר לא סלולה ובסופו לדרך אבנים עם המון בורות. הנסיעה ל"חניון התצפית" נמשכת כחצי שעה. בפועל התברר לנו שאין שם שום חניון ומכיוון שהעלייה הפכה יותר ויותר בעייתית לרכב הסטיישן ששכרנו ולכן בשלב מסוים (כ-200 מטרים לפני החניון) החלטנו לעצור את המכונית באמצע הדרך ולהמשיך אותה ברגל.

ההליכה מהנקודה שבה עצרנו עד לחניון היא כעשר דקות ומשם כרבע שעה בנוסף עד התצפית. כשהגענו לפסגה בסיום השביל לא הצלחנו להבין היכן התצפית (השילוט לא היה ברור במיוחד( ורק במקרה הגענו אליה אחרי שהמשכנו לכיוון שני עמודי חשמל בולטים, במרחק של כחמש דקות הליכה נוספות. מומלץ להביא אתכם בגדים חמים, בפסגה נורא קר ויש רוחות עזות. היה שם אפילו נחש קטן שקפא מהקור ולא זז. לאחרונה הסרבים התקינו ברזלי תמיכה כדי למנוע הדרדרות של אנשים לתהום (העבודה עדיין לא הושלמה).

לסיום, חזרנו לכפר אובצ'אר באנייה, לארוחת צהריים-ערב. בכפר שתי מסעדות, אשר נמצאות תחת אותה בעלות ולכן מציגות כל אחת גם את התפריט של השנייה. העדפנו לאכול במסעדה של מלון Kablar, שמציעה אוכל סרבי מסורתי וטעים. מאוד מומלץ! (אתר: wellnesscentar@open.telekom.rs).

המלצות וטיפים נוספים:

קודם כל, בראש ובראשונה אם אתם מתכננים לנסוע לתצפיות שהוזכרו בכתבה, מומלץ לשכור ג'יפ ולא להתפשר על רכב רגיל. חלק לא מובטל מהכבישים בחבל זלטיבור הם דרכי כורכר לא סלולות שרכב רגיל יתקשה לעלות בהן.

במקור תכננו בכל יום טיול של כ-4-5 שעות נסיעה. עם זאת, גילינו שבסתיו מחשיך נורא מוקדם בסרביה וב-18:00 כבר יש חושך מוחלט (לפעמים עוד לפני כן) ומאוד לא נוח לנסוע בכבישים הצרים בדרום כשלא רואים כלום.

מומלץ לרווח את המסלול ולהקדיש לאזור זלטיבור לפחות חמישה ימים כדי לא להיות במירוץ נגד הזמן. מסלול מתוכנן עם מספיק זמן יכול לכלול טיולי הליכה ביערות וגם ביקור באזור קניון נהר לים המרוחק ששווה נסיעה בפני עצמו.

אחד הדברים שהכי הפריעו לי הוא שהעישון בסרביה במקומות סגורים מותר. חלק מהמסעדות מקצות אזור עישון בתוך המסעדה ואזור ללא עישון.

בכל הקשור להמרת מטבע, שימו לב שהמחירים בשדה התעופה יקרים מעט מאשר בערים עצמן.

תרבות האכילה במסעדות פחות מפותחת בחבל זלטיבור ונורא קשה למצוא מסעדות לאורך המסלול. ניתן להיעזר בכתבה זו לגבי מסעדות מומלצות באזור.

הערפל עלול להטעות – אם יש ערפל באזור אחד, זה לא אומר שיש ערפל באזור אחר. בהרי טארה יכול להיות ערפילי, כאשר בזלטיבור יהיה מזג אוויר קיצי.

אפליקציות הניווט לא מותאמות בצורה טובה עבור סרביה. ל-Waze חסרים המון כבישים, גוגל מפות יכול לקחת אתכם דרך כבישים לא סלולים כדי "לקצר" את הדרך ולפעמים ינווט ל"שום מקום" ו-Maps.Me טועה בזמני הניווט, מה גם שקשה למצוא מקומות כי המידע שם זמין בקירילית.

בכל הקשור לקניות, באזור זלטיבור זול בהרבה מאשר בבלגרד ובנובי סאד. בזלטיבור עצמה יש חנות כלבו קטנה שנקראת "בוטיק" ("Boutique") וניתן למצוא בה גם המון בגדים איכותיים במחירים זולים.

יעדי הכתבה