שמפאן - אתרים לביקור
איזור שמפאן ידוע בכל העולם בזכות התוצרת המרכזית שלו - השמפנייה. עם זאת, יש כאן הרבה אתרים נוספים שלא תרצו לפספס - כולל עיירות נהדרות וטירות קסומות. קחו כוסית שמפניה, ובואו לטייל.
איזור שמפאן ידוע בכל העולם בזכות התוצרת המרכזית שלו - השמפנייה. עם זאת, יש כאן הרבה אתרים נוספים שלא תרצו לפספס - כולל עיירות נהדרות וטירות קסומות. קחו כוסית שמפניה, ובואו לטייל.
פין, האי הקטן מבין שלושת האיים העיקריים בדנמרק, מוכר בכינוי "הגן של דנמרק". זאת, בשל שדותיו הירוקים והכמות העצומה של התנובה החקלאית המופקת מהם. זהו אי פסטורלי, שקט וציורי.
בהתחלה שרים שירים שכיחים למדי של שלמה ארצי וחבריו, אבל מתישהו המלאי אוזל, ומתחילים לגלות שאת רוב מילות השיר אנחנו לא ממש מכירים ואז, בשלב זה, אחרי שמסיימים את כל השירים מתחילים לחפש שירים בבוידעם, במחסנים האפלים.
עוד שבועיים יוצאים, יש המון הכנות, דברים טכניים שצריך לסיים, ציוד שצריך לקנות, תפקידים להשאיר לבני המשפחה, תכנון טיול לפחות כללי, ביטוחים, כרטיסים, אבל העיקר, יוצאים להגשים חלום!
מבקרים בואשישט, מעיינות חמים ומפל, פוגשים קופים ומנסים קורס בישול ושיעור ביוגה. ומה עוד עשינו במקלוד? קשה להזכר, הכל מתערבב לרצף של גשם, ארוחות בוקר, שיעורי יוגה, ארוחות ערב, שיטוטים בעיר וארוחות צהריים.
בהאמפי שברתי שיא אישי בהתקעויות. שלושה שבועות באותו מקום (בוודאי יש מי שצוחק עליי עכשיו, אבל בשבילי זה די הרבה), מול אותה השקיעה, באותה הפינה של גינת הגסט-האוס, כשהחיים נוחים ושולים, והנוף מסביב לא דומה לנוף בשום מקום אחר, קל להישען אחורה ולתת לימים ולעוף
מי שמגיע לשמורת הטבע קורבט עשוי לגלות שמחירו של דרגש לינה במעונות הוא כמחירו של חדר להשכרה בעיר. למרות זאת, זה מקום טוב להתמזג בו בהנאה עם הטבע, לצפות בבעלי חיים ממרומי מגדל תצפית ולצאת לג`יפ ספארי ועל גבה של פילה.
ממשיכים. ניר ושירי מגלים שזה לא כל כך נורא להשאיר את הילדים עם בייביסטר...ונטע לומד מהו שנורקל...וענברי?!- נהנה לשחק....
הדרך מדלהי לפושקר התחילה ביום צילומים לסרט בוליוודי בהשתתפות כוכב מפורסם (וגם בהשתתפותי), עברה דרך הטאג` מאהאל ונמשכה בשוד בחסות החשיכה ומפגש עגום עם המשטרה ההודית, נשנשתי שוקולד פרה ברחובה הראשי של ג`איפור, ובסוף הגעתי.
אחרי קוצ`ין וחוות התבלינים אפשר להמשיך להרים, להגיע למונאר המוקפת מטעי תה מדהימים, ללמוד כיצד מכינים תה, לשוט בתעלות הטבעיות של קרלה ולנוח כמו שצריך בחוף ורקלה המקסים.
בהחלטה של הרגע, ארזתי תיק קטן ויצאתי לשלושה ימים במינכן של אוקטובר. למה דווקא מינכן באוקטובר? זה פשוט - האוקטוברפסט. שלושה ימים של בירה, טיולים והרהורים.
נוסעים אל איסטנבול? איפה נמצא בית-הכנסת הקרוב ביותר למלון שלכם? ומה עם מסעדה כשרה? כל המידע במרחק הקלקה אחת.
דמיינו לעצמכם מבצר עתיק שחולש על עיר שבתיה צבועים בגוונים שונים של כחול, דמיינו שמש מדברית ששוקעת מאחורי אגם שפעם ביקר בו סופר אנגלי חשוב, וארמון שעל קירותיו מצויירות בחורות שיוצאות לצייד, לבושות בחצאיות שקופות. ברוכים הבאים לבונדי.
במאונט אבו אתה יכול לשוט באגם בסירות ברבור ולשבת לצפות בשקיעה רומנטית בהוני מון פוינט.. להיגעל מהתיירותיות ושימאס לך, או להסתובב במקדשים ובאוניברסיטאות ולהסתכל איך אתה יכול להשתנות כשאתה מחליט. רג`סטן - הסוף.
מדיו המשכתי לבדי למומביי (מדינת מהארשטרה) שבה ביליתי 16 שעות אורבניות (פיצה, מוניות, כספומט) ומשם לגוקארנה ול-Om Beach (מדינת קרנאטקה) מקום אורבני קצת פחות (חול, ים, רוח)
רקדנו ומסביבנו פרות וסוסים שהסתובבו חסרי מעש סביבנו. השתוללות כזו מזמן לא נראתה ברחבי הודו. והיותר מעניין הוא שלא היו שם סמים! בכלל בכלל, ולא היה שם אלכוהול. רק אנשים יפים, עם מצב רוח לחגיגה, אנרגיות טובות, וכמובן, הברנ-ג`ה.
עמדתי ליד הנהר, אחרי הקפיצה, מסתכלת למעלה, בקושי מבינה מה עבר עלי, אבל כולי מלאה באנרגיות, אדרנלין, ואז עמית מסתכל לי בעיניים ושואל: ``עוד אחת?``. רגע, רגע, אני עוצרת לרגע כדי להסביר משהו. אתם חייבים להבין אותי, לא יכולתי לסרב. פשוט לא יכולתי.
דרמקוט זה מקום מקסים מקסים, כפר קטן, שכל בתיו מפוזרים בצורה א-סימטרית, בין ההרים. כדי ללכת מבית אחד לשני צריך ממש לעשות טרק. וכדי ללכת לאכול משהו בכלל סרט (טרק רציני יותר).
בבתי הסירות בקשמיר אפשר להעביר את היום בישיבה אינסופית על המרפסת ובעשיית ``כלום``. כשנמאסת הישיבה אפשר לצאת לטרק בהרים הקשמירים ולחזות בנופים המדהימים.
כי בכל סיפור יש עניין מעשי מחיי היום יום. רוגע, שמחה, אהבה, שלמות, פיוס, ללא קנאה, ללא כעס, ללא עצבים, ללא מסכות... וכן, כנראה שאנשים מתחברים למסרים הללו. אחרי הסיפורים מתחילים לנגן, יש גיטרות, חלילים, ואנשים טובים שיושבים על הרצפה, בפשטות, בגובה העיניים, שרים ומנגנים, עוצמים עיניים, ואולי אף מתפללים. מתפללים לשלום ואהבה לא רק פה בהודו, אלא בכל מקום, גם בארץ.
ברלין עיר קשה. עיר קשה לטיול, עיר קשה לשהיה, עיר שבה לא נותנים לשכוח מאיפה באת, עיר בה הרגשתי יותר מכל יהודיה וישראלית ולפעמים זה אפילו קצת העיק.
הדרך ממשיכה. כן צריך לגמוע עם מרחק גדול בדרך לפרת`. הפעם נספר לכם על המקומות בהם חלפנו בדרכנו דרומה לאורך החוף המערבי...
יצאנו מהרכב בחניון הממוקם בגובה 4600 מטר, הישר לסופת אבק וגשם כפורי. עננים ציירו לרגלינו מערבולות מהירות ובתוך ערפל הענן יכולנו לראות מעלינו את הרפוחיו הצהוב, לשם מועדות פנינו.
באזור זה של דרום גרינלנד פזורות כמה עיירות נחמדות בהן ניתן לבקר, בהן אתרים היסטוריים מעניינים ומוזיאונים.
צ`נאי או בשמה הקודם מדרס, העיר הרביעית בגודלה בהודו, היא עיר ללא תיירים. הפרצופים המערביים היחידים שאפשר לראות פה הם או של אנשים המתגוררים כאן לרגל עבודתם, או של אנשי עסקים שבאו לתקופה קצרה.
<B>נבדה</B>. בה השממה קמה לפתע לחיים בערי ההימורים הנוצצות, בה החוואים המקומיים הלבושים ג`ינס מאובק ונושאים על כתפיהם אוכף כבד, עומדים לפתע למול התיירים אשר ניצבים משתאים נוכח האורות והגרנדיוזיות שבערי התיירות אל מול הפשטות והיום-יום שבעיירות הסמוכות. <b>נבדה</B>, מדינת הניגודים - האבק והנוצץ, ההימורים והשקט, חופנת בחובה לא רק את לאס וגאס, הידועה לכל, אלא עוד עשרות עיירות קטנות ומספר לא קטן של פארקים ונוף מדברי.
זאת עדיין אותה ארץ אבל מדינות חדשות, אנשים חדשים, שפות שונות, אוכל שונה וכמעט כמעט טיול שונה מאשר בצפון הודו, מזל שהרכבת היא אותה הרכבת ובכל מקום יש צ`אי.
הכירו את משפחת גור בן שטרית: רפי (43), ורדה (41), נעם (8) ומיקה (5), שיוצאים לטיול בן שנה במזרח. מתחילים בהודו, וממשיכים לפי המזג.. אתם מוזמנים ללוות אותם במסע הגדול - מתחילים!
הרבעים המוקפים בדקלים של פאנאג'י, האווירה של הרובע הלטיני בשילוב הבתים הניאו קלאסיים הציוריים שלו והכנסיות הקתוליות הם תפאורה ציורית ויפה לעיר הבירה של גואה.
זו לא סתם כותרת, באמת ראיתי באודאיפור את המחזה השייקספירי, ועוד בארמון של המהרג`ה! היו אנשים טובים, טיולי אופניים, ערבי תרבות ומסיבת אירוסין.