מסלול הטיול המוצג ברשימה זו, הוא מסלול קלאסי בהודו. לראות ולחוות את המיטב, פחות או יותר, במשך 24 ימי טיול נטו. הטיול התמקד בחלק הצפוני של הודו . ליתר דיוק, מרג'סטאן ואוטאר פרדש וצפונה.
דברים אלה נכתבים בחודש מאי שנת 2018, על בסיס יומן טיול שברשותי, על טיול עצמאי נפלא שביצענו בהודו. היומן נכתב בזמן אמת, תוך כדי ביצוע הטיול בהודו. זה היה טיולנו הראשון במדינה מרתקת ושונה זו. מדינה ענקית. בשטח ובמספר אוכלוסין, מהגדולות בעולם.
הטיול בוצע ע"י אשתי ואני, בספטמבר 2001. מסלול הטיול ותוכנו, רלבנטיים גם היום (למעט חלק מהמלונות בהם לנו) . יומן הטיול מובא כאן כלשונו, עם התאמות נדרשות. הוספתי לו, מידע נוסף והערות לעדכון והבהרה.
כבר אמרתי שהודו היא מרתקת וענקית. מכאן יובן שטיול של חודש וגם חודשיים לא יספיקו להכילה. לכן, גם טיילנו שוב במדינה זו, 14 שנים מאוחר יותר והפעם בדרומה (על כך, ראו מאמר נפרד בבלוג זה).
מי שנרתע מלבקר בהודו. רוצה, אבל חושש. יכול לבקר תחילה בדרום המדינה. ניתן לטייל שם ברמה של חמישה כוכבים ולא להיחשף למראות קשים. גם באזור רג'סטאן ניתן לטייל ברמה של חמישה כוכבים ויותר. מי שרוצה לראות את הודו, כפי שצריך, הייתי ממליץ לו לבצע טיול במסלול דומה למתואר כאן. בעיני זה המסלול הקלאסי ובו המיטב.
מי שמוגבל בזמן יכול לקצץ מהמסלול את ששת הימים הראשונים ,בהם טיילנו בצפון , באזור אמריצר – דרמסלה. מי שיכול להקצות יותר זמן, שישקול לנסוע גם לאזור מנלי Manali והסביבה בצפון, ו/או לנסוע למספר יעדים נוספים ברג'סטאן בהם לא ביקרנו (יוזכרו בהמשך). או אפילו לשלב יעדים בדרום המדינה.
לטיול יצאנו ב 12 ספטמבר 2001. יום לאחר פיגוע הטרור הנורא בבנייני "התאומים" בניו יורק. פיגוע שקיבל את השם Nine Eleven" , 9/11” . הפיגוע התבצע ע"י טרוריסטים שחטפו מטוסים באוויר והטיסו אותם, במכוון ,לתוך גורדי שחקים מפורסמים אלה. גורדי השחקים קרסו בתוך שעתיים וכשלושת אלפי אנשים נספו. טרור כזה לא היה. ועוד בארה"ב, המעצמה, מנהיגת העולם החופשי. אותם ימים הייתה תחושה של חוסר ביטחון במדינות רבות בעולם. כאילו משהו השתבש בסדר העולמי. טיסות ברחבי העולם בוטלו. מדינות וחברות תעופה שקלו, איך מתמודדים עם מציאות חדשה זו. גם אנחנו שקלנו, האם לנסוע או לבטל. לבסוף החלטנו לנסוע. בכל שדה תעופה אליו הגענו בהודו היו בדיקות ביטחוניות מחמירות. ניכר היה שתנועת התיירות פחתה דרסטית. בבת אחת.
חוץ מהלילה הראשון, לא הזמנו מראש מלונות . עשינו זאת, תוך כדי תנועה. משום, שתנועת התיירות פחתה ממשית, יכולנו לקבל הנחות גדולות ברוב בתי המלון בהם לנו, עד כ 40% הנחה מהמחיר המבוקש. ביקשנו וקיבלנו.
מספר מילים על הודו, נכון למועד כתיבת שורות אלה .
הודו היא רפובליקה, בתת היבשת ההודית, בדרום אסיה. שטחה כ 3.3. מיליון קמ"ר (פי 165 משטח מדינת ישראל). בשטחה, היא השביעית בגודלה בעולם. מספר תושביה מוערך ב 1.3 מיליארד נפש (נכון ל 2017),משמע השנייה בגודלה בעולם. כלכלת הודו היא השלישית בגודלה בעולם. היא נחשבת למעצמה אזורית ויש לה נשק גרעיני.
ההודים דוברים מעל מאה שפות. השפה האנגלית שכיחה במדינה זו. מורשת מהשלטון הבריטי בהודו שנמשך כ 90 שנים (1858- 1947) . משום גודל השטח העצום ,אזורים שונים של הודו , התנהלו כישויות נפרדות. נשלטו ע"י שבטים, נסיכויות ואימפריות, שהתחלפו במשך השנים. לא היה שליט אחד לכלל תת היבשת. זאת עד להשתלטות הבריטים על הודו באמצע המאה ה 19. לפני וגם אחרי השלטון הבריטי, בראש אזורים שונים בהודו עמד שליט שנקרא בד"כ מהראג'ה ,או קיסר או מלך מקומי. לאחר השתלטות הבריטים, המהראג'ות הוכפפו לרצון הבריטים ומילאו תפקיד טקסי בלבד. במקומות מסוימים בהודו, עד היום משפחות המלוכה עדיין לוקחות חלק פעיל בעיר ובאזור בו הן מתגוררות.. חלקן עדיין מאיישות חלקית את הארמונות שבנו אבות אבותיהן.
הודו מחולקת לעשרים ותשע מדינות (בכל מדינה מחוזות) ועוד מספר טריטוריות.
בטיול זה ביקרנו בחלק הצפוני של הודו, בשבע המדינות הבאות , לפי סדר קיום הטיול: פנג'אב Punjab , הימאשל פראדש Himachal Pradesh , דלהי Delhi (מוגדרת טריטוריה ) , אוטאר פראדש Uttar Pradesh , מאדהיה פראדש Madhya Pradesh , רג'סטאן Rajastan ,מהראשטרה Maharashtra.
הנה המסלול והיומן של טיול עוצמתי וחוויתי זה, בצפון הודו.
יום 1, 13 ספט', יום ה' - הגעה לדלהי
נחתנו בניו דלהי בשעה 1500. לאחר קליטה במלון שהוזמן מראש, יצאנו לבקר בסוכנות תיירות מקומית ,כדי לקבל מידע הקשור להמשך הטיול שלנו בהודו. נהג נחמד של ריקשה ממונעת לקח אותנו חזרה למלון . סיכמנו אתו, שיבוא למחרת בבוקר, כדי להסיע אותנו מהמלון לתחנת הרכבת.
לינה- דלהי.
יום 2, 14 ספט', יום ו' : אמריצרAmritsar
נהג הריקשה הגיע כמוסכם ב 0630 בבוקר למלון . תחנת הרכבת מרוחקת כעשר דקות מהמלון. הוא הסיע אותנו לתחנה זו באדיבות רבה. את כרטיסי הרכבת הזמנו מראש מהארץ, באמצעות סוכנות נסיעות שהייתה במלון בו לנו. הרכבת יצאה בשעה 0720 . היא הגיעה לאמריצר Amritsar , במחוז פנג'אב Punjab , בשעה 1315 (רבע שעה איחור). נסענו בקרון מרווח וממוזג, במקומות שמורים. ברכבת הוגשה ארוחת בוקר עם שתיה חמה וקרה. חווינו נסיעה ברכבת בהודו, גם אם לא ויתרנו על תנאים נוחים. מחיר הנסיעה היה 620 רופי לאדם. שער הרופי היה 46 רופי לדולר. משמע, כ 13.5 דולר מחיר כרטיס נסיעה. במונחי שקלים, 10 רופי היו שקולים לשקל אחד, בזמן ביצוע הטיול. 4.6 ₪ לדולר.
בתחנת הרכבת באמריצר לקחנו מונית וביקשנו למצוא מלון . מאחר ולא הזמנו מלון מראש, עשינו עם נהג המונית סיבוב בין בתי מלון, עליהם היה לי מידע מוקדם מלונלי פלאנט . וגם ראינו מלונות עליהם לא ידעתי. בסופו של דבר החלטנו להתמקם במלון, ששכן לא הרחק מתחנת הרכבת של אמריצר. מלון ממוזג , עם שרות אוכל לחדרים (אין מסעדה בו). מחיר חדר ללילה היה 500 רופי.
לאחר פריקת הציוד בחדר, יצאנו לבקר במקום הקדוש ביותר לסיקים, מקדש הזהב The Golden Tempel. וכן בגן ג'אליאנוואלה (Jallianwala Bagh) ,הסמוך למקדש. בגן זה, טבחו הבריטים בסיקים, בשנת 1919 (ראו בהמשך). היום זהו פארק זיכרון, בו דולקת אש תמיד. אלה ועוד מקומות בהם נהיה היום ומחר, הם בעיר העתיקה של אמריצר.
העיר העתיקה מוקפת חומה ודרך מעגלית. ניתן להיכנס אליה דרך 18 שערים מבוצרים, מהם רק אחד נותר מקורי (Lohgarh Gate ). היא מתאפיינת במבוך של סמטאות צרות, צפופות באנשים, חנויות ושווקים. הדרך הטובה לשוטט כאן היא לשכור ריקשה אופניים עם רוכב ,או אוטו ריקשה.
מקדש הזהב, הוא חלק ממתחם גדול וקדוש, הקרוי ע"י הסיקים Harmandir Sahib או Darbar Sahib . הקמתו החלה במאה ה16. המקדש עצמו מצופה כ 750 ק"ג זהב . הוא נמצא בתוך בריכת מים מלאכותית , הנקראת "בריכת האלמוות" ,או " בריכה של נקטר" Amrit Sarovar (שם העיר אמריצר נובע משם זה). הבריכה מלבנית גדולה ובתוכה שקוע מקדש הזהב. אל מקדש הזהב אין גישה לזרים ואין כניסה של מבקרים. את הבריכה מקיפה דרך רחבה ומעגלית, מרוצפת שיש , המהווה נתיב הליכה מעגלי לעולי הרגל ולמבקרים. מקדש הזהב ,המתרומם ממי הבריכה, מקושר במדרכת אל מבנים קדושים נוספים, הנמצאים מעבר לבריכה. המבנים הנוספים של המתחם, בהם מקדשים, משמשים לפולחן ולהכנסת אורחים. הכניסה למתחם ולמבנים אלה פתוחה בפני כל הדתות. המתחם מרשים וסיקים רבים באים לכאן להתפלל ולקיים את פולחנם. עפ"י האמונה והנוהג, הסיקי חייב לעלות לרגל אל מקדש הזהב, לפחות פעם אחת בחייו ולטבול במי הבריכה הטהורים. זו מצווה. הסיקים מייחסים למי הבריכה קדושה וסגולות מרפא.
הביקור במקדש הזהב היה מרתק. חשים את עוצמת האמונה באוויר. רבים מקיפים את המקדש בתנועה מעגלית. מקומיים ועולי רגל. בלבוש חגיגי. החנית הקטנה מבצבצת בקיפולי לבושם. אצל גברים ונשים. עשרות שפכו מים על רחבת המקדש. המראה האנושי על רקע המקום היפה והקדוש הזה ,הם דבר מהפנט.
יצרנו קשר ודיבור עם סיקים שהיו במקדש וסביבו. הם התגלו כאדיבים מאוד ומסבירי פנים. דרכם להילחם ברוע היא, בין היתר, ע"י אדיבות והכנסת אורחים. מעט מאוד תיירים זרים נראו בסביבה. אמריצר ,בעת שביקרנו בה, לא הייתה מהיעדים הפופולריים לביקור זרים.
היינו כאן מספר שעות. קיימנו תקשורת עם המקומיים. הרגשנו שמסתכלים עלינו כל הזמן. היינו חריג בנוף האנושי כאן. אני ממוצא תימני , נראה להודים, כאילו אני אחד מהם, הולך עם ירדנה בהירת העור. כנראה חשבו להם - מה עושה הודי עם אישה לבנה ? לחשושים, ומבטים ליוו אותנו, לכל מקום שהלכנו בו ,ברחבת המקדש. אחדים ניגשו אלינו ללחוץ יד, אחרים ביקשו להצטלם אתנו ויש שסתם נכנסו עמנו לשיחה. היו גם שתי נשים, עמן שוחחנו, שבסוף השיחה הזמינו אותנו לביתן לארוחת ערב (סירבנו בנימוס).היו שביקשו חתימות מאתנו והיו ששאלו שאלות. בתוך המקדש יש מעין אכסניה, בה מגישים אוכל לעולי הרגל. אחד הסיקים המבוגרים שהיה במקום, הזמין אותנו לאכול שם. מתברר שהכנסת אורחים זו מצווה ותפיסת חיים אצל הסיקים.
התרשמנו שהגברים הסיקים נאים, חסונים וגבוהים. בעלי הדרת כבוד ואצילות במראם. הנשים לבושות בשלל צבעי הסארי והפנג'אבי (מכנס עם טוניקה תואמת).
בפינה הצפון מערבית של המתחם ניטע עץ לפני כ 450 שנה ע"י הכוהן הראשון של המתחם המקודש. הסיקים מייחסים לעץ הקרוי ג'ובי Jubi Tree , סגולות מיוחדות. נשים המבקשות שיהיה להן בן, באות לכאן וקושרות סרטים על העץ. זוגות ומשפחות מסכמות על נישואין, מתחת לעץ, סגולה למזל טוב. באזור העץ, הייתה התקהלות ערנית, עת ביקרנו כאן. מספר נשים חייכו אלינו ואף התעניינו אודותינו בשאלות שהפנו אלינו.
איזה יום מרתק היה לנו היום.
לינה – Mayure Hotel, Amritsar באמריצר.
הערות ומידע עדכני:
מדינת פנג'אב היא מדינה של עם הסיקים. כ 65% מתושבי המחוז הם סיקים. לסיקים אמונה דתית ואורח חיים משלהם. בהודו בכללותה ישנם כ 20 מיליון סיקים. המחוז מונה כ 28 מיליון נפש (נכון למיפקד 2011) נפש ומשתרע על שטח של כ 50 אלף קמ"ר (פי 2.5 משטח מדינת ישראל). פנג'אב ממוקמת בצפ' מע' הודו.
העיר אמריצר Amritsar שוכנת בצפון מדינת פנג'אב, בצפון מערב הודו, בקרבת הגבול עם פקיסטן. היא רחוקה 50 ק"מ מלאהור Lahore, העיר השנייה בגודלה בפקיסטן. רחוקה 477 ק"מ מדלהי. אמריצר מונה 1.13 מיליון נפש, נכון למיפקד מ 2011. יש בקרבתה שדה תעופה בינ"ל, שסימונו ATQ. העיר הוקמה במאה ה 16 והייתה על ציר "דרך המשי", דרך הסחר בין אסיה לאירופה. את העיר חוצה מסילת ברזל. האזור מצפון למסילה הוא האזור ה"מודרני" של העיר. האזור שמדרום למסילה, הוא האזור העתיק ובו כדאי לטייל.
הסיקים מאמינים באל אחד ובאחד עשר גורוס (גורו ביחיד) . גורוס היו מורי הלכה שהנהיגו העדה במאות האחרונות (הדת נוסדה לפני חמש מאות שנים). הם משולים לרוח וישות אחת שעברה בגופם של עשרת אנשי הגורו. הגורו העשירי הורה שעם מותו לא יהיה עוד גורו וספר הקודש הוא יהיה הגורו האחד עשר.
הסיקים קל לזהותם. הם מגדלים שיער ועוטפים אותו ביריעת בד ארוכה, המגולגלת סביב פדחתם. זו מצווה לא לגזוז שיער. הם גם נושאים עליהם כלי נשק בצורה של חנית קטנה. לא כל הסיקים נוהגים כך, אבל רבים כן. גם נשים. הם מאמינים בשוויון מלא, ללא הבדל דת גזע ומין. חובה על הסיקי להילחם בחמש רעות: אגו, כעס, רדיפת בצע, תאווה וחומרנות. כל זר הוא אורח רצוי וחובה להאיר לו פנים, בתנאי שיכבד את המקום הסיקי. הם נחשבים לנבונים, חרוצים, צנועים ונקיים.
הסיקים הפכו לכת דתית צבאית, לאחר שהשלטון המוסלמי באזור הוציא להורג את הגורו התשיעי ( קודם לכן הוצא להורג הגורו החמישי) . מאז זו מצווה לשאת חנית קטנה על גוף הסיקי. להגן על עצמם מרדיפות.
במאה העשרים, התנועה הלאומית הסיקית באזור פנג'אב דרשה מהממשל ההודי אוטונומיה פוליטית ודתית. בשנת ,1984 משלא נענו, הם התבצרו במחאה במתחם מקדש הזהב באמריצר, הנחשב למקום הקדוש ביותר לסיקים. המקום בו נמצא גם ספר הקודש-הגורו ה 11. ראש ממשלת הודו אינדירה גנדי הורתה לכוחות הביטחון לפנות המתבצרים בכוח . התוצאה, מאות הרוגים במתחם ונזק פיזי למקום הקדוש. מחוץ למתחם היו מפגינים רבים ואלפים מהם נהרגו. הסיקים לא שוכחים. שניים משומרי ראשה, רצחו את אינדירה גנדי, ארבעה חודשים מאוחר יותר.
בשנת 1919 התרחש מעשה טבח של הבריטים במפגינים סיקים בגן ג'אליאנוואלה (Jallianwala Bagh),הנמצא סמוך למקדש הזהב. בשטח הגן שגודלו 200 מ' X 200 מ', התכנסו כעשרים אלף איש למפגש מחאה נגד השלטון הבריטי על שעצר מנהיגים מקומיים. הבריטים שאסרו על התכנסות המונים, פתחו באש חיה והרגו אזרחים הודים רבים, רובם סיקים. מספר ההרוגים לא ברור. הבריטים טוענים כארבע מאות. ההודים טוענים כאלפיים. אירוע זה השאיר חותמו על ההיסטוריה של הודו המודרנית ועל הסיקים עצמם. הגן בו התרחש האירוע, היה לפארק לאומי קדוש, זיכרון לטבח הבריטי.
במתחם מקדש הזהב כדאי לבקר עם זריחה. דמדומי השחר וקרני השמש הראשונות, צובעות בכתום את מי הבריכה ואת השתקפות המקדש בהם. בשעת שקיעה נעים להיות כאן, גם בגלל שמושמעת כאן מוסיקה יפה מתוך מקדש הזהב. התחלפות האור בשעה זו , תורמת צבע למראה.
בעת הביקור במתחם מקדש הזהב יש למלא אחר כללי התנהגות של המקום. במקום זה אסור לעשן, או לצרוך אלכוהול וסמים מכל סוג. לפני כניסה יש לחלוץ נעליים ,לרחוץ את כפות הרגליים, ולחבוש כובע. מותר לצלם מסביב לבריכה . אסור לצלם בתוך המבנים והמקדשים של המתחם.
יום 3, 15 ספט', יום שבת : אמריצרAmritsar
בשעות הבוקר חזרנו לבקר במקדש הזהב. לספוג מהמראות, מהם לא שבענו. גם הבוקר היו כאן סיקים רבים , בלבוש מהודר. חלקם, עם בני משפחותיהם. נהוג בשבת לבקר במקדשים. פעילות הורקת דליי מים על רחבת המקדש המרוצפת, סביב בריכת המים, לא חזרה על עצמה.
ממקדש הזהב יצאנו לבקר בעוד שני מקדשים בעיר. תחילה במקדש הינדי בשם דוריאנה מנדיר Durgiana Mandir . המבנה שלו מזכיר משהו את מקדש הזהב. גם הוא מוקף בבריכת מים קדושים. כאן ליווה אותנו הודי מקומי ובתו, שפגשנו אקראית. הוא הסביר לנו על האל וישנו והאל שיווה. בזכותו עברנו את כל מסלול "המכשולים" במקדש, שכלל הליכה בתעלת מים, זחילה במקום דמוי רחם.
בשעות אחה"צ שכרנו ריקשה, תלת אופן, עם בחור נחמד ,שהבין את שאנו רוצים. הוא ערך לנו סיור, של כשעתיים, בסמטאות הצרות ובשווקי העיר העתיקה של אמריצר. ביקרנו בשוק הכסף והזהב, שוק הבדים וכן הלאה . בדרך נכנסנו למרפאה ולבית מרקחת מקומיים, להתרשמות. ראינו גם "מטפל" בשיניים ,היושב ברחוב. על יריעת בד הפרוסה לפניו ישנם כלי עבודתו - מלקחיים להוצאת שיניים, תבניות לשיניים תותבות וכו'. עולם של פעם, כנראה. על הרדמה מקומית למטופל, בעת טיפול, אין מה לדבר.
ביקרנו במקדש הינדי נוסף, בעיר, הקרוי מקדש מטה Mata Temple . תוך המקדש כמבוך ועיצובו מעניין ומרשים מייחסים לו סגולה לשיפור הפריון. הוא מנציח קדושה הודית,בשם לאל דווי Lal Devi .סיימנו את היום בארוחת ערב במסעדה עממית מקומית. אכלנו מאפה דמוי נאן (מלוואח בשפתינו) הקרוי פטרון Patron ,או משהו כזה. בתוך המאפה תפוח אדמה ובצל. וכן שי פניר Shai Panir גבינה הדומה לצפתית ברוטב מעניין ובצל. בנוסף אכלנו במיה ואורז עם ירקות. סה"כ עלות לשניים 110 רופי , כ 11 שקלים.
לינה – Mayure Hotel, Amritsar באמריצר.
הערות:
- אני מאוד ממליץ לכלול את אמריצר במסלול הטיול להודו. החוויות שחווים שם, בלתי נשכחות. המפגש עם הסיקים מרתק.
- למדתי בטיול זה להעריך את הסיקים. בכל פעם שנזקקתי לשירותי תיירות (הסעה, הדרכה וכו') והיה סיקי שהציע, הוא היה הבחירה הראשונה שלי. לא התאכזבתי.
- ההתנהלות שלנו באמריצר הייתה כמתואר לעיל. יש לדעת ,כי בעיר ישנם היום משרדי נסיעות וכן מלון Grand המציעים טיולים מודרכים בעיר, ליום שלם או למספר שעות. לטעמי, הטיול העצמאי בעיר, עדיף בהרבה. אלא אם, יש יותר זמן ועושים גם וגם.
יום 4, 16 ספט', יום א' : אמריצר - דרמסלה Dharamsala
עם בוקר נסענו ברכבת מאמריצר לעיר פטנקוט Patankot . הנסיעה נמשכה כשלוש שעות. משם ברכב ואן ספיישל, שהסיע אותנו לדרמסלה Dharamsala , ליתר דיור למקלאוד גאנג' McLeod Ganj (עוד שלוש שעות נסיעה) . הגענו למקלאוד גאנג' בשעה 1600. את כרטיסי הרכבת קנינו יום קודם ואת ההסעה ברכב סיכמנו במקום, עם ההגעה לפטנקוט .נהגים רבים ממתינים לנוסעים המגיעים ברכבת .
בדרך בין פטנקוט למקלאוד גאנג', קרוב לפטנקוט, היינו צריכים לחצות נהר בגשר. הגשר היה סגור, לרגל תיקונים. אי אפשר לעבור. אוטובוסים וג'יפים יכלו לעבור את הנהר בנקודה מסוימת. הרכב שלנו לא יכול היה לעבור. הנהג לא ידע מה לעשות בנסיבות אלה. אדם מקומי, שכנראה ארב לכשכמותנו , ראה את מצבינו . הוא ניגש אלינו והציע שיעלה את הרכב שלנו על עגלת הטרקטור שלו וכך נוכל לחצות את הנהר. הוא דרש 100 רופי על שרות זה. התשלום ניתן. תחילה צלחנו את המשוכה הראשונה של העלאת הרכב על עגלת הטרקטור. אח"כ החצייה. המחזה היה סוריאליסטי. טרקטור חוצה את הנהר כשהוא גורר עגלה ובתוכה מכונית. סוף סוף הגענו למקלאוד גאנג'.
לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו לטייל רגלית ברחובות שבאזור.
לינה - מלון סוריה Suria במקלאוד גאנג'.
יום 5, 17 ספט', יום ב : דרמסלה Dharamsala
דרמסאלה היא עיירה הממוקמת באזור הררי, במדינת הימאשל פראדש Himachal Pradesh בצפון הודו. היא מזרחית לטיבט שבסין ולא הרחק ממנה. קרובה לחבל קשמיר וגבול פקיסטאן. מונה כ 30 אלף נפש. ידועה כמקום מושבו של המנהיג הרוחני של הטיבטים, הדלאי לאמה, שנמלט מטיבט לפני כששים שנה וכמקום מושבה של הממשלה הטיבטית הגולה. באזור מתגוררים טיבטים רבים והוא מושפע מנוכחותם, אמונתם, אורח חייהם ותרבותם. אם תרצו כאן היא "טיבט הקטנה".
כשאומרים דרמסלה מתכוונים למעשה לארבעה מקומות הסמוכים זה לזה. למטה נמצאת דרמסלה (קרויה גם דרמסלה התחתית). 11 ק:מ ממנה, מעליה על ההר, נמצאת העיירה מקלאוד גאנג' ( הקרויה גם דרמסלה העילית ). מעליה , מרחק 10 דקות הליכה, נמצא הכפר באגסו נאג Bagso Nag .ויש גם את דרמקוט Dharamkot , הרחוקה כשני קילומטר ממקלאוד . לכל אחד ממקומות אלה יש אופי שונה. בכולם כדאי לבקר. בדרמקוט נמצא בית חב"ד. בבאגסו נמצא "הבית היהודי". מעבר למקומות אלה, ישנם כפרים נוספים. יש גם טרקים שונים להליכה רגלית באזור, למי שזמנו בידו. צעירים ישראלים רבים נמצאים כאן. חלקם באים לתקופות ארוכות .רובם נראו לנו ללא מעש.
הבוקר ביקרנו את מתחם המקדש הטיבטי במקלאוד הקרוי צוגלאקנג Tsuglagkhang Temple .המקום הוא מוקד לביקור עולי רגל טיבטיים, נזירים ותיירים. מעבר למקדש, נמצאים כאן גם מוזיאון Tibet Museum וכן הבית הרשמי של הדלאי לאמה. עבור הגולים הטיבטיים מקדש זה מהווה תחליף למקדש הקדוש ביותר שלהם בטיבט (להאסה), הקרוי ג'וקטנג Jokhang . מקדש טיבטי נוסף נמצא באותו הרחוב ושמו קלאצ'קרה Kalachakra Temple (משמע "גלגל הזמן") . עולי הרגל הטיבטיים מקיפים את המתחם המקודש בהליכה רגלית בכיוון השעון, במסלול הנמשך כ 20 דקות, העובר גם דרך יער.
בעת שביקרנו באזור דרמסלה, הדלאי לאמה לא היה כאן. נאמר לנו, ששבעה חודשים בשנה, הוא נמצא בחו"ל. הבית שלו פשוט וכך גם המקדש המרכזי.
כמו כן ביקרנו במתחם נוסף של הממשלה הטיבטית הגולה, הקרוי "המזכירות של הממשלה הטיבטית הגוולה" Secretariat of the Tibetan Government in Exile . יש כאן בית היתר ספריה ומוזיאון מעניין הקרוי Cultural Museum .
ממקלאוד הלכנו רגלית אל דרמקוט Dharamkot . זהו למעשה כפר. ראינו כאן צעירים ישראלים רבים, המעבירים יומם בבטלה גמורה. אולי זו התכלית להיותם כאן.
אחה"צ נסענו לדרמסלה וביקרנו בשוק.
במהלך היום בדקנו אפשרויות לפעילות מדיטציה ויוגה. התברר שיש קורסים ושעורים שניתן לקחת בתחומים אלה, אבל הם מצריכים שישה ימים ויותר.
בשעות אחר הצהריים החלטנו לקצר את ביקורנו באזור דרמסלה. במקור היינו אמורים להיות כאן יומיים נוספים. התאכזבנו מהמקום. שנה בדיוק לפני טיול זה בהודו, טיילנו בטיבט שבועיים. ראינו את המקור. אזור דרמסלה, אף שאופיו טיבטי וטיבטים רבים חיים בו, אינו מתקרב למראות ולחוויות מטיבט. לכן חשנו מאוכזבים. נכנסנו לסוכנות תיירות בדרמסלה וביררנו לגבי נסיעה חזרה לדלהי.
הערה: על אף האמור בפסקה הקודמת, למי שלא היה בטיבט, הביקור בדרמסלה הוא הזדמנות להיחשף אל העם המופלא הזה לאמונתו ולאורח חייו.
לינה - מלון סוריה Suria במקלאוד גאנג'.
יום 6, 18 ספט', יום ג : דרמסלה – דלהי
עזבנו בבוקר את דרמסלה בטקסי ספיישל אל תחנת הרכבת בפטנקוט Patankot (כשלוש שעות) . את כרטיסי הרכבת לדלהי קנינו בתחנה זו. הקופאית אמרה שיש לה מקום רק בסליפרים (תאי שינה) רגילים. כלומר הגרועים שיש. קרון מחלקה שנייה ללא מיזוג וללא מקומות שמורים. היש גרוע מזה ? זה מה שיש. לא הייתה לנו אפשרות בחירה ונכנסנו פנימה. מצאתי מקום פנוי . הוא היה ליד סאדו (נזיר או סגפן הודי). כמעט ערום. לאחר דקות, רעייתי ירדנה הבינה שאנו צריכים להחליף מקום. היא הלכה לחפש מקום. תוך דקות חזרה. היא מצאה ברכבת קרונות נורמליים ועם מיזוג אויר. עברנו לקרון כזה, בתיאום עם קונדוקטור ושילמנו לו את הפרש המחיר. איזו הקלה. שיפור מהותי בתנאי הנסיעה.
הצלחתי לישון קצת בנסיעה. לידנו ישבו אנשים מעניינים. מצד אחד, משפחה של סיקים (האב מהנדס אזרחי) ומצד שני זקן בן 80,מלא ידע וחוכמת חיים. שוחחנו עימם בערנות ובעניין. שמחנו על ההזדמנות לשמוע מהם אודותיהם ועל הודו. כמובן שסיפרנו גם על עצמינו.
הגענו לדלהי בשעה 2130. מרחק הנסיעה היה כ 500 ק"מ ומשכה כתשע שעות. למלון הגענו אחרי השעה 2200.
לינה- דלהי.
יום 7, 19 ספט', יום ד : דלהי Delhi
ביציאה מהמלון שכרנו שרותיו של נהג מונית, שיסיע אותנו יום שלם בניו דלהי (10 שעות).
ניו דלהי נמצאת בצפון תת היבשת ההודית. במטרופולין של דלהי גרים כ 18 מיליון נפש. שלטונית, דלהי היא בירת הודו ומוגדרת מדינה בפני עצמה וליתר דיוק טריטוריה במעמד מיוחד. דלהי היא מרכז שלטוני, כלכלי, תחבורתי ותרבותי. העיר צפופה. יש בה פקקי תנועה וזיהום אויר. הקדשנו לה יום טיול אחד. שנה לפני קיום טיול זה, ביקרנו בה למשך חמש שעות. בדרכנו מנפאל לתל אביב, נחתנו בדלהי. היו לנו כשמונה שעות המתנה לטיסה מדלהי לישראל. עם ערב, לקחנו מונית משדה התעופה בדלהי ונסענו לביקור חפוז בשני מקומות בעיר- הגרנד בזאר (שוק גדול) ואזור קונאט פלייס (Connaught Place). המקום הראשון הוא הארד קור הודו. השני, פינה מערבית מודרנית בעיר שכזו.
במהלך היום ביקרנו במסגד הגדול Jama Masjid . המסגד מעניין ומרשים. רצינו לבקר במבצר האדום Red Fort, אולם לא נתנו להיכנס. מסיבה לא ברורה. המשכנו לאתר הזיכרון לגנדי (אין קבר, כי שורפים גופת המת),אבל יש אתר הנצחה וזיכרון הקרוי Raj Ghat. אח"כ ביקרנו באינדיה גייט India Gate ,אתר הנצחה לחללי צבא הודו. ביקרנו במקדש הבהאיים הנמצא בדלהי. המקדש המעוצב כפרח לוטוס ומעניין לבקר בו. אח"כ ביקרנו במוזיאון הלאומי של הודו ובמקדש הינדי מפורסם ויפה, הנקרא Lakshmi Narayan Temple. המקדש הוקם ע"י איש עסקים עשיר בשם בירלה Birla והוא הוקדש לאלת השגשוג והמזל לקשמי. לא פסחנו גם על ביקור באזור קונאט פלייס.
לינה- דלהי.
יום 8, 20 ספט', יום ה: ורנאסי Varanasi
עזבנו את דלהי בבקור כשיעדנו היא העיר הקדושה להינדים, ורנאסי. הגענו לורנאסי בשעת צהריים, בטיסה מדלהי. לאחר קליטה במלון ,יצאנו לרחובות העיר, כשפנינו אל הנהר הקדוש, הגנגס.
העיר מהממת. אין מקום כזה . מסה אנושית אדירה ואין סופית ברחובות. מראות אנושיים מגוונים, מתחלפים ,שקשה להכילם. המראות פועלים על כל החושים. הרבה תנועה של אנשים והרבה צבע. זה לא מפסיק. נמשך ונמשך. ושוב קשה להכיל, עד שאני מרגיש מחנק. בסביבות השעה 1700,נאלצנו לחזור למלון, על מנת להירגע מהמראות שממש התישו אותנו. זו עיר קאוטית. בעיקר בעיר העתיקה. אתה שואל עצמך, האם יכול להיות דבר כזה ? אני מניח שמי שקורא דברים אלה, אולי מרים גבה. אולי אינו מבין. זו הייתה המציאות אליה נחשפנו בורנאסי, כבר בשעות הראשונות לביקורנו בה.
מספר מילים על עיר קדושה זו. ורנאסי נמצאת במדינת אוטאר פראדש Uttar Pradesh ועובר בה נהר הגנגס, הקדוש להינדים. זה שמימיו מטהרים את הגוף והנפש. זה שבמימיו מפזרים אפר גופות נפטרים. הודים מכל רחבי היבשת והעולם, עולים לרגל לעיר זו ולמקדשיה ומטהרים במי הגנגס. האמונה כאן חזקה במיוחד. היא בכל מקום. גם באוויר.
העיר מונה כ 1.5 מיליון נפש, על אלה יש להוסיף את זרם המבקרים בה. רואים אותם ברחובות, בדרך אל הנהר ובנהר. ברחובות ראינו כמעט הכל. תנועה אנושית צפופה ברחובות, שתי הלוויות, שוק בסמטאות העיר העתיקה ופרות עושות צרכיהן. לאורך הנהר פזורים מקדשים, הקרויים גאט Ghat . מהם יורדות מדרגות אל הנהר. הינדים רבים יורדים למים לרחוץ ולהיטהר. ממלמלים תפילה. הנשים בלבוש סארי צבעוני. הגברים לובשים לבן ברובם. בצד הנהר, מוצבות שמשיות ומתחתן יושבים אנשי דת . מאמינים באים אליהם לקבל ברכה ,או לשטוח בקשה. יש גם רוכלים ובעלי מקצועות חופשיים ,פה ושם, בעיקר ספרים, העושים מלאכתם. בנהר משייטות מספר סירות.
לצד הנהר רואים משפחות השורפות את מתיהן. גופה מוטלת על ערימת עצים, עולה בלהבות. האפר יפוזר בנהר.
לינה - וראנסי.
יום 9, 21 ספט', יום ו : ורנאסי Varanasi
השכמה בשעה 0430 בבוקר. בשעה 0500 עזבנו את המלון, שהיה מרוחק 15 דקות הליכה מהנהר הקדוש. מהעיר העתיקה ירדנו אל הנהר דרך מקדש דשסוואמד Dashaswamedh Ghat. זהו הגאט הנגיש מהעיר העתיקה ולכן הוא פופולרי. שכרנו סירה במקום ,קנינו נרות ופרחים קטנים המונחים על עלה של עץ בננה.
החל משעה 0525 היינו במים על גבי הסירה וצפינו ממנה על המתרחש בנהר. עם תחילת השייט, כשצבע התפאורה האפור החל להתחלף לוורוד, לקחנו את עלי הבננה עם הנר והפרחים ,הנחנו על המים ושלחנו לשוט. היו גם הינדים אחרים שעשו זאת. לא היינו לבד. המראה של נרות שטים על מים, בשעה מוקדמת זו של בוקר, מיוחד ביופיו. הוא מעלה בי חיוך גם כשאני כותב דברים אלה.
המוני הודים מגיעים לנהר החל משעה 0430. לטבילה, טהרה והסרת חטאים. התחלנו את השייט ממקדש דשסוואמד Dashaswamedh Ghat . תחילה שטנו צפונה כשש מאות מטרים אל מקדש מניקארניקה Manikarnika Ghat ,בקרבתו עיקר פעילות שריפת הגופות. משם שטנו דרומה עד למקדש אסי Assi Ghat ,הקיצוני הדרומי במקדשים על הנהר. לאורך גדת הנהר ,בנתיב של כ2.5 ק"מ בו שטנו , היו כ 20 מקדשים. סביב כל אחד מהם,פעילות. כאמור, המקום העמוס בפעילות אנושית היה Dashaswamedh Ghat.
המראה בדמדומי השחר ובזריחה מהמם. ורוד בשמיים ובמים. אנשים בכל הגילאים טובלים במי הנהר. בשקט. בכוונת מאמין. עיקרם בוגרים. טובלים ומיטהרים. אחרים מקיימים פולחן כלשהו. אחד עושה יוגה. יש מי שעושים במקום את פעולות תחילת יום – רחיצת שניים, תגלחת, תספורת, כביסה וכו'. המראה עצום, צבעוני, גדוש, מרתק, מהמם. בשעה שמונה בבוקר הרגשנו שאנו מלאים ובלי אויר. לא יכולתי להמשיך לצלם. היינו רוויים במראות, שגרמו לתחושת מחנק. הרגשנו צורך במנוחה וברגיעה. היינו ב HIGH זמן רב מדי. חזרנו למלון לארוחת בוקר ולמנוחה.
בשעה 1200 יצאנו מהמלון שוב לסיור רגלי בעיר. למזלנו, נקרה בדרכנו נהג אוטו ריקשה מוסלמי בשם אשרף. כבן 35 או 40. דובר אנגלית ומבין עניין. שכרנו את שרותיו כמסיע ומדריך. סיכמנו אתו, שיהיה אתנו שעתיים עד שלוש שעות. בסופו של דבר היינו יחד שש שעות. זה אומר הרבה. הוא היה מאושר.
יעדנו הראשון בנסיעה עם אשרף, היה הכפר סרנת Sarnath , המרוחק כעשרה ק"מ מוראנסי. כאן נולדה האמונה הבודהיסטית. מקום בעל חשיבות דתית והיסטורית רבה. הנה תיאור היסטורי קצר.
בודהה הגיע לכאן, בסביבות שנת 530 לפני הספירה, שבועות ספורים, לאחר שהגיע להארה בבודגאיה Bodhgaya. הוא נשא כאן את הדרשה הראשונה המפורסמת שלו, בפני חמשת תלמידיו. דרשה שהניחה היסוד לדרמהצ'קרה Dharmachakra ("גלגל החוק"), מחזור של חיים, החוזרים ונשנים בגלגול נשמות, עד להגעה להארה ולנירוונה. אירוע זה מסמל את בריאת הבודהיזם. כאן בסרנת.
במאה השלישית לפני הספירה, הקיסר ההודי אשוקה Ashoka הפיץ את הבודהיזם בהודו. הוא הקים כאן מנזרים וסטופות וגם עמוד מעוטר ומפואר. כך הוקמה סטופה לציון אירוע ומקום קיום הדרשה. סטופה נוספת מציינת את מקום שריפת גופתו של בודהה. יש עדות שבמאה השביעית היתה כאן סטופה בגובה 100 מ' ומאות רבות של נזירים חיו פה בכ 30 מנזרים.
עם ירידת הבודהיזם בהודו ופלישת המוסלמים במאה ה 12, נהרס המקום ולמעשה נעלם. הוא התגלה במאה ה 19 ע"י ארכאולוגים בריטיים. בעקבות גילוי המקום ע"י הבריטים, נעשו כאן חפירות, נחשפו מבני עבר ,שעברו גם שיקום ושיחזור. זהו אתר ארכאולוגי ממדרגה ראשונה, הכולל שרידי סטופות, מקדשים ומנזרים מהמאות השלישית עד ה 12 אחר הספירה. וגם שרד חלקו התחתון של עמוד אשוקה .
היום זהו מקום חשוב לבודהיסטים מכל העולם ורבים עולים לכאן לרגל. יש כאן אוניברסיטה טיבטית, ומקדשים ומנזרים של מדינות בודהיסטיות שונות- יפן, בורמה, תאילנד, סין ,טיבט.
לאחר הביקור במתחם הארכיאולוגי, ביקרנו במקדש ג'יין Jain Temple הקרוי Sri Digamber , או Shreyanshnath Temple .
ג'יין , או ג'ייניזם Jainism, היא דת הודית עתיקה , שגם היא מאמינה במחזור חיים הכולל גלגול נשמות ,העובר דרך חיים רוחניים וערכיים, של שלום ואי אלימות. היום מספר מאמיני דת זו הוא קטן ,כשישה או שבעה מיליון. אולם השפעתה רבה. מאמיני הדת, ג'יינים, רבים מהם אנשים בולטים בתחומי המדע, עסקים, כלכלה, תרבות, חקלאות, אומנות וחינוך. השפעתם רבה על הודו, מעבר למספרם הנמוך. הודים רבים אימצו ערכים מעולם הג'יין. לרבות מהטמה גאנדי,שדגל באי אלימות. מקדש הג'יין בסרנת הוקם בראשית המאה ה19 ע"י איש עסקים מדת זו, לציון מקום הולדתו של אחד מאבות הדת. מבנה מקדש הג'יין מאד מרשים ומעניין לבקר בו.
חזרנו לוראנסי לביקור ברובע המוסלמי. אשרף בן בית כאן. הוא לקח אותנו לבית מלאכה לטווית בדי משי באיכות גבוהה. נכנסנו ונשבינו ביופי הבדים. הם גם תופרים במקום. ירדנה רכשה כאן בגד פנג'אבי (מכנס עם עליונית טוניקה) ועוד. לעת ערב, נפרדנו מאשרף בידידות ובתודה, לא לפני שקנינו ונתנו לו מספר מחברות וכלי כתיבה, עבור הבת שלו .
ארוחת ערב סעדנו במלון אינדיה. ארוחה הודית מצוינת. אכלנו עוף טנדורי טיקה (טיקה ,משמע ללא עצמות). זהו למעשה שישיליק האפוי בתנור טנדורי וטעמו נפלא. פניר קופטה paneer kofta ,כדורי גבינה עם צימוקים וברוטב, המוגשים בתוך תפוח אדמה (אפשר גם בלעדיו). הוגשו גם אורז, קלחי תירס קטנים ופטריות ברוטב מעניין. וגם נאן (מאפה בצק שטוח הודי,המזכיר את המלוואח התימני). סיום נפלא ליום נפלא וגדוש.
לינה - וראנסי.
יום 10, 22 ספט', שבת : ורנאסי Varanasi , קְהַג'וּרָאהוֹKhajuraho
בשעה 0630 הלכנו שוב לנהר. הבוקר היו כאן יותר אנשים מאתמול. שאלנו לפשר הדבר. הוסבר לנו, כי מחר יש יום חג לאל שיווה Shiva ועולי רגל רבים באים לכאן במיוחד ליום זה. לטבול ולהתפלל בנהר הקדוש. המראה מרהיב. חבל שאנו עוזבים היום את ורנאסי, לאחר יומיים ביקור. בהחלט היה ראוי להיות כאן יום נוסף. מצד שני, המראות סוחטים רגשית.
על שפת הנהר פגשנו בחור הודי, הדובר עברית שוטפת ועוד חמש שפות. התברר שהוא ביקר בישראל ואפילו התראיין בתכנית טלוויזיה של דן שילון. הוא היה ידידותי וניסה למכור לנו סארי (לבוש מסורתי בהודו של יריעת בד צבעונית מלבנית, באורך 5 מטרים, שנשים בהודו עוטפות גופן בו, מעל לחולצה קצרה וחצאית ) . היה זה מפגש לא שגרתי ומעניין.
חזרנו למלון ובשעה 1000 בבוקר יצאנו עם מונית לשדה התעופה. בשעה 1200 ,יש לנו טיסה לעיר קְהַג'וּרָאהוֹ . לאחר המתנה של כארבעים דקות בטרמינל, אנו לא רואים שום סימן לקליטת נוסעים לטיסה שלנו. אנו ניגשים לדלפק של מפעילת הטיסה Jet Airways, לברר מתי עולים לטיסה. הפקיד מודיע לנו שהטיסה התבטלה. כך, ללא הודעה, תוך צפצוף על נורמות מקובלות. מה עושים ?
הפקיד הציע לנו הסעה ברכב אל קְהַג'וּרָאהוֹ , תמורת 110$ לאדם, שהיא עלות כרטיס הטיסה לאדם. כלומר, הוא הציע להמיר את שני כרטיסי הטיסה בהסעה ברכב. מדובר על 12 שעות נסיעה ברכב !!! בדרך משובשת בחלקה הגדול. מרחק הנסיעה כ 430 ק"מ . הזמנו טיסה, בדיוק כדי להימנע מנסיעה ברכב מתישה. עתה מעמידים אותנו בפני עובדה. סירבנו לתשלום. ידענו שהתעריף המקובל לנסיעה ברכב הוא שישה רופי לק"מ לרכב עם מזגן וארבעה רופי לרכב ללא מזגן. משמע כעשרה דולר. לאור הסירוב העקשני שלנו לתשלום, הפקיד לקח אחריות והעמיד לרשותנו רכב עם נהג ,ללא נוסעים נוספים. לא מסרנו לו את שוברי הטיסה שלנו. הזדכינו עליהם, כשחזרנו ארצה. הנסיעה הייתה על חשבון חברת התעופה. העונש היה שלנו.
בשעה 1200 בצהריים יצאנו עם רכב זה מורנאסי והגענו אל קְהַג'וּרָאהוֹ בשעה 2310 בלילה. 11 שעות נסיעה כמעט רצופה. שש השעות הראשונות של הנסיעה היו מעניינות מאוד. הן היו טיול בפני עצמו באזורים כפריים נידחים. כפרים, שדות, עיירות קטנות ומה שביניהם. בדרך ביקרנו בבית ספר כפרי. בהמשך, שעות הנסיעה בחושך היו מסוכנות ממש. כאמור הדרך משובשת וצרה. יש מכוניות הנוסעות ללא אורות, מכוניות הבאות מולך מסנוורות. הנהג נוסע שעות רבות ,כמעט רצוף. נסיבות לא נעימות. נוסעים לאט ומקווים לטוב. לבסוף הגענו בשלום.
עם הגיענו לקְהַג'וּרָאהוֹ חיפשנו מלון, על בסיס רשימה שהייתה לי. הודנו לנהג המסכן, שהסיע אותנו 11 שעות רצופות. נקלטנו באחד המלונות, בשעה מאוחרת זו של הלילה.
לינה – Harmony Hotel , קְהַג'וּרָאהוֹ .
יום 11, 23 ספט', יום א : קְהַג'וּרָאהוֹ Khajuraho , אגרא Agra
הסיבה לביקור בקְהַג'וּרָאהוֹ, היא המקדשים הארוטיים המפורסמים שבה. אתר מורשת עולמית.
כאן שרדו כ 22 מקדשים הינדיים וג'ייניים, מתוך כ 85 שהיו כאן. הם הוקמו במשך כמאה שנה, במאות העשירית והאחת עשרה אחר הספירה. התפרסמו בגלל פסלים ארוטיים ותאורי מין בנוסח קאמה סוטרה, המשולבים בהם. אלה גילופים ופיסול באבן. בחזית המקדשים, קומות של פסלים, אחת על שניה. לא כל הפסלים ארוטיים. יש גם ארוטיים. אזור המקדשים מוקף בחומה ובה שמונה שערים. המקדשים היו מוסתרים שנים רבות ע"י עצי תמרים. בשנת 1838,הם התגלו ע"י מהנדס צבאי בריטי בשם קפטיין טי אס ברט T.S.Burt. זכה בתהילת עולם והנה שמו מוזכר גם כאן.
קהג'וראהו נמצאת במדינת מאדהיה פראדש Madhya Pradesh ,בצפון מזרח הודו ,כשש מאות ק"מ דר' מז' לדלהי. האזור הוא מדברי, יבש וחם . אוכלוסיית העיר כ 1.8 מיליון (נכון למפקד 2001). ניתן להגיע לכאן בטיסה מדלהי או וראנסי.
מקדשי קהג'וראהו בנויים מאבן חול, כשהאבנים אינם מחוברים בחומר. אלה מונחים אחד על (או ליד) השני באופן מדויק, השומר על יציבות המבנה. נזקי הזמן ניכרים בהם. עם זאת, הם השתמרו באופן סביר . המקום מרשים. עוברים ממקדש למקדש ולא מאמינים למראה העיניים. תיאורי מין מגוונים ומפורשים מוצגים לעין כל, בעושר רב של פסלים. אין עוד מקום כזה בעולם.
מיקום המקדשים שתי דקות הליכה ברגל, מהמלון בו היינו. יצאנו מהמלון בשעה 0900 בבוקר לבקר בהם (רצוי להתחיל לבקר כאן בשעה מוקדמת יותר, בגלל החום) .
המקדשים מסודרים בשלוש קבוצות. התמקדנו במקדשים המערביים. מהר מאוד הבנו ,שאין טעם לבקר בכל המקדשים. הם דומים. אחרי שרואים מקדש אחד, מבינים את הדפוס. המקדשים המערביים הם היפים ביותר. ביקרנו בשלושה, היפים במיוחד. איני יודע שמותיהם, אבל ניתן לזהותם לפי המראה החיצוני המרשים. אח"כ ביקרנו בעוד שלושה מקדשים משניים. זה הספיק לחוות את המקום. בשעה 1230 סיימנו לבקר במקדשים. מאוד התרשמנו . זו יצירת אומנות מיוחדת, יוצאת דופן באיכותה ותוכנה. הקושי שחווינו בהגעה לכאן, התגמד מול עוצמת החוויה במקום זה.
הסתובבנו אח"כ בחנויות ודוכנים, הנמצאים ליד הכניסה למקדשים המערביים. בשעה 1600 שמנו פנינו לעבר שדה התעופה. בשעה 1800 יצאנו בטיסה לאגרהAgra יעדנו הבא.
בהגיענו אל טרמינל שדה התעופה בקהג'וראהו, חיכתה לנו הפתעה. נציג חברת התעופה ג'ט איירליינס, המתין לנו וביקש לקבל מאתנו שובר של כרטיס טיסה אחד ,לכיסוי עלות הנסיעה מוראנסי ל קהג'וראהו (בוראנסי ביקשו שני שוברים). סירבנו בנימוס והסברנו לו שעל חברת התעופה לפצות אותנו על הנזק ואי הנוחות שגרמו לנו (אובדן יום טיול, קשיים בנסיעה וכו' ). הנציג היה במצב לא נעים. הוא נדרש להוציא מאתנו השובר ונתקל בסירוב. ביקש שנדבר עם נציג החברה בורנאסי. הסברתי שוב את טיעוני. הנציג מורנאסי ניסה לפעול על מצפוני. הבהרתי לו שהבעיה היא של חברת התעופה, שביטלה את הטיסה ולא שלי. סופו של עניין, הם לא קיבלו מאתנו שובר.
לינה - אגרה.
יום 12, 24 ספט', יום ב: אגרה Agra
אגרה היא עיר המונה כ 1.7 מיליון נפש,על גדת הנהר יאמונה Yamuna במדינת אוטר פראדשUttar Pradesh . נמצאת כ 200 ק"מ דרומית מניו דלהי. היא התה בירת אימפריית המוגול Mughal Empire , שמשלה בחלק נרחב של הודו כמאה שנים ,משנת 1556 . אגרה היא יעד תיירות מאוד פופולרי בהודו, בגלל מבנים הנמצאים בה, ששרדו מתקופת המוגול. בהם הטאג' מאהל המפורסם Tāj Mahal, מצודת אגרה Agra Fort ופטפור סיקרי Fatehpūr Sikrī , שמחוץ לאגרה. שלושת אלה הוכרו כאתרים של מורשת עולמית, ע"י אונסק"ו. העיר נבנתה ע:י הקיסר המוגולי אכבר הגדול Akbar the Great. היא מוקפת חומה ובתוכה נמצאים ארמונותיהם של הקיסרים המוגוליים אכבר , ג'האנג'יר (בנו של אכבר) Jahāngīr והקיסר שאה ג'האן (בנו של ג'האנג'יר) Shāh Jahān . זאת לצד מסגד הפנינה ועוד מבנים.
השילוב והעיצוב של הטאג' מאהל, הגנים סביבו, נהר היאמונה עליו הוא משקיף וכל עיצוב המתחם על הסימטריות שבו, מרמזים על גן עדן. מעל הכל הטאג' מאהל הוא ביטוי של אהבה. אהבתו של שאה ג'האן לאשתו המועדפת, שנקראה Arjumand Bann Beum . אשתו של קיסר זה, מתה זמן קצר לאחר שילדה את הילד ה 14 (מספר לידות מרשים במיוחד לכל אישה ובוודאי למלכה). הקיסר רצה להנציח את אשתו האהובה במבנה שעוד לא היה כזה. מבנה שיהיה לה וגם לו מאוזוליאום וקבר. בשנת 1632 הוא הורה על בניית מבנה הטאג' מאהל . עשרים אלף איש הועסקו בבנייה שנמשכה 21 שנה. בתקופתו של קיסר זה , האדריכלות המוגולית הייתה בשיא פריחתה. נבנו מבנים מעוטרים מדהימים ביופי שלהם. כשהקיסר שאה ג'האן נפטר, בשנת 1666, גופתו הונחה לצד אשתו במקום זה.
המשורר והפילוסוף ההודי רבינדרנת טאגור Rabindranath Tagore תיאר את הטאג' כ "דמעה על הפנים של הנצח".
מתחם הטאג' מאהל כולל מספר אלמנטים. שער כניסה, גנים, נתיב הליכה מרכזי, המאוזוליאום , מסגד ואפילו מוזיאון. מבנה הטאג' מדהים ,מצופה שיש, מעוטר באבנים טובות ובכתובות בערבית. ממוקם בקצה הצפוני של המתחם. בחזיתו גנים ובגבו הנהר.
הטאג' מאהל הוא הסיבה העיקרית לביקור באגרה. נחשב ע"י רבים כמבנה היפה ביותר בעולם . תפארת האדריכלות המוגולית. בשנת 2017 ביקרו בהודו כ 10 מיליון תיירים זרים. מהם, שבעה עד שמונה מיליון ,ביקרו באגרה (נתון מתוך אתר האינטרנט של הטאג'). ועתה לביקור שלנו.
האתרים המעניינים לביקור באגרה ובאזור הם חמישה : הטאג' מאהל, מצודת אגרה, פטהפור סיקרי, קבר אכבר ואיטימאד-אוד-דולה .
עם יציאתנו מהמלון, החלטנו לשכור את שרותיו של אחד מהנהגים שהמתין מחוץ למלון לתיירים. סיכמנו עמו שיהיה אתנו יום שלם באגרה ובאזור ובסוף היום יסיע אותנו אל העיר בהראטפור ,בה נלון בסוף יום זה. הסכום עליו סוכם היה 1500 רופי ( 150 שקלים). בדיעבד התברר שהנהג "לא דייק" במחיר. המחיר הנכון היה צריך להיות 600 רופי. אולם הנהג אמר שעליו לשלם מס במעבר הגבול בסך של 800 רופי (בדרך עוברים ממדינה אחת בהודו למדינה שניה) . בררנו במלון והם אישרו לנו זאת. רק אח"כ התברר שהמס חל על המכונית ולא על הנוסעים. הוא משולם פעם אחת בחודש ,ומאפשר מעבר חופשי כל החודש. נסענו והוא אכן לא שילם במעבר, כי בוצע תשלום בעבר, אותו הוא גבה במלואו גם מאתנו. נו ניחא. סיפרתי כל זאת, למקרה שהקורא ,אולי ימצא עצמו יום אחד בנסיבות דומות, אם הן עדיין רלבנטיות.
עזבנו את המלון בשעה 0700 בבוקר ולאחר חצי שעה הגענו אל קברו של הקיסר אקבר , גם הוא מאוזוליאום Akbar Tomb , או Akbar's mausoleum . מתחם זה נמצא במקום הקרוי סיקאנדרה Sikandra , כעשרה ק"מ מאגרה. גם כאן מתחם מרשים, הכולל שער, גנים ומבנה המאוזוליאום. אקבר היה סבו של הקיסר שאה ג'האן . כק"מ אחד משם נמצא מאוזוליאום להנצחת אשתו של אכבר, , שנקראה מרים.
משם נסענו אל איטימאד-אוד-דולה Itimad-ud-Daulah , המכונה גם "בייבי טאג' ". נמצא מדרום לטאג' נאהל ובקרבתו. זהו מבנה קבר של מיזרה ג'יאס בג Mizra Ghiyas Beg , שהיה ראש הממשלה של הקיסר ג'האנג'יר Jahāngīr . מתחם זה נבנה בשנות העשרים של המאה ה17 ( הטאג' נבנה אחריו) ,ע"י נור ג'האן ,בתו, שנישאה לג'האנג'יר (בנו של אכבר). המראה של מבנה הקבר, הבנוי כולו משיש, עם פיתוחים ועיטורים. מאוד מרשים. המבנה רחב, עם שני צריחים בצדיו. לפניו גנים ודשאים ירוקים. שביל הליכה רחב מוביל אל המבנה המרכזי, משער המתחם. חובה לבקר כאן.
יעדנו הבא, היה מצודת אגרה Agra Fort . משם תצפית יפה על הטאג' מאהל. זהו מתחם גדול ומבוצר, הבנוי מאבן חול אדמדמה, ששימש מקום המגורים למשפחות קיסרי שושלת המוגול ,עד 1638 (שנה בה עברה הבירה הקיסרית לדלהי). אל המתחם הולכים רגלית בדרך רחבה. חומה כפולה בגובה 20 מטרים מקיפה את המקום המיוחד הזה.
בניית המצודה החלה בשנת 1565 ע"י הקיסר אכבר, על גדת הנהר יאמונה Yamuna . המקום הורחב בימי נכדו,הקיסר שאה ג'האן. בימי שלטון הבריטים בהודו, שכנה כאן יחידה צבאית בריטית. גם היום חלק מהמצודה משמש את צבא הודו ואסור להיכנס אליו. אתר זה, הוכרז כאתר מורשת עולמית (אנסק"ו).
תחנתנו הבאה -ביקור במתחם הטאג' מאהל. במתחם הטאג', שכרנו מדריך במקום, שליווה אותנו בהסברים בתוך המתחם. ביקרנו גם במסגד, המצוי במתחם זה.
משם נסענו אל פטהפור סיקרי Fatehpūr Sikrī . עיר עתיקה מבוצרת. הייתה בירת האימפריה של השושלת המוגולית, בימי הקיסר אכבר. הוא העביר את בירת הממלכה מאגרה אל פטהפור סיקרי, המרוחקת מאגרה כ 37 ק"מ (דר' מע'). בניית העיר החלה בשנת 1569, אולם היא ננטשה כ 16 שנים מאוחר יותר, בגלל מחסור במים הראויים לשתייה . זה לא מקרה יחיד בו ננטשה עיר בהודו, במאות עברו, בגלל תכנון לקוי, שלא הביא בחשבון נכונה אספקת מים ראויים לשתייה לעיר. העיר נהרסה ברובה והיא עזובה. נותרו מספר מבנים בודדים . המסגד הגדול והארמון שהיו כאן שופצו וראויים לביקור. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו. המסגד מתפקד ופעיל . הוא בנוי במבנה מרשים מאוד. ביקרנו בארמון ובמסגד. בכל אחד משני מקומות אלה, שכרנו מדריך מקומי, שהוליך והדריך. ביקרנו במתחם כשעתיים.
בשעה 1700 נסענו עם הנהג שלנו, כמסוכם מראש, אל בהראטפור Bharatpur . עם הגעתנו לעיר זו, עשינו סיור מלונות קצר, עם הנהג והתמקמנו באחד. ר מת המלונות בעיר זו הייתה נמוכה . עיקר המלונות היו ליד פארק הציפורים - יעד הביקור שלנו מחר בבוקר. בית הארחה בו שהינו נקרא Spoon Bill . בסיסי, מיועד לתרמילאים. לא למפונקים. יש בו מסעדה המגישה ארוחות בחצר. פגשנו במקום זו אישה צרפתייה, שהייתה דיילת באייר פרנס. פרשה מעבודה ובאה עם שתי בנותיה לטיול בהודו. החלפנו מידע וכתובות. הן היו בראש טוב וצעיר.
לינה - , Spoon Bill Guesthouse בהראטפור .
יום 13, 25 ספט', יום ג : בהראטפורBharatpur , ג'ייפור Jaipur
העיר בהראטפור נמצאת במזרח מדינת ראג'סטאן Rajasthan ,כ 60 ק"מ מזרחית לאגרה (מדינת אוטאר פראדש ), כ 180 ק"מ דרומית לדלהי . העיר מנתה כ 2.55 מיליון נפש במפקד שנת 2011.
הסיבה לביקור בעיר זו היא כפולה. העיר נמצאת על הציר שבין אגרה, יעדנו מאתמול, לבין העיר ג'ייפור Jaipur ,הרחוקה מכאן כ 180 ק"מ, יעדנו הבא. סיבה השנייה היא שמורת הטבע, שהיא גם פארק לאומי, הקרוי קאולדאו Keoladeo National Park . פארק של ציפורים מסוגים שונים, הבאות לכאן מהצפון בחורף (מסיביר ,ערבות רוסיה, סין ועוד) . יש כאן מעל 360 סוגים שונים של בעלי כנף, בשטח מיוער, מוריק ובו מקווי מים. המפורסם שבהם הוא העגור הסיבירי.
בשעה 0630 בבוקר ,שכרנו ריקשת תלת אופן. מי שהסיע אותה, שימש לנו גם כמדריך. יש מאגר של מדריכים כאלה, המסיעים ומדריכים את המבקרים בפארק . השרות שלהם מושכר לפי סדר . אם הדרכת היום, אפשר שתורך להדריך שוב, יהיה רק בעוד יום, או יומיים, ואולי יותר. משמע לא כל יום יש להם עבודה. התשלום הוא לפי שעה, 30 רופי לשעה (נכון ל 2001 ,מועד קיום הטיול). טיולנו כאן נמשך שלוש שעות.
התחלנו הסיור בשעה מוקדמת, משום שקריר בשעה זו והציפורים מתחילות את יומן. המראה בתחילת הסיור היה מאכזב. בהמשך, היו מראות נפלאים. ציפורים רבות יושבות על ענפי עצים. חלקן מקננות, חלקן נחות, חלקן עפות מענף לענף, מעץ לעץ. סוגים שונים של ציפורים. מדי פעם ההודי המקומי שמסיע אותנו, עוצר, מצביע על ציפור ומסביר. יש כאן גם ציפורי לילה. לפתע הוא מצביע על תנשמת, על ינשוף. זהו ספארי לציפורים. נוסעים על ריקשת אופניים בשבילי הפארק וחווים מראות טבע ,שכאלה עדיין לא ראינו. תוך כדי הסיור כאן, אנו מבחינים בצלם מקצועי מקנדה, המצלם כאן סרט דוקו.
אנו מנהלים שיחה עם האיש שהסיע אותנו. שערו היה צבוע בצבע ג'ינג'י. יתכן שהיה מוסלמי. היה בסביבות גיל 50. הוא סיפר שהבת שלו חיה בהולנד, כבר מספר שנים. זוג הולנדי, הציע לאמץ אותה, כשהיא הייתה קטנה. ההולנדים הציעו להורים חיים טובים יותר לבתם וסכום כסף בתמורה להסכמתם. והם הסכימו. התרשמנו שהאב חי בשלום עם החלטה זו. כאמור, נפרדנו ממנו לאחר כשלוש שעות סיור בפארק.
בשעה 1100 לערך, עלינו על אוטובוס מקומי, שנסע מבהראטפור לג'ייפור Jaipur . זמן הנסיעה הרגיל הוא 4.5 שעות ( 180 ק"מ) . אולם הדרך התארכה בחצי שעה, משום שבשלב מסוים, הכביש היה חסום והנהג נאלץ לבצע מעקף. המעקף היה בדרך לא דרך, אבל מעניינת.
הגענו לג'ייפור בסביבות השעה 1600. ירדנו בתחנה והאוטובוס המשיך בדרכו. בעוד אנו יורדים מהאוטובוס, "התנפלו" עלינו מספר נהגי אוטו ריקשה והציעו להסיע אותנו ליעדינו בעיר. אחד מהם היה סיקי. קל היה לזהותו. כבר למדנו שעל סיקים אפשר לסמוך. בהכללה, הם נבונים, בעלי ידע ודוברי אנגלית טובה. בחרנו בו. טוב עשינו.
לנהג הסיקי קראו סורג'יטSingh Surjeet . ביקשנו ממנו לעשות סיבוב בין מלונות, שהיה לנו מידע מוקדם עליהם. תוך כדי נסיעה, התברר שסורג'יט אינו רק נהג אוטו ריקשה. הוא למעשה נותן שרותי תיירות tour operator ,ששמו מופיע במדריך Let's Go ובמדריך טיולים פופולרי בצרפת (דוגמת לונלי פלאנט). הראה לנו המלצה על שרותיו בספרים אלה. התברר שהוא בעלים של שתי מכוניות ממוזגות ועוד אוטו ריקשה ,ועוד דוכן לשיחות טלפון ואולי של עוד משהו ( לא היו אז טלפונים סלולריים וגם האינטרנט לא היה זמין כפי שהוא היום) . בחרנו להתמקם במלון נחמד מאוד. ביקשנו מסורג'יט להמתין לנו דקות ספורות עד שנפרוק המזוודות בחדר, על מנת שנוכל לשוחח עמו על המשך טיולנו. הוא ואנחנו ראינו הזדמנות.
המלון היה בעבר ארמון של מהראג'ה maharajah (כינוי לשליט, או מלך גדול) . קיבלנו חדר מקסים. סופר דה לוקס. עיצוב יפה ומוקפד בפרטים. חדר מספר 16. ירדנה הרגישה בחדר שהיא מהרני maharani ואני הרגשתי כמהרג'ה (מהראני היא אשת המהרג'ה). למלון יש גן, בו מגישים את הארוחות. בדלפק הקבלה ביקשו עבור החדר 1300 רופי ועוד מס ( 10%) . ידענו שבהודו מתמקחים, גם על מחיר לינה במלון. ידענו שאין כמעט תיירים אחרי אירוע הפיגוע ב"תאומים" 9/11 ,שהתרחש רק לפני שבועיים. הם הסכימו לקבל 800 רופי כולל מס עבור החדר ללילה.
מצאנו פינת ישיבה בגן ושוחחנו עם סורג'יט. סיפרנו לו על כוונות הטיול שלנו בג'ייפור . הצענו לו שישמש לנו נהג עם האוטו ריקשה ,לימי שהותנו בעיר ובאזור (החל מ 0900 בבוקר ועד הערב). הוא ביקש 250 רופי ליום . קיבלנו הצעתו ברצון.
עוד באותו ערב, סורג'יט הסיע אותנו לבזאר (שוק רחוב) בכניסה לעיר העתיקה. טיילנו כאן ואפילו קנינו מפות שולחן. סעדנו עמו ארוחת ערב ונפרדנו, עד למחרת היום.
לינה – Madhuban Hotel , ג'ייפור.
הערות::
- מלון Madhuban עדיין פעיל בג'ייפור. הוא מקבל המלצות טובות ודרוג גבוה של מבקרים.
- סורג'יט סינג עדיין פעיל במתן שירותי תיירות. יש לו סוכנות והוא התפתח מאז. עדיין מציע מחירים מצוינים ללקוחותיו. הנה פרטי הקשר עמו:
Gurujeet tour and travel
9414049183 Tel
8947950076 Tel
יום 14, 26 ספט', יום ד : ג'ייפור Jaipur
כמוסכם, התחלנו הביקור שלנו בג'ייפור בשעה 0900 בבוקר. סורג'יט הגיע עם האוטו ריקשה ויצאנו לדרכינו. ביקרנו היום במרבית האתרים המעניינים של העיר. הם כללו את:
- העיר העתיקה
- הארמון המלכותי City Palace
- מצפה הכוכבים ג'נטאר מנטאר Jantar Mantar
- ארמון הרוחות Hawa Mahal
- תצפית על העיר ממגדל Swarga Sal Iswar Minar
- מוזיאון אלברט הול
- הצגת קולנוע באולם הנקרא ראג' מנדרין Raj Mandrin.
קודם שאמסור קצת פרטים על מקומות אלה, הנה מספר משפטים על ג'ייפור. העיר הוקמה בשנת 1727 , ביוזמת השליט המקומי, מהראג'ה ג'אי סינג השני . היא נקראת ג'ייפור על שמו. זו העיר המתוכננת הראשונה שהוקמה בצפון הודו. העיר מונה כשלושה מיליון נפש. היא בירת מדינת ראג'סטאן, מהחשובות במדינות הודו.
ג'ייפור היא אחת משלושת הקודקודים ב"משולש הזהב" של התיירות להודו,לצד אגרה ודלהי. מרבית התיירים הזרים המגיעים להודו, מבקרים בשלושת מקומות אלה.
סוד הפופולריות של ג'ייפור הוא ביופי ובגיוון שיש בה. ארמונות ,מצודות ומבנים, שהם תפארת האדריכלות ההודית והמקומית. חלקם אתרי מורשת עולמיים. ג'ייפור היא "גן עדן" לקניות. בדים, ביגוד, אבנים יקרות ומיוחדות, תכשיטים , עבודות אומנות ומלאכת יד, רפרודוקציות אנטיק, ריהוט ועוד. רחובות שלמים של בזארים ושווקים. עם המולה אנושית ססגונית ,בהוויה עירונית, של עיר עתיקה שנשתמרה. ויש גם את ג'ייפור המודרנית, מחוץ לחומות.
הנה מעט פרטים על האתרים בהם ביקרנו היום.
העיר העתיקה היא המקום המעניין ביותר בג'ייפור. היא נמצאת בלב העיר ומכונה "העיר הוורודה" . בשנת 1876,המהראג'ה של העיר בשם רם סניג, הורה לצבוע את כל בתי העיר בוורוד (צבע המסמל הכנסת אורחים) לכבוד ביקורו בעיר של הנסיך מווילס (יורש העצר הבריטי), לימים המלך אדוארד השביעי. הוורוד נשמר. היום כל חזית הבתים בעיר העתיקה צבועה בוורוד, מתוקף חוק עירוני. העיר העתיקה מתאפיינת ברחובות רחבים, כיכרות, שווקים ובזארים, חיי מסחר ערים ומספר מבנים ואתרים יוצאי דופן.
האתר הראשון בעיר העתיקה בו ביקרנו, היה הארמון המלכותי, הקרוי ארמון העיר City Palace . כאן היה ארמון שליט העיר, המהראג'ה. הארמון פתוח לביקור ,למעט בחלק בו עדיין גרה משפחת המהראג'ה . זהו מתחם של חצרות, גנים ומבנים (ואפילו שני מוזיאונים) במרכז העיר העתיקה. הארמון נבנה בשנות העשרים של המאה שמונה עשרה ,ע"י ג'אי סינג השני ונשתמר בצורה נפלאה. בו שכיות חמדה רבים. מרשים.
בסמוך לארמון ומדרום לו, נמצא מתחם המכיל 18 אבנים ענקיות, בצורות משונות, המסודרות בסדר מסוים. מתחם זה יועד להיות מצפה כוכבים ואמצעי לביצוע חישובי זמן. המקום קרוי ג'נטאר מנטאר Jantar Mantar . הוא נבנה בערך באותה תקופה, בה נבנה הארמון , ע"י המהראג'ה ג'אי סינג השני ,שהיה חובב אסטרונומיה. מקום זה הוכר כאתר מורשת עולמית ב 2010.
ממזרח לארמון העיר, בעיר העתיקה, מצוי ארמון הרוחות Hawa Mahal , שהוא המבנה המפורסם ביותר המזוהה עם ג'ייפור. למעשה זה לא ארמון, אלא חזית של ארמון , שהיה לה יעוד תפקודי. ארמון הרוחות נבנה בשנת 1799, על מנת לאפשר לנשות ארמון המהראג'ה לצפות על הנעשה ברחובות העיר, מבלי שיהיו נגלות לציבור. חזית המבנה היא בגובה של חמש קומות ובכל קומה חלונות רבים, מרושתים באבן ובהם חרכים דרכם ניתן לצפות על העיר ורחובותיה מלמעלה. המבנה ציורי ומרשים. בצבע ורוד אדמדמם. נכנסנו למבנה וצפינו מטה, דרך מספר חלונות. המקום השתמר יפה והוא מאוד מרשים.
ארוחת צהריים סעדנו עם סורג'יט במסעדה מפורסמת ויוקרתית בג'ייפור הקרויה "נירו". ניהלנו עימו שיחה על החיים בהודו ולמדנו ממנו לא מעט. לא פחות חשוב מכך, ניהלנו שיחה על המשך טיולנו בהודו. הצגנו לסורג'יט את מסלול הטיול. כוונתנו המקורית הייתה להתנייד בין הערים בראג'יסטאן, באמצעות רכבת. ידענו על האופציה להתנייד ברכב. עתה, משנקרה בפנינו סורג'יט ,בעל שתי מכוניות ממוזגות, שקלנו לשכור ממנו רכב אחד עם נהג. בשיחה זו הוחלט והוסכם שנשכור מסורג'יט רכב ונהג למשך שישה ימים , לאחר שנסיים הביקור בג'ייפור. סוכם על תשלום בסך 6,000 רופי לכל ששת הימים (שש מאות ₪ במונחי שנת 2001) , המכסה גם את עלויות הלינה והאוכל של הנהג.
לאחר ארוחת הצהריים, המשכנו לסייר בעיר העתיקה. עלינו על צריח מגדל בשם Swarga Sal Iswar Minar ,הנמצא בעיר העתיקה ,בקרבת הארמון המלכותי. בראש המגדל , תצפית 360 מעלות מרהיבה על העיר, כולל על ארמון הרוחות, הארמון המלכותי ומצפה הכוכבים.
ג'ייפור צמחה והתפתחה ויצאה מחומות העיר העתיקה. יעדנו הבא היה בעיר החדשה,מחוץ לעיר העתיקה – מוזיאון אלברט הול Albert Hall Museum. זהוהמוזיאון המרכזי והעיקרי של ג'ייפור. המוזיאון מציג פריטים מגוונים מהודו וממקומות שונים בעולם, בכל תחומי האומנות, הפולקלור ועוד, לרבות מומיות ממצרים.
בשעה שש בערב הלכנו לראות סרט קולנוע, בבית הקולנוע הקרוי ראג' מנדרין Raj Mandrin. בעת ביקורנו הוא נחשב ליפה ביותר בכל הודו. לדברי לשכת התיירות ההודית, קולנוע זה נחשב עד היום לגדול באסיה. מבנה בית הקולנוע היה גדול וקיטשי. האולם היה מלא בצופים מקומיים.
הצפייה בקולנוע כאן, עם המקומיים הייתה חוויה. הקהל פעיל ומגיב להתרחשות בסרט. ע"י קריאות, מחיאות כפיים, צחוקים וכו'. הוא חי את תוכן הסרט ומזדהה איתו. הסרט תאר חתונה הודית שהשתבשה. ניתן היה ללמוד ממנו על מעמד האישה בהודו ועל מעמד ותפקיד ההורים במשפחה. חוויה מעניינת ומומלצת.
לתעשיית הקולנוע בהודו יש מוניטין רב ברחבי העולם. בשנות השישים והשבעים ,היו מוקרנים סרטי קולנוע הודיים גם בישראל. ישנו סרט ישראלי נפלא, בשם כיכר החלומות, המספר על רצון נוסטלגי להקרין מחדש, בבית קולנוע שכבר נסגר, את הסרט ההודי "סנגאם".
לינה – Madhuban Hotel , ג'ייפור.
הערות:
- מספר משפטים על מדינת רג'סטאו. מדינה זו נמצאת בצפון מזרח הודו ולה גבול ארוך עם פקיסטאן. יש בה מדבר וגם ג'ונגל, ארמונות לרוב של מלכים ומהראג'ות (חלקם הוסבו לבתי מלון מרהיבים) ,אתרי תיירות מהמעלה הראשונה. רוב התיירים המגיעים להודו מבקרים ברג'סטאן. המקומות העיקריים לביקור במדינה מרתקת זו הם: ג'ייפור, פושקר Pushkar , אג'מר Ajmer , ג'ייסאלמר Jaisalmer , ג'ודפור Jodhpur , אודייפור Udaipur . בכל אלה ביקרנו בטיול זה . הם נמצאים בנתיב תנועה סביר ואופטימלי, בשקלול מקומות וזמן. יש מקומות נוספים ראויים ומומלצים לביקור ברג'סטאן, אולם הם מחייבים סטייה מנתיב זה ומצריכים יותר ימי ביקור במדינה זו. אציין מספר מקומות כאלה, בהם לא היינו : שקאווטי Shekhawati ( עיר מדברית באזור כפרי , לא הרחק וממזרח לדלהי , הידועה בבתי עשירים שחיו כאן ,בהם מגוון רחב של ציורי קיר נפלאים ובבזאר צבעוני שבה) , שמורת הטבע והפארק הלאומי רנטאמבורה Ranthambhore National Park ( ג'ונגל בו ניתן לראות נמרים בטבע וכן מבצר על צוק סלע) וכן העיר הקטנה בונדי Bundi בדרום המדינה,הפופולרית בקרב תרמילאים.
- בעת הליכה ברחובות העיר העתיקה בג'ייפור, מומלץ למטייל העצמאי, להסתייע במפה המציינת באיזה רחובות ללכת ואיזה מקומות לבקר ולראות. לחילופין, להסתייע במדריך מקומי.
יום 15, 27 ספט', יום ה : ג'ייפור Jaipur
הבוקר ביקרנו באמר Amber ( מבטאים Amer ), הנמצאת 11 ק"מ צפונית לג'ייפור. אמר הייתה עיר הבירה של האזור במשך 700 שנה, מתחילת המאה ה 11, עד להקמת ג'ייפור, שהחליפה אותה כבירה. ביקרנו כאן במצודה Amber Fort, בה גם היה ארמון משפחת השליט . אמנם הארמון באמר פחות מרשים מזה שבג'ייפור, אולם המיקום הטופוגרפי שלו, גבוה על הר, יפהפה. המצודה מוקפת חומה. עולים לכאן רגלית, בשביל מהכפר ונכנסים דרך שער אל חצר רחבה. זו הכניסה למתחם הארמון. אפשר לעלות למתחם גם על גבי גמל, פיל, או ג'יפ. המתחם בנוי מאבן חול, בגוון צהוב אדמדם ,דבר המעניק לו מראה מרהיב. המתחם כולל את הארמון עצמו, אגף מגורים, מקדשים, מבני ציבור, צריחים, שערים ועוד. נבנה על פי אדריכלות (ראג'פוטית), שאפיינה את האזור (דגש על סימטריה, שיש, גילופי אבן, עיטורים ואיורים בחרסינה ועוד).
מתחת לארמון, נמצאת העיר אמר Amber ,בה גם שרידים מהתקופה בה הייתה עיר בירה שלטונית. מעט מבקרים כאן, למרות שישנם כאן גם מקדש ומוזיאון. סורג'יט, הנהג שלנו שהוא גם סוכן תיירות, הציע שננצל את יתרת היום לביקור בבזארים ובחנויות מיוחדות בג'ייפור. התפרץ לדלת פתוחה.
סורג'יט לקח אותנו לשוק טריפוליה Tripolia Bazar , הנמצא ליד שער טריפוליה, בחומה הצפונית של העיר העתיקה. הוא הנחה אותנו לחנויות מובחרות לבדים, עבודות אבן, כדרות כחולה blue pottery (בה ג'ייפור ידועה) ועוד. היינו גם בחנויות המוכרות עבודות אומנות שונות, לרבות בכסף וזהב ובחנויות תכשיטים, בהם משלבים אבנים יקרות. זה היה מסע קניות פנטסטי ומפתה.
ישנם שני מקומות עיקריים בהודו לביצוע קניות – ג'ייפור ודלהי . בדלהי לא היינו פנויים לקניות. כאן כן. מתברר, שסוחרים מכל רחבי העולם מגיעים לג'ייפור לביצוע קניות. יש כאן מספר שווקים, באזורי התיירות, בתוך העיר העתיקה וכן רחובות שלמים בהם חנויות באותו תחום. רחוב הבדים, רחוב התכשיטים וכו'. אפשר לבלות כאן ימים ולא למצות. הספיק לנו חצי יום. מקומות נפלאים נוספים לקניות הם הערים ג'ודפור ואודייפור, אליהם נגיע בהמשך. בעיקר, ולא רק, לחובבי אנטיק, אומנות, מלאכת יד ואספנים.
אמרנו לסורג'יט ,שאנו מעוניינים להיות נוכחים בערב פולקלור בכפר אתני הקרוי צ'וק דהאני Chock Dhani (פתוח משעה 1800 בערב). הוא הזמין לנו מקומות לשם ושריין לנו נהג ורכב שיסיע. המקום נמצא 20 ק"מ מדרום לג'ייפור.
מחר אנו עוזבים את ג'ייפור, לאחר יומיים ועוד ערב של ביקור נטו כאן (שלושה לילות). בזמן זה ,ראינו את העיקר. עם זאת, מקוצר זמן, לא ראינו את מבצר הנמר Nahargah , מקדש הקופים Galta ואת המאוזוליאום של המשפחה המלכותית ששלטה כאן Royal Gaitor . לא ביקרנו כאן במספיק שווקים ולא מיצינו קניות. נכון שצריך להשאיר משהו לפעם הבאה כשנבקר כאן ? אולי נבקר.
בשעת ערב נסענו אל צ'וק דהאני. מסתבר שהכפר נבנה בתוך פארק נושאי , שנועד להציג בפני תיירים כפר טיפוסי ברג'סטאן, ומספר מיעוטים אתניים בהודו. הביקור כלל ארוחת ערב , בה מספר מנות (טאלי Thali) ומופע של ריקוד , מוסיקה ועוד. את ארוחת הערב המבוססת על המטבח המקומי, אוכלים בידיים. לאחר ארוחת הערב והמופע, ביקרנו במספר ביתנים , הפזורים בפארק, של עדות אתניות שונות בהודו. בכל ביתן ,מצויים אנשים בתלבושות מסורתיות של העדה אותה הם מייצגים . חלקם מציגים עיסוקם ומלאכתם. חלקם מוכרים דברי מלאכת יד, האופייניים לעדה. חזרנו לג'ייפור אחרי השעה 2200.
לינה – Madhuban Hotel , ג'ייפור.
יום 16, 28 ספט', יום ו :אג'מר Ajmer , פושקאר Pushkar , ג'ודפור Jodhpur
הבוקר התחלנו טיול של שישה ימים עם רכב. יש תועלת עצומה לנסיעה ברכב ברג'סטאן, בכך שניתן לראות ולחוות את החיים הכפריים בהודו ואת החיים על הדרכים. זו חוויה מיוחדת שאין להחמיץ. ברכנו על המפגש האקראי עם סורג'יט, שהניב אפשרות זו.
יצאנו אל אג'מר Ajmer ,המרוחקת כ 138 ק"מ מג'ייפור (דרומית מזרחית). לאחר כשעתיים וחצי נסיעה הגענו לאג'מר. בקרבת אג'מר יש שדה תעופה הקרוי Kishangarh Airport . הסיבה העיקרית להגעה לאזור זה, היא המסגד באג'מר והעיר פושקאר הסמוכה.
אג'מר היא העיר המוסלמית הגדולה בהודו ונחשבת לקדושה. העיר מנתה כ 550 אלף נפש , עפ"י מפקד משנת 2011. היא הוקמה במאה ה 12 . חשיבותה ,משום שקבור בה קדוש מוסלמי סופי, בשם מחמוד צ'יסטי Khwaja Muin-ud-din Chishti, לו מייחסים סגולה של מילוי משאלות אדם. קדוש זה הקים מסדר סופי בשם Chishtiya, המוביל מסוגו בהודו. העיר שוכנת על שפת אגם אנה סגאר Ana Sagar ומוקפת גבעות.
היום יום שישי, יום בו מוסלמים רבים באים להתפלל במסגד. אנו הולכים לבקר במסגד הגדול על שם מחמוד צ'יסטי, כשהתנועה אליו ובתוכו בשיאה. הגענו למסגד בשעה 1100 לערך. הייתה כאן ובדרך לכאן, התקהלות המונית. זמן התפילה הוא כשעתיים . הפעילות האנושית כאן מעניינת . לא הרגשנו בטוחים. לא שמישהו ,או משהו ,איים עלינו. זה היה עניין של תחושה פנימית. משהו בראש ,כנראה. בשלב מסוים של ביקורנו, קיבלנו ברכה מאיש דת מקומי, תמורת תרומה של 10 רופי. הביקור שלנו באג'מר היה כשעה והתמקד במסגד בלבד. לטעמי, הוא העיקר כאן.
מאג'מר נסענו כ 11 ק"מ אל פושקאר Pushkar הסמוכה. פושקאר היא עיר קדושה להינדים והיא במסלול עולי הרגל ההינדיים והסיקיים. עיר קטנה, שבתיה לבנים, השוכנת לשפת אגם. במובן מסוים מזכירה כפר באי יווני. בשנת 2011 העיר מנתה כ 22 אלף נפש. היא העיר היחידה בהודו , או אחת היחידות, בה יש מקדש לאל ברהמה, הנחשב לבורא עולם , באמונה ההינדית. להודים מספר אלים וברהמה אינו הפופולרי.
האגם בפושקאר נחשב לקדוש ופזורים סביבו מקדשים. עולי רגל רבים באים לטבול ולהיטהר במי האגם הקדוש הזה. יפה לצפות בעולי הרגל היורדים במדרגות אל האגם ומקיימים פולחנם במים. נשים בבגדי סארי המגיעות לכן , "צובעות" את המקום, במגוון צבעי בגדיהן. המראה נפלא.
מחוץ לאגם, רחובות העיר גדושים הוסטלים, מסעדות וחנויות. צעירים ישראלים רבים, גילו את המקום כבר לפני שנים רבות. הם נוהגים לשהות כאן ימים ארוכים. לכן, יש כאן שילוט בעברית, תפריטים בעברית בחלק מהמסעדות ואפילו הודים היודעים לומר מספר משפטים בשפתנו. מקום רגוע ושקט. אכלנו צהריים במסעדה מקומית. הביקור בפושקאר נמשך כשעה וחצי.
מפושקאר נסענו כ 215 ק"מ מזרחה אל ג'ודפור Jodhpur (כארבע שעות נסיעה), לעצירת לילה בלבד, בדרכינו אל ג'ייסאלמר Jaisalmer . הגענו בשעה 1730 לערך. התמקמנו במלון זול יחסית.
לינה – Govined Hotel , ג'ודפור .
יום 17, 29 ספט', שבת :ג'ייסאלמר Jaisalmer
בשעה 0600 בבוקר יצאנו מג'ודפור אל ג'ייסאלמר Jaisalmer . לג'ודפור עוד נחזור בהמשך.
ג'ייסאלמר היא עיר מדברית, במזרח רג'סטאן ומזרח הודו, המרוחקת כ 285 ק"מ מג'ודפור. העיר מנתה כ 65 אלף נפש , ב 2011 , שנה בה נערך מפקד אוכלוסין. בשנת 2018,יש להניח שהיא מנתה כ 80 אלף נפש. עיר קטנה במונחים הודיים. בקרבת העיר יש שדה תעופה.
ג'ייסאלמר נוסדה בשנת 1156 ע"י ג'ייסל Jaisl ,מנהיג השבט הראג'פוטי הקרוי באטי Bhati Rajput. שבט זה שלט באזור עד 1947,מועד קבלת עצמאות הודו מידי הבריטים. העיר העתיקה מוקפת חומה ובתוכה מצודה גדולה שאף היא מוקפת חומה ובתוכה עיר עתיקה.
משך הנסיעה שלנו מפושקאר לג'ייסאלמר היה שש שעות, בגלל עצירות בדרך (נסיעה רצופה תימשך ארבע וחצי שעות). הדרך מעניינת. עוברים דרך כפרים ועיירות קטנות. ההתרחשות האנושית, כמו גם הנוף הפיזי בכפרים ובדרכים מעניין ומרתק. יש תשתית של מתן שירותים לנוסעים בדרכים ומקומות לריענון, בד"כ בקרבת תחנות אוטובוסים ,או בקרבת מקום ישוב. אכלנו ארוחת בוקר בדרך ועצרנו במספר כפרים. הנסיעה ברכב, מאפשרת להכיר את הודו הכפרית. זו הודו אחרת, ממה שראינו עד עכשיו. עד כה ביקרנו בעיקר בערים.
הגענו לג'ייסאלמר בשעת צהריים. לאחר סיור קצר במספר מלונות, בחרנו להתמקם במלון בשם Nachan Haveli . מקום יפה ומיוחד. לאחר פריקת התרמילים, שכרנו במקום מדריך לשלוש שעות סיור רגלי מודרך בעיר. עם המדריך היינו בכל האתרים המומלצים לביקור בעיר.
ביקרנו במצודת ג'ייסאלמר Jaisalmer Fort, הבנויה מאבן חול ומתרוממת ממישור החול המדברי. גוון האבן הוא זהוב ובעטיו קיבלה העיר את הכינוי "עיר הזהב" The Golden City . המצודה מוקפת חומה ובה מספר שערים. זו מצודה רוחשת חיים ופעילות. למעשה, בתוכה עיר עתיקה, הכוללת מבוך של סמטאות. יש בה בתי מגורים לכשלושת אלפי נפש הגרים כאן, חנויות, מוזיאונים , מקדשים, בתי הארחה, מסעדות ומקומות נוספים המעניקים שירותים לתיירים. למרות המסחור כאן, המקום שומר על אופי מיוחד. מאוד נעים ומעניין לטייל כאן.
המדריך הוביל אותנו בסמטאות המצודה. נכנסנו לשני בתי נכבדים מיוחדים (בית כזה נקרא האוולי Haveli ) ששרדו והמשמשים היום כמוזיאונים. האחד הקרוי נאטמאלג'י קי האוולי Nathmalji-ki-Haveli , נבנה בסוף המאה ה 19 ושימש ביתו של ראש ממשלת ג'ייסאלמר . השני נבנה גם כן במאה ה 19 וכלל חמישה מבני מגורים לחמישה אחים ,אנשי עסקים עשירים , שהשתייכו למאמיני דת הג'יין Jain . חלק ממבנה זה פתוח כמוזיאון הקרוי פאתווה האוולי Patwa Haveli . הבתים עשירים בעיצוב ובתכולת הפריטים המוצגים בהם.
ביקרנו גם בארמון המלכותי ,בתוך המצודה, שהוא למעשה מוזיאון הקרוי Fort Palace Museum וכן במקדש הינדי Laxminath Temple ובמקדש ג'יין.
לאחר שנפרדנו מהמדריך שלנו, המשכנו לטייל באופן עצמאי בתוך המצודה ומחוצה לה. התרשמנו מאוד לטובה מהביקור כאן ומהאווירה הכיפית. אנו בעיר מדברית מיוחדת ולכן החלטנו להאריך את השהיה שלנו בה ליום נוסף. נקצץ בהמשך.
לינה - Nachan Haveli Hotel , בג'ייסאלמר.
הערה: המלון Nachan Haveli בג'ייסאלמר פעיל ומומלץ מאוד גם בעת כתיבת שורות אלה - מאי 2018. המלון שוכן בבניין האוולי, שהיה בית מגורים של משפחת נכבדים, או עשירים.
יום 18, 30 ספט', יום א :ג'ייסאלמר Jaisalmer
היום הוא יום קליל ונינוח. ארוחת בוקר מאוחרת בשעה 0900. זהו תקדים, שכן בד"כ אנו מתחילים יומנו מוקדם יותר. לאחר מכן יצאנו לשוטט בבזאר סאדאר Sadar Bazaar,המוביל אל המצודה. נכנסנו למצודה וביקרנו במקדש הג'יין המצוי בה. חזרנו ב 1300 לארוחת צהריים בקרבת המלון ולאחריה נחנו בחדר שעה. אחר הצהריים נצא אל דיונות החול המדבריות לספארי גמלים.
בשעה 1500 הנהג שלנו הסיע אותנו למדבר שמחוץ לעיר. תחילה ביקרנו במקום נחמד הקרוי אמר סגאר Amar Sagar . יש כאן אגם ( Sagar ) נחמד וסביבו מקדשי ג'יין. משם נסענו לאזור דיונות במקום הקרוי סם Sam ( כ 40 ק"מ מערבית לג'ייסאלמר) . בדרכנו אל הדיונות ,ביצענו סטייה מהדרך ונכנסנו לכפר, ששילוט לגביו ציין כפר מורשת Heritage village . בהמשך עצרנו בכפר נוסף ובו באר מים. צולמו תמונות יפות שם.
מהכפרים חזרה אל הדרך אל הדיונות. אזור הדיונות הוא פארק לאומי. כוונתנו לעשות כאן "ספארי גמלים". כלומר לרכב על גמל בדיונות למשך שעה או שעתיים. מקום זה ידוע ופופולרי. כדאי לעשות הרכיבה בשעת בין ערביים, בה השמיים והדיונות בגווני זהוב, כתום, ורוד.
הגענו למקום ממנו יוצאים הגמלים, בשעה 1730. שכרנו במקום גמל ,שהובל רגלית ע"י בעליו ויצאנו אל תוך הדיונות. ירדנה ואני רכובים על גמל אחד. העלייה והירידה מהגמל מצריכים טכניקה מיוחדת ומטלטלת. רכבנו שעה וחצי. המראה יפהפה. בדרך עוברים ליד גמלים נוספים. יש גם מקומיים ההולכים ברגל ומנסים למכור בקבוקי שתיה ,או דבר אחר לתיירים. הגמלים והולכי הרגל המעטים שכאן, משאירים עקבות בדיונה. זה מצטלם יפה. יש כאן גם תיירים מקומיים. השקיעה החלה ב 1830. המראה מקסים. ירדנה הייתה גיבורה ברכיבה זו. ביצענו ארבע עצירות לצילומים ,שהצריכו ,בכל פעם, ירידה מהגמל ושוב עלייה עליו. לא פשוט. לא מובן מאליו. כשהגמל כורע או מתרומם ,זה מטלטל את הרוכב ומוציאו מאיזון. יש לאחוז בגמל בחוזקה, ע"מ למנוע נפילה. כך, ארבע פעמים . עם זאת, חוויה כדאית.
בשעת חשיכה, חזרנו אל העיר. אכלנו ארוחת ערב מאוחרת. היום הוא אחד הימים הבודדים בטיול זה, בהם אכלנו שלוש ארוחות ביום. בד"כ אנו חוטפים משהו קליל בצהריים, או מנשנשים.
לינה - Nachan Haveli Hotel , בג'ייסאלמר.
יום 19, 1 אוק', יום ב : ג'ודפור Jodhpur
בשעה 0600 בבוקר יצאנו ברכב מג'ייסאלמר אל ג'ודפור Jodhpur . הפעם כמעט ולא עצרנו בדרך. למעט, עצירה אחת לשירותים וכוס תה, באיזה מוטל המיועד לתיירים ( 285 ק"מ, חמש שעות נסיעה, כולל עצירה אחת ).
עם הגעתנו לג'ודפור ראינו תהלוכת חתונה ברחוב. ירדנו מהרכב וצפינו במתרחש. החתן היה רכוב על סוס מקושט ,בראש תהלוכה ,אשר פניה אל בית הורי הכלה. מוסיקה וריקודים ליוו את ההולכים.
משם נסענו ישירות למלון בו התכוונו להיות. קיבלנו חדר, אליו נכנסים מהגן היפה של המלון. בסביבות השעה 1300 נסענו לבקר במצודה של ג'ודפור Mehrangarh Fort, בה ארמון המהרג'ה .
ג'ודפור היא עיר שמנתה כ 1.1 מיליון נפש, במפקד אוכלוסין, שנערך 2011. יש בה שדה תעופה.
המצודה של ג'ודפור היא סיבת הביקור העיקרית בעיר זו. המצודה היא מהיפות שיש בהודו ובוודאי היפה ברג'סטאן. היא הוקמה בשנת 1459, ע"י ראו ג'ודה Rao Jodha , ראש ממלכת מרוואר Marwar ששלטה באזור. תחילה נקרא המקום מרוואר Marwar וברבות השנים קיבל את שמו של מייסד המקום, ג'ודפור Jodhpur . שנה לאחר הכתרתו הוא העביר את בירת הטריטוריה שלו לכאן, מסיבות ביטחון. העיר הוקמה סביב המצודה.
מצודת ג'ודפור מוקפת חומה והיא נמצאת בתוך עיר עתיקה, שגם היא מוקפת חומה. ממש בדומה לג'ייסאלמר. המצודה מתרוממת על גבעה סלעית, כ 120 מטרים מעל לג'ודפור. הכניסה למצודה רגלית היא דרך העיר העתיקה ושער ג'אי Jai Pol. ניתן להגיע גם ברכב, במסלול סיבובי האורך כחמישה ק"מ.
המצודה כוללת מספר ארמונות , המשמשים ברובם כמוזיאון. יש בה שבעה שערים בחומה, חצרות פנימיות ומקדש. מבני המצודה הם בעיצוב ארכיטקטוני שהיה נהוג באזור, בנויים מאבן חול - רבים מצופים בשיש - וכוללים גילופים ועיטורים רבים . בעת הביקור בגלריות המוזיאונים שכאן, נחשפנו לפריטי ריהוט, נשק, חפצי אומנות, תכשיטים, אוספים שונים ועוד ועוד.
באחד מהשערים הפנימיים שבמצודה, הקרוי Loha Pol , או “Iron Gate” , ישנו מוצג קטן על הקיר, הכולל מספר טביעות כפות ידיים ואצבעות. אלה טביעות אצבעות שהותירו נשותיו של מהארג'ה שהיה כאן, בטקס הלווייתו. מייחסים זאת להלוויית המהראג'ה מאן סינג שהייתה ב 1843 Man Singh. נשותיו ביצעו סאטי Sati . זהו מנהג בקרב הינדים וסיקים, שהיה נהוג בעבר. לפיו, נשות הנפטר ,משליכות עצמן על מדורת העצים, השורפת את הנפטר, וכך נשרפות אף הן יחד איתו (בעודן בחיים). הפעם האחרונה בה בוצע סאטי בג'ודפור היה ב1953.
לאחר הביקור במצודה, שנמשך כשעה, נסענו למקום הקרוי Jaswant Thanda . זהו מבנה מרשים המשמש אתר הנצחה לאחד המהרג'ות שפעלו וחיו כאן ,בשם ג'סוואנט סינג השני Jaswant Sing 2. במקום זה נהגו לשרוף את גופות בני משפחת המהראג'ה . בכל מקום שריפה, הקימו אח"כ ציון קטן למת, כיד זיכרון.
משם הלכנו לרחוב Umaid Bhawan Palace Rd בעיר החדשה, בו היו חנויות גדולות ,אולי סיטונאיות, בהן מגוון של רהיטים, פסלים וחפצי אומנות, עבודות מלאכת יד, טקסטיל (כלי מיטה, בדי טלאים, מפות שולחן ,בדים), תיקים,ריהוט ועוד ועוד. חנויות מדהימות. היו כאן דברים יפהפיים. קנינו מספר דברים. הרגשתי שאני יכול למלא כאן מכולה עם פריטים יפים ולשלוח ארצה. לג'ודפור מוניטין ביצור רפרודוקציות (העתקים) ברמה גבוהה ביותר של אנטיק. דילרים מכל העולם מגיעים לרחוב זה ומייבאים מכאן פריטים במכולות.
חזרנו למלון והזמנו את הנהג שלנו להצטרף אלינו לארוחת הערב. המלון סרב ולא איפשר לנהג לסעוד יחד אתנו. נעלבנו בשמו.
לינה – Devi Bhavan Hotel , ג'ודפור . המלון ממוקם בבניין מורשת (משמע שימש בית נכבדים או עשירים) , יש לו חדרים יפים וגן נפלא. המלון פעיל גם היום בשנת 2018.
יום 20, 2 אוק', יום ג : ג'ודפור Jodhpur , רנקפור Ranakpur , אודייפור Udaipur
בשעה 0900 בבוקר הלכנו אל העיר העתיקה של ג'ודפור. במרכזה עמוד שעון Clock Towerוהשוק של סארדאר Sardar Market . ממקום מרכזי זה, יוצאות סמטאות. פנינו לכיוון מערב, שם פעילות המסחר. חנויות, ובאזרים מכל הסוגים- ירקות ופירות, דברי מלאכת יד ואומנות, תכשיטים, תבלינים וכו'. בשעה זו רק חלק מהחנויות נפתחו (רובן נפתחות ב 1000) . הביקור במקום היה קצר ומאכזב. בדיעבד, עדיף היה לעזוב הבוקר את ג'ודפור בשעה מוקדמת ולוותר על הביקור הבוקר במרכז העיר העתיקה.
בשעה 1030 עזבנו את ג'ודפור ,בדרכינו אל רנקפור Ranakpur. המרחק בין שני מקומות אלה כ 160 ק"מ, אותם נוסעים בד"כ בשלוש שעות. לא רציתי לנסוע בדרך המלך. קראתי בספר לונלי פלאנט על דרך משנית מעניינת, העוברת דרך כפרים ושדות, שבחלקה אף אינה סלולה. אורכה כ 85 ק"מ ואח"כ היא משתלבת בדרך הראשית. הראיתי לנהג את הנתיב ויצאנו לדרך, כשאני מנווט. הנסיעה בקטע זה נמשכה שלוש שעות, גם ובעיקר משום, שביצענו עצירות עליהן יסופר מיד. תיירים לא נוסעים בדרך זו. כשהגענו למקומות בהם עצרנו, היינו לאטרקציה בעיני המקומיים.
תוך כדי נסיעה בדרך זו, אנו רואים, לימין הדרך, בית כפרי בודד ליד שדה .שתי נשים יושבות בכניסה לבית. אנו עוצרים. מתקרבים עם הנהג לנשים ומברכים אותן לשלום. הן מחייכות. הן היו סבתא ובת. הבת החלה קוראת לבת שלה שעבדה בשדה, שתבוא הביתה. יש אורחים. הגיעה ילדה בת 12 לערך. האם ,הבת והנכדה לא דיברו אנגלית. הנהג שימש לנו מתרגם. הנשים הזמינו אותנו להיכנס לביתן. נכנסנו. הן פתחו מכסה של כד מים גדול (ג'ארה) ,מילאו כוס מהמים העומדים שבכד והגישו לנו לשתות. איזו מחווה יפה. הודינו להם בהתרגשות. כמובן, שלא שתינו מים אלה. שאלנו שאלות וסיפרנו על עצמינו. מאוד נהנינו מהמגע האנושי עם משפחה כפרית זו, במקום שכוח אל שכזה. הענקנו להם תשורה סמלית , להבעת הערכה לקבלת הפנים החמה ונפרדנו.
ממשיכים לנסוע. מגיעים לכפר קטן. הוא ברמה יחסית גבוהה למה שראינו עד עכשיו. בתי אבן, במונחים שלנו, סביר. באחד מבתי הכפר אנו רואים סבא יושב עם נכדו במרפסת הבית. עוצרים וניגשים אליהם. כל המשפחה יוצאת מהבית. התרגשות. הגיעו תיירים. גם כאן, הכנסת אורחים יפה. הציעו לשתות, ניהלנו שיחה קצרה ונפרדנו בתודה. השארנו לנכד צעצוע. למודי ניסיון אנו. מאז טיולנו לווייטנאם, לפני מספר שנים, למדנו לקחת צעצועים, כלי כתיבה ומזכרות ,כמתנות למקומיים. מתנות סמליות אותן הם מעריכים. בדיוק למפגשים כאלה. בכל המפגשים הללו בהודו (למעט אחד), המקומיים מעולם לא ביקשו מאתנו דבר , גם לא כסף. אנו נתנו תשורה כביטוי של תודה.
הנהג שלנו החל לרטון, על כך שאנו נוסעים בדרך משובשת וצרה. הוא חזר ואמר שאם הבוס שלו יידע שהוא נסע בדרך כזו, הוא יינזף. הרגענו אותו. תוך כדי שיחה אתו, הוא מספר לנו, שאמש, בחדר בו לן, גנבו ממנו 500 רופי ( שליש משכורת חודשית שלו) . בבתי המלון בהודו יש מקום שינה מיוחד לנהגים המסיעים תיירים. הוא ניתן להם ע"י המלון, ללא תשלום ,כולל אוכל ושתיה בסיסית. לדברי נהגנו, אחד הנהגים שישן אתו בחדר ,גנב ממנו את הכסף. שוב הרגענו את הנהג ורמזנו שנדאג לו. הוא לא יינזק.
אם אני כבר מספר על הנהג שלנו, אז ארחיב מעט. הוא היה כבן ארבעים ואולי מעט פחות. נשוי עם ילדים. הוא בא מהכפר. דובר אנגלית, אבל עם רמת אינטליגנציה נמוכה. היה לוקח לו זמן לעכל התרחשויות ואפילו בקשות שלנו. ראינו בשפת הגוף שלו, איך הוא חושב ומתרגם את המידע שקיבל, בטרם יפעל. הזמן שעבר בין קבלת המידע ועד לפעולה, היה ארוך במיוחד. ועוד דבר. בימים הראשונים הוא הציע לנו להיכנס לכל מיני חנויות. כדי שיקבל עמלה מהחנות. הציע וחזר והציע שנקנה פשמינות ( יריעת בד צמר משובחת העוטפת את הכתפיים עד המותן, לנשים), או תכשיטים. תחילה סירבנו בנימוס. כשזה כבר נידנד, אמרנו לו שאיננו מעוניינים וכי בסוף הטיול יקבל מאתנו תשר נדיב. אני חושב שזה הרגיע אותו, אף כי איני בטוח. מכל מקום, הוא הפסיק לבקש שניכנס לחנויות.
הגענו לרנקפור Ranakpur בשעה 1600. סה"כ זמן הנסיעה שלנו מג'ודפור לרנקפור היה 5.5 שעות , בהשוואה לשלוש שעות נסיעה בדרך הראשית. קטע הדרך המשנית ,שהיה מאלף ומעניין מאוד, האריך הנסיעה בשעתיים וחצי, כולל זמן עצירות. זה היה מאוד כדאי.
ברנקפור ביקרנו במקדש הג'יין המרהיב והענק הנמצא כאן Chaumukha Jain Temple . הוא מוקדש למייסדו, שהיה איש עסקים מקומי .מאמין ג'יין. המקדש נבנה במאה ה 15 . הוא מצופה אבן שיש בהירה ובו מעל 1400 עמודים פנימיים, עשויים שיש. הוא אינו צבעוני ומצועצע, דוגמת מקדשי ג'יין אחרים שראינו. אולי משום שהוא הוקם לפני כשבע מאות שנה.
בכניסה למקדש ליווה אותנו איש דת מקומי. הוא הנחה, הוליך והסביר. הסביר על הדת, על מבנה המקדש ואפילו על הודו. הוא היה בעל ידע רב.
לאחר ביקור של שעה במקדש, החלטנו להמשיך בדרכינו לאודייפור Udaipur . הנהג שלנו טעה ונסע בדרך משנית ,שהייתה קצרה בכ 20 ק"מ, אולם הייתה ארוכה יותר בזמן. כתוצאה מכך נסענו כשעה בחשיכה. סה"כ משך נסיעה זו מרנקפור לאודייפור היה שעתיים וחצי. בדיעבד, טוב שטעה.
הדרך, בה נסענו, עברה בכפרים ובנופים יפים . עצרנו פעם אחת בדרך זו, ליד מחנה של רועים ונוודים, אשר התארגנו ללינת לילה בשטח. מחזה מרהיב, כמותו לא ראינו. מאות כבשים פזורים בשטח מרעה ירוק. עגלות משא שלצידן קבוצות של אנשים בבגדים צבעוניים עסוקים בהתארגנות ללינת לילה ולהכנת ארוחת ערב. נראה היה לנו, שחזרנו לימי התנ"ך. מסביבנו התקבצו ילדים, שהיו אגרסיביים ותובעניים. לא דיברו אנגלית. לא נתקלנו בתופעה כזו. הם ניסו לשלוח ידיים לחפצים שלנו. אחד מהם הכניס ידו לכיסי. לא לקח דבר. זה היה לא נעים. חזרנו לרכב ועזבנו המקום. לא לפני שצולמו כאן תמונות יפות. זו הייתה עצירה ראויה למרות אירוע הסיום.
בשעה 1930 הגענו לאודייפור . נסענו ישירות למלון אותו בחרתי מראש, בשלב תכנון הטיול. מלון על שפת האגם. זו הייתה בחירה טובה. קיבלנו סוויטה ממנה ניתן היה להשקיף על האגם מ 270 מעלות . אכלנו ארוחת ערב יחד עם הנהג במלון זה. כאן, לא הייתה התנגדות מצד המלון שהנהג יסעד אתנו. שמחנו על כך. המסעדה הייתה טובה. הנהג סיפר לנו במהלך הארוחה, שאין לו נימוסי שולחן ,משום שהוא אינו מכיר ואינו יודע. הוא סיפר שפעם סעד עם תיירת אמריקאית. הגישו לשולחן מי לימון בצלוחית, לניקוי הידיים. הוא לקח את הצלוחית ושתה את המים. התיירת הסבירה לו בעדינות למה נועדו המים והוא הרגיש מאוד נבוך.
בתום הארוחה נפרדנו מהנהג ,שהסיע אותנו בששת הימים האחרונים. הענקנו לו תשר, שכלל גם את סכום הכסף שנגנב ממנו. כמעט משכורת חודשית.
סיימנו יום מרתק של נסיעה בדרכים כפריות ואיסוף חוויות ממגעים אנושיים עם מקומיים.
לינה – Lake Pichola Hotel , אודייפור.
הערה: המלון בו לנו, בו גם מסעדה ,קיים גם היום והוא עדיין זוכה לביקורות טובות מאורחיו. יחד עם זאת, יש באודייפור מלונות פאר הממןקמים בארמונות ובבנייני מורשת. מאוד מומלץ לבחון לינה ( או סעודה) בהם, אף שהם יקרים יותר ממשית .
יום 21, 3 אוק', יום ד : אודייפור Udaipur
אודייפור היא עיר הודית מקסימה, השוכנת סביב אגם פיצ'ולה Lake Pichola . סביבה אגמים, הרים וגבעות מיוערים, המשתקפים במי האגמים. יש בה גם גנים המוסיפים לה ירוק. אלה עבורה כתפאורה נהדרת . זו גם הסיבה מדוע העיר נחשבת לרומנטית בהודו. מקום אליו מגיעים כדי לבלות ירח דבש. השלווה באגם ובהרים קורצת לרבים.
בעיר מספר רב יחסית של ארמונות, בנייני מורשת Heritage ובתי האוולי של עשירים . חלקם הגדול הוסבו למלונות ומוזיאונים. החוויה ללון בהם, או לפחות לסעוד בהם, היא משהו שלא שוכחים מהר. ויש עוד סיבות טובות לבקר בעיר מקסימה זו . קניות לחובבי אומנות ולא רק להם. שעורים או קורסים, שניתן להשתתף בהם בתחומי ציור, מוסיקה, בישול, יוגה ועוד. מי שרוצה לרכב על סוס, יכול. מי שרוצה פינוקי מסאז',יכול. עיר שפניה אל התייר.
העיר אודייפור מנתה 750 אלף נפש , במפקד 2011. יש בה שדה תעופה. היא הוקמה בשנת 1568 ע"י אודאיי סינג השני Udai Singh II (על שמו נקראת העיר). לכאן עברה בירת המלכה הראג'פוטית מוואר Mewar , לאחר תבוסה לממלכה המוגולית Mughal Empire , בראשות הקיסר אכבר. שליטי המוואר שלטו כאן בפועל, עד שהודו הוכרזה כמדינה עצמאית, ב 1947. צאצאי משפחת מלוכה זו, הם עדיין בעלי נכסים והשפעה כאן.
משום קסמה של העיר, אליו התוודענו עוד בשלב תכנון הטיול, שהינו בה שלושה ימים. מעין נופשון קצר. היום הוא יומנו הראשון בה. יום זה ניצלנו לביקור באתרי התיירות שבעיר.
המקומות בהם ביקרנו היו :
- ארמון העיר City Palace – מתחם רחב שחזיתו ברוחב 244 מטרים ובגובה 30 מטרים. המתחם כולל בתוכו מספר ארמונות והוא הגדול ברג'סטאו ומהיפים. עמוס בחדרים, אולמות ומבנים, שנוספו במשך 400 שנים, ע"י משפחות המלוכה שחיו כאן. נמצא על גדת אגם פיצ'ולה וצופה עליו. המתחם הוקם במאה ה 16 ,ע"י השליט אודאי סינג השני ,מייסד העיר. במתחם פועלים מספר מוזיאונים. העיקרי שבהם הוא מוזיאון ארמון העיר. מציג אולמות, חדרים וחצרות במתחם, על פריטיהם המקוריים, לרבות אוספים.
- מסגד בסמוך לארמון העיר.
- גבעת הפנינה Moti Magri – בשנת 1576 התנהל כאן קרב בין הקיסר אכבר מממלכת מוגול לבין פראטאפ Maharana Pratap , שליט הממלכה הרג'פוטית ,ששלטה כאן. עפ"י הסיפור צבאו של אכבר מנה 2 מיליון איש ושל פראטאפ מנה 22 אלף איש. פראטאפ נפצע בקרב . סוסו הנאמן שנקרא צ'טאק Chetak, שנפצע גם הוא, הצליח לחלצו מהקרב ולהצילו. מיד אח"כ נפל הסוס ומת. פראטאפ הקים יד זיכרון לסוסו על גבעת הפנינה, במקום בו התרחש הקרב. אתר ההנצחה לאירוע זה ובו אנדרטה עם פסל של סוס ורוכבו ,נמצא על גבעה ליד אגם Fateh Sagar Lake . בסמוך ישנו גן יפני.
- כפר אתני לדוגמא בשם שילפגראם Shilpgram . מציג ארבעה אזורים ותרבויות אתניים בהודו. כאן מוצגים אלמנטים המאפיינים את אלה - בתי מגורים מסורתיים, מוסיקה, לבוש, פולקלור, מלאכת יד, אורח חיים. מקום תיירותי .בדיעבד, לאחר שראינו אחד כזה ליד ג'ייפור, היה מיותר לבקר כאן.
- מוזיאון פולקלור, שלא רשמתי שמו ובדיעבד הביקור בו היה מיותר. המוזיאונים של אודייפור היו מאכזבים, בראייתנו.
בסביבות 1630 חזרנו למלון למנוחה. נופש לא ?
בערב יצאנו לארוחת ערב בלתי נשכחת , במיקום חלומי ורומנטי מאין כמוהו. זה היה במסעדה , הנמצאת בגן , על שפת בריכה, של ארמון שיו ניוואס ,המשמש עתה מלון מיוחד Shiv Niwas Palace (ליד ארמון העיר). חוויה קסומה בערב קיץ. חשיכה. בגן תאורה יפה ומתאימה. ממול מאחורי הבריכה יושבים שני נגנים הודיים . האחד מנגן על כלי מיתרים, סיטאר והשני מנגן בתוף. הם לבושים לבוש מסורתי ונגינתם הרמונית. מוסיקה חרישית, שקטה, המשתלבת נפלא עם התפאורה הנפלאה שמסביבנו. היו מספר שולחנות למסעדה, פזורים בגן ,סביב הבריכה, מתחת לכיפת השמיים . רובם ריקים. מלצר שרת אותנו באופן אישי. האוכל היה טוב, אבל הוא לא היה העיקר. בילינו ערב בתוך תפאורה חלומית . הזמנו טנדורי טיקה (המנה האהובה עלינו), אלו צי'טאקיה Alu Chitakya (תפוחי אדמה ממולאים גבינה , אגוזים ומנגו), חצילים ממולאים בגבינה, אורז בסמטי ואפילו נאן (מלוואח) מעולה. סיימנו בקינוח עם קפה. נפלא, קסום חוויתי. הרגשנו כאן כמו מהראג'ה ומהארני . עלות הארוחה לזוג, כולל תשר הייתה 1600 רופי ( 160 ₪ במונחים של שנת 2001).
יש אנשים רבים הנרתעים מלבקר בהודו. בגלל התדמית של מקום מלוכלך, מעיק ,מלחיץ ודחוס. כזה שלא נעים להיות בו. אודייפור ובילוי ערב כזה, יכולים לתת להם מענה.
לינה – Lake Pichola Hotel , אודייפור.
יום 22, 4 אוק', יום ה : אודייפור Udaipur
יום רגוע באודייפור. בלי ביקור באתרים. פינוק, קניות ,מנוחה. לאחר ארוחת בוקר מאוחרת, שכרנו אוטו ריקשה ונסענו אתו לחנויות מיוחדות בעיר. כך כחמש שעות. אחה"צ חזרנו למלון למנוחה.
ארוחת ערב הזמנו במלון מיוחד, הנמצא על אי ג'אגניוואס Jagniwas Island באגם פיצ'ולה, הקרוי Lake Palace Hotel . זהו המלון היוקרתי והיקר באודייפור. ממוקם כאילו בתוך מי האגם ונחשב לאחד המיוחדים בעולם. המלון נמצא במבנה ששימש בעבר ארמון ומכאן ייחודו ועושרו האדריכלי. למלון הגענו בשעת ערב בסירה. המבנה עצמו מעניין. ארוחת הערב הוגשה בבופה buffet . האוכל סנדרטי, ללא ייחוד. במילה אחת-אכזבה. בשלוש מילים-אכזבה קולינרית גדולה. במקום פינוק, זה מה שקיבלנו. מחיר הארוחה לזוג 1500 רופי, כולל את ההסעה בסירה ,הלוך ושוב.
לינה – Lake Pichola Hotel , אודייפור.
הערה: מלון לייק פאלאס נמצא בשנים באחרונות בניהול רשת המלונות טאג' Taj , לה מוניטין של רשת מלונות ברמה הגבוהה ביותר שיש בעולם. המלון נקרא עתה Taj Lake Palace Hotel . מאז הפיגוע שקרה במלון טאג' מהאל במומביי ב 2008, נאסר על כניסה של תיירים למלון זה באודייפור. אלא אם כן, הם אורחי המלון ושכרו כאן חדר. משמע, כבר לא ניתן לבוא לכאן רק לארוחת ערב. יש גם להעריך, שאיכות ארוחת הערב כאן ,תחת ניהול הטאג' ,היא לאין שיעור טובה מזו שנחשפנו אליה. במלון ניתן לקיים חתונות. מחיר חדר כאן ,בשנת 2018, הוא 350 עד 700 דולר ללילה.
יום 23, 5 אוק', יום ו :אודייפור Udaipur
עוד יום של נופש באודייפור. טיילנו באזור האגם. הלכנו רגלית מהמלון עד למעגן הסירות שליד לייק פאלאס הוטל. טיילנו ברחוב לייק פאלאס רוד Lake Palace Rd. . ברחוב ססגוני זה הרבה חנויות פונות לתיירים.
בדרך חזרה למלון, למנוחת צהריים, בעודנו הולכים, ראינו אימא עם שני ילדיה יושבת על מדרגות , בקצה מדרכת רחוב , בכניסה לבית . עצרנו לידם והתחלנו לנהל עימם שיחה. לאחר מספר דקות האם הזמינה אותנו לביתה. הלכנו אחריה והילדים מקפצים משמחה. היא הראתה לנו את הבית, שהיה מודרני יחסית ובו תכולה נאותה, גם אם מעטה. היא סיפרה שבעלה עובד מחוץ לעיר והוא מגיע הביתה אחת לתקופה. הבת ביקשה מירדנה את כובעה וחבשה אותו. ביקשה שאצלם אותה חובשת כובע רחב שוליים זה. כך עשיתי. האם פתחה ארון והוציאה בגד סארי שלה. היא ביקשה להלביש את ירדנה בבגד זה. יצאתי מהחדר וירדנה נענתה. שוב סדרה של צילומים. אמרתי לאם שאני אשלח לה באמצעות הדואר העתקים מהתמונות. היא ביקשה שאצלם את כל בני המשפחה, כולם ביחד וכל אחד בנפרד. כך עשיתי וגם שלחתי את התמונות אליהם, לאחר שחזרנו ארצה. האווירה בבית הייתה נעימה ושמחה. נפרדנו מהם בידידות רבה והודינו על ההזדמנות שנקרתה, לאסוף עוד חוויה יפה מהודו. מראה בני המשפחה הזו עדיין איתי, אף שעברו כבר 17 שנה ,מאז שפגשנו בה.
בערב החלטנו לצאת שוב לארוחת ערב, במסעדה של Shiv Niwas Palace, בה חווינו חוויה מיוחדת לפני יומיים. שוב, ארוחה נהדרת באווירה ומיקום מקסימים.
לינה – Lake Pichola Hotel , אודייפור.
יום 24, 6 אוק', שבת : מומביי Mumbai
יצאנו בבוקר במונית לשדה התעופה ועלינו על טיסה למומביי. הטיסה נמשכה כ 70 דקות. טיסה חזרה הביתה אפשרית מחר.
לינה – Shelly's Hotel , מומביי.
הערה:
בעיר מומביי ביקרנו שוב ב 2015. פרטים על מה לעשות, היכן להיות וכו' בעיר זו, ראו במאמר נפרד בבלוג זה ,שנושאו מסלול טיול בדרום הודו. כמו כן ישנו פוסט נוסף בבלוג זה ובו מידע על נותני שרותי תיירות בהודו ומומביי.
יום 25, 7 אוק', יום א : טיסה חזרה לישראל.
נכתב ע"י עמיקם שוב-עמי Amikan Shuv-Ami
מידע נוסף למטייל בהודו
מאמרים נוספים של עמיקם שוב-עמי בהם מידע רב למטייל בהודו, ניתן למצוא בקישורים הבאים:
הודו - מארגני תיירות India-Tour Operators
הודו - הדרום המקסים South India
הודו – מסלול של המיטב India Best Itinerary
הודו – תקציר מסלול של המיטב India Best Brief Itinerary
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
