%|%ג`ייסלאמיר
200 ק"מ של מדבר מפרידות בין ביקאניר בצפון לעיר ג`ייסלאמיר הנמצאת ממש במדבר ההודי/אפגאני. אנו על גבולה המערבי של הודו. זהו האזור הרווי מתיחות בין שתי המדינות ואני מרגיש ממש "בבית" עם הרבה צבא בדרכים, מובילי טנקים ומחנות צבא. מטוסי קרב הודיים מתאמנים באיזור ושלטים מאירי עינים מסבירים את סיבת הרעש. עוצרים בפוקאראן למנוחה. במקום מסעדת דרכים נאה ושרותים נקיים לתיירים. לא רחוק מכאן התבצעו הניסויים הגרעיניים התת-קרקעיים של שתי המדינות ואנו ממהרים לדרכנו.
וכמו לכל רכב הנע אלפי קילומטרים בדרכים שאינם דרכים = תקר או פנצ`ר בעברית. אבל מי שחושב שתיקון בהודו דומה למוכר לנו מעולמנו הקטן, נכונה לו הפתעה. וכאן עלי להוסיף פריט שלא שמתי לב בתחילת דרכינו: כמעט בכל כמה ק"מ של כביש יש מתקן צמיגים או פנצ`ר מאאכר בשפתנו. ובאמת מידי פעם פוגשים מכוניות ומשאיות החונות במרכז הכביש ואחד מגלגליהן חסר והן נתמכות בעזרת מגבהה (ג`ק). לא אחת ראינו הודי מגלגל צמיג משאית בצידי הדרך לאן שהוא. מכיוון שאין שרות תיקונים המגיעים אל המכונית, המכונית או חלקיה, במקרה זה הגלגל, צריך למצוא את דרכו לבדו למוסך.
וכך היה גם חלקנו. אמנם היה גלגל חליפי אבל, מסתבר שלא ראה צינור אויר מזמן רב והיה רך כתינוק. התמקמנו פאט ואנוכי בספסל האחורי כדי להפחית מהמשקל על הצמיד הקדמי וכך לאט ובזהירות צלענו עד לכפר הקרוב מתוך ידיעה ברורה שיש שם מתקן צמיגים. אמנם כך היה, ובמהרה תוקן הצמיג לקול תרועות כל ילדי הכפר שנאספו מסביבנו לחזות באירוע. כשהערתי לנהג שבארצנו לא היו מתקנים צמיג בלוי ובכלל היו פוסלים את כל שאר הצמיגים, ענה בתנועה סתמית ואמר שכך זה בהודו. אבל הוא הבטיח לקנות צמיג בעיר הבאה. לנוסעים ובמיוחד לנוהגים בכבישי הודו - הזהרו מאד בלילות או אל תנהגו בכלל בלילה. מפאת הסכנה מהמשאיות הרבות החונות במרכז הכביש ללא שום סימון או פנס ומהוות אסון טבע בפני עצמו. פעם ראיתי משאית שפגעה בפרה (קדושה), המשאית בנסיונותיה להמנע מלפגוע בבהמה פנתה במהירות והתהפכה וכל מטענה נשפך על הכביש. כאשר הגעתי למקום ראיתי פועלים מלקטים את המטען המפוזר ואילו אחרים מסמנים באבנים מעגל מסביב לפרה כדי למנוע בה פגיעה נוספת.
מגיעים לג`ייסלאמיר - עיר מדברית מוקפת חומה על צוק בגובה 80 מטר. למטה העיר החדשה הומה באנשים. המקום מדברי ושקט, פרוס על שטח רחב. העלייה בתוך העיר העתיקה תלולה אך קצרה ותוך זמן לא רב מעפילים את כל גובה הצוק. אנו מתמקמים במלון סודארסאן פאלאס. מבנה קטן בן שתי קומות מחוץ לחומות צמוד לתחנת האוטובוסים. מזכיר לי אכסנית נוער אבל נקי ונראה שנצבע לאחרונה. מנוהל על ידי אח ואחות (האחרונה בעלת עיניים תכולות מרהיבות ביופיין). הארוחות מוגשות על הגג החשוף כשכל הנוף השקט והנפלא פרוש למרגלותינו.
בערב פאם ואני מחליטים לצעוד העירה ברגל. המרחק לא גדול ותוך זמן לא רב אנו לרגלי חומת העיר. ממשיכים לאורכה עד שמגיעים לשער, מכאן הדרך תלולה אך מהירה לראש הצוק. העיר הבנויה על כתף ההר היא על מישור וכל הדרכים סלולות באבני דרך חלקלקות. אנו מוצאים בקלות את דרכינו לאורך הסמטאות הצרות כשמידי פעם פוגשים בפרה המנסה לפלס דרך מולנו ואנו ממתינים בצד בסבלנות. בעיר ישנם מקדשים רבים אך המיוחדים מבניהם הם ה-ג`יין פאלאס. אלו מקדשים השייכים לכת הג`יין, שנבנו לפני 400-500 שנה. משוטטים בסמטאות, פוגשים הודים מחייכים ומדברים איתם על החיים במדבר.
לעת ערב מוצאים עצמנו בחצר מלון שבו מנגנים ושרים תזמורת של הודים לבושים בסגנון לאומי רג`סטאני. אנו מצטרפים לקהל ונהנים מההווי. כשהשעה מתקרבת לחצות - סוף השנה האזרחית 2001 אנו יוצאים לרחובות המוארים לפתע בשלל מנורות וזיקוקין די-נור מועפים אל-על. השמחה רבה, להפתעתי הרבה, לא ציפיתי מהודים לחגוג את המעבר לשנת 2002. הסמטאות מוארות ומכל עבר שומעים באנגלית Happy New Year. אנו עונים בכייף והחוגגים מריעים כשבידיהם בקבוקי בירה. בשעה מאוחרת יוצאים מן העיר הקסומה, יורדים במעלה התלול ושוב אנו בבית המלון.
%#start|לתחילת הכתבה%
%|%ג`ודפור
עם בוקר עולים שוב על הדרך הצרה המאובקת צפונה עד לפוקאראן. עוצרים במסעף הדרכים, ממהרים לבית השימוש (ראוי לציין שהשרותים פה הם בני ישיבה ואינם חור-בול-פגיעה). גם שמש הודי אדיב מחכה לך לפני הכניסה עם גליל נייר טואלט. משהו שאינו נראה הרבה כמותו בהודו. לאחר מנוחה קצרה ואפשרות לנהג לדובב את המקומונים בשיחת דיומא, אנו פונים מעט מזרחה והפעם לכיוון העיר ג`ודפור. על אם הדרך נעצור להפסקה נוספת והפעם במאהל מדברי בשם מנוואר. במקום מגורים בנויים קש (1100 רופי ללילה לזוג או 880 רופי לבודד). האוכל טוב וברמה מערבית. בעל הבית יערוך ארוחה מדברית מסביב למדורה או יארגן ספארי של גמלים או ג`יפים לפי דרישה.
העיר השניה בגודלה בראגסטאן. באמצע המדבר. עיר גדולה הבנויה במישור מסביב לצוק סלע אדיר שבראשו ממוקם מבצר מרשים. המכונית הקטנה מתאמצת בטיפוס בדרך הצרה מעלה. העיר פרוסה לפנינו - מרבית בתיה צבועים בכחול הנראה היטב למרחוק. אנו נעצרים בכניסה ומתענינים בשער המבצר לתנאי הביקור. מסתבר שהמחיר משתנה ממבקר למבקר, תלוי בארץ מוצאו ובסוג המצלמה שברשותו. לי כבעל מבטא בריטי, ההודי מאשר כניסה במחיר של 50 רופי. הידידה האמריקנית משלמת כפול כי כך החליט הקופאי. לבעלי מצלמות וידאו נכונה הפתעה שהם משלמים יותר. אודות הארמון: שמו בהודית מבצר מהראנגהר, הוקם בשנת 1459 על ידי השליט רואה ג`ודהא ה-17 בשושלת ראטהורס. (שעל שמו נקראת העיר). המבצר היה מקום מושבו של השליט עד לאיחוד הודו בשנת 1949. כיום משמש המבצר מוזיאון לפאר השושלת: בתצוגה תלבושות, כלי נשק, תמונות, חדרים מפוארים בשנהב ואבנים יקרות. הסיור כשעה ומחצה וכדאי להצמד למדריך מקומי. אסור להחמיץ. ג`קי קנדי סיווגה את המבצר כ"פלא השמיני של העולם". ביציאה מהמבצר יופיעו בוודאי שומרים/שוטרים שבוודאי ירצו להצטלם תמורת כמה רופיות.
לא רחוק מהמבצר נמצא ארמון אומייד בהוואן (UMAID BHAWAN PALACE) הנמצא גם הוא על גבעה המשקיפה מעל העיר. מאז מות המהרג`ה האחרון בשנת 1947 הפך המקום למלון יוקרתי. כדאי לבקר ולהתרשם מייפי הארכיטקטורה. השהייה במקום מומלצת רק לבעלי ארנקים מנופחים. שימו לב לדשאים המוריקים באמצע המדבר. חוזרים העירה, הרחובות מאובקים כיאה לעיר ברג`אסטאן. כדאי לבקר בשור העיר: במרכז השוק מגדל שעון מרובע ומשמש נקודת ציון למטייל. רחובות השוק רחבים מאד שאפשרו פעם מעבר של גמלים ופילים עם סחורתם. בשוק פירות וירקות ומבחר גדול של חנויות תבלינים. כדאי לקנות זעפרן טהור במחירי מציאה (שימו לב לחבק מסביב לאריזה המחויבת על פי חוק). החנות המומלצת לתבלינים: המבחר בנות עצום: זעפרן, תה לסוגיו, קארי בחריפות שונה, מאסאלה הודי, זרעי חרדל, חינה, קומין ועוד הרבה שהיד אינה מסגת לרשום. המוכר בוודאי יציג קודם את אלבום התמונות המרהיב ויאשר שהרבה קונים מישראל ביקרו והזמינו תבלינים אצלו. שינה: התמקמנו במלון קטן ועלוב בכיכר עיר שוקקה: שלמתי ללילה 500 רופי אבל היה נקי ומרווח.
%#start|לתחילת הכתבה%
%|%ראנאקפור, ראג`סטאן
במרחק של שעה ומחצה לכיוון אודיפור על הכביש הצר אנו מוצאים עצמנו בעמק בין הפסגות הגבוהות ובאמצע עיירה קטנה - ראנאקפור. במקום מקדש יפהפה והמרשים ביותר בסיורי עד כה. המקדש נמצא מחוץ לעיירה מוקף עצים שייך לכת הג`איין. המקום נקי למהדרין שאף עקרת בית ישראלית לא היתה מתביישת בו. המקדש עשוי שיש לבן כאשר בתקרה נתמכת על ידי לא פחות מאשר 1444 עמודי שיש מגולפים להפליא, כל אחד שונה ממשניהו. המקום מתקיימות תפילות אבל ניתן למצוא פינות שקטות. הכנסת מוצרי עור כגון נעלים חגורות אסורה, והשומר בפתח דואג שהמבקר ישאירם בחוץ. ברחבה ליד המקדש הרבה קופים שמסתובבים חופשי ומלקטים אוכל מהתיירים ועולי הרגל. מי שמתבונן בעמודים בוודאי ימצא סיפורים רבים המרמזים על חיי התושבים בימים עברו. בין העמודים מסתובבים מתנדבים כשהם מצוידים במגינים על אפם ופיהם והם מנקים את הפסלים. סברתי שהם מתגוננים מהאבק אבל מסתבר שבחוקי כת הג`יין אסור להרוג ולו חרק קטקנטן, שאולי ימצא דרכו לדרכי נשמתינו וימות, ועל כן המגינים. מומלץ ואסור להחמיץ.
עוד אנו בדרכנו לאחר חוויות המקדש הסטרילי ושוב תקר בגלגל. הפעם בצמיג אחר. הנהג יורד שוב, מחליף את הגלגל כאילו זו משימה שגרתית. כמנהגנו אנו מנסים להיראות קלים כדי לא להכביד על הגלגל וצולעים למתקן הבא בתור. והפלא הבא כאילו נכתב בסיפורי אגדות: המתקן מוציא חוט ומחט ומתחיל לתקן את התקר בפנימי. לא האמנתי למה שקורה וצילמתי מיד את החיזיון. לאחר מכן לקח פיסת גומי מפנימי ישן, מרח דבק והידק בעזרת מלחציים עד שנתייבש. הכניס הפנימי לצמיג, ניפח וראה זה פלא, התיקון הצליח. אני מביט סביבי ומגלה לא רחוק מהכביש באר מים וזוג שוורים המסובבים גלגל המחובר לשרשרת של דליים היורדים ועולים מלאי מים והנשפכים לתעלות בשדה. על גב השוורים מונח קרש ועליו יושב החקלאי או יותר נכון שוכב, כי ממילא השוורים יכולים רק להקיף את הבאר במעגל אין סופי. הרגשתי שאנו השונים והמוזרים באיזור ואילו הנעשה בשדה הוא בן זמננו.
נסיעה קצרה בהמשך הדרך ואנו עוצרים ללינת לילה במלון דרכים: הטירה. HOTEL CASTLE, Ranakapur Road, Sadri (02934) 85133. המקום מרווח מאד, בנוי מביתנים על שטח רחב של דשאים. ארוחות מוגשות בחוץ בצל העצים. פשוט מקום מהמם למי שקצה לו מתלאות הדרך ורעש ההמונים. לבדוק מצב המים החמים ולבקש שידליקו את הדוד למרות שאני התקלחתי במים קרים כמנהגי. המחיר לחדר בסביבות 500 רופי, האורחה עלתה כמעט חצי אבל היתה טעימה להפליא: 1 פפסי, 1 מרק ירקות, 1 קארי פטריות, 1 סלט ירוק, 1 צאפטה גבינה. כל זאת רק 215 רופי.
%#start|לתחילת הכתבה%
לכתבה הבאה בסדרה %node/48126|לחצו כאן%
