אנחנו יוצאים לדרך ומתחילים לטפס לאורך נהר מלאנה, הנשפך לנהר פארוואטי. השביל עולה, יורד, ובמקומות מסויימים עובר ממש סמוך לנהר הזורם. בתוך הערוץ קר, כיוון שהרכסים הגבוהים מונעים בינתיים מקרני השמש להגיע ואנחנו הולכים עטופים, מנסים להתחמם תוך כדי הליכה. ובעליה, כמו תמיד, כל פעם שנדמה לך שזהו, אתה למעלה, מופיע המשך לעליה, שלא יכולת לראות אותו קודם, ועוד אחד, ועוד אחד, עד שפתאום אתה מבין שהגעת, כשהעליה החדה הופכת אט-אט למישור.
כשאני חושב על זה, זה בעצם נכון גם לגבינו. ההשתנות האיטית של עצמנו ושל מה שקורה לנו בעקבות כך, של יחסינו עם בני זוגנו, ועם אחרים, ואולי בכל דבר בחיינו, גורמת לכך שלא נהיה מסוגלים להבחין בשינוי, וכשאנו כבר מצליחים להבחין בו זה הרבה פעמים מאוחר מדי, כי האיטיות שבה מתרחשים הדברים בעולמנו האמיתי אינה מאפשרת לנו לתפוס אותם.
יאיר מגיע לעמק פרוואטי ומסייר בין הכפרים בעמק במשך כמה ימים. משם הוא ממשיך לדרמסלה ולארמיצר- בירת הסיקים שבמדינת פנג`ב
משפחת שפירא מגיעה למניקראן ומוצאת אותה יפה במיוחד. קסול ומניקראן הם בסיס ליציאה לכפרים במעלה העמק. טיול רגלי של כשעה וחצי דרך יער מרשים עם עצים המתנשאים לגבהים, והמשפחה מגיעה לפולגה. פולגה עוטפת אותם בקסם מיוחד, והם נשארו במקום שלושה לילות ומטיילים בסביבת
אחרי שבועיים בדראמסאללה ממשיכים הפלגים מזרחה למנאלי והעמקים שסביבה. מונסון עקשן אינו מאפשר לתור את העמקים לכל אורכם ורוחבם אך גם כך ההנאה מהאיזור רבה, ירוק מעינות חמים והכל עדיף על הנסיעות בין מקום למקום, אוי הנסיעות.
ההחלטה לנסוע בשנית להודו לא דרשה מאמץ מחשבתי מיוחד, כבר בפעם הראשונה טרם הנחתי את כף רגלי על המטוס ידעתי כי צפוי לי מסע להודו בשנית. מצאנו את עצמנו מטיילים לבדנו במישורים ירוקים, בהרים מושלגים, מהלכים בין עשרות קופים וחיות אחרות. ישנו בטירות, טיילנו ותרנו במעמקיה של תרבות זרה ועתיקה אשר שמרה על סממניה ונהנינו מהשקט המקיף את כל המטיילים בהודו.
הנסיעה ממנאלי לכיוון עמק פרוואטי מזמנת חוויה בנסיעה באוטובוסים המקומיים, בעמק עצמו יש שפע של מקומות מקסימים, מקדשים, מעיינות חמים ובעיקר טבע פראי שמקיף אתכם מכל הכיוונים.
הכפרים הקטנים בעמק פרוואטי מלאים בשבילים שלוקחים לדרכים נסתרות, במפלים ובנוף ירוק שעוטף מכל עבר. מה הפלא אם כן שאנשים נשארים שם יותר מהמתוכנן?
מה מצא ניקולס רוריך הרוסי בעיר נגר בהודו והאם הגענו לעירו של עלי בבה וארבעים השודדים? בהודו? ועוד על אזור ה``שנטי`` וה``נירוונה`` של הישראלים.
